אדמה שדודה: חסימת הגישה של פלסטינים לקרקע סביב התנחלויות

תקציר דו"ח מקיף, ספטמבר 2008

זה שנים שהרשויות הישראליות מקיפות התנחלויות בטבעות אדמה הסגורות בפני פלסטינים, ונמנעות ממיגור התופעות של סגירת אדמות "פיראטית" וחסימת גישתם של פלסטינים לשטחים הסמוכים להתנחלויות בידי מתנחלים. חסימת גישה זו היא אחת מהדרכים הרבות המשמשות להרחבתן של ההתנחלויות. בשנים האחרונות מיסדה ישראל את סגירת האדמות בניסיון להכשיר בדיעבד הצבה בלתי-מורשית של מכשולים סביב התנחלויות, הרחק מבתיהן האחרונים.

מתנחלים נוהגים לסלול דרכי סיור ולהציב מכשולים פיזיים על אדמות פלסטיניות הסמוכות ליישובם, פעמים באישור הרשויות ופעמים בלעדיו. בנוסף, מתנחלים נוהגים לגרש בכוח פלסטינים מאדמות, כאשר הנפגעים העיקריים מכך הם חקלאים. בצלם תיעד בהקשר זה, בין השאר, מקרים של ירי, איום בירי ובהריגה, הכאה באגרופים, בקתות רובים ובמחבטים, יידוי אבנים, שיסוי כלבי תקיפה, ניסיונות דריסה, השחתת ציוד חקלאי ויבולים, גניבת יבולים, הרג של חיות משק וגניבת בהמות המשמשות לעבודת אדמה, דרישת תעודות זהות ללא סמכות וגניבת מסמכים.

הרשויות האמונות על אכיפת החוק, לא רק שאינן עושות די למיגור תופעת אלימות המתנחלים ולאכיפת החוק על פורעיו, הן אף מצטרפות אליהם וחוסמות בעצמן את גישתם של פלסטינים לאדמות הסמוכות להתנחלויות. חיילים מגרשים דרך קבע פלסטינים מקרקעות חקלאיות, לא פעם בניצוחם של גורמים מקרב המתנחלים. ישראל אף הקימה מערך מכשולים פיזיים - גדרות תיל, דרכי סיור, אמצעי תאורה וחיישנים אלקטרוניים - סביב התנחלויות, הרחק מבתיהן הקיצוניים, תוך צירוף בפועל של אדמות רבות לשטח ההתנחלות.

בולטת במיוחד בהקשר זה תכנית "שטח ביטחוני מיוחד" שבמסגרתה הקיפה ישראל 12 התנחלויות בגדה המערבית בטבעות אדמה הסגורות ככלל לכניסת פלסטינים. שטחן הכולל של התנחלויות אלה גדל מ-3,235 דונם לפני ההקפה ל-7,793 דונם לאחריה. כלומר, תכנית "שטח ביטחוני מיוחד" הגדילה את שטחן פי 2.4. יותר מחצי מהאדמות שהוגדרו "שטח ביטחוני מיוחד" נתונות בבעלות פלסטינית פרטית. היקף השטחים שצורפו להתנחלויות שלא במסגרת תכנית זו גדול פי כמה, שכן על סגירה "פיראטית" לא חלות המגבלות הרשמיות ומידת הפיקוח עליה פחותה. ניתן להעריך כי שטחן הכולל של האדמות שנחסמו בפני פלסטינים וצורפו בפועל להתנחלויות עומד על עשרות אלפי דונם. הניסיון מלמד כי גזל קרקעות זה יונצח ויעוגן במדיניות רשמית ככל שתורחב התכנית לאדמות הסובבות התנחלויות נוספות.

חקלאים פלסטינים המבקשים לגשת לאדמותיהם חרף סגירתן נאלצים להתמודד עם מערכת בירוקראטית סבוכה ולעמוד בסדרה של תנאים. בראש ובראשונה דורשת ישראל מחקלאים אלה להוכיח את בעלותם על הקרקע ו"לחלץ" שוב ושוב מן המינהל האזרחי מועדים מוכתבים שבהם תותר להם הגישה. כמו כן, מערכת הביטחון מכפיפה את גישת החקלאים לאדמותיהם לרצונם הטוב ולגחמותיהם של גורמים מקרב המתנחלים. על רקע זה, חקלאים רבים מוותרים ושוב אינם מנסים לגשת לאדמותיהם ולעבדן.

דוברים רשמיים מצדיקים חלק מסגירת האדמות, בעיקר את תכנית "שטח ביטחוני מיוחד", בצורך ביטחוני. לטענתם, לאחר הקמת מכשול ההפרדה בגדה המערבית, ההתנחלויות ממזרח לו נותרו חשופות להתקפות אלימות מצד פלסטינים, וטבעות אדמה מגודרות יכולות לתפקד כשטח התרעה. ואמנם, בשנים 2004-2002 הרגו פלסטינים 31 אזרחים ישראלים בתוך התנחלויות בגדה, ופצעו רבים אחרים. אך ישראל מתירה למתנחלים להיכנס באופן חופשי וללא פיקוח אל האדמות, האמורות לכאורה לשמש מרחב התרעה ריק מאדם ואשר בפועל נסגרו רק בפני פלסטינים. כתוצאה, מתנחלים מסיירים באדמות הפלסטינים הסגורות דרך קבע, גוזלים את יבוליהם, ואף גרים ועובדים באדמות אלה. נוהג זה נוגד הן את הגיון "שטח ההתרעה" והן את הצווים הצבאיים המגדירים אדמות אלה כשטחים סגורים.

האדמות הסמוכות להתנחלויות הן חלק משורה ארוכה של שטחים שישראל חוסמת בפני פלסטינים בגדה המערבית: בקעת הירדן, מזרח ירושלים, שטחי אימונים, שטחי ההתנחלויות עצמן ועוד. כל פיסת אדמה שישראל סוגרת בפני פלסטינים מצטרפת אל קודמותיה, ויחד הן מצרות את צעדיהם של מיליוני אנשים. במקרה זה, עיקר הפגיעה היא בחקלאים ובמי שתלוי בחקלאות לפרנסתו. יש לזכור בהקשר זה כי שיעור העוני בקרב הפלסטינים בגדה הוא ממילא גבוה ביותר, וכי ענף החקלאות הוא הגדול בענפי המשק הפלסטיני. חסימת הגישה פוגעת אף באפשרויות הפיתוח העירוני של הפלסטינים, ומצמצמת את האפשרות לנפוש בחיק הטבע וליהנות ממשאבי קרקע.

חסימת גישתם של פלסטינים לאדמות הסמוכות להתנחלויות היא תוצאה ישירה של מפעל ההתנחלויות עצמו, וחלק בלתי-נפרד ממנו. מפעל זה מפר באופן מתמשך את האיסור הקבוע במשפט ההומניטארי הבינלאומי על התנחלות בשטח כבוש, שהנו איסור מוחלט ללא סייגים אשר נגזרת ממנו חובה לפנות את המתנחלים ולהשיבם לשטח ישראל. במסקנות הדו"ח מונה בצלם שורה של צעדים חלופיים שישראל הייתה יכולה לנקוט בהם כדי להגן על מתנחלים גם ללא פינויים, תוך פגיעה פחותה בזכויות הפלסטינים. אך חובת הפינוי חלה על ממשלת ישראל בכל מקרה, ומילויה הוא הדרך החוקית היחידה לענות על הצורך הביטחוני שעומד, לטענת דוברים רשמיים, בבסיס סגירת האדמות המוסדרת.