18.3.09: בג"ץ התיר להרוס את דירת משפחתו של מבצע פיגוע בירושלים

פורסם: 
18.3.09

בג"ץ התיר היום, 18.3.09, להרוס את דירת משפחתו של חוסם דוויאת שביצע בחודש יולי פיגוע באמצעות דחפור במרכז ירושלים.' בדירה, שנמצאת בקומה הראשונה של בניין, מתגוררים אשתו ושני ילדיו הקטנים של דוויאת.

כמו במקרים דומים בעבר, גם כאן קיבלו השופטים לוי, גרוניס ונאור את טענת המדינה כי הריסת הבית מרתיעה אחרים מביצוע של מעשים דומים. השופטים אישרו את הריסת הדירה, למרות שבאף שלב לא טענה המדינה כי בני משפחתו של דוויאת סייעו בידו או שידעו על תכניותיו.

מאז 1967 ועד 2005 נקטה ישראל במדיניות של הריסה ואטימה של בתים בגדה המערבית וברצועת עזה כאמצעי לענישת בני משפחות של פלסטינים שפגעו בישראלים. ביסודה של מדיניות זו עמדה הטענה שבשל הדאגה למשפחתם, יירתעו פלסטינים מביצוע פיגועים. במסגרת זו, הרסה ישראל 664 בתים בין אוקטובר 2001 לסוף ינואר 2005 והותירה מעל 4,182 בני אדם ללא קורת גג.


מדיניות זו אסורה לפי הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. יעדה המוצהר הוא פגיעה בחפים מפשע - בני משפחה של חשודים שאיש אינו טוען שהיו מעורבים בעצמם בעבירה כלשהי. ככזו היא מהווה ענישה קולקטיבית, המנוגדת לעקרון שאין מענישים אדם בשל מעשה שעשה זולתו.

בפברואר 2005 אימצו שר הביטחון שאול מופז והרמטכ"ל משה יעלון את המלצותיו של צוות חשיבה בראשות האלוף אודי שני, שלפיהן יש לחדול ממדיניות זו שכן היא אינה מרתיעה והנזק שהיא גורמת גדול מהתועלת הצפויה מהריסות הבתים. בכך נשמטה הקרקע מתחת לטיעון ההרתעה בו נאחזה ישראל במשך שנים רבות.


ב-19.1.09, בלי שסיפקה כל הסבר משכנע, חידשה ישראל מדיניות זו ואטמה שתיים מתוך ארבע הקומות בבית משפחתו של מבצע הפיגוע בישיבת "מרכז הרב", עלאא אבו דהים, בהן גרו הוריו ואחד מאחיו. גם במקרה זה נאטם הבית רק לאחר שבג"ץ נתן את אישורו.