הודעות לעיתונות

בצלם מפרסם היום (ראשון, 28.6.09) דו"ח חדש - "שפכים ללא גבולות" העוסק בהזנחת הטיפול בשפכי הגדה המערבית. בשטחי הגדה וירושלים חיים כ-2.8 מיליון איש. שפכיהם של כשני מיליון איש מתוכם - מההתנחלויות, מירושלים ומיישובים פלסטיניים - אינם מטופלים. ההזנחה הממושכת גורמת למטרדים קשים ברחבי הגדה ועלולה לזהם את אקוויפר ההר, מקור המים החשוב ביותר לישראלים ולפלסטינים.

מאז תחילת מפעל ההתנחלות, ישראל לא הקימה בהתנחלויות מתקני טיהור שפכים אזוריים מתקדמים בדומה לאלה שהקימה בשטחה הריבוני. כתוצאה מכך, רק 81 מתוך 121 ההתנחלויות מחוברות למתקני טיהור שפכים, וגם אלה מיושנים, סובלים מתקלות ומהשבתות תכופות ואינם מסוגלים לטהר את כמויות השפכים המוזרמים אליהם. בנוסף, מתוך כ-17.5 מיליון מ"ק שפכים בשנה המיוצרים בהתנחלויות, כ-5.5 מיליון מ"ק אינם מטופלים כלל ומוזרמים בצורתם הגולמית לוואדיות ולנחלים ברחבי הגדה. המשרד להגנת הסביבה נמנע מלאכוף את החוק על ההתנחלויות המזהמות ועד כה הוא נקט נגדן בצעדי אכיפה זניחים ומועטים בלבד.

עיריית ירושלים מזרימה כ-17.5 מיליון מ"ק של שפכים מדי שנה מזרחה, לתוך שטח הגדה. כ-10.2 מיליון מ"ק מתוכם מוזרמים ללא כל טיפול לאגן נחל הקדרון, שהוגדר על ידי המשרד להגנת הסביבה כ"מפגע הביוב הגדול בישראל". לאורך השנים עיריית ירושלים הציעה מספר פתרונות לטיפול בשפכים אלה, אולם אף אחד מהם לא מומש. חלק מתכניות אלה מחייבות שיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית, המסרבת בטענה שהדבר יעניק לגיטימציה לסיפוח מזרח ירושלים.

היישובים הפלסטיניים בגדה המערבית מייצרים כ-56 מיליון מ"ק שפכים בשנה, כ-62% מכלל שפכי הגדה. בין 90% ל-95% משפכים אלה אינם מטופלים כלל ורק מתקן אחד לטיהור מתפקד היום ביישוב פלסטיני. היעדר פיתוח תשתיות לצורך טיפול בשפכי היישובים הפלסטיניים נובע משילוב סיבות: ראשית, הרשויות הישראליות עיכבו מתן אישורים להקמת מתקני טיהור, בחלק מהמקרים במשך יותר מעשור, וישראל ניסתה לכפות על הרשות הפלסטינית לחבר התנחלויות למתקני טיהור מתוכננים. הרשות הפלסטינית מתנגדת לכך מסיבות פוליטיות. נוסף, ישראל כפתה על הפלסטינים תקני טיפול מתקדמים יותר מאלה הנהוגים ככלל בתוך ישראל, המייקרים את עלות הקמת מתקני הטיהור. סיבה נוספת היא צמצום תמיכת המדינות התורמות בפרויקטים לתשתיות שפכים.

הפגיעה המיידית כתוצאה הזנחת הטיפול בשפכים היא בפלסטינים, בעיקר תושבי העיירות והכפרים, התלויים במים ממקורות טבעיים שזיהומם מביא למחלות זיהומיות ופוגע ביבולים חקלאיים. מיקום ההתנחלויות מביא לעיתים להזרמת שפכים לא מטופלים אל יישובים פלסטיניים סמוכים, הנמצאים בדרך כלל במורד הזרם.

במסקנות הדו"ח תובע בצלם מישראל לטפל בכל שפכי ההתנחלויות בהתאם לתקנים הנהוגים בישראל ולאכוף את החוק לאלתר על התנחלויות מזהמות. בנוסף, בצלם דורש מממשלת ישראל ומהרשות הפלסטינית לפעול יחד כדי לקדם פרויקטים פלסטיניים לטיפול בשפכים, גם אם הם כוללים טיפול גם בשפכי ההתנחלויות.