דיווחים

ביום חמישי (21.03.13) הודיע דובר צה"ל על צמצום השטח המותר בדיג ברצועת עזה מ-6 מייל ימי ל-3 (כ-5.5 ק"מ) בתגובה לירי של ארגונים פלסטיניים חמושים באותו בוקר על ישובי הדרום. קודם לכן הודיע הצבא על סגירת מעבר כרם-שלום בתגובה לירי. בכך החזיר הצבא לקדמותן את ההגבלות החמורות שהוטלו על הדייגים ברצועה עד למבצע עמוד ענן. צמצום טווח הדייג בעזה כתגובה לירי על ישובי הדרום מהווה ענישה קולקטיבית, ופגיעה קשה בפרנסת הדייגים. בצלם קורא לצבא לבטל את ההחלטה האחרונה ואת ההגבלות שהוטלו בשנים האחרונות על הדייגים ברצועת עזה ולהתיר את הדייג לטווח 20 המייל שנקבע בהסכמי אוסלו.

"בימים רגילים, כשאני הולכת לעבודה, אני משאירה את ראמא אצל ההורים שלי. לכן, היא קשורה אליהם מאוד. עכשיו היא בוכה המון ומבקשת ממני ללכת לסבא וסבתא שלה, וחוזרת על השמות של הדודים והדודות שלה. היא הולכת לארון שלה, מוציאה את הבגדים שלה ואת התיק שלה והולכת לכיוון הדלת. אני לא יודעת איך לענות לה, איך להסביר לה שאנחנו לא יכולים ללכת לסבא וסבתא".

מדיווחים בתקשורת עולה כי במסגרת המגעים להפסקת האש אחרי מבצע "עמוד ענן", ישראל הגיעה להבנות עם חמאס הכוללות גם הקלות בהגבלות על תנועת חקלאים ודייגים ברצועת עזה. בין השאר נקבע כי הצבא לא ימנע עוד מחקלאים תושבי רצועת עזה לעבד את אדמותיהם החקלאיות המצויות במרחק של 100 מטרים ומעלה מגדר המערכת, בניגוד למצב ששרר עד כה, וכי דייגים תושבי הרצועה יוכלו לשוט עד מרחק של שישה מייל ימי (כ-11 ק"מ) מחופי הרצועה, לעומת שלושה מייל ימי שהותרו להם קודם לכן.

מתוך עדותה של מרינה בונדרב: "חזרתי ממשמרת לילה במפעל. החלפתי בגדים והתכוננתי ללכת לישון כששמעתי את האזעקה. הרמתי את הילדה שלי, היא הייתה יחפה ולא לבושה, רצנו כולנו לחדר המדרגות וירדנו קומה אחת. שמענו פיצוץ אדיר... פחדתי להיכנס לבית, כל הזמן חשבתי מה יהיה אחר כך, איפה נגור. פחדתי שהבית נהרס כולו. בעיקר חשבתי על הילדים, מה אני אעשה איתם אם לא יהיה לנו איפה לגור".

בבוקר ה-18.11.12 תקף חיל האוויר שני בניינים בעיר עזה שבהם שכנו משרדי ערוצי טלוויזיה מקומיים ומשרדיהן של סוכנויות תקשורת זרות. שבעה מעובדי ערוץ אל-קודס נפצעו, שניים מהם קשה. דובר צה"ל הצהיר כי התקיפות כוונו לתשתית תקשורת של חמאס, ששימשה להעברת הוראות מבצעיות ולהפצת תעמולה. לבצלם אין אפשרות לבדוק האם יש יסוד לטענה זאת. אולם, כללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי קובעים כי אמצעי תקשורת, גם כאלה השייכים לארגונים הלוחמים – אינם מטרה לגיטימית.

"כל אחד חושב שלו זה לא יקרה והנה, אלי זה באמת הגיע. בישוב שלי זה קרה להרבה תושבים, זה לא הבית הראשון שנפגע. כשזה קורה למישהו אחר, אני כואבת את הכאב שלו אבל זה אחרת, אי אפשר להבין את זה באמת. פתאום אני אומרת אוי ואבוי, זה הגיע אליי. זה מוציא אותך מהאיזון, מההיגיון. למה? מה קרה? מה זה? מה עשו לי? "

"הרגשתי שאני עומד לעוף באוויר, והחלון התנפץ. עברו כמה שניות עד שהצלחתי להבין מה קרה. יצאתי מהדירה בהלם מוחלט. ראיתי שהפיצוץ היה בחצר. התחלתי לקרוא לסמאהר כדי לבדוק שהיא בסדר... מצאתי את סמאהר בחצר. ... ניסיתי לדבר איתה, אבל היא כבר מתה. לא יכולתי לעשות כלום. ... נשארתי עם תינוקת בת פחות מחודשיים, מיאר, שעד היום ינקה ועכשיו אין לה יותר אמא."

מפרסומים בתקשורת עולה כי ב-10.11.12 ירו חמושים פלסטינים טיל נגד טנקים לעבר ג'יפ של הצבא. מהירי נפצעו ארבעה חיילים, אחד מהם קשה. בתגובה, ירה הצבא ארבעה פגזי טנק – במרווחי זמן קצרים – לעבר אזור מיושב במזרח העיר עזה, כקילומטר וחצי מהגדר. ארבעה פלסטינים – בהם שני קטינים – נהרגו. ספק רב אם ירי של פגז טנק לעבר אזור מיושב עומד במבחני המידתיות. מהתחקיר עולה גם כי לאחר שנורה הפגז הראשון הגיעו למקום אזרחים כדי לסייע לפצועים, ולכן אסור היה להמשיך ולירות פגזים נוספים.

מעדויות שגבה בצלם, עולה כי ביום חמישי, ה-15.11.2012, בסביבות השעה 22:00 בלילה, בוצעה תקיפה ישראלית בשטח בנוי בשכונת אל-אסתיקאמה בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. לבצלם לא ידועה מטרת התקיפה. כתוצאה מהתקיפה נפער בור גדול במקום נפילת הפצצה ולבתים הסמוכים נגרם נזק רב. ילד בן 9 ונער בן 16, תושבי שניים מהבתים שנפגעו, נהרגו מפגיעת רסיסים בעת שישנו בבתיהם. בצלם שוחח טלפונית עם אבותיהם של שני ההרוגים, אשר תארו את האירוע.