ב-5.7.2008, בשעות הבוקר, הגיע מדחת אבו כרש, בן 30, תושב א-סמוע שבאזור חברון, יחד עם בני משפחתו לקצור שעורה שגידל בחלקת אדמה השייכת לדבריו למשפחתו מזה שנים רבות, אשר בסמוך לה הוקם המאחז עשהאל. בסביבות השעה 9:00 פרצה שריפה בשדה השעורה, ככל הנראה כתוצאה מסיגריה שהשליך אבו כרש. על-פי עדותו, הוא ניסה לכבות את השריפה ופנה לעזרתם של מתנחלים שהיו בקרבת מקום. ארבעה מתנחלים התקרבו אולם במקום לסייע בכיבוי השריפה, הם החלו לתקוף אותו ואת בני המשפחה, שנמלטו מהמקום. אבו כרש, הסובל מנכות ברגלו, לא הצליח לברוח ואז תפסו אותו המתנחלים , קשרו את ידיו והחלו להכות אותו. לאחר מכן, גררו המתנחלים את אבו כרש לעמוד חשמל הסמוך למאחז הסמוך מצפה עשהאל , קשרו אותו אל העמוד, והמשיכו להכותו.
[block:views=see_more_videos-block_1]
על-פי עדותו של אבו כרש לבצלם, חיילים שנכחו במקום לא מנעו את המשך האלימות כלפיו ואף נראה היה כי אחד מהם מתכוון להשתתף בתקיפה עד שרוסן בידי ידי חייל אחר. בינתיים שבו למקום בני משפחתו של אבו כרש ואליהם הצטרפו פעילים מארגון תעאיוש, שהגיעו למקום כדי לעזור בקציר, אך הצבא והמתנחלים מנעו מהם להתקרב לאבו כרש, שהיה עדיין קשור לעמוד. תוך כדי כך שפכו המתנחלים מים על אבו כרש, ככל הנראה במטרה להעלים את הדם ואת סימני האלימות. חלק מהאירוע תועד בווידיאו על-ידי פעילים בינלאומיים. בסופו של דבר, לאחר שלמקום הגיעו כוחות משטרה ומנהל אזרחי, שוחרר אבו כרש ופונה לבית חולים בחברון, שם טופל בגין פצע בראשו וחבורות רבות בגפיו ובגבו.
לאחר האירוע פנה בצלם לפרקליטות הצבאית בדרישה לחקור את החשד כי חיילים נכחו במקום בעת שהמתנחלים החזיקו באבו כרש קשור לעמוד והמשיכו להתעלל בו ולא עשו דבר כדי למנוע זאת. בתשובה, הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי על פי המידע שבידי הצבא החיילים פעלו כשורה, סייעו לפצוע, ומנעו את המשך תקיפתו תוך שהם מותקפים על ידי המתנחלים עצמם. לטענת הצבא, החיילים אף התלוננו במשטרה על אירוע התקיפה.
חקירה פלילית שניהלה המשטרה בעקבות האירוע הובילה להגשת כתב אישום נגד שניים מהתוקפים. ב-6.4.2011 הרשיעה השופטת חני סלוצקי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע את אייל רחמים וליאור שר בן דוד בתקיפה בנסיבות מחמירות, לאחר שהודו באשמה במסגרת עסקת טיעון. בית המשפט קיבל את טענת הנאשמים כי האש הוצתה מסיגריה שהשליך אבו כרש.
לשני הנאשמים נערך תסקיר מבחן. לגבי אייל רחמים נקבע בתסקיר כי "שירות המבחן התרשם כי, לנאשם קשיים לברר לעומק דפוסי התנהגות בעיתיים ונטייה לנתק עצמו מבחינה רגשית ממעשיו, וכי יש באלה כדי להעלות את הסיכוי להישנות התנהגות תוקפנית מצידו". כמו כן, רחמים עזב את הפגישה עם קצינת המבחן לפני תומה כך שלמעשה לא הוגשה המלצה בעניינו.
לגבי בן-דוד, "...המליצה קצינת המבחן על עונש מוחשי חינוכי, אשר יבהיר לנאשם את המחירים להתנהלותו הבעייתית באירוע, ויהווה גורם הרתעתי...". למרות זאת, המליצה קצינת המבחן על קנס כספי, מאסר על תנאי, ועבודות שירות בלבד. .. השופטת גזרה על השניים שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ושישה חודשי מאסר נוספים על תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף, הורשע רחמים בהעלבת עובד ציבור (חייל).
על אף העונש הקל שנגזר על הנאשמים המדינה לא ערערה לבית המשפט העליון על העונש, ודווקא הנאשמים היו אלה שבחרו לערער. בית המשפט העליון דחה ב-9.2.2012 את הערעור, הותיר את העונש על כנו וקבע:
אכן, לצורך ההליך דנן אין חולק כי המתלונן הצית את השריפה בשדות המאחז ועובדה זו בהחלט שוקלת לקולא בגזירת דינו של המערער. יחד עם זאת אין לקבל את טענת המערער כי כל שביצע היה "נוהל מעצר חשוד, על מנת לנטרל את המתלונן ולעצרו, עד אשר יגיעו למקום כוחות הביטחון, אותם הזעיק בעצמו". טענה זו אינה מתיישבת כלל וכלל עם העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בשלישית שבהן הודה המערער ועל פיהן הורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ובעבירה של העלבת עובד ציבור. האירוע על-פי עובדות אלה שונה בתכלית ומהן עולה כי המערער הפעיל כלפי המתלונן אלימות מיותרת וכן כי נהג בזלזול בוטה ומופגן כלפי גורמי הביטחון שהגיעו למקום.
