מעדויות שגבה בצלם, כמו גם מדיווחי ארגון רבנים לזכויות האדם והמשרד לתיאום עניינים הומניטאריים של האו"ם, עולה כי בשנת 2009 נערך הצבא טוב יותר להגנה על חקלאים פלסטינים מפני אלימות מתנחלים מאשר בשנים קודמות, גם אם לא מנע אותה כליל. עם זאת, הצבא המשיך להגביל את גישתם של חקלאים לאדמות הסמוכות להתנחלויות ולכאלה שנותרו מאחורי מכשול ההפרדה.

עונת מסיק הזיתים התאפיינה השנה ביבול דל המוערך בכעשירית מהיבול בעונות ברוכות. זאת הן משום שבדרך כלל תנובת עצי הזית דלה אחת לשנתיים, והן בשל גורמים סביבתיים שונים ובהם מיעוט משקעים. באזורים מסוימים בגדה המערבית הצטמצם היבול הדל אף יותר, בין השאר בשל הזנחת המטעים, כיוון שישראל מנעה במשך שנים מחקלאים להגיע למטעיהם באורח סדיר ולטפחם. '

עקב גורמים אלה, התקצר השנה מאוד משך הזמן בו שהו מוסקים פלסטינים בשדותיהם בהשוואה לעונות קודמות, ולפיכך היו החקלאים חשופים פחות לאלימות מתנחלים. בנוסף, נקטו 'הרשויות הישראליות שורה של צעדים להגנה על החקלאים הפלסטינים מפני התקפות מתנחלים. כך, הן תיאמו כניסת פלסטינים למטעים עם משרדי הקישור הפלסטיניים, מיפו אזורי חיכוך וסגרו אותם בפני מתנחלים, הרחיקו שני מתנחלים מהגדה המערבית לתקופה של חצי שנה ופרסו גדוד מיוחד של משמר הגבול באזורים רגישים .

הערכות הצבא והמשטרה אכן הביאה לירידה במספר ההתקפות מצד המתנחלים ובחומרתן, ובמקומות שבהם תואם הדבר מראש אכן התאפשר לחקלאים לעבוד ללא הפרעות מצד המתנחלים. יחד עם זאת נרשמו גם מקרים של התקפות מתנחלים על מוסקים פלסטינים, של מסיק עצי זית השייכים לפלסטינים וגניבת יבולם בידי מתנחלים, של עקירה או כריתת עצים על-ידי מתנחלים ושל הטרדת חקלאים בדרכם הביתה מן המסיק.

כמו כן , הצבא המשיך השנה להגביל את גישתם של פלסטינים למטעי זיתים שסופחו לשטחי התנחלויות או למטעים הסמוכים למכשול ההפרדה. כך לדוגמא, בשבוע שבין 10-7 באוקטובר, מנעו כוחות הביטחון הישראליים חקלאים מהכפרים 'א-לובן-א-שרקייה, סבסטייה, א-נאקורה, עזמוט, כפר קדום ויאסוף מלגשת לאדמותיהם, שבסמוך אליהן הוקמו ההתנחלויות עלי, שבי שומרון, אלון מורה וכפר תפוח בהתאמה, בטענה שהחקלאים לא תיאמו את הגעתם מראש. באזור בית לחם החמיר הצבא את התנאים לקבלת היתרי כניסה לשטחים חקלאיים שמעבר למכשול ההפרדה, והדבר גרר סחבת בירוקרטית שגרמה לאיחור במסיק. ההיתרים ניתנו רק ב-1 בנובמבר וגם אז רק לבעלי האדמות עצמם, שלא הורשו להביא עמם בני משפחה או עובדים או להכניס למטעיהם ציוד חקלאי.

החקלאים שהגיעו לחלקותיהם והזדעזעו ממצב המטעים שלא טופלו, פנו לנציג המנהל האזרחי בדרישה לשנות את תנאי ההיתרים ולאפשר כניסה של עובדים נוספים וציוד חקלאי. לדברי החקלאים הבטיח הנציג להנפיק היתרים כאלה אך בפועל המנהל ביטל את ההיתרים שניתנו ולא הנפיק היתרים חלופיים. לפיכך, זכו חקלאי האזור לשהות השנה במטעיהם למשך מספר שעות בלבד.