המשפט הבינלאומי

הקמת ההתנחלויות בשטחים מהווה הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הקובע את הכללים החלים בזמני מלחמה וכיבוש, וגוררת הפרה של המשפט הבינלאומי בדבר זכויות האדם. אמנת ג'נבה הרביעית אוסרת על המדינה הכובשת להעביר אזרחים משטחה אל השטח הכבוש (סעיף 49). בנוסף, תקנות האג אוסרות על המדינה הכובשת לבצע שינויים של קבע בשטח הכבוש, אלא אם שינויים אלה נובעים מצרכים צבאיים, במובן הצר שלהם, או שהם נעשים לטובת האוכלוסייה המקומית.

הקמת ההתנחלויות גוררת פגיעה בזכויות הפלסטינים, אשר מעוגנות במשפט הבינלאומי בדבר זכויות האדם. בין השאר, נפגעות הזכות להגדרה עצמית, הזכות לשוויון, הזכות לקניין, הזכות לרמת חיים נאותה והזכות לחופש תנועה.

היותן של ההתנחלויות בלתי חוקיות לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי אינה משליכה על מעמדם של המתנחלים המתגוררים בהן, אשר מהווים אוכלוסייה אזרחית מובהקת, הכוללת ילדים, הזכאית להגנה. השתייכותם של חלק מהמתנחלים לכוחות הביטחון אינה משפיעה כהוא זה על מעמדם של שאר תושבי ההתנחלויות.