פגיעה כלכלית, תכלית סיפוחית: פשיטות צבא חוזרות, תקיפת פועלים והחרמת ציוד במחצבות הפלסטיניות בבית פג'אר

פורסם: 
21.4.16

בבוקר יום ב׳, ה-21.3.2016, הגיעו כוחות הצבא והמנהל האזרחי לשטחי העיירה בית פג’אר, השוכנת בין בית לחם לחברון, ופשטו על ארבע מחצבות בבעלות פלסטינית. זו הייתה הפשיטה השנייה באזור במהלך חודש מארס האחרון, ובפער של שבוע בלבד מקודמתה, שהתרחשה ביום שני ה- 14.3.2016. במסגרת הפשיטות הפסיקו הכוחות הישראלים את פעילות המחצבות, תקפו את עובדיהן והחרימו ציוד יקר וחיוני לתפקודן.

כלי-רכב צבאיים בשטח מחצבה פלסטינית בבית פג'אר. צילום: סעיד דירייה, מארס 2016
כלי-רכב צבאיים בשטח מחצבה פלסטינית בבית פג'אר. צילום: סעיד דירייה, מארס 2016

מעדויות שמסרו בעליהן של שתיים מהמחצבות שנפגעו לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג’עברי, עולה כי מאז שנת 2008 פשיטות כאלה מבוצעות פעמיים בשנה בממוצע, ואולם בחודשים האחרונים הגבירו הכוחות הישראליים את פעילותם לעצירת עבודתן של המחצבות. הכוחות החרימו פעם אחר פעם ציוד חיוני לתפקוד המחצבות, לרבות טרקטורים, באגרים, קומפרסורים של אוויר, מחשבי בקרה וכלי עבודה שונים. בדרך זו, ככל הנראה, מתכננת ישראל להתיש כלכלית את בעלי המחצבות ולהביא לסגירתן.

כל פשיטה והחרמה של ציוד כרוכה בהפסדים כספיים ישירים ועקיפים. על-מנת להשיב את הציוד שהוחרם, בעלי העסקים הפלסטינים נאלצים פעם אחר פעם לשלם קנסות בסך עשרות אלפי שקלים לכיסוי הוצאות שינועו ואחסנתו בשטחים שבשליטת התנחלויות. הליך השבת הציוד כרוך גם בתשלום שכר לעו״ד המתווך בינם לבין המנהל האזרחי. מהעדויות עולה כי אחרי כל פשיטה נדרשים בעלי המחצבות להמתין בין חודש לשנה עד שהציוד החיוני שהוחרם יושב לידיהם. במהלך תקופות אלה המחצבות פועלות באופן חלקי בלבד, הרבה מתחת לפוטנציאל הכלכלי שלהן. זאת ועוד, הפגיעה בפעילות המחצבות מאלצת את בעליהן להפר התחייבויות שקיבלו על עצמם מבעוד מועד כלפי עסקים נלווים, לרבות מפעלים לעיבוד אבן, סתתים, משאיות תובלה וספקי מים, הנאלצים בתורם לספוג גם הם הפסדים ניכרים.

מאז הפשיטה האחרונה רוב המחצבות מושבתות עדיין, מחשש שהצבא יחרים את ציודן. חלקן שבו לעבוד בהיקף מצומצם. 

מחצבה פלסטינית מושבתת בבית פג'אר. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 21.4.16
מחצבה פלסטינית מושבתת בבית פג'אר. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 21.4.16

ח'ליל אבו חוסיין, תושב חברון ונהג באגר במחצבות בבית פג’אר, תיאר בפני תחקירנית בצלם מנאל אל-ג’עברי את מה שאירע ב-21.3.16*:

״בערך בשעה 07:00 בבוקר עבדתי במחצבה של משפחת אבו סנינה באזור ח'ילת חג'ה בכפר בית פג'אר ונהגתי בבאגר. פתאום, בזמן שנהגתי, חיילים ניפצו את חלונות הבאגר שלי. היו שם בערך שמונה חיילים. כיביתי את הבאגר וחתכתי את הכבל שלו כדי להוציא אותו מכלל פעולה, למקרה שהוא יוחרם. זה עצבן את החיילים ואז שלושה מהם גררו אותי החוצה ממושב הנהג והשליכו אותי על הקרקע. הם התחילו לבעוט בי ולהכות אותי עם קתות הרובים שלהם. שכבתי עם הפנים כלפי מטה והחיילים הכו אותי בגב ובמותניים.

אחר-כך הם הורו לי להפעיל את הבאגר. אמרתי להם שאני לא יכול להפעיל אותו עכשיו ואז הם חזרו להכות אותי. אחר-כך ארבעה חיילים הובילו אותי לבאגר שהיה במחצבה אחרת. כל הפועלים במחצבה ההיא כבר ברחו אחרי ששמעו שכוחות הצבא נכנסו למחצבות. החיילים הורו לי להפעיל את הבאגר וסירבתי. הם התחילו שוב להכות אותי עם הרובים שלהם והשליכו אותי על הקרקע. יותר מאוחר הם הובילו אותי בחזרה לבאגר הראשון, זה שנהגתי בו קודם. כל הדרך בחזרה לבאגר הם הכו אותי בגב עם קתות הרובים שלהם.

כשהגענו לבאגר החיילים הורו לי להפעיל אותו. ניסיתי אבל לא הצלחתי. בזמן שניסיתי להפעיל אותו שני חיילים נתנו לי סטירות לחי. בסופו של דבר אמרתי להם שאני לא מצליח. אחר-כך הגיע קצין של המנהל האזרחי והעלה אותי על ג'יפ של המנהל האזרחי כשהידיים שלי אזוקות מלפנים. הוא העביר אותי למחצבה אחרת ושם הורה לי להפעיל דחפור שרשרת. אמרתי לו שאני לא יודע איך מפעילים אותו ואז שני החיילים שוב נתנו לי סטירות. המעבר מבאגר אחד לשני והמכות נמשכו בערך שעה. בכל פעם שהחיילים רצו שאפעיל את אחד הבאגרים הם שחררו את הידיים שלי מהאזיקים ואחר כך אזקו אותן בחזרה כשלא הפעלתי אותן״.

*העדות נגבתה ב-23.3.2016.

חיילים בשטח מחצבה פלסטינית בבית פג'אר. צילום: סעיד דירייה, מארס 2016
חיילים בשטח מחצבה פלסטינית בבית פג'אר. צילום: סעיד דירייה, מארס 2016

בית פג׳אר היא אחד המרכזים העיקריים לייצור אבן בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ההפסקה החוזרת של פעילות המחצבות, תקיפת עובדיהן וההחרמה השיטתית של ציוד חיוני ויקר פוגעות קשות בבסיס הכלכלי של העיירה ובפרנסתם של 13,500 תושביה. באזור ארבעים מחצבות, שמספקות חומרי גלם לכמאה וחמישים מפעלים מקומיים לעיבוד אבן — המעסיקים כ-80% מכוח העבודה בבית פג׳אר — ולכשבעים אחוז ממפעלי הבטון, הלבנים והזפת בעיר חברון. בעליו של אחד ממפעלי האבן בבית פג׳אר סיפר לתחקירנית בצלם כי הפשיטה האחרונה על המחצבות גרמה למחסור בחומרי גלם עליהם שילם מבעוד מועד. מצב כזה מעמיד אותו בסכנה להפרת עסקאות עליהן חתם עם מדינות המפרץ וירדן. אי-עמידה בחוזים אלה עלולה להוביל לכך שיושתו עליו כנסות בסך מאות אלפי שקלים. על-אף שהאזור מהווה בפועל יחידה תפקודית אחת — המשלבת כריית חומרי גלם במחצבות ועיבודם במפעלים נלווים — הוא מחולק באופן מלאכותי לשטח B, שמצוי לכאורה בשליטה אזרחית פלסטינית ובו מצויים רוב מפעלי עיבוד האבן, ולשטח C, שבו ישראל שמרה לעצמה את השליטה המלאה בכל התחומים האזרחיים הקשורים לאדמות, לרבות תכנון, בנייה, תשתיות ופיתוח, ושבו נמצאות רוב המחצבות.

ההצדקה שישראל מספקת לפגיעה הישירה במחצבות היא הימצאותן, בניגוד לפקודות ולנהלים שישראל מכתיבה, על קרקע שמסווגת כשטח C. כך נוצר מצב שבו למרות שהקרקע עליה יושבות המחצבות הינה בבעלות פלסטינית פרטית, הן מוכפפות למשטר התכנון של המנהל האזרחי הישראלי, שבסמכותו להעניק, לחדש ולשלול רישיונות פעילות למחצבות. בפועל, ישראל מסרבת להעניק רישיונות חדשים למחצבות הפלסטיניות בבית פג׳אר, ומאז שנת 2012 היא גם אינה מחדשת היתרים ישנים, שהוענקו למספר מחצבות בשנות התשעים. לעומת זאת, ישראל ממשיכה לחדש רישיונות פעילות ל-11 מחצבות בבעלות ישראלית בגדה המערבית, שהוקמו באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת על קרקע המסווגת כיום כשטח C. לפי הערכות המדינה, 94% מהתוצרת של המחצבות הישראליות הנ״ל מועבר לישראל, בניגוד מוחלט לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי הקובעים כי משאבי השטח הכבוש צריכים לשמש לטובת האוכלוסייה המקומית, אלא אם כן יש בהם צורך צבאי דחוף. למעשה, ישראל שולטת בכל הגדה המערבית כבר כמעט חמישים שנה, והיא מנצלת חלוקה מלאכותית זו של השטח בצורה מניפולטיבית לצרכיה שלה, כלכליים ואחרים. הפגיעה במחצבות הפלסטיניות בבית פג'אר הינה חלק ממדיניות ישראלית של ריכוז פעילות פלסטינית באיים טריטוריאליים לאורך הגדה המערבית, וסיפוח דה-פקטו של כל השאר לשטחה הריבוני של ישראל.

ג'יפ צבאי בשטח מחצבה פלסטינית בבית פג'אר. צילום: סעיד דירייה, מארס 2016
ג'יפ צבאי בשטח מחצבה פלסטינית בבית פג'אר. צילום: סעיד דירייה, מארס 2016

איבראהים ת'וואבתה, תושב בית פג'אר המנהל מחצבות באזור, תיאר בפני תחקירנית בצלם מנאל אל-ג’עברי את הפגיעה המתמשכת בעסקיו*:

״אני מנהל חמש מחצבות באזור ח'ילת חג'ה שבבית פאג'ר. שתיים מהן בשטח B ושלוש בשטח C. במחצבות עובדים 25 פועלים. המנהל האזרחי והצבא פושטים המחצבות באזור בערך פעמיים בשנה ומחרימים ציוד בטענה שמדובר בשטחי C. בתקופה האחרונה הפשיטות והתקיפות באזור המחצבות התגברו מאוד. היו חמש פשיטות על המחצבות שלי בזמן האחרון. כל פשיטה כזאת מאלצת אותנו להפסיק את הפעילות בגלל ההחרמה של הציוד והבאגר. כשזה קורה באחת המחצבות גם האחרות מפסיקות לעבוד מחשש שיחרימו גם להן את הציוד. זה גורם לשיתוק כלכלי מוחלט של האזור ולהפסקת העבודה של מאתיים פועלים בערך, שמפרנסים מאות בני משפחה.

גם הרבה מפעלים אחרים באזור כמו מפעלי לבנים, מפעלים לסיתות אבן, מפעלי עץ ועוד עסקים כמו משאיות תובלה, ספקי מים ואחרים משותקים בגלל זה וסובלים מהפסדים כבדים. נכון לעכשיו המחצבות באזור ח'ילת חג'ה סגורות כבר שבועיים, מאז הפשיטה ב-14.3.16. ניסינו כמה פעמים בעבר לקבל רישיונות למחצבות אבל כל הבקשות נדחו בתירוצים חסרי בסיס.

* העדות נגבתה ב-27.3.16.