ישראל הנהיגה ברצועה המזרחית של הגדה המערבית משטר של הגבלות תנועה חמורות החלות רק על האוכלוסייה הפלסטינית, אשר מספח בפועל את האיזור לישראל. כך עולה מתחקיר שערך באחרונה ארגון בצלם. צה"ל אוסר, ככלל, על כניסת פלסטינים לבקעת הירדן, ומאפשר רק לאלה מביניהם הרשומים כתושבי הבקעה להגיע אליה. ניתוק הבקעה משאר הגדה המערבית פוגע פגיעה קשה בזכויות האדם של פלסטינים רבים. מדיניות ניתוק הבקעה מתבצעת מבלי שהוחלט על כך בממשלה ומבלי שהדבר יובא לידיעת הציבור.
מעדויות שאסף בצלם עולה כי צה"ל אוסר על תנועת פלסטינים בכביש מספר 90, החוצה את הבקעה לכל אורכה, ומפנה את תנועת כלי הרכב הפלסטיניים לכבישים משניים. פלסטינים בעלי אדמות חקלאיות בבקעה, שאינם מתגוררים בה, הופרדו מאדמותיהם. כתוצאה מסגירת הבקעה פלסטינים רבים החיים בכפרים הגובלים בבקעה והועסקו שם בחקלאות, איבדו את מקור פרנסתם. תושבי הכפרים הפלסטיניים שמצפון למובלעת יריחו אינם יכולים לארח את קרובי משפחתם ואת חבריהם המתגוררים ביריחו, או מחוץ לאיזור הבקעה. נשים שהתחתנו עם תושבי הבקעה ועברו לחיות שם מבלי לשנות את סעיף המען בתעודת הזהות אינן יוצאות משטח הכפרים, מחשש שאם יעשו כן לא יורשו לשוב לבתיהן.
ממערב לבקעת הירדן הקימה ישראל בשנים האחרונות שבעה מחסומים קבועים, בהם ארבעה מסביב למובלעת יריחו. במהלך 2005 החמיר הצבא בצורה ניכרת את ההגבלות המוטלות על מעבר פלסטינים דרכם. בתשובה לפניית בצלם, שהתקבלה בינואר 2006, מסר דובר צה"ל כי המעבר במחסומים אלה מתאפשר, ככלל, רק לתושבי הבקעה על סמך הצגת תעודת זהות, בתנאי שהמען הרשום בה הוא אחד מכפרי הבקעה. מעברם של שאר תושבי הגדה באותם המחסומים מתאפשר רק לאחר הצגת היתר מיוחד המונפק על-ידי המינהל האזרחי או ב"מקרים הומניטאריים". איסור זה אינו חל על כניסת תושבי הגדה לעיר יריחו, אולם הנסיעה משם צפונה לשאר חלקי הבקעה, נאסרה על הפלסטינים, כולל תושבי יריחו עצמם, למעט בעלי היתרים. "פלסטינים הנתפסים בבקעה ללא היתר", לפי דובר צה"ל, "מועברים לידי המשטרה".
יש לציין כי לאורך תשובתו לבצלם מבחין דובר צה"ל בין "שטחי יהודה ושומרון" מחד, לבין "הבקעה" מאידך, הבחנה ממנה משתמע שבעבור ישראל אין מדובר באותה יחידה טריטוריאלית. בצלם פנה ליועץ המשפטי של צה"ל בגדה המערבית על מנת לברר היכן מעוגנת הבחנה זו, והאם הוצאו צווים צבאיים כלשהם המסדירים את סגירת שטח הבקעה מפני האוכלוסייה הפלסטינית ואת מעצרם של מי ששוהים בו ללא היתר. עד היום לא התקבל מענה לפנייה זו.
טבעו של המשטר שמיישמת ישראל בבקעת הירדן, יחד עם התבטאויותיהם של נושאי תפקידים בכירים בסוגייה זו, מרמזים על כך שהמניע מאחורי מדיניותה של ישראל אינו בטחוני-צבאי אלא מדיני: סיפוחה של הבקעה דה-פקטו לשטחה. סיפוח זה, בדומה לסיפוח דה פקטו של שטחים נרחבים אחרים שממערב למכשול ההפרדה, מהווה הפרה בוטה של זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
רקע
מכשול ההפרדה המזרחי, שישראל תיכננה לבנות לאורך גבולה המערבי של בקעת הירדן, נפסל בשל ביקורת בינלאומית חריפה, ופסק הדין של בג"ץ מיוני 2004. כיום מתברר שמה שנמנע מישראל להשיג באמצעי זה, ממומש בדרך אחרת. זה כמה חודשים, מיישמת ישראל בבקעת הירדן משטר של הגבלות תנועה קשות על האוכלוסייה הפלסטינית. משטר זה בא להחליף את המכשול הפיסי שהקמתו נפסלה. המצב שיצר צה"ל בבקעה זהה כמעט לחלוטין למצב השורר ב"מרחב התפר" שבין מכשול ההפרדה לקו הירוק.
כל ממשלות ישראל מאז כיבוש הגדה ראו בבקעת הירדן את "גבולה המזרחי" של ישראל ושאפו לספחה לשטח המדינה. על-מנת לחזק את אחיזתה באזור, הקימה ישראל ברצועה המזרחית, החל בראשית שנות השבעים, 26 התנחלויות ועוד חמש היאחזויות נח"ל, בהן חיים כיום כ-7,500 תושבים. במהלך השנים הוכרז רוב שטח הבקעה כאדמות מדינה וצורף לשטח השיפוט של המועצה האזורית ערבות הירדן, במסגרתה פועלות רוב ההתנחלויות בבקעה. במסגרת הסכמי אוסלו, הוגדר אזור הבקעה, למעט מובלעת מסביב לעיר יריחו, כשטח C , בו שולטת ישראל שליטה מלאה. לאחרונה הצהיר אהוד אולמרט, ממלא מקום ראש הממשלה, בראיון טלוויזיוני, כי בקעת הירדן תישאר בשליטת ישראל בכל הסדר עתידי.
הדפסה
המרה ל-PDF
