מתנחלים תקפו בתים בחווארה ופצעו שלושה אנשים, בהם אישה בת 68 שרעתה צאן באדמתה בסמוך לביתה

פורסם: 
8.6.17

ב-22.4.17 פשטו מתנחלים מיצהר ומאחזיה על הכפר עוריף ויידו אבנים על בתים ומכוניות. מאוחר יותר באותו יום הגיעה קבוצת מתנחלים גם לפאתיה הצפון-מערביים של העיירה חווארה, שהתנחלויות אלה סוגרות עליה ממערב וההתנחלות תפוח מדרום. המתנחלים תקפו בתים ותושבים במקום באבנים ובמקלות.

בדיעה עודה, בת 68, רעתה את הכבשים שלה בסביבות השעה 17:00 בחלקת אדמה הסמוכה לבית בתה, שבסמוך אליו הוקם המאחז "מצפה יצהר". חתנה, מוחמד עודה, יצא מהבית והחל ללכת לכיוונה כשלפתע הגיעו למקום כשבעה מתנחלים.

בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דבעי ב-11.5.17 סיפרה עודה:

ראיתי את החתן שלי, מוחמד, מתקרב ופתאום ראיתי 7-8 מתנחלים, רעולי פנים, במרחק של כמה מטרים ממני. כמה מהם רצו אליי ולפני שהבנתי מה קורה הם הקיפו אותי מכל הכיוונים. לא ידעתי מה לעשות, כיסיתי את הראש בזרועות שלי ונכנעתי לגורל שלי. הם הרימו אבנים וזרקו עליי. ספגתי מכה חזקה ליד אוזן ימין ואז איבדתי את ההכרה.

מוחמד עודה, חתנה של בדיעה, סיפר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-1.5.17:

מוחמד עודה, שנפצע בידו. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17כשהמתנחלים ראו אותי הם התחילו ליידות גם עליי אבנים. צעקתי עליהם וזרקתי עליהם אבנים בחזרה כדי להתגונן. תוך כדי כך צעקתי לחמותי שתתרחק משם מהר. שמעתי את הבנות שלי, בנות 15 ו-17, צועקות מהבית וראיתי מתנחלים על גג דיר הכבשים שלידו. הם יידו אבנים. פחדתי שמתנחלים נכנסו אלינו הביתה... המשכתי ליידות אבנים על המתנחלים עד שהם התרחקו והלכו ליידות אבנים על הבית השכן. ניגשתי לחמותי ואז פתאום הופיעו שוב מתנחלים וחטפתי אבן בזרוע ימין. בינתיים הגיעו קרובי משפחה וחברים מחווארה. כנראה שהבנות שלי התקשרו אליהם. הגיעו גם כמה חיילים. כשהם התקרבו לבית שלנו המתנחלים התרחקו. ניגשתי לחמותי עם כמה בחורים. היא שכבה על הקרקע, מחוסרת הכרה. הפנים שלה היו מכוסות בדם. קראתי לעזרה והגיעו עוד בחורים שניסו לטפל בה עד שהגיע אמבולנס, אחרי 15 דקות.

הדיל עודה בת ה-17 סיפרה בעדות שמסרה ב-23.4.17 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:

הכנתי שיעורים בחדר שלי כששמעתי את אבא צועק. יצאתי החוצה וראיתי את אבא מניף מקל, ובערך עשרה מתנחלים מיידים עליו אבנים. צעקתי לעזרה... בינתיים המתנחלים כבר הספיקו לעלות על הגג של הבית שלנו, שיש לו חלק נמוך מאחורה, ועל הגג של הצריף הצמוד אליו. פחדתי מאוד. השכן שלנו יצא, התחיל ליידות אבנים על המתנחלים ושחרר את כלב השמירה שלו כדי שירחיק אותם. התקשרתי לאנשים מהעיירה שיבואו לעזור. בינתיים ראיתי בין שמונה לעשרה מתנחלים מתקרבים לסבתא שלי. הם יידו עליה אבנים ופגעו בה והיא נפלה. התחלתי לבכות ולצרוח "סבתא!... סבתא!... תצילו את סבתא!". בכיתי, לא ידעתי מה לעשות..

נכנסתי הביתה ומצאתי את אחותי בת ה-15 בוכה מפחד. שמעתי צעקות ויצאתי שוב החוצה. היו שם הרבה אנשים מהעיירה שעמדו מסביב לדוד שלי, אחמד, ששכב על האדמה. בינתיים הגיעו גם ג'יפים של הצבא והמתנחלים התרחקו.

כשהגיע האמבולנס, עמדתי בפתח וראיתי איך מרימים את סבתא, שהייתה מחוסרת הכרה והבגדים שלה היו מגואלים בדם. בינתיים הגיעו אמא שלי ואחיות ואח שלי שהיו בחתונה בכפר. האמבולנס נסע ואבא ודוד שלי הלכו למרפאה.

מאוחר יותר הגיעו אלינו קרובי משפחה, אבל אחר כך כולם הלכו, ונשארנו לבד. פחדנו, כי גם החדר שלנו וגם החדר של ההורים הם בצד שפונה להתנחלות וכל החלונות נמוכים. כל אבן או חומר דליק שיזרקו יכולים לחדור לחדרים בקלות. פחדנו שיקרה לנו מה שקרה למשפחת דוואבשה. לכן כולנו נשארנו בסלון עד השעה 4:30 בבוקר. למחרת התעוררנו כל כך מאוחר, שלא היה טעם ללכת לבית הספר. גם לא הכנתי שעורים וזו בעיה בשבילי כי אני לומדת בכיתה י"ב במגמה ריאלית ויש לי בחינות.

יוסף עודה, אחיה של הדיל מצביע על הזכוכית שניפצו המתנחלים בחדרם המשותף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17
יוסף עודה, אחיה של הדיל מצביע על הזכוכית שניפצו המתנחלים בחדרם המשותף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17

חלון שניפצו המתנחלים בבית השכן. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17
חלון שניפצו המתנחלים בבית השכן. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17

מוחמד עודה, שנפצע בידו, ואחיו אחמד עודה (בן 40), שנפצע מאבן בראשו, פנו כאמור לטיפל במרפאת הכפר. באותו ערב הגיעו אנשי המשטרה הישראלית לבית המשפחה, גבו עדות מהאב, מוחמד, צילמו את הבית והחלון השבור ולקחו את הצעיף שלבשה בדיעה על ראש בעת שהותקפה.

בדיעה עודה, שפונתה לבית החולים רפידיא בשכם, סיפרה בעדותה:

התעוררתי רק למחרת, במחלק לטיפול נמרץ בבית חולים. כאב לי מאוד הראש והייתה לי סחרחורת קשה. הרגשתי שהכול מסתובב סביבי. אשפזו אותי לשלושה ימים בגלל זעזוע מוח ועכשיו אני בבית, ועדיין במעקב כי לא החלמתי לגמרי ויש לי סחרחורות.

בדיעה עודה בבית החולים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17
בדיעה עודה בבית החולים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 22.4.17

אנשי כוחות הביטחון שהגיעו למקום לא עצרו איש מהמתנחלים שהיו מעורבים בתקיפה ואפשרו להם ללכת לדרכם כאילו לא קרה דבר. בהתבסס על ניסיון העבר ניתן להניח כי גם המשטרה לא תנקוט צעדים נגד מי מהמעורבים, שיוכלו להמשיך בהתנהלותם האלימה. מקרה זה הוא חלק ממדיניות ארוכת שנים של הרשויות הישראליות בגדה, המתירות למתנחלים לפגוע בפלסטינים מבלי לדרוש מהם לשאת בתוצאות כלשהן של מעשיהם. מעשי אלימות והפחדה אלה מהווים סוג של הפרטה של השימוש בכוח, המשרת את ביסוס השליטה הישראלית מבלי שהמדינה נדרשת - באופן רשמי - לפעול בעצמה. המדינה מאפשרת להם להתקיים כמעט באין מפריע שכן הדבר מסייע לה להגשים את מטרותיה בגדה, הכוללות השתלטות על שטחים נוספים.