05.05.10: בג"ץ שיח' סעד מכשיר את תוואי מכשול ההפרדה הפוגע קשות בזכויות האדם של תושבי הכפר

פורסם: 
5.5.10

ב-15 במארס קיבל בג"ץ את עמדת המדינה וקבע כי הכפר שיח' סעד, הנמצא בשוליים הדרום-מזרחיים של תחום השיפוט של העיר ירושלים, ינותק ממזרח ירושלים באמצעות מכשול ההפרדה, חומה בגובה של שמונה מטרים.

הכפר שיח' סעד, המונה כאלפיים תושבים, צמוד לכפר ג'בל מוכבר ובין תושבי שני הכפרים מתקיימים קשרים משפחתיים הדוקים. בניגוד לג'בל מוכבר, לא סופח שיח' סעד לירושלים ב-1967 ובאופן רשמי הוא נותר חלק מהגדה המערבית. עם זאת, הכפר המשיך לתפקד כחלק ממזרח ירושלים ותושביו הסתמכו על שירותים אותם קיבלו בעיר, ובכלל זה שירותי חינוך ובריאות. מרבית תושביו התפרנסו מעבודה בתוך ירושלים. מחצית מתושבי הכפר הם תושבי קבע של ישראל והם מחזיקים בתעודות זהות כחולות. שאר התושבים מחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות, אך למרביתם יש היתרי כניסה לירושלים.

המחסום בכניסה לכפר שיח' סעד. צילום: עאמר ערורי, בצלם, 8.4.2010.
המחסום בכניסה לכפר שיח' סעד. צילום: עאמר ערורי, בצלם, 8.4.2010.

הדרך היחידה המקשרת את הכפר לשאר אזורי הגדה המערבית היא דרך עפר חקלאית החוצה ואדי עמוק ומחברת את שיח' סעד לא-סוואחרה א-שרקייה, הנמצא מצפון לה. זוהי דרך משובשת שהמעבר בה קשה ובימים גשומים היא הופכת לבוצית ולא ניתן לעבור בה כלל. לרשות תושבי השכונה עמדה דרך נוספת, העוברת בכפר ג'בל מוכבר, ודרכה נסעו התושבים הן לירושלים והן לשאר חלקי הגדה.

בחודש ספטמבר 2002 חסם צה"ל כביש זה בערמות עפר ובקוביות בטון ומאז לא ניתן להיכנס לכפר או לצאת ממנו באמצעות כלי רכב. בסוף חודש אוגוסט 2003 אושרה הקמתו של מכשול ההפרדה באזור הכפר כך שהוא יחצוץ בינו לבין מזרח ירושלים. במקביל תכננה המדינה לסלול כביש שיחבר את שיח' סעד אל הכפר סוואחרה א-שרקייה, שהופרד גם הוא ממזרח ירושלים באמצעות מכשול ההפרדה.

באפריל 2004 ערערו תושבי הכפר על תוואי המכשול האמור לנתק אותם מג'בל מוכבר. בחודש מארס 2006 קיבלה ועדת העררים לנושא מכשול ההפרדה את ערעורם וקבעה כי "מבחינה היסטורית שיח' סעד מהווה חלק מג'בל מוכבר שבתחומי ירושלים" וכי תוואי המכשול אינו מידתי ופוגע בזכויות תושבי הכפר לחיים, לחירות ולכבוד. ועדת העררים הורתה למדינה לבחון מחדש את תוואי המכשול באזור.

כשבוע לאחר החלטת ועדת העררים הוסרו ערימות העפר וקוביות הבטון שהוצבו בכניסה לכפר ובמקומן הוצב מחסום קבע מאוייש. המדינה עתרה לבג"ץ נגד ועדת העררים בטענה שזו התעלמה מההשלכות הביטחוניות הכרוכות בתוואי חלופי שיספח את הכפר לתחומי ירושלים. בצו ביניים שניתן ביולי 2006, התיר בית המשפט למדינה להקים גדר ביטחון זמנית, תוך הותרת פתח בין שיח' סעד לירושלים. גם במחסום זה, כמו בארעי, מותר המעבר ברגל בלבד אך בניגוד לעבר, כלי רכב אינם מורשים אפילו להגיע עד המחסום והם נדרשים לעצור במרחק של כעשרים מטרים ממנו. על-מנת להכניס או להוציא סחורות מן הכפר, ובכלל זה מצרכי מזון ומוצרים חיוניים אחרים, נאלצים התושבים לשאת אותן על גבם. תושבי שיח' סעד וג'בל מוכבר המחזיקים בתעודות זהות כחולות מורשים לעבור במחסום ברגל בכל עת ועל-פי רוב מורשים לעבור בו גם תושבי הכפר המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות שיש להם בהיתרי כניסה לירושלים.

אחת ההשלכות החמורות ביותר של ההגבלות המוטלות על הכפר היא הפגיעה בנגישות לטיפול רפואי, ובייחוד בכל הנוגע לטיפול רפואי דחוף: המעבר המסורבל במחסום מקשה על פינוי חולים קשים לטיפול דחוף בבתי חולים במזרח ירושלים, והנסיעה לבתי החולים במזרח ירושלים בדרך העפר, המגיעה לסוואחרה א-שרקייה, הפכה את הנסיעה ליקרה כמעט פי שלושה מהנסיעה הישירה דרך ג'בל מוכבר. בכפר קיימות שתי מרפאות, אחת מופעלת על ידי הרשות הפלסטינית, פעמיים בשבוע למשך שלוש שעות בכל פעם, והשנייה מפועלת על-ידי מועצת הכפר כמוקד לעזרה ראשונה, חמש שעות ביום, אך חסרים בה ציוד ותרופות. בעבר נהגו תושבי הכפר לקבל שירותים רפואיים בבתי חולים במזרח ירושלים, בעיקר במרפאת קופת חולים כללית הפועלת בשכונת ג'בל מוכבר הסמוכה, במרחק של כמאה מטר מהכניסה לכפר.

פגיעה נוספת נוגעת לקשרים המשפחתיים של תושבי הכפר. בני אותה משפחה המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות מתקשים לשמור על קשר עם בני משפחתם המתגוררים בג'בל מוכבר והם מקבלים היתרים מיוחדים לביקורים רק בחגים ובנסיבות מיוחדות. מצב זה אף מקשה על צעירי הכפר למצוא בני זוג, בשל הקשיים העתידיים שנכונו למשפחה המתגוררת בכפר המבודד.

בפסק הדין, שניתן ב-15 במארס 2010, קיבל בג"ץ את עמדת המדינה ואישר את תוואי המכשול המקורי בין שיח' סעד לג'בל מוכבר. השופטים הכירו בכך ש"הגדר עתידה להשפיע באופן לא מבוטל על מציאות חייהם של תושבי שכונת שיח' סעד, ולהקשות על ביצוען של פעולות יום-יומיות ופשוטות". הם הורו למדינה להקים שער במכשול וקבעו ש"הפגיעה החמורה" תמותן על ידי פתיחת שער זה במשך 24 שעות ביממה למעבר תושבי הכפר המורשים להיכנס לישראל ועל ידי סלילת הכביש המתוכנן שיקשר בין הכפר לסוואחרה א-שרקייה.

תוואי המכשול סביב הכפר שיח' סעד, כמו בכל אזור ירושלים, נקבע במטרה לחצוץ בין האזורים שסופחו בשנת 1967 למזרח ירושלים לבין שאר הגדה המערבית. נוכח מציאות החיים שנרקמה מזה שנים רבות בין שיח' סעד לג'בל מוכבר, הקמה של מכשול פיסי ביניהם תגרום לפגיעה קשה ומצטברת בזכויות האדם, כפי שכבר גרמה באזורים אחרים בעיר. הסעד עליו הורה בג"ץ, לפיו ייבנה שער במכשול שבין הכפרים, אינו יכול לשמש כחלופה ראויה לשגרת חיים סבירה. התושבים לא יוכלו לעבור בשער ברכב, וייאלצו להמשיך לכתת רגליהם או להחליף מכוניות משני צידי השער, דבר המייקר את עלות הנסיעה ומקשה מאד על הכנסת מוצרים לכפר, החל מקניות משפחתיות וכלה במשאות כבדים כגון רהיטים ומספוא. סלילתו של כביש מוסדר לא-סוואחרה א-שרקייה עוד לא החלה, וגם אם תבוצע, לא יכולה להוות תחליף ראוי לגישה המהירה לשירותים חיוניים דרך ג'בל מוכבר. נוסף לכך, המעבר בשער יהיה כרוך בבדיקה ועלול לחייב המתנה בתור ארוך. אם כן, הקמת המכשול בתוואי זה יפגע בנגישות לטיפול רפואי דחוף, בייחוד בימי סגר (הכוללים את החגים היהודיים), יקשה מאד על שמירת קשרי המשפחה בין הקהילות שבשיח' סעד ובג'בל מוכבר, ויעכב כל פעילות יומיומית של תושבי שיח' סעד במזרח ירושלים.

נוכח מציאות החיים שנרקמה מאז סיפוח מזרח ירושלים לישראל ב-1967 בחלקים רבים של העיר, כל פתרון ביטחוני המבוסס על הקמה של מכשול פיסי, לרבות מכשול שיוקם על הקו הירוק, יפגע קשה בזכויות האדם. על ישראל לממש את חובתה לדאוג לביטחון תושביה באמצעים אחרים, העולים בקנה אחד עם כיבוד זכויות האדם של כל בני האדם החיים בשטח שתחת שליטתה.