שר הביטחון והרמטכ"ל מתנערים מאחריותם להרג אזרחים

פורסם: 
24.11.04

על צה"ל לבטל את הפקודות המאפשרות ירי ללא הבחנה ולפתוח בחקירת מצ"ח בכל מקרה של הרג אזרחים שלא השתתפו בלחימה

נסיבות הריגתה של אימאן אל-המס בת ה-12 ממחנה הפליטים רפיח הן אמנם חמורות במיוחד, אבל היקף הרג האזרחים הפלסטיניים בשטחים ממחיש שמקרה זה אינו חריג. על פי נתוני בצלם, מאז תחילת האינתיפאדה ועד ה-15 בנובמבר הרגו חיילי צה"ל לפחות 1656 אזרחים פלסטינים שלא השתתפו בלחימה, בהם 529 קטינים. מאז תחילת האינתיפאדה ועד היום נפתחו רק 89 חקירות מצ"ח הקשורות בירי ורק 22 מהן הובילו להגשת כתבי אישום. רק במקרה אחד עד כה הורשע חייל צה"ל בגרימת מותו של פלסטיני.

נתונים אלה אינם מקריים. הם תוצאה של הזילות הבלתי נסבלת של חיי פלסטינים בעיני צה"ל, המתבטאת בהוראות פתיחה באש שמעודדות אצבע קלה על ההדק, ובמדיניות של טיוח ואי חקירה של הריגת אזרחים.

שר הביטחון והרמטכ"ל הם אחראים ישירים להשתרשות הנורמות שמאפשרות להגדיר אזורים שונים ברצועת עזה כ-"אזורי סכנה" ולהורות לחיילים לפתוח באש על אזרחים, גם אם אינם מהווים איום על חייהם.

בצלם קורא לממשלת ישראל לבטל את הפקודות המאפשרות ירי ללא הבחנה, ולהורות על פתיחת חקירת מצ"ח בכל מקרה בו הרגו חיילי צה"ל אזרח פלסטיני שלא השתתף בלחימה.

רקע

שינוי הוראות הפתיחה באש

במהלך האינתיפאדה הנוכחית שינה צה"ל באופן משמעותי את הוראות הפתיחה באש הניתנות לחייליו המשרתים בשטחים. בין השאר, מאפשרות ההוראות החדשות לפתוח באש על פלסטינים במגוון מצבים שלא בזמן לחימה, מבלי להתנות את ההיתר לירות בכך שתישקף סכנת חיים לחיילים. הדוגמה המובהקת לכך, היא ההוראה הניתנת ברצועת עזה לירות על כל אדם הנכנס למה שהוגדר כ"אזורי סכנה", קרי שטחים הסמוכים לגדר ההיקפית, למוצבי צה"ל ולהתנחלויות.

מתחילת האינתיפאדה הנוכחית מתייחס צה"ל להוראות הפתיחה באש החלות בשטחים כאל "מידע סודי", והן מועברות לחיילים רק במסגרת תדריכים בעל פה ולא בפנקסים מפורטים, כפי שהיה באינתיפאדה הקודמת. סודיות ההוראות מאפשרת לפיקוד הבכיר של צה"ל להתחמק מאחריות להרג חפים מפשע ולהסיט את הביקורת אל החיילים בשטח. כמו כן, ההסתמכות על תדריכים בעל פה להעברת הוראות הפתיחה באש יוצרת כר נרחב לעיוותים, אי הבנות ומסרים סמויים.

אי פתיחת חקירות מצ"ח

בנוסף לשינוי הוראות הפתיחה באש שונתה גם המדיניות בנוגע לפתיחת חקירות מצ"ח. עד ספטמבר 2000 פתח צה"ל בחקירת מצ"ח בכל מקרה בו נהרג אזרח פלסטיני שלא היה מעורב בלחימה. עם תחילת האינתיפאדה הנוכחית קבעה הפרקליטות כי חקירות מצ"ח ייפתחו רק "במקרים חריגים". לפי הנוהל החדש, תחליט הפרקליטות האם יש מקום לפתוח חקירת מצ"ח במקרה בו נהרג אזרח פלסטיני על סמך תחקיר מבצעי הנערך על-ידי המפקדים לאחר האירוע.

המקרה של אימאן אל-המס מוכיח פעם נוספת כי התחקיר המבצעי אינו יכול לשמש בסיס להחלטת הפרקליטות האם לפתוח בחקירת מצ"ח. ראשית, תחקיר זה הוא לא אובייקטיבי, שכן מי שעורך אותו מעורב בצורה זו או אחרת באירוע ותוצאות התחקיר עלולות להפלילו. שנית, התמונה העולה מתחקירים צבאיים היא בהכרח חלקית, שכן מפקדי צה"ל לא הוכשרו מבחינה מקצועית לערוך חקירות פליליות והם אינם מתחקרים קורבנות ועדים פלסטינים.

תחקיר הריגתה של אימאן אל-המס קבע כי הקצין שהרג אותה פעל כשורה וכי הוא לא נושא בכל אשמה. מסקנות התחקיר אומצו על-ידי הרמטכ"ל משה יעלון. החלטת הפרקליטות לפתוח בחקירת מצ"ח במקרה זה היתה צעד נדיר שהתקבל רק לאחר פרסומן בתקשורת של עדויותיהם של פקודיו של הקצין שאישרו כי אכן בוצע "וידוא הריגה".

מדיניות צה"ל בנוגע לחקירת מקרי מוות של פלסטינים מעבירה לחייליו את המסר שגם אם יחרגו מההוראות וגם אם ימלאו הוראות בלתי חוקיות בעליל שיגרמו לפגיעה בחפים מפשע, הסיכוי שיינקטו נגדם צעדים הוא אפסי. מסר זה הוביל להריגתם של מאות אזרחים פלסטינים חפים מפשע מבלי שאיש נתן על כך את הדין.

בג"ץ

בצלם והאגודה לזכויות האזרח עתרו בספטמבר 2003 לבג"ץ בדרישה להורות על פתיחה בחקירת מצ"ח בכל מקרה בו הרגו חיילי צה"ל אזרחים פלסטינים שלא לקחו חלק בלחימה. בג"ץ טרם קיבל החלטה.