ממשלות ישראל מיישמות מאז ומתמיד מדיניות שיטתית שנועדה לעודד הגירה של אזרחי ישראל אל הגדה המערבית. אחד הכלים לכך הוא הענקת הטבות ותמריצים כלכליים לאזרחים באופן ישיר או לרשויות המקומיות היהודיות במטרה להעלות את רמת החיים של האזרחים שתשמש כתמריץ להגירה לגדה המערבית.

רוב ההתנחלויות בשטחים מוגדרות כאזורי עדיפות לאומית א' או ב'. ככאלה, זכאים המתנחלים ואזרחים ישראלים אחרים שעובדים בהתנחלויות או שהשקיעו בהן, להטבות כספיות משמעותיות. הטבות אלה ניתנות על-ידי שמונה משרדי ממשלה: משרד הבינוי והשיכון (הוזלת מחיר הקרקע וסבסוד נדיב של משכנתאות לרוכשי דירות); מינהל מקרקעי ישראל (הנחות משמעותיות בהחכרת קרקע); משרד החינוך (חוק חינוך חובה מגיל שלוש, יום חינוך ארוך, הארכת שנת הלימודים, תמריצים למורים, וסבסוד הסעות לבתי ספר); משרדי התעשייה והמסחר, התיירות והחקלאות (מענקים למשקיעים, פיתוח תשתיות לאזורי תעשייה, שיפוי אבדן הכנסה כתוצאה ממכסים על התוצרת במדינות האיחוד האירופי); משרד העבודה והרווחה (תמריצים לעובדים סוציאליים); ומשרד האוצר (הנחות במס הכנסה ליחידים ולחברות). בשנת 2003 ביטל משרד האוצר את ההנחה במס הכנסה ליחידים שניתנה לתושבי ההתנחלויות.

משרד הפנים מעביר לרשויות המקומיות בשטחים מענקים גדולים, בהשוואה לאלה הניתנים ליישובים בתוך ישראל. המענק הממוצע לתושב בשנים 2000 עד 2006 בהתנחלויות בגדה המערבית היה גבוה בכ-57% מהמענק הממוצע לתושב ברשויות בתחומי ישראל. לפי דו"ח החשב הכללי במשרד האוצר, המסכם את סך העברות תקציבי המדינה לרשויות המקומיות בשנת 2007, התמיכה הממשלתית הממוצעת בשלוש העיריות ובשש המועצות האזוריות בגדה המערבית היתה גדולה באופן משמעותי מהתמיכה הממוצעת בתושב בעיריות בתחומי הקו הירוק.

אחד המנגנונים בעזרתם מפלה הממשלה לטובה את הרשויות המקומיות היהודיות בגדה המערבית, בהשוואה לרשויות המקומיות בישראל, הוא הזרמת כספים באמצעות החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית. למרות שתקציב החטיבה להתיישבות מגיע במלואו מקופת המדינה, בהיותה גוף לא-ממשלתי זאת אינה כפופה למערכת הכללים המחייבים את משרדי הממשלה בישראל.