דיווחים

הריסת בתים

בצלם מזמין אותך לסיור היכרות והזדהות עם תושבי ח'ירבת סוסיא, העומדים בפני גירוש מכפרם. הסיור יערך מחר, יום שישי ה-15 במאי. יציאה מתל-אביב: רכבת צפון, בשעה 10:00 (חזרה מתוכננת בשעה 15:00). יציאה מירושלים: בנייני האומה בשעה 11:00 (חזרה מתוכננת בשעה 14:00). תושבי ח׳ירבת סוסיא עומדים בפני סכנת גירוש מיידי לאחר שבג"ץ אפשר למנהל האזרחי להרוס את הכפר עוד לפני שיכריע בעתירת התושבים נגד פסילת תכנית המתאר שהגישו. אם ייהרסו בתי התושבים הם יישארו ללא קורת גג בתנאי המדבר הקשים. הצטרפו למאבק ועזרו למנוע את הגירוש.

14.05.15

הבוקר הגיע נציג המינהל האזרחי עם חיילים לכפר ח'ירבת סוסיא שבדרום הר חברון, הנתון בסכנת הריסה מידי, צילם את המבנים בכפר וערך מדידות. התושבים חוששים כי מנהל נערך להריסה קרובה של הכפר ולגירושם מאדמותיהם. זאת לאחר ששופט בג"ץ נעם סולברג החליט שלא להוציא צו ביניים שימנע את ההריסות. ההחלטה התקבלה בעתירה שהגישו תושבי הכפר באמצעות ארגון שומרי משפט, שבה טענו שהמינהל האזרחי פסל את תכנית המתאר שהגישו מנימוקים לא ענייניים תוך הצבת סטנדרט כפול בתכנון ואפלייה בוטה נגד האוכלוסייה הפלסטינית. צעד אכזרי ולא חוקי זה הוא חלק ממדיניות ישראל בשטח C, שנועדה לאפשר להתנחלויות להשתלט על אדמות נוספות ולגרש קהילות פלסטיניות משטחי C לשטחי A ו-B כהכנה לסיפוחם.

10.05.15

המינהל האזרחי עלול להרוס בכל רגע את בתיהם של תושבי ח'ירבת סוסיא ובכך לגרשם מאדמותיהם. זאת, בעקבות החלטתו של שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, שלא להוציא צו ביניים שימנע את ההריסות. ההחלטה ניתנה במסגרת עתירה שהגישו תושבי הכפר באמצעות ארגון שומרי משפט, שבה טענו שהמינהל האזרחי פסל את תכנית המתאר שהגישו מנימוקים לא ענייניים תוך הצבת סטנדרט כפול בתכנון ואפלייה בוטה נגד האוכלוסייה הפלסטינית. צעד אכזרי ולא חוקי זה הוא חלק ממדיניות ישראל בשטח C, שנועדה להקל על סיפוחם של אזורים שלמים לישראל.

07.05.15

נשים פלסטיניות מבית חאנון שמצאו מחסה עם משפחותיהן בבית ספר של אונר"א, מספרות על תנאי החיים הקשים לאחר שאיבדו את בתיהן ועל תקוותיהן לעתיד. במהלך "מבצע צוק איתן" נהרסו בבית חאנון לפי נתוני האו"ם 90 בתים, ו-24 בתים נוספים ניזוקו.

30.03.15

ב-18.3.15 הרס המנהל האזרחי את אוהלי המגורים והצאן של 4 מ-9 המשפחות בקהילת ח'לת מכחול. המנהל כבר הרס את כל מבני הקהילה בשנת 2013, והם הוקמו מחדש על-ידי התושבים, שעתרו לבג"ץ. בעקבות העתירה נאות המנהל לאפשר לתושבים להגיש בקשות להיתרי בנייה, ואלה תלויות ועומדות עדיין. לפיכך ההריסה הנוכחית בוצעה, גם לשיטתו של המנהל, ללא סמכות. ההריסות הן חלק ממדיניות ארוכת שנים שמטרתה לגרש מבתיהם אלפי פלסטינים מקהילות בשטח C כדי להשתלט עליו. ככוח הכובש בגדה המערבית, ישראל חייבת לאפשר לתושבים להמשיך לנהל את חייהם, ובכלל זה לאפשר להם לבנות את בתיהם באופן חוקי, להשתמש במקורות המים, ולקיים את אורח חייהם.

25.03.15

הבוקר שבו דחפורי המנהל לצפון בקעת הירדן, והרסו את בתיהן של ארבע משפחות וכן מבנים חקלאיים בח'לת מכחול ומבנה חקלאי בכפר אל-חדידייה. בנוסף החרימו אנשי המנהל האזרחי שתי מכליות מים בכפר אל-פאריסייה שבו חיים כמאתיים תושבים, ואשר אינו מחובר לרשת המים. בצלם מתחקר את האירועים ויפרסם דיווח מפורט יותר בהמשך. עקבו אחר העדכונים בבלוג הקהילות בסכנת גירוש

18.03.15

סיירו וגלו כיצד מייהדים את מזרח ירושלים וממררים את חיי תושביה הפלסטינים
מאז סופחה מזרח ירושלים לישראל, הקימו ממשלות ישראל חמישה גנים לאומיים בשטח המסופח. שלושה גנים נוספים נמצאים בשלבי תכנון ראשוניים. הגנים הוקמו בצמוד לשכונות פלסטיניות מאוכלסות, לפעמים ממש בתוכן. הבניה בתחום הגנים הלאומיים אסורה, כך שההכרזה על גן לאומי משמשת כאחד הכלים להגבלת בנייה ופיתוח של שכונות פלסטיניות בירושלים. הקמת הגנים מקדמת סדר יום שבמרכזו שמירה על רוב יהודי בירושלים, יצירת רצף של שטחים ללא אוכלוסייה פלסטינית והגברת הנוכחות היהודית במזרח העיר.

12.11.14

בלילה שבין ראשון לשני, 18.8.14, הרס הצבא את בתיהם של שניים מהחשודים בחטיפה ובהרג של שלושת תלמידי הישיבה גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח בסמוך לגוש עציון לפני כחודשיים. ביתו של חשוד שלישי בחטיפה ובהרג נאטם. ההריסה, שבוצעה לאחר שבג"ץ דחה את העתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט בנושא, והותירה 23 בני אדם, בהם 13 קטינים, ללא קורת גג על לא עוול בכפם. דחיית העתירות אינה מפתיעה: במהלך עשרות שנים דחה בג"ץ את רוב רובן של העתירות נגד הריסת בתים לשם ענישה וסירב בעקביות להכיר בכך שאינה חוקית. מדיניות הריסת הבתים פסולה מהיסוד ואף לא הוכחה כיעילה.

18.08.14

החלטתם של שופטי בג"ץ לדחות את עתירת המוקד להגנת הפרט נגד הריסת הבית שבו גרו הנאשמים בביצוע הפיגוע בו נהרג ברוך מזרחי אינה מפתיעה. במהלך עשרות שנים דחה בג"ץ את רוב רובן של העתירות בנושא וסירב בעקביות להכיר בכך שמדיניות הריסת הבתים כענישה אינה חוקית. מאז כיבוש השטחים הותיר הצבא במסגרתה אלפי אנשים שלא נאשמו בשום עבירה ללא קורת גג. המדיניות הוקפאה ב-2005 אך המדינה מצדיקה את ההריסה בטענה של שינוי קיצוני בנסיבות. טענה בלתי סבירה זו נועדה לתת גושפנקא חוקית לצעדים דרקוניים של ענישה קולקטיבית במענה לאווירה הקשה סביב חטיפתם והריגתם של שלושת תלמידי הישיבה. צעדים כאלה, למרות קיצוניותם, מקבלים כמעט תמיד אור ירוק מבג"ץ.

01.07.14

ראש הממשלה הורה להרוס את בית משפחת הנאשמים בביצוע הפיגוע בו נהרג ברוך מזרחי, זאיד עוואד ובנו בן ה-18 עז א-דין עוואד. "אין לנו מקום אחר ללכת אליו, אם הבית יהרס נציב אוהל על ההריסות ונחיה בו" אומרת חנאן עוואד לעובדת השטח של בצלם, מנאל אל-ג'עברי שביקרה בביתה בשבוע שעבר וצילמה את התמונות שלפניכם. בבית חיות שתי משפחות המונות 13 נפשות, בהן 8 ילדים. הריסת הבית משמעה אימוץ מדיניות רשמית של פגיעה בחפים מפשע. בעקבות השגה שהגיש המוקד הודיע הצבא כי יהרוס רק חלק מהבית. הצבא צפוי לבצע את ההריסה מחר, יום שני בשעה 12.

29.06.14

הכוונה להרוס את בית משפחת הנאשמים בהרג ברוך מזרחי משמעה אימוץ מדיניות רשמית של פגיעה בחפים מפשע. שני הנאשמים בביצוע הפיגוע יועמדו לדין ואם יורשעו הם צפויים לרצות עונשי מאסר ממושכים. את המחיר הכבד של אבדן ביתם ישלמו לא הם אלא בני משפחתם, שאינם חשודים כלל בשום עבירה: בבית חיות כיום שתי משפחות המונות 13 נפשות, בהן 8 ילדים. הצבא הגיע לפני שנים למסקנה שהריסת בתים אינה אמצעי יעיל למניעת פיגועים, ושקיימות אינדיקציות לכך שהיא אף מעודדת ביצוע פיגועים. נראה לפיכך שההחלטה נובעת מרצון לנקמה ולעשיית רווח פוליטי, תוך ניצול האווירה הציבורית הקשה בישראל על רקע אירועי החטיפה. מדובר באמצעי ענישה דרקוני שלא ננקט כבר מזה עשור, להוציא מקרה אחד בשנת 2009, כמפורט מטה.

23.06.14

ב-27.1.14 הרסה עירית ירושלים בתי מגורים ומבנים נוספים במזרח ירושלים. תחקירן בצלם תיעד את ההריסות ובית נוסף שבעליו נאלץ להרוס בעצמו. התמונות ממחישות את מדיניות ישראל שנועדה לשמור על רוב יהודי בעיר. לצורך כך היא מגבילה מאוד את התפתחות השכונות הפלסטיניות ומונעת כמעט כל אפשרות לבנות בהן כחוק: אלפי דונמים מסביב להן הופקעו ונבנו עליהן שכונות יהודיות. תכניות המתאר שהכינה העירייה עבורן הן חלקיות, ורחוקות מלענות על הצרכים וצפיפות הדיור בשכונות אלה גבוהה מאוד.

09.02.14

המנהל האזרחי לא מכיר ברוב הכפרים הקיימים בשטחי C - שחלק גדול מהם קיים עוד מלפני 1967. המנהל לא מכין לכפרים האלה תוכניות בנייה, ומסרב לאשר תוכניות בנייה שמגישים הכפרים עצמם. בעקבות זאת, המנהל מסרב לחבר את הכפרים לתשתיות או לאפשר לבנות בהם בתי מגורים או מבני ציבור כמו מרפאות ובתי ספר. לכן, לתושבים אין ברירה אלא לבנות ללא היתרים, תוך ידיעה שבכל רגע נתון יכול לבוא בולדוזר ולהחריב הכל:את הבתים, את דירי הצאן שהם מקור הפרנסה שלהם, את בתי הספר ואת המרפאות, ולהשאיר אותם ואת המשפחות שלהם תחת כיפת השמיים.

19.11.13

ב-16.9.13 הרס המינהל האזרחי את כל המבנים בקהילת הרועים ח'לת מכחול שבבקעת הירדן, המונה 60 תושבים. במשך יותר משבוע מנע הצבא מהתושבים להקים אוהלים חלופיים וכפה עליהם ועל צאנם לשהות בשטח פתוח ללא כל מחסה. ב-24.9.13, לאחר שהתושבים עתרו לבג"ץ באמצעות עורך הדין תאופיק ג'בארין, הוציא בג"ץ צו ארעי האוסר לגרשם או להרוס את בתיהם עד להכרעה בעתירה. מאז הקימו התושבים אוהלים זמניים, אולם הצבא שב והרס חלק מהם בניגוד להחלטת בג"ץ, ואף המשיך למנוע העברת ציוד הומניטארי למקום. בעקבות זאת פנה עו"ד ג'בארין לפרקליטות המדינה. נכון ל-6.10.13 עומדים במקום 11 אוהלים זמניים.

07.10.13

ב-19.8 הרס משרד הפנים את כל בתי הקהילה הבדואית תל-עדאסה הסמוכה לבית חנינא והורה לתושבים להתפנות עד ל-28 לחודש. הקהילה, המונה כ-40 נפש, חיה במקום מאז שנות ה-50, ללא תעודות זהות של תושבי מזרח ירושלים. מאז הוקמה גדר ההפרדה ב-2006 הם לכודים במובלעת צרה ואינם יכולים להגיע לשאר הגדה המערבית. התושבים נערכים בימים אלה לעזוב את המקום עם צאנם, ולצאת מהשטח המוניציפאלי של ירושלים. כיוון שהקהילה לא מצאה חלופה שתתאים לכל המשפחות, היא תאלץ להתפצל. עם זאת, גם לאחר המעבר אין בידם כל ערובה לכך שהרשויות הישראליות יאפשרו לקהילה להתקיים ולהתפתח על פי צרכיה.

26.08.13

משרד הפנים הרס אתמול (19.813) את כל מבני המגורים של הקהילה הבדואית תל-עדאסה הסמוכה לבית חנינא. הקהילה, המונה עשרות נפשות, חיה מאז שנות החמישים בתוך שטחה המוניציפאלי של ירושלים, אולם לתושבים אין תעודות זהות של תושבי מזרח ירושלים. החל משנת 2005 מפעילות הרשויות לחץ על התושבים להתפנות. מאז הוקמה גדר ההפרדה, בשנת 2006 הם לכודים במובלעת צרה ואינם יכולים להגיע לאזורים אחרים בגדה המערבית. בצלם קורא לממשלת ישראל להכיר בזכויות תושבי תל-עדאסה החיים באזור זה עשרות שנים. לבני הקהילה אין שום מקום מגורים חלופי ועל הרשויות למצוא, בהסכמה עמם, פתרון למצוקתם. הריסת בתיהם וגירושם אסורים על-פי המשפט הבינלאומי ומותירים אותם ללא קורת גג ואמצעי מחייה.

19.08.13

ב-19.05.13 ציינה היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים בדו"ח השנתי שלה ל-2012 כי בנוגע ל"מתאם הפעולות בשטחים, עלתה תמונה של התנהלות מוסדית לקויה לגבי מימוש הוראות החוק, תמונה המקבלת חיזוק לאור העתירות ופסקי הדין כנגד מתאם הפעולות בשטחים". תמונה זו עולה בקנה אחד עם הניסיון שצבר בצלם. דוגמה בולטת לכך היא בקשת מידע ששלח בצלם למנהל האזרחי ב-23.12.12 אודות הוצאה של צווי הריסה, ביצועם ומתן היתרי בנייה בשטחי C על ידי המנהל האזרחי בין השנים 2012-2008. המנהל האזרחי נקט בסחבת מתמשכת ואילץ את בצלם לפנות להליכים משפטיים. התשובה לבקשת המידע התקבלה רק כעבור חצי שנה, ב-9.6.13, ובאופן חלקי בלבד.

07.07.13

כ-60% מאדמות הגדה המערבית מוגדרות כשטח C וישראל שולטת בהן בלעדית. בשטח זה חיים כ-180,000 פלסטינים, ובו עיקר עתודות הקרקע להתיישבות ולפיתוח של כלל הגדה. ברובן מונעת ישראל בנייה ופיתוח פלסטיניים בעילות שונות, כמו היותן "אדמות מדינה" או "שטחי אש". מדיניות התכנון הישראלית מתעלמת מצורכי האוכלוסייה: מסרבת להכיר בכפרים שבשטח זה ולתכננם, מונעת פיתוח וחיבור לתשתיות והורסת בתים. לאלפי תושבים נשקף איום בגירוש מבתיהם בעילת מגורים בשטחי אש או ביישובים "בלתי חוקיים". בנוסף, ישראל השתלטה על רוב מקורות המים והיא מגבילה את גישת הפלסטינים אליהם.

05.06.13

בסוף השבוע פורסם בכלי התקשורת כי הממשלה החליטה לקדם הליכי תכנון של אלפי דירות בסמוך להתנחלות מעלה אדומים במסגרת תכנית E1, בקטע המחבר בין מעלה אדומים לירושלים. לבנייה במתחם E1 צפויות השלכות חמורות על זכויות האדם של תושבי הגדה המערבית. היא תגביר עוד יותר את הניתוק הכפוי בין מזרח ירושלים לשאר הגדה ותפגע גם בקהילות בדואיות החיות באזור מזה עשרות שנים, ואשר נמצאות בסכנת גירוש.

02.12.12

ב-19.7.12 הגישה המדינה לבג"ץ הודעה בתגובה לעתירת תושבי כפרים בדרום הר חברון נגד גירושם מבתיהם. לראשונה, הבהירה המדינה את "הצורך המבצעי" בהכרזה על שטח האש, ועמדה על דרישתה לגרש את רוב תושבי הכפרים. אולם, המדינה התעלמה מכך שההכרזה על שטח האש נעשתה בניגוד למשפט הבינלאומי שאינו מתיר לצבא כיבוש להשתמש בקרקע לצרכים שאינם קשורים להתנהלותו בשטח הכבוש ובוודאי שאינו מתיר לגרש לצורך כך את תושבים. על ישראל לבטל את ההכרזה על שטח האש באזור דרום הר חברון ולאפשר לתושביו לגור בבתיהם, לעבד את שדותיהם ולרעות את צאנם.

27.08.12