לכאורה, הריסת הבתים בשטחי C היא צעד מינהלי טהור, הנובע משיקולים תכנוניים ותו לא. אך מבדיקה של מיקום ההריסות, תזמונן והשוואתן למדיניות התכנון בהתנחלויות, עולה כי למעשה משרתת מדיניות ההריסה ההמונית מטרות שאין ביניהן ובין שיקולים תכנוניים ולא כלום.

הריסת בתים כאקט פוליטי

בתי פלסטינים נהרסים במסגרת מדיניות גלויה של חיזוק ההתנחלות הישראלית בגדה המערבית, הרחבתה, ויצירת עובדות של קבע בשטח לקראת המשא-ומתן על הסדרי הקבע. כך נהרסים בתי פלסטינים לצרכים הבאים:

סלילת כבישים עוקפים - כבישים עוקפים נועדו כדי לאפשר תנועה של מתנחלים ושל כוחות הצבא המגינים על ההתנחלויות. בתים הנמצאים על תוואי של כביש עוקף, קיים או מתוכנן, מיועדים להריסה.

סילוק פלסטינים מאזורים הסמוכים להתנחלויות - השלטונות הישראליים הורסים בעקביות מבנים של פלסטינים הנתפסים כמפריעים לתכניות הקמתן והרחבתן של התנחלות. מובן כי קירבת הבתים להתנחלויות לא עלתה כנימוק רשמי להריסה במקרים אלה.

מניעת מסירת שטח לפלסטינים - ישראל הורסת בתים באזורים הנמצאים בשטח אותו רוצה ישראל לשמור לעצמה במסגרת הסדר הקבע, בניסיון למנוע מצב בו תדרוש אותו הרשות הפלסטינית בטענה שמתגוררים בו פלסטינים. הריסת הבתים מהווה דרך נוחה לגירוש התושבים באותו אזור.

הריסת בתים כמעשה נקמה

בעקבות הפיגוע בשוק מחנה יהודה ב-30 ביולי 1997, החליט הקבינט המדיני-בטחוני על שורה של צעדי תגובה. אחד מהצעדים עליהם החליט הקבינט היתה הריסת בתים בגדה המערבית בכלל, ובמזרח ירושלים בפרט כתוצאה מכך, בחודש שלאחר הפיגוע נהרסו 29 בתים, בהשוואה לשבעה בתים בחודש שלפני כן.

החלטתו של הקבינט המדיני-ביטחוני ויישומה הלכה למעשה בשטח, מעידות כי השיקולים התכנוניים מאחורי ההריסות ההמוניות של בתי פלסטינים בשטחים הם לכל היותר משניים לשיקולים אחרים, שאין ביניהם ובין פיקוח על הבנייה ולא כלום.

הריסת בתים ומדיניות האפליה בשטחים

בנייה נרחבת ללא היתר מתבצעת גם בכפרים הפלסטיניים וגם בהתנחלויות. בכפרים הפלסטיניים בונים התושבים בתים בלי היתר בנייה, לאחר שנואשו מהעדר תוכניות שייענו לצרכיהם, מהעדר אישורים לבנייה, או מסירוב השלטונות להעניק להם רשיונות בנייה. השלטונות מגיבים על בנייה כזו בתקיפות ובמהלך שנות הכיבוש הרסו אלפי בתים, בלא שיציעו פתרון של ממש למצוקת הדיור.

לעומת זאת, בהתנחלויות נבנו אלפי יחידות דיור, מבני ציבור ומבנים תעשייתיים ללא רשיון. חלק גדול מבנייה זו בוצע על- ידי משרדים ממשלתיים, ובראשם משרד השיכון. גם חברות בנייה פרטיות ומתנחלים בנו ללא רשיון ברוב ההתנחלויות. השלטונות נוהגים בסלחנות כלפי בנייה ללא רשיון בהתנחלויות, ונמנעים - להוציא מקרה אחד ויחיד, ככל הידוע לבצלם - מלהרוס בתים שנבנו ללא רשיון. במקום זאת מאשרים השלטונות בדיעבד תכניות שייתנו תוקף חוקי לבנייה כזו.