עדכונים:

ב-1.2.11 ביקר סגן ראש המנהל האזרחי בקהילת ח'אן אל-אחמר והודיע לראשי הקהילה כי המבנים בקהילה, כולל בית הספר לא ייהרסו, עד שיימצא אתר חלופי מוסכם לקהילה.

ב-6.2.11 התקיים דיון בוועדה המשותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות בכנסת ובמהלכו התחייב ראש ענף תשתית בלשכת מתאם הפעולות בשטחים, סא"ל גרישה יעקבוביץ, כי "תהליך של קיבוע" הקהילות הבדואיות באזור מעלה אדומים יבוצע "בהדברות" ורק לאחר שיימצאו אתרים המתאימים לקהילות אלה. יעקבוביץ הודיע כי המנהל יערוך סקר סיכונים לגבי אתר אבו דיס, לאחריו תסקיר השפעה על הסביבה ורק אז יוחלט אם אתר זה ראוי לשמש למגורים ויוכנו תכניות למגורים באזור האתר. תהליך זה אמור להמשך מספר שנים.

ב-7.8.12 התקיים דיון בבג"ץ בעתירת התושבים וארגון "במקום" בדרישה לבטל את התכנית להעברת התושבים לאזור המזבלה. העתירה נמחקה בהסכמת הצדדים לאחר שהמדינה התחייבה, בין השאר, לא לאכלס את השטח אלא לאחר הכנת סקר סיכונים ותסקיר השפעה על הסביבה ולאפשר לתושבים להעלות התנגדויות לתכנית.

ב-4.9.12 הציעו נציגי המנהל האזרחי לקהילת ח'אן אל-אחמר שני אתרים חלופיים אליהם יוכלו לעבור: האחד בצמוד למחנה הפליטים עקבת ג'בר שממערב ליריחו, סמוך לשטח A, והשני קרוב לכפר א-נויעמה, מצפון ליריחו. הקהילה דחתה את שתי ההצעות.

ב-10.10.12 דחו שופטי בג"ץ שתי עתירות בנוגע לצווי הפסקת עבודה ולהריסה של מבנים, כולל בית ספר, בח'אן אל-אחמר. עתירה אחת הוגשה על ידי תושבי ההתנחלות כפר אדומים בדרישה לממש את הצווים ועתירה שנייה הוגשה על ידי התושבים, בדרישה לבטלם. השופט פוגלמן דחה את שתי העתירות. בנוגע לעתירת התושבים, קבע השופט כי "נוכח קידום המהלך התכנוני הכולל ביוזמת המשיבים, הצהרתם כי כל תכנית חלופית שתוגש על-ידי העותרים תיבחן לגופה והעובדה כי בשלב הנוכחי עד למיצוי הבחינה בלוח הזמנים אותו התוו המשיבים, אין כוונה לממש את צווי ההריסה, לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבותנו בנקודת הזמן הנוכחית". השופט פוגלמן דחה גם את העתירה שהגישו תושבי ההתנחלות. לדבריו, "לא מצאתי כי במדיניות האכיפה של המשיבים ובסדרי העדיפויות שהוצגו נפל פגם המצדיק את התערבותנו". טענת המתנחלים כי לגזור גזירה שווה בין מקרה ח'אן אל-אחמר למקרה של מגרון – שם הורה בית המשפט להרוס בתים שנבנו באופן לא חוקי בלי קשר למציאת פתרון דיור לתושביהם – נדחתה על ידי בית המשפט שכן שם היה מדובר בבנייה על קרקע פרטית ובפגיעה בזכויות קנייניות של בעלי הקרקע הפלסטינים, ובמקרה של ח'אן אל-אחמר מדובר באדמות מדינה.

נכון לחודש אוקטובר 2012 נראה כי אין איום מיידי לגירוש הקהילות מהמקום וכי העברתן לאתר הסמוך למזבלת אבו דיס ירדה מן הפרק. יחד עם זאת, האיום להרוס מבנים בקהילות הסמוכות לח'אן אל-אחמר עדיין תלוי ועומד.

האייטם המקורי

המנהל האזרחי מתכנן לגרש בקרוב את הקהילות הבדואיות הגרות באזורי C. קהילות אלה מונות כ-27,000 בני אדם. בשלב הראשון, האמור להתבצע כבר בחודש ינואר 2012, מתכנן המנהל האזרחי להעביר בכפייה כעשרים קהילות בדואיות, המונות כ-2,300 איש, אל סמוך למזבלת אבו דיס, מזרחית לירושלים. קהילות אלה גרות היום באזור ההתנחלות מעלה אדומים וההתנחלויות הסמוכות לה, ומחציתן גרות בשטח שישראל הגדירה כמתחם E1 ושאותו היא מייעדת להרחבה עתידית של ההתנחלות מעלה אדומים. בשלב השני מתכנן המנהל האזרחי לגרש קהילות נוספות, מאזור בקעת הירדן. בין השאר, נבחנת האפשרות להקים עבור קהילות אלה ישוב קבע חדש בסמוך לאתר נבי מוסא, מערבית ליריחו. לוח הזמנים של המנהל למימוש תכניות אלו נע בין 3 ל-6 שנים.

קהילה בדואית מועמדת לגירוש בסמוך להתנחלות בגוש אדומים. צילום: activestills.org

המנהל האזרחי הודיע על תוכניתו "למקם מחדש" את הקהילות הבדואיות למשרד לתיאום עניינים הומניטאריים של האו"ם (OCHA). הנימוק העיקרי שסיפק המנהל לכוונותיו הוא הטענה כי לקהילות הבדואיות אין זכויות בקרקע עליה הן גרות וכי כל הבנייה במקבצי המגורים שלהם נעשתה ללא היתרים. המנהל לא שיתף את נציגי הקהילות הבדואיות בתכניתו והתעלם מהפגיעה הצפויה באורח חייהן. רוב הקהילות הבדואיות הודיעו לסוכנויות האו"ם כי יתנגדו לביצוע התכנית.

כ-80% מאנשי הקהילות הבדואיות השוכנות באזור שהמדינה הגדירה כגוש אדומים, הצפויים לגירוש כבר בחודשים הקרובים, הם פליטי 1948 שהתגוררו בעבר בנגב. כשני שליש מהם הם קטינים. כל הקהילות חיות כבר עשרות שנים ביישובים שאינם מוכרים ונגד רוב המבנים בקהילות אלה – פחונים, אוהלים ובית ספר בקהילת ח'אן אל-אחמר – כבר הוצאו צווי הריסה. בשתי קהילות – ואדי אבו הינדי המונה 350 איש ואל-מונטאר המונה 300 איש הוצאו כבר צווי הריסה נגד ככל המבנים בקהילה. לאף אחת מהקהילות אין גישה לרשת החשמל, רק מחציתן מחוברות לרשת המים. הקהילות אינן מקבלות שירותים חיוניים כבריאות וחינוך. התושבים מקיימים אורח חיים מסורתי המבוסס על רעיית צאן, אולם גישתם לאדמות מרעה ולשווקים מוגבלת. על-פי נתוני המשרד לענייניים הומניטאריים של האו"ם רוב תושבי קהילות אלו סובלים מאי-ביטחון תזונתי.

בדואים משבט הג'האלין רועים את צאנם בסמוך למזבלה באל-עיזרייה. השבט גורש לאתר זה בתחילת שנות התשעים.

המנהל האזרחי מתכנן להעביר קהילות אלה סמוך לאתר מזבלת אבו-דיס, שהוא אתר סילוק האשפה המרכזי של ירושלים. לאזור זה הועברו בתחילת שנות התשעים אנשי שבט הג'אהלין כדי לאפשר את הרחבת ההתנחלות מעלה אדומים. המזבלה מהווה סכנה בריאותית לשוכנים בקרבתה. המשרד להגנת הסביבה מזהיר כי האתר הוא "מוקד לזיהום הסביבה ולסיכונים של שריפות ואף פיצוצים", בגלל העדר מערכת לשאיבת הגזים הנוצרים באתר כתוצאה מפירוק הפסולת. הטמנת הפסולת באתר זה אמורה להיפסק במחצית 2012. עד היום לא אושרה תכנית לשיקומה המוסכמת על עיריית ירושלים, עיריית מעלה אדומים והמנהל האזרחי.

הקהילות הבדואיות מתגוררות כיום בשטחים בעלי חשיבות אסטרטגית להמשך הרחבת מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית. מחצית מהקהילות הבדואיות מתגוררות לאורך כביש מס' 1, המחבר בין ירושלים לאזור בקעת הירדן וצפון ים המלח, וסמוך להתנחלות קדר. המחצית השנייה של הקהילות הבדואיות המיועדות לגירוש מתגוררות כיום בתוך ובשולי מתחם E1. מתחם זה מצוי צפונית-מערבית לשטח הבנוי של ההתנחלות מעלה אדומים. ישראל הכינה כבר תוכניות למתחם הכוללות בניית 3,910 דירות, מרכז תעסוקה ועסקים מטרופוליטאני שיהיה משותף לירושלים ולמעלה אדומים. ישראל כבר הקימה במתחם זה את מטה משטרת ש"י, וסללה כבישים רחבים במתחם המובילים אל אותה תחנת משטרה מבודדת, אך המיועדים גם לשרת את השכונות העתידיות האמורות לקום במתחם.

תכניות אלו לא מומשו עדיין, בין השאר בשל התנגדות של הממשל האמריקאי. מימוש תכניות הבנייה במתחם E1 ייצור רצף עירוני בין ההתנחלות מעלה אדומים לבין ירושלים, יחריף את ניתוקה של מזרח ירושלים משאר חלקי הגדה המערבית ויקטע את הרצף הטריטוריאלי בין צפון הגדה לבין דרום הגדה, שיהפכו לשני אזורים נפרדים.

תכנית הגירוש של המנהל האזרחי מהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי האוסר על העברה בכפייה של אזרחים מוגנים אלא אם הדבר נעשה למען ביטחונם או עבור צורך צבאי חיוני, וגם אז באופן זמני. בנוסף, על ישראל, ככוח הכובש, מוטלת החובה לפעול למען תועלתם ורווחתם של תושבי השטח הכבוש. התוכנית לכפות על חלקם מגורים בסמוך למזבלה והעובדה שהגירוש נועד לשרת, בין היתר, את הרחבת ההתנחלות ובאמצעותה את פיצול הגדה, מפרות חובה זו.