הסכמה שבשתיקה: מדיניות אכיפת החוק על מתנחלים בשטחים, מארס 2001

מארס 2001, תקציר

במהלך האינתיפאדה הנוכחית חלה עליית מדרגה בהיקף ובאינטנסיביות של מעשי האלימות מצד מתנחלים כלפי פלסטינים תושבי השטחים. מאז תחילתה הזהירו כמה מראשי המתנחלים כי מתנחלים עלולים "לקחת את החוק לידיים," ולהפעיל כוח בעצמם, אם צה"ל לא יפעל באופן שייראה להם. רבים מדברים אלה אכן התממשו: בחודשים האחרונים מתנחלים ירו בפלסטינים, יידו אבנים על מכוניות פלסטיניות, פגעו ברכוש, עקרו עצים, שרפו מסגד, פגעו בצוותים רפואיים פלסטינים, תקפו עיתונאים, מנעו מחקלאים להגיע לאדמתם וחסמו כבישים לתנועת כלי-רכב פלסטינים. מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית חלה גם עלייה תלולה בהתקפות של פלסטינים על מתנחלים, במהלכן ירו פלסטינים על כלי-רכב של מתנחלים ולעבר בתי מגורים. הקמת ההתנחלויות היא בלתי חוקית לפי הוראות המשפט הבינלאומי; עם זאת, אין בכך כדי להתיר פגיעה בהם כפרטים. פגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית היא הפרה בוטה של עקרונות היסוד במשפט הבינלאומי . יחד עם זאת, ברור כי האלימות כלפי מתנחלים אינה יכולה להצדיק אלימות מצדם כלפי פלסטינים, למעט מקרים מובהקים של הגנה עצמית.

אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים אינה תופעה חדשה: מעשי אלימות כאלו מתרחשים בשטחים באופן שגרתי, מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה ואף לפניה. מאז 1987 נהרגו בשטחים 119 פלסטינים, ביניהם 23 קטינים מתחת לגיל 17, בידי מתנחלים ואזרחים ישראלים.

ברקע מעשים אלה עומדים היחס הסלחני ואוזלת היד המתמשכת בתחום אכיפת החוק של הרשויות הישראליות. על ישראל, ככוח כובש, מוטלת החובה להגן על שלומה ובטחונה של האוכלוסייה הפלסטינית הנתונה לשליטתה.

אכיפת החוק על מתנחלים זכתה במשך השנים לביקורות נוקבות מצד גורמים שונים, ביניהם היועץ המשפטי לממשלה ובית-המשפט העליון. ועדת שמגר, שהוקמה ב-1994 בעקבות הטבח במערת המכפלה בחברון, מתחה ביקורת חריפה על מדיניות אכיפת החוק בנוגע לעבירות כלפי פלסטינים וקבעה כי במשך השנים לא נעשו צעדים ממשיים לשיפורה, על אף התרעות חוזרות ונשנות. דו"ח שפירסם בצלם מעט לפני הקמת הוועדה, קבע כי כל רשויות אכיפת החוק של השלטון הישראלי - הצבא, המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט - נוקטות במדיניות בלתי מוצהרת של סלחנות, פשרנות ואי מיצוי הדין עם אזרחים ישראלים הפוגעים בתושבים פלסטינים בשטחים.

תמונה זו נכונה גם לימים אלו: מעדויות רבות שגבה בצלם עולה כי חיילי צה"ל נוכחים בזמן שמתנחלים תוקפים פלסטינים, אך אינם מתערבים על מנת למנוע את התקיפה. מתנחלים עורכים מבצעים מאורגנים של חסימת כבישים לתנועת כלי-רכב פלסטינים; חסימות אלה נעשות לאור יום ולאחר הודעה מראש בתקשורת, אך למרות זאת לא נעשים מאמצים רציניים על-ידי הרשויות הישראליות על מנת למנוע אותן.

בכמה אזורים בגדה המערבית החלו מתנחלים להפעיל סיורים חמושים עצמאיים. המשתתפים בסיורים פועלים על דעת עצמם והם אינם חלק ממסגרת רשמית כלשהי ואינם כפופים לצה"ל או למשטרת ישראל. צה"ל הבהיר כי פעילות זו אינה מקובלת עליו אך נראה שאינו פועל להפסיקה.

המשטרה ממשיכה במנהגה לא לפתוח בחקירה על פגיעות של מתנחלים בפלסטינים אם לא הוגשה תלונה. כך לדוגמה, מותם של שני פלסטינים מידי מתנחלים באינתיפאדה הנוכחית, שדווח אף בכלי התקשורת, לא נחקר כלל על-ידי המשטרה. מדיניות זו נוגדת את חובתה החוקית של המשטרה לפתוח בחקירה בכל מקרה בו נודע על האירוע, ומתעלמת מהקשיים הרבים, ולעתים אף חוסר האפשרות - כמו בזמן עוצר - של הפלסטינים בדרכם להגיש תלונה.

גם במקרים בהם המשטרה פותחת בחקירה, רק לעתים רחוקות נענשים העבריינים. בין 1994 ל-2000 ערך בצלם מעקב אחר טיפול הרשויות בעשרות מקרים בהם גבה עדויות על פגיעה אלימה של מתנחלים בפלסטינים. שני שליש מתיקי החקירה נסגרו, רובם בעילה של "חוסר ראיות" או "עבריין בלתי נודע. "

טיפול הרשויות במקרים בהם נהרגו פלסטינים על ידי ישראלים מראה כי בעוד שפלסטיני ההורג ישראלי נענש במלוא חומרת הדין, ובחלק מהמקרים נענשת גם משפחתו, סיכוייו של ישראלי שהורג פלסטיני לצאת פטור מעונש או בעונש קל בלבד גבוהים מאוד. בכמה מקרים בהם נהרגו פלסטינים בידי מתנחלים לא נפתחה כל חקירה. בקרוב למחצית מהמקרים נסגר תיק החקירה על ידי המשטרה או הפרקליטות. כשפלסטינים הרגו ישראלים, לעומת זאת, התיקים נסגרו בפחות מעשרה אחוז מהמקרים. ישראלים שהורשעו ברצח זכו ברוב המקרים להקלה בעונשם; אף אחד מהפלסטינים שהורשעו ברצח ישראלים לא זכה להקלה כזו.

העובדה שאכיפת החוק על מתנחלים נותרה כושלת לאורך שנים ארוכות, על אף התרעות חוזרות ונשנות, גם מצד גורמים רשמיים, מראה כי מדובר במדיניות ולא בשורה של צירופי מקרים. גם אם הרשויות הישראליות אינן מעודדות בצורה ישירה פגיעה אלימה באזרחים פלסטינים, התעלמותן מנושא זה מובילה לאותה תוצאה. מדיניות זו פוגעת גם בעיקרון הבסיסי של שוויון בפני החוק ומערערת בכך את יסודות שלטון החוק בישראל .

בדו"ח שהגישה ישראל לוועדת מיטשל, היא התחייבה לחקור כל מקרה בו הועלתה טענה לפגיעה של מתנחלים בפלסטינים. כבר עתה ניתן לקבוע כי ישראל אינה עומדת בהתחייבותה זו.

בצלם קורא לרשויות הישראליות למנוע פגיעה של מתנחלים ואזרחים ישראלים בחייהם, גופם ורכושם של פלסטינים תושבי השטחים:

  • על מדינת ישראל, ככוח הכובש האחראי לשלומה וביטחונה של האוכלוסייה הפלסטינית, להגן על אוכלוסייה זו, באופן זהה לאופן בו מוגנים ישראלים. על ממשלת ישראל להנחות את כל רשויות אכיפת החוק לפעול בנחישות על מנת למנוע מעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים, ולהקצות לכך את המשאבים הראויים.
  • יש להבהיר לחיילי צה"ל את חובתם להתערב בכל מקרה בו נוהגים מתנחלים באלימות כלפי פלסטינים ולנקוט צעדים כנגד חיילים שלא יעשו כך.
  • על משטרת ישראל לחקור כל אירוע שמובא לידיעתה, ולא להשתמש באי הגשת תלונה על-ידי הקורבן כעילה להתעלמות מהמקרה. על המשטרה לעשות מאמץ להפחית את מספר תיקי החקירה הנסגרים בעילת חוסר ראיות או "עבריין לא נודע ."