דיווחים

ב-11.2.13 אישר משרד הביטחון 90 יחידות דיור לבנייה בהתנחלות בית אל. זהו "תג מחיר" שהמדינה גובה על פינוי גבעת האולפנה. כמעט כל שטחה הבנוי של ההתנחלות בית אל הוא קרקע בבעלות פלסטינית פרטית, שנתפסה ברובה בשנות השבעים באמצעות צווים צבאיים בתואנה המפוקפקת שההתנחלות במקום נדרשת לצרכים צבאיים דחופים. חשוב להבהיר: לפי המשפט הבינלאומי, אדמות הגדה, ללא קשר לסיווגן, מיועדות לשימוש האוכלוסייה הפלסטינית המקומית וישראל אינה רשאית לייעדן לשימוש התנחלויות, שהקמתן אסורה על פי המשפט הבינלאומי. נקודה. לרקע על הסוגיה הקליקו כאן.

בסוף השבוע פורסם בכלי התקשורת כי הממשלה החליטה לקדם הליכי תכנון של אלפי דירות בסמוך להתנחלות מעלה אדומים במסגרת תכנית E1, בקטע המחבר בין מעלה אדומים לירושלים. לבנייה במתחם E1 צפויות השלכות חמורות על זכויות האדם של תושבי הגדה המערבית. היא תגביר עוד יותר את הניתוק הכפוי בין מזרח ירושלים לשאר הגדה ותפגע גם בקהילות בדואיות החיות באזור מזה עשרות שנים, ואשר נמצאות בסכנת גירוש.

בין התאריכים 7.10.12- 10.10.12, תחילת עונת המסיק, תיעד בצלם חמישה מקרים של פגיעה בחקלאים פלסטינים ובעצי הזית שלהם, באזור רמאללה ושכם. בשני מקרים תקפו מתנחלים חקלאים שמסקו עצי זית וגרמו נזק ליבולם. כמו כן התגלו בשלושה מקרים מטעי זיתים שהושחתו או שהיבולם נגנב, ככל הנראה על ידי מתנחלים. מעשי התקיפה הישירה שתיעד בצלם התרחשו בנוכחות חיילים/אנשי כוחות הביטחון. כל האזורים שבהם התגלתה הפגיעה בעצים ידועים ומוכרים לכוחות הביטחון כאזורים שחשופים להתנכלויות חוזרות ונשנות של מתנחלים. ריבוי מקרי הפגיעה מתחילת עונת המסיק מעורר את החשש שכוחות הביטחון לא נערכו כראוי למילוי חובתם להגן על מוסקים פלסטינים ורכושם מפני אלימות מתנחלים.

ב-9.7.12 פורסמו בתקשורת המלצות ועדת לוי שהוקמה במטרה לבחון "פעולות שיש לנקוט להסדרת הבניה" בהתנחלויות. הוועדה הוקמה מלכתחילה לתכלית לא ראויה: מציאת דרכים להכשרת הפרה של החוק, ולכן אין להתפלא על מסקנותיה, הנראות כמוזמנות על ידי ראשי המתנחלים. למסקנות הוועדה אין כל בסיס במשפט הבינלאומי, והן מתעלמות כמעט לחלוטין מן הנפגעים העיקריים מהקמת ההתנחלויות - כ-2.5 מיליון פלסטינים שגרים בגדה המערבית.

חמישה ארגוני זכויות אדם פנו במכתב דחוף לשר הביטחון אהוד ברק, מפקד מחוז ש"י של המשטרה ניצב עמוס יעקב ואלוף פיקוד המרכז אלוף ניצן אלון בדרישה להיערך מראש ובאופן פרו-אקטיבי לפעולות אלימות מצד פעילי ימין קיצוניים כנגד פלסטינים – לקראת פינוי חמשת הבתים מגבעת האולפנה בבית אל.

במאמר שפרסם נסר א-נאווג'עה בעקבות הוצאת צווי הריסה לכשליש מבתי הכפר סוסיא שבו הוא חי, הוא מתאר את ההתעמרות החוזרת והנשנית של רשויות הצבא בתושבים : "ב-1986, אחרי שארכיאולוגים ישראלים מצאו שרידים של בית כנסת בכפר שלנו, גירשו אותנו. אני הייתי בן 4, ואבי לקח אותי על הידיים בזמן שדחפורים הרסו את הבתים שלנו וסתמו את המערות שבהן התגוררנו... המבוגרים קיוו אז שנוכל לחזור למערות שלנו, אבל סביב הכפר הוקמה גדר והוא הפך לאתר ארכיאולוגי. אני יכול להסתכל על המקום שבו נולדתי, אבל לא להיכנס. ישראלים וזרים מכל העולם שבאים ממרחקים, נכנסים לאתר, אבל לי אסור."

ביוני 2011 פרסמנו בשיתוף עם הגרדיאן הבריטי את פרויקט "מזרח ירושלים: שישה מבטים" במסגרתו מסרנו מצלמות למספר פלסטינים הגרים באזור, ולישראלים המודאגים מהתנהלותה של מדינתם, אשר ייצרו יומני וידיאו של חייהם. היומנים מאפשרים הצצה חטופה אל השלכותיה של המציאות הנפיצה על חיי המשתתפים.

ב-29.3.12 השתלטו עשרות מתנחלים על הקומה השלישית בבניין בעיר העתיקה בחברון. ב-2.4.12 הוציא הצבא צו פינוי המורה למתנחלים לפנותה עד למחרת היום. ב-4.4.12 פינו כוחות הביטחון את ההתנחלות החדשה ואטמו את הכניסות אליה. מאז הציב הצבא שמירה על המבנה. מתחמי ההתנחלות בחברון הוקמו תוך הפרת כללי המשפט הבינלאומי והם גוררים פגיעה קשה בזכויות האדם של התושבים הפלסטינים. לפיכך, על מדינת ישראל רובצת החובה החוקית והמוסרית לפנות את מתנחלי חברון ולהשיבם לשטחה.

משאבי השטח הכבוש אמורים לשמש לטובת האוכלוסייה המקומית, אלא אם כן יש בהם צורך צבאי דחוף. ובכל זאת, פסק דין מיום 6.12.11 בחתימת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, הופך על פניה הלכה קודמת של בג"ץ ונותן למדינה ולגורמים ישראליים פרטיים רשות לבזוז את מחצבי הגדה לתועלתם. פסק הדין בעתירת "יש דין" סותר קביעות עקרוניות-מהותיות שהנחו את בג"ץ בשלושים השנים האחרונות, ועומד בניגוד מוחלט להוראות המשפט הבינלאומי ויש חשש כי יאפשר לישראל להתייחס לגדה ולמשאביה כאילו סופחו כבר לישראל תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיהם של תושבי השטחים.