משתפי הפעולה בשטחים בתקופת האינתיפאדה: הפרות ופגיעות בזכויות האדם, ינואר 1994

ינואר 1994, תקציר

דו"ח זה עוסק באחריותם של ארגונים פוליטיים פלסטיניים ופעיליהם לעינוים ולהריגתם של פלסטינים שנחשדו בשיתוף- פעולה בתקופת האינתיפאדה, וכן בהפרות זכויות האדם מצד השלטונות הישראליים ביחס לגיוס משתפי-פעולה בשטחים והפעלתם.

בצלם השקיע מאמץ רב בניסיון להרכיב רשימה מדויקת ומקיפה של פלסטינים שנהרגו על רקע מה שמוגדר על-ידי הארגונים הפוליטיים הפלסטיניים כשיתוף-פעולה. לצורך זה ערכנו מאות תחקירי שטח, אך בגלל רגישותו המיוחדת של הנושא בחברה הפלסטינית, נרתעו במקרים רבים עדי ראייה וקרובי משפחותיהם של נפגעים מלמסור עדויות מלאות בנוגע לנסיבות המוות. בצלם נוהג מאז ומתמיד להימנע מלנקוב בנתונים חד-משמעיים במקרים שבהם המידע שבידו חלקי בלבד. עקב כך נמנענו מלפרסם את הנתונים המספריים שבידינו והבאנו את אלה של דובר צה"ל וסוכנות הידיעות אסושייטד פרס בלבד. הנתונים מתייחסים לסך הכולל של ההרוגים על רקע חשד לשיתוף-פעולה. עם זאת, במקרים שבהם הצלחנו להגיע לנתונים משביעי רצון ביחס לקטיגוריות ספציפיות של הרוגים על רקע חשד בשיתוף-פעולה, פירסמנו את ממצאינו המספריים.

לפי נתוני דובר צה"ל, נהרגו מאז תחילת האינתיפאדה, ב-9 בדצמבר 1987, ועד ה-30 בנובמבר 1993 942 פלסטינים בידי פלסטינים על רקע חשד לשיתוף-פעולה. על-פי נתוני סוכנות הידיעות אסושייטד פרס, נהרגו באותה תקופה 771 פלסטינים בידי פלסטינים על רקע זה.

על-פי נתונים שנמסרו לבצלם על-ידי משרד הביטחון, רק כ-35%-40% מבין ההרוגים היו קשורים לאחד מגורמי השלטון, לרבות עובדי ציבור. לשאר ההרוגים שנחשדו בסיוע לשלטונות לא היה כל קשר לגורמים אלה. כ-10%-15% מהם נהרגו בשל מעורבותם בפלילים, "בעיקר בסמים ובזנות". עוד פחות מזה נהרגו "משום שהפרו את הנחיות ההתקוממות", או שעסקו, לדוגמה, במימכר קלטות פורנוגראפיות בניגוד להוראות של הארגונים האיסלאמיים.

מאז 1967 גייסו כוחות הביטחון עשרות אלפי פלסטינים תושבי השטחים כמשתפי-פעולה. הדבר התאפשר, בין השאר, בשל התלות הרבה של התושבים הפלסטינים באספקת שירותים אזרחיים מהמימשל הישראלי. במסגרת מאמציהם לגייס משתפי-פעולה, נקטו גורמי הביטחון שיטות המנוגדות למשפט הבין-לאומי, כגון התניה של מתן שירות בשיתוף פעולה, סחיטה, לחץ והצעת פיתויים.

פעילותם של משתפי-הפעולה, שכללה, בין השאר, מסירת מידע לגורמי הביטחון, הפללת פלסטינים והסגרתם לשלטונות, נתפסה כעומדת בניגוד לאינטרסים של החברה הפלסטינית בשטחים. משתפי-הפעולה זכו ליחס מועדף מצד השלטונות, ורבים מהם ניצלו מעמד זה. נפוצו מקרי האלימות של משתפי-פעולה, ובעיקר החמושים, נגד פלסטינים אחרים, אם במסגרת תפקידם כמשתפי-פעולה ואם מחוצה לו. גורמים אלה ואחרים, שיפורטו בדו"ח, החריפו בקרב חלקים נרחבים בציבור הפלסטיני את התנגדותם למשתפי-הפעולה.

התמוטטות מערכות החוק והסדר בשטחים (כגון המשטרה, בתי-המשפט וההוצאה לפועל) בתקופת האינתיפאדה יצרה חלל ריק, שהתמלא על-ידיה חוליות המזוהות עם הארגונים השונים, בהם ארגוני אש"ף והארגונים האיסלאמיים, אשר נטלו לידיהם את השלטת הסדר במקומותיהם. הדבר התבטא, בין השאר, בפעולות ענישה נגד פלסטינים שנחשדו כמשתפי פעולה. בנוסף, ננקטו פעולות ענישה נגד פלסטינים שלא הועסקו ככאלה על-ידי השלטונות, אך נתפסו, בשל התנהגותם או פעילותם, כפוגעים בחברה או במאבק הפלסטיני, ולכן הוגדרו כמשתפי-פעולה. הפגיעה באלה שהוגדרו כמשתפי-פעולה זכתה במהלך האינתיפאדה ללגיטימאציה ואף לתמיכת חלקים נרחבים באוכלוסייה הפלסטינית.

אחריות הפלסטינים

במהלך האינתיפאדה נהרגו ועונו מאות רבות של בני-אדם בידי פלסטינים בעילה של שיתוף-פעולה עם ישראל. מעבר לאחריותם של המבצעים עצמם, מוטלת האחריות גם על הארגונים הפלסטיניים הפוליטיים, שעימם מזוהים מבצעי המעשים ושעל תמיכתם, האידיאולוגית, הפוליטית והכלכלית, הם נשענים.

מהדו"ח עולה, כי מרבית הפגיעות בחשודים בשיתוף-פעולה בוצעו על-ידי חוליות המקורבות לפלגים השונים של אש"ף. מן התחקיר ובמיוחד מהעדויות שגבה בצלם מחברי החוליות וממפקדיהן עולה, כי הנהגת אש"ף בתוניס מקיימת קשר עם החוליות המקומיות המזוהות עימה ומממנת אותן. אמנם ההכרה בסמכותה של הנהגת אש"ף, בשטחים ומחוצה להם, התערערה במידה מסוימת בקרב רבות מהחוליות המזוהות עימה, וחלקן פעלו באופן עצמאי למדי, אולם כל עוד מתקיים קשר ארגוני וכספי בין מנהיגות אש"ף לבין חוליות אלה, ניתן לראות את המנהיגות כאחראית לפעילותן.

הנהגת אש"ף והמיפקדה הלאומית המאוחדת הביעו הסתייגות לגבי חלק ממעשי ההרג, וייחסו אותם לקבוצות מקומיות שאינן מזוהות עימם או שאינן נשמעות להוראותיהם. אולם, העובדה שבהזדמנויות שונות קראו מנהיגים פלסטינים לנקוט "הליכי אזהרה" לפני כל מעשה הרג מצביעה על כך, שבנסיבות מסוימות הם מצדיקים מעשים אלה.

ארגון החמאס, שהוא הגדול מבין הארגונים האיסלאמיים בשטחים, אחראי להרג יותר מ-150 חשודים בשיתוף-פעולה. בניגוד להנהגת אש"ף ולחוליות המקורבות לו, גילה החמאס עמדה עקרונית גלויה, עקבית ונחרצת בזכות הריגת משתפי- פעולה. משיחה שקיים בצלם עם מייסדהחמאס ומנהיגו, השיח' אחמד יאסין, עולה בבירור כי לא זו בלבד שהחמאס מצדיק הריגת משתפי-פעולה, אלא שהוא גם נוטל אחריות על רבים ממעשי ההרג.

על אף הסתייגותם הפומבית של כמה מראשי הארגונים הפלסטיניים מהרג משתפי-פעולה ועינוים בידי פלסטינים בתקופת האינתיפאדה, לא נעשו על-ידיהם פעולות מניעה מספקות, אם באמצעות ענישת המעורבים או באזהרה בענישה עתידית, ואם באמצעות ניתוק הקשר הארגוני עם האחראים למעשים אלה. העדר גינוי חד-משמעי של המנהיגות הפלסטינית כלפי עצם המעשים ועמדתה הסלחנית כלפי מבצעיהם היו בין הגורמים הבולטים ללגיטימאציה שקיבלה תופעת הפגיעה בחשודים בשיתוף-פעולה בקרב חלקים נרחבים בציבור הפלסטיני.

הארגונים הפוליטיים הפלסטיניים, הדורשים הכרה פוליטית והרואים עצמם כנציגיה הלגיטימיים של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, אינם פטורים מהחובה לכבד את זכויות האדם, והם נושאים באחריות לפגיעות בזכויות אדם הנעשות בהוראתם או בהסכמתם המפורשת או המשתמעת. לטענת הארגונים, הריגת משתפי-פעולה היא החלופה היחידה העומדת בפני הפלסטינים בהתמודדותם מול תופעה שיתוף- הפעולה, בהעדר אמצעי אכיפה מסודרים.

בצלם דוחה בתוקף את הנסיונות להצדיק פגיעות חמורות בזכויות אדם מצד ארגונים פלסטיניים, כפי שהן באות לידי ביטוי במקרה של החשודים בשיתוף-פעולה. הרג שרירותי, עינויים ויחס אכזרי מהווים פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות. העובדה שהפלסטינים נתונים תחת שלטון צבאי, המעניש בחוזק יד על כל גילויי התנגדות לו, תוך הסתייעות נרחבת במשתפי-פעולה, אינה מצדיקה הוצאות להורג ללא משפט ועינויים על רקע חשד לשיתוף-פעולה. מעשים כאלה, המהווים פגיעות חמורות בזכויות האדם, אינם מוצדקים בשום מצב או נסיבות, קשים ומיוחדים ככל שיהיו.

כאמור, לא ניתן לקבל נסיונות להצדיק מעשי הרג ועינויים ב"מצב חירום". העדר חלופות להתמודדות עם תופעת משתפי-הפעולה אינה מכשירה מעשים כאלה, והנזק שנגרם לציבור הפלסטיני בשטחים מידי משתפי-פעולה אינו מצדיק אף הוא שלילת חיים ועינויים. בנוסף לכך, ההגדרה הרחבה שנתנו ארגונים פלסטיניים ופעיליהם למונח משתפי פעולה ואופי הפעילות של חברי החוליות גרמו להריגת מאות פלסטינים שלא פעלו בשירות גורמי הביטחון. רבים נהרגו משום שהתנהגותם נתפסה כבלתי מוסרית, או משום שנחשבו ל"גורמים שליליים" בחברה או מסיבות אחרות. מעשי הרג אחרים בוצעו במסגרת סכסוכים פנימיים או יריבות אישית, בעילה של ענישה בגין שיתוף פעולה.

בצלם קורא לארגונים הפוליטיים הפלסטיניים שהיו מעורבים במעשי הרג, עינויים וענישה אכזרית לחדול מיד מביצועם ומאישורם במפורש או במשתמע ולהתנער בכל דרך ממבצעי מעשים אלה. תנאי הכרחי לנקיטת צעדים כלשהם נגד חשודים הוא קיום הליך הוגן העומד בסטנדארטים משפטיים מינימאליים. כל עוד לא נערך הליך כזה, על הארגונים להימנע מנקיטת כל צעד שהוא. בכל מקרה, גם לאחר קיומו של הליך כזה, חל איסור מוחלט על הטלת עונשים המהווים פגיעות בזכויות האדם.

בצלם מברך על הודעות שפורסמו לאחרונה בשם אש"ף והחמאס הקוראות להפסקת הרג משתפי-פעולה. עם זאת מביע בצלם את דאגתו מכך שחרף הודעות אלה, נמשכים מעשי ההרג.

אחריות השלטון הישראלי

בעוד ישראל אינה נושאת באחריות ישירה להריגת משתפי- פעולה ועינוים, עומדים מעשיה ומחדליה במספר היבטים הקשורים במשתפי פעולה בניגוד לחובותיה על-פי המשפט הבין-לאומי ועקרונות משפט כלליים. הדו"ח מצביע על כך שרבות מהשיטות שבהן משתמשים גורמי הביטחון לגיוס משתפי-פעולה - וביניהן הפעלת לחץ, איומים, סחיטה והתניית שירותים ואישורים בסיוע לשלטונות - מנוגדות למשפט הבין-לאומי ומהוות הפרה של זכויות אדם.

רבים מהמעשים שמבצעים משתפי-הפעולה כשלוחי המדינה מהווים הפרה של זכויות אדם. דוגמה לכך מהווה השימוש בעינויים ובאמצעי חקירה פסולים על-ידי משתפי-פעולה, המשתתפים בחקירת עצירים פלסטינים מטעם גורמי הביטחון. המשפט הבין-לאומי אוסר באופן חד-משמעי ומוחלט שימוש בעינויים ובהתעללות נגד נחקרים, בכל נסיבות שהן. ישראל מפירה איסור זה הן כאשר אנשי גורמי הביטחון עצמם משתמשים באמצעי חקירה פסולים, והן כאשר נעשה שימוש באמצעים כאלה בידי משתפי-פעולה, שנשלחו לגבות הודאות מנחקרים.

אחריות השלטונות אינה מצטמצמת לאותם מעשים שמשתפי- הפעולה מבצעים כשלוחיהם. על השלטונות מוטלת החובה לנקוט צעדים כדי למנוע ביצוע מעשים פליליים בידי משתפי- פעולה ולהעמיד לדין את האחראים לכך. התחקיר מעלה כי במקרים רבים היו משתפי-פעולה מעורבים בעבירות פליליות, בהן מעשי זיוף, מירמה ועבירות אלימות, שלא זכו למדיניות אכיפה עקבית.

כדי להגן על משתפי-פעולה מפני התקפות מצד פלסטינים אחרים, סיפקו השלטונות לרבים מהם נשק להגנה עצמית. כמתועד בדו"ח, משתפי פעולה הרבו להשתמש בנשקם שלא כדין, ואיימו, פצעו ואף הרגו פלסטינים אחרים. במקרים רבים העלימו השלטונות עין ממעשים אלה,ולא מיצו את הדין עם מבצעיהם. על-פי המשפט הבין-לאומי, מוטלת על ישראל החובה להבטיח את בטחונם ושלומם של כל תושבי השטחים, בלא משוא-פנים ואפליה.

מהתחקיר עולה, כי מנגנוני המימשל המופקדים על אספקת שירותים לאוכלוסייה אינם ממלאים כראוי תפקיד זה. משום כך, ובשל התלות הרבה של האוכלוסייה הפלסטינית ברשויות המימשל, התפתח מוסד של שתדלנים - משתפי- פעולה ומקורבי מימשל המתווכים, תמורת תשלום, בין האוכלוסייה למימשל בכל הנוגע להשגת שירותים ואישורים למיניהם. לעתים קרובות הותנה מתן שירות זה בשיתוף- פעולה, כעולה מן הדו"ח, זאת במקום שהמימשל יפעל על-פי קריטריונים אחידים וענייניים במתן שירותים, אישורים ורשיונות לאוכלוסייה. גיוס פלסטינים לשתף-פעולה באמצעות הפעלת לחץ, ניצול מצוקה והתניית שירותים חיוניים עומד בניגוד למשפט הבין-לאומי.

במסגרת חובתם להבטיח את שלומם ואת בטחונם של כל תושבי השטחים, על השלטונות לספק הגנה ראויה לכל אותם פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולה, בין אם אכן פעלו בשירות גורמי הביטחון ובין אם נחשפו לסכנה מסיבות אחרות. מספר הקורבנות בשנות האינתיפאדה שנהרגו על רקע זה מצביע לכאורה על מחדל בתחום ההגנה.

השלטונות אמנם עושים מאמצים לעצור את המעורבים בהרג חשודים בשיתוף-פעולה ובפגיעה בהם, להעמידם לדין ולהענישם, אולם פעמים רבות חורגים השלטונות מהמותר בענישה, ועושים שימוש באמצעים פסולים, כגון ענישה קולקטיבית, ובעיקר הריסת בתי חשודים או אטימתם. חלק מהחשודים בפגיעה בחשודים בשיתוף-פעולה הפכו למבוקשים ואף נהרגו בידי כוחות הביטחון.

בצלם קורא לממשלת ישראל לחדול מיד מהשיטות הפסולות לגיוס משתפי פעולה. כמו כן, על השלטונות להפסיק להפעיל משתפי-פעולה לביצוע מעשים פסולים, המהווים הפרה של זכויות האדם, כשם שעל השלטונות להפסיק לבצע בעצמם מעשים אלה. מחובת השלטונות גם להחיל דין אחד על כל תושבי השטחים, בלא משוא פנים או אפליה, תוך כיבוד זכויותיהם של כל אחד ואחד מהם. על ישראל להעניק הגנה יעילה לפלסטינים שנחשדו בשיתוף-פעולה, ולספק פתרונות שיקום לאלה שנפגעו או שנחשפו לאיומים.