מאז חודש יוני נכנסים כוחות צבא בשעות הלילה לכפר בילעין, הנמצא מערבית לרמאללה, ומבצעים מעצרים. החיילים מגיעים עם נציגי השב"כ כשבידיהם רשימות שמיות ועוצרים תושבים בחשד למעורבות בהפגנות השבועיות המתקיימות בכפר נגד בניית מכשול ההפרדה.

מעדויות שגבה בצלם עולה כי בחלק מהמקרים אזקו החיילים את ידיהם של העצירים, כיסו את עיניהם וגררו אותם, יחד עם חוקרי שב"כ, אל מחוץ לכפר. שם הם נחקרו ורק לאחר מכן הועברו למתקני מעצר. חלק מהעצירים מסרו כי הוכו על ידי חיילים במהלך מעצרם.

חיילים יורים גז מדמיע על מפגינים נגד מכשול ההפרדה בכפר בילעין.24.7.09. צילום: activestills.org.

מוחמד וג'יה ברנאט, בן 21, מסר בעדותו לבצלם:

ביום 17.7.09, בסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, הגיעו חיילים רעולי פנים אל הבית שלנו. הם הוציאו אותי מהבית. חייל ביקש ממני את תעודת הזהות שלי ואמר לי לעמוד בצד. אחרי שתי דקות חייל קשר את הידיים שלי, כיסה את העיניים שלי והעמיד אותי מאחורי הבית. החיילים התחילו לערוך חיפוש בתוך הבית.

אחרי בערך שלוש דקות הגיעו לבית כמה אזרחים זרים ופעילים מהכפר וניסו למנוע מהחיילים לעצור אותי אבל הם לא הצליחו. שני חיילים גררו אותי מהידיים ומשכו אותי בין המטעים. התנגשתי בעשבים, בקוצים ובאבנים. מאחוריי הלכו חיילים שהרביצו לי בידיים שלהם ובקתות הרובים שלהם על הרגליים, הבטן והראש. כל הדרך הרגשתי את האזיקים ננעצים בידיים שלי. הם סחבו אותי בערך 500 מטר, עד שהגענו לגדר ההפרדה.

משם לקחו אותי בג'יפ צבאי למקום שאני לא מכיר. כאב לי בגלל המכות שחטפתי. לא נתנו לי אוכל או מים. השאירו אותי לשבת ככה עד הצהריים. אחר כך העבירו אותי למחנה עופר. למחרת, ביום השני של המעצר, לקחו אותי לחקירה ואחד החוקרים שאל אותי על הפעילות שלי בוועדה העממית נגד הגדר. הוא אמר לי שיש הודאות של אנשים אחרים לגבי יידוי אבנים ולגבי השלכת רימוני גז שהצבא זורק ולא מתפוצצים. לא הודיתי בדברים המיוחסים לי. ביום החמישי הם הביאו אותי לבית משפט והשופט הורה לשחרר אותי. עדיין היו לי סימנים מהמכות שנתנו לי, סימנים מהאזיקים בידיים ושריטות ברגליים.

רשא איוב יאסין, בת 21, נשואה ואם לבת אחת, מסרה בעדותה לבצלם על מעצרו של גיסה:

ביום שני, 3.8.09, בשעה 4:00 לפנות בוקר, התעוררתי מצעקות של חיילים. ראיתי בערך חמישים חיילים רעולי פנים נכנסים לבית שלנו ועולים לגג דרך המדרגות החיצוניות. זאת הפעם השלישית שהם מגיעים כדי לחפש את אחיו של בעלי, עבדאללה אחמד עיסא יאסין, בן 18.

עליתי לגג וראיתי חיילים אוזקים את הידיים של עבדאללה מקדימה. הוא אמר לי: "תסתכלי מה קרה לעין שלי". ראיתי שיורד לו המון דם מעין ימין. הוא ביקש ממני לעזור לו לנעול את הנעליים כי הידיים שלו היו קשורות. עזרתי לו. הם לא נתנו לו ללבוש את הבגדים שלו והובילו אותו החוצה כשהוא לובש מכנסיים קצרות וגופיה בלבד.

ככל הידוע לבצלם, עד היום נעצרו 26 תושבים מבילעין, בהם כאלה שנחשדו ביידוי אבנים וכאלה החשודים בארגון ההפגנות. נכון ל-26.8.09, 14 מהם עדיין מוחזקים במעצר. נגד חלק מהאנשים שנעצרו הוגשו כבר כתבי אישום, בעיקר בגין יידוי אבנים ופגיעה במכשול ההפרדה.

בין העצורים שניים מראשי הוועדה העממית של בילעין - אדיב אבו-רחמה ומוחמד ח'טיב. שניהם נעצרו לאחר ששני קטינים בני 16 וחצי מסרו בחקירתם כי אנשי הוועדה העממית של בילעין מארגנים את ההפגנות השבועיות שנערכות בכפר. סעיפי האישום נגדם כללו, בין היתר, הסתה ושידול של צעירי הכפר ליידוי אבנים. כתבי האישום לא כללו ראיות נגד אבו-רחמה וח'טיב אלא ייחסו להם עבירות אלה רק בשל חברותם בוועדה.

בדיון בבית המשפט הורה השופט לשחרר את אבו רחמה ממעצרו, אולם המדינה ערערה ושופט בית המשפט לערעורים קיבל את טענות המדינה והורה להשאירו במעצר עד תום ההליכים. רק לאחר מכן תוקן כתב האישום נגד אבו רחמה וסעיף השידול, החמור יותר, הוסר ממנו.

כתב האישום נגד מוחמד ח'טיב כלל גם סעיף אישום של יידוי אבנים. סעיף זה התברר כמופרך לאחר שעורכי דינו הוכיחו שביום שבו צולמה התמונה שעליה נסמך כתב האישום הוא שהה בחו"ל. בכתב האישום צוין גם כי חברי הוועדה העממית של בילעין מחלקים למשתתפי ההפגנות "חולצות וחתיכות ברזל המיועדות להדוף את רימוני הגז שצה"ל יורה לפיזור הפגנות". חתיכות הברזל המדוברות הינן מגני פח שמשתתפי ההפגנות החלו לשאת כדי להגן על עצמם מפני רימוני גז שיורים עליהם חיילים בניגוד להוראות הפתיחה באש. זאת מאז שתושב הכפר, באסם אבו רחמה, נהרג מפגיעת רימון שחייל ירה עליו בהפגנה בחודש אפריל. כפי שתיעדו מספר צלמי וידאו ועל פי תחקיר בצלם, אבו רחמה לא יידה אבנים ולא סיכן את החיילים בכל דרך שהיא. שופט בית המשפט הצבאי החליט לשחרר את מוחמד ח'טיב ממעצרו לאחר שקבע כי אין תקדים למעצר עד תום ההליכים בעבירה של הסתה. השופט ציין עוד בהחלטתו כי עורכת דינו של מוחמד ח'טיב הציגה ראיות לפיהן אנשי הוועדה העממית "פועלים לצמצם את האלימות הנובעת מן התהלוכות". למרות זאת, הוא קבע תנאים מגבילים וחסרי תקדים לשחרורו, כולל הרחקה של רדיוס של עשרה קילומטר מן הכפר בילעין בכל יום שישי, למשך כל שעות קיום ההפגנות בכפר.

תוואי מכשול ההפרדה שנבנה על אדמות הכפר נפסל כבר לפני שנתיים על ידי שופטי בג"ץ, שקבעו שהוא תוכנן כדי לאפשר את הרחבת ההתנחלות מודיעין עילית ולא משיקולי ביטחון, כפי שטענה המדינה. השופטים הורו למדינה להציע תוואי חלופי. בדצמבר 2008 פסל בג"ץ בשנית את התוואי המתוקן שהציעה המדינה משום שלא עמד בקריטריונים שקבע בית המשפט. השופטים הורו למדינה לשלם לעותרים הוצאות משפט. גם התוואי השלישי שהציעה המדינה לא עמד בתנאים שקבע בג"ץ ותושבי הכפר הגישו את התנגדותם לצווי התפיסה שהוצאו על בסיסו. טרם התקבלה תשובת המדינה להתנגדות ועד היום המכשול לא הוזז.

גל המעצרים האחרון מעורר חשד כבד כי בכוונת הצבא להפסיק כל סוג של התנגדות לתוואי המכשול בכפר בילעין. נראה כי מבחינת הצבא, כל סוג של מחאה נגד בניית המכשול בתוואי שנקבע כבלתי חוקי, גם אם אינה אלימה ואינה מסכנת את כוחות הביטחון, היא עבירה על החוק ודינם של המשתתפים בה להיעצר.