אמצעים לפיזור הפגנות בשטחים

תקציר, ינואר 2013

אמצעים לפיזור הפגנות אמורים להיות נשק לא-קטלני, שמאפשר לרשויות לאכוף את החוק בלי לסכן חיי אדם. למרות זאת, זהו נשק מסוכן ששימוש לא נכון בו עלול להביא לפגיעה קשה, ולעיתים אף קטלנית, בגוף, ולנזק לרכוש.

הדו"ח מתאר את האמצעים לפיזור הפגנות שבהם משתמשים כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים):

גז מדמיע – חומר כימי הגורם לצריבה קשה בעיניים ובמערכת הנשימה. גז מדמיע הוא האמצעי הנפוץ ביותר לפיזור הפגנות שבו משתמשים כוחות הביטחון והוא מפוזר באמצעות כמה סוגי רימונים, המיוצרים בארה"ב: רימון גז עשוי גומי (המכונה "400" או "משתולל"), המושלך או נורה ממדוכה המותקנת על הנשק, ורימון אלומיניום 40 מ"מ (המכונה "טיל גז") הנורה באמצעות מטול. במזרח ירושלים משתמשים כוחות הביטחון גם ברימון המתפצל לשלושה מכלי משנה. רימונים בקוטר 40 מ"מ נורים ממספר סוגי מטולים, שחלקם מותקנים על נשקם האישי של החיילים, וניתן לירות מהם רימון אחד בכל פעם ואחרים עומדים בפני עצמם וניתן לירות מהם רימון בודד או עד שישה רימונים ברצף. בידי כוחות הביטחון גם מערכת המותקנת על גבי ג'יפים, המאפשרת לירות מטחי רימונים כדי לכסות שטח נרחב בגז מדמיע.

רימון הלם – האמצעי השכיח ביותר שבו משתמשים כוחות הביטחון בהפגנות בנוסף לגז המדמיע. זהו אמצעי הסחה המתפוצץ וגורם לרעש חזק ולהבזק אור. הוא נועד לעורר בהלה כדי לאפשר לכוחות הביטחון להשתלט על אנשים. רימונים אלה מיוצרים גם הם בארה"ב.

כדורי מתכת מצופים גומי – אמצעי זה מופעל בעיקר מול מיידי אבנים. כוחות הביטחון יורים שני סוגים של כדורים כאלה, העשויים ליבת מתכת המצופה בשכבת גומי או פלסטיק, ונורים ממדוכות המותקנות על קנה הנשק. כדורי ה"גומי" מיוצרים על ידי תע"ש. ועדת אור אסרה על השימוש בכדורי "גומי" בתוך ישראל ומאז משתמשת המשטרה במזרח ירושלים בכדורי ספוג בקוטר 40 מ"מ, המיובאים מארה"ב.

ה"בואש" – נוזל מצחין שפיתחה משטרת ישראל לצורך פיזור הפגנות. הוא מותז ממיכליות וריחו הבלתי נסבל מאלץ כל אדם הנמצא בקרבת מקום להתרחק.

בדו"ח מפורטות גם הפקודות הרלבנטיות של הצבא ומשטרת ישראל המסדירות את השימוש באמצעים, ושאותן מסרבים כוחות הביטחון לחשוף. כמו כן סוקר הדו"ח את האופן שבו מיישמים כוחות הביטחון את ההוראות בשטח ואת הפגיעה הנגרמת מהפרתן.

מהמחקר עולות שתי בעיות עיקריות בהפעלת אמצעים לפיזור הפגנות בגדה המערבית: ראשית, ההוראות מנוסחות באופן שאינו בהיר ובחלק מהמקרים לא ניתן ליישם במדוייק את הוראות הבטיחות. שנית, כשכוחות הביטחון בשטח מפרים את ההוראות, גם אם זה נעשה באופן שיטתי, לא נעשה כמעט דבר כדי להפסיק את ההפרות. הדרגים הבכירים מתכחשים להפרות אלה ומתייחסים לפגיעה באזרחים בעקבות שימוש לא חוקי באמצעים אלה כ"חריגה". גם במקרים הנדירים שבהם אירועים כאלה נחקרים, תיקי החקירה נסגרים לרוב מבלי שהאחראים לפגיעה והממונים עליהם יידרשו לתת על-כך את הדין. בין היתר מגלה הדו"ח כי:

  • חיילים ושוטרי מג"ב יורים לעתים קרובות על מפגינים רימוני גז בכינון ישיר במטרה לפגוע בהם, או לחילופין, יורים את רימוני הגז באופן רשלני, מבלי להקפיד לכוונם כך שלא יפגעו ישירות במפגינים, תוך הפרה של ההוראות.
  • חיילים ושוטרי משמר הגבול מפרים באופן שיטתי את ההוראות הקיימות ויורים כדורי "גומי" גם בנסיבות שבהן ירי כזה אסור על פי ההוראות. בצלם תיעד אירועים שבהם אנשי כוחות הביטחון ירו "גומי" מטווח קצר מזה שמותר בהוראות, העלול להיות קטלני, וכן ירי על קטינים, ירי על פלג גופם העליון של אנשים וירי על עוברי אורח או על מפגינים שלא יידו אבנים ולא נשקפה מהם סכנה לאיש. בחלק מהמקרים נעשה הירי הבלתי חוקי של כדורי "גומי" בידיעתם ובהנחייתם של מפקדים, ובהם קצינים בדרגות גבוהות.
  • כוחות הביטחון יורים לעתים אש חיה בהפגנות, בייחוד על פלסטינים שמיידים לעברם אבנים. בצלם תיעד ירי אש חיה בנסיבות שבהן לא נשקפה לאיש סכנת חיים.
  • חיילים ושוטרי מג"ב ירו כדורי "טוטו" (כדורים בקוטר 0.22) בנסיבות שאינן מצדיקות ירי קטלני, ולמעשה התייחסו לתחמושת זו כאל אמצעי לא קטלני לפיזור הפגנות.
  • בכמה מקרים התיזו כוחות הביטחון את הנוזל המצחין "בואש" על בתי מגורים או בסמוך להם, התנהלות המעוררת חשד כבד כי אמצעי זה משמש לעיתים כעונש קולקטיבי המוטל על תושבי כפרים שבהם מתקיימות הפגנות שבועיות קבועות.
  • שוטרים מרססים תרסיס פלפל באופן הנוגד את הנוהל המשטרתי הרשמי, שנועד להבטיח איזון ראוי בין שיקולי אכיפת חוק לבין שיקולי הבטיחות.

לשימוש הפסול שעושים כוחות הביטחון באמצעים לפיזור הפגנות נלוות פעולות נוספות המגבילות את חופש הביטוי והמחאה של פלסטינים נגד הכיבוש הישראלי. אמצעים נוספים שנוקטים כוחות הביטחון למטרה זו כוללים מעצר והעמדה לדין של מארגני הפגנות, פיזור אלים של חלק מההפגנות גם כשמשתתפיהן אינם נוקטים אלימות כלשהי, וגירוש לחו"ל של חלק מן הפעילים הזרים המשתתפים בהפגנות. האזורים שבהם מתקיימות ההפגנות מדי יום שישי מוגדרים, בשעות שבהן הן נערכות, כשטח צבאי סגור. צווי שטח צבאי סגור פרטניים מאפשרים לכוחות הביטחון להרחיק פעילים ישראליים מן ההפגנות, לעצרם ולהעמידם לדין.

במקרים שבהם מתמודדים כוחות הביטחון עם מיידי אבנים, לעיתים באירועים בהיקף נרחב, בסמכותם להשתמש באמצעים המפורטים בדו"ח זה. עם זאת יש להבטיח כי הכוחות המשרתים בשטח יפעלו בהתאם להוראות הפתיחה באש ובהתאם להוראות הבטיחות של האמצעים השונים לפיזור הפגנות, שאינם אמורים להיות קטלניים. כמו כן יש לוודא כי כל חייל, שוטר או קצין הפועל בניגוד להוראות יועמד לדין. נוסף לכך, דורש בצלם:

  • לאסור על שימוש בתחמושת חיה, כולל בתחמושת מסוג טוטו, במהלך פיזור הפגנות, למעט במצבים שבהם נשקפת סכנת חיים.
  • להגביל את השימוש בכדורי מתכת מצופים גומי למצבים שבהם נשקפת סכנת חיים, כאמצעי מקדמי לאש חיה.
  • לאסור לחלוטין ירי של רימוני גז 40 מ"מ בכינון ישיר לעבר אדם, או ירי אופקי של רימוני גז באופן העלול לפגוע באדם.