ילד אסור ילד מותר: הפרת זכויותיהם של קטינים פלסטינים שנעצרו בחשד ליידוי אבנים

תקציר דו"ח מקיף, יולי 2011

מתחילת 2005 ועד סוף שנת 2010 לפחות 835 קטינים פלסטינים נעצרו והועמדו לדין בבתי הדין הצבאיים בגדה המערבית באשמת יידוי אבנים. 34 מהם היו בני 13-12, 255 היו בני 15-14 ו-546 היו בני 17-16. מכל הקטינים הללו, רק אחד זוכה; כל היתר נמצאו אשמים.

קטינים פלסטינים שנאשמים בעבירות פליליות נשפטים על פי החוק הצבאי החל בגדה המערבית, אשר מקנה להם מעט מאד זכויות מיוחדות בשל גילם. הגנות אלה, כגון הפרדתם מבגירים בעת המעצר והמאסר, אינן תמיד נשמרות, כמו גם הגנות שהחוק הצבאי מקנה לכל חשוד ואשר חשובות במיוחד עבור קטינים, כגון הזכות להתייעץ עם עורך דין. הוראות החוק הצבאי בנוגע לקטינים סותרות את הוראות המשפט הבינלאומי והישראלי, המכירות בכך שגילם של קטינים משפיע על אחריותם הפלילית ועל האופן שבו הם חווים מעצר, חקירה ומאסר, ומניחות כי חוויות כאלה עלולות לפגוע בהתפתחותם. בשל כך, הסטנדרטים המקובלים במשפט הבינלאומי והישראלי מעניקים לקטינים הגנות מיוחדות כאשר הם חשודים בביצוע עבירה, מחייבים נוכחות הורים במהלך חקירתם ורואים במעצר ובמאסר אמצעי אחרון להתמודדות עם הפרות חוק מצידם.

בנובמבר 2009 הוקם בגדה המערבית בית משפט צבאי לנוער, אשר הוסמך בחוק לדון בעבירות שעברו קטינים עד גיל 16. השופטים הצבאיים בחרו מיוזמתם להעמיד לדין בבית המשפט הצבאי לנוער קטינים עד גיל 18. כמה מהשופטים הצהירו בפסקי הדין שלהם כי הם סבורים שגם במערכת המשפט הצבאית יש לשפוט קטינים על פי אמות המידה המקובלות בבתי המשפט לנוער בעולם. נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים אף הצהיר כי רוחו של חוק הנוער הישראלי צריכה לחול גם במערכת הצבאית, גם אם היא אינה מעוגנת בחקיקה. אולם, למרות הצהרות אלה, בית המשפט הצבאי לנוער שינה אך במעט את המציאות והפגיעה בזכויותיהם של הקטינים המובאים בפניו עדיין קשה.

בצלם ראיין חמישים קטינים לצורך הכנת הדו"ח, ואלה תיארו את שהתרחש מרגע מעצרם ועד לשחרורם מהכלא. מעדויותיהם עולה שורה של פגיעות קשות בזכויותיהם:

  • המעצר: שלושים מהקטינים עמם שוחח בצלם נלקחו מביתם על-ידי חיילים באמצע הלילה, מבלי שניתנה להוריהם האפשרות להתלוות אליהם.
  • החקירה: רק שלושה מהקטינים שנעצרו בלילה סיפרו שנחקרו עוד באותו לילה; 19 נחקרו בבוקר למחרת, שלושה נחקרו בצהרי אותו יום, ושניים נחקרו רק כעבור חמישה ימים. רק שלושה מהקטינים שנעצרו בלילה דיווחו שניתנה להם אפשרות סבירה לישון לפני החקירה, וחמישה מהקטינים סיפרו כי החיילים אף דאגו להעירם אם נרדמו בזמן שהמתינו לחקירה. 19 קטינים דיווחו גם על אלימות ואיומים במהלך החקירה, ו-23 סיפרו שגם נשללו מהם לאורך שעות ארוכות צרכים פיזיים בסיסיים כמו עשיית צרכים, אכילה ושתייה.
  • מעצר עד תום ההליכים: במערכת הצבאית לא קיימות חלופות מעצר כפי שקיימות בחוק הישראלי. ברוב המכריע של המקרים, מחליטים השופטים להשאיר את הקטינים במעצר עד תום ההליכים. כך, מתוך 133 קטינים שהועמדו לדין באשמת יידוי אבנים בהם טיפל ארגון DCI-Palestine בשנים 2009 ו-2010, רק 23 (17%) שוחררו בערבות במהלך ההמתנה למשפטם. לכן, קטינים רבים מעדיפים לחתום על עסקת טיעון במסגרתה הם מודים באשמה בתמורה לעונש מאסר קצר יותר, מחשש שאם ינהלו משפט הוכחות יוחזקו בכלא זמן ממושך.
  • מאסר: מאסר מהווה את האמצעי הראשון של מערכת המשפט הצבאית לענישת קטינים, במקום לשמש מוצא אחרון. על 93% מסך הקטינים שהורשעו ביידוי אבנים בשנים 2010-2005 נגזרו עונשי מאסר, שאורכו נע בין ימים ספורים לעשרים חודשים. על 19 ילדים שלא מלאו להם 14, שהם 60% מבני קבוצת הגיל הזו שהורשעו בשנים אלה, נגזרו עונשי מאסר, בעוד שהחוק הישראלי אוסר על כליאתם של קטינים בגיל זה. לגיל הקטין ישנה השפעה מכרעת על אורך המאסר שנגזר: ילדים שלא מלאו להם 14 ביום גזר דינם ריצו עונש מאסר של חודשיים לכל היותר, 26% מהקטינים בני 15-14 ריצו עונש מאסר של ארבעה חודשים ויותר, ובקרב קטינים בני 17-16, כ-59% ריצו עונש מאסר של ארבעה חודשים ויותר. במהלך תקופת מאסרם, רוב הקטינים שרואיינו לדו"ח זה לא זכו לביקורים של בני משפחותיהם, ומתוך 29 הקטינים אשר הוחזקו במעצר או במאסר יותר משבוע, רק אחד סיפר כי קיבל ביקורים סדירים אחת לשבועיים ורק ארבעה קטינים אחרים קיבלו ביקורים ספורים כל אחד. בשל היותם אסירים בטחוניים, אין לקטינים גישה לטלפון. בתי הסוהר אינם מאפשרים לקטינים להשלים את כל לימודיהם, אלא רק מקצועות בודדים. בכך נפגעים סיכוייהם לסיים בהצלחה את לימודיהם.

כל הגורמים העוסקים בנושא – בהם שוטרים, שופטים וחיילים המשרתים בשטחים – מודעים היטב למציאות העולה מהדו"ח. למרות זאת, הקריאה היחידה לשינוי באה לידי ביטוי בהצהרותיהם של כמה מהשופטים, ובפועל לא נעשה דבר על מנת להפסיק את הפגיעה בזכויותיהם של הקטינים. על ישראל מוטלת חובה להבטיח את זכויותיהם של קטינים פלסטינים שבאחריותה ולהשוות את הוראות החוק הצבאי להוראות חוק הנוער הישראלי.



סמל האיחוד האירופימסמך זה הופק בסיוע כספי של האיחוד האירופי. תוכן המסמך הינו באחריותו הלבעדית של בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, ובשום מקרה אין לראות בו ביטוי לעמדת האיחוד האירופי.