דיווחים

רצועת עזה

בצלם עתר היום לבג"ץ כדי שיחייב את רשות השידור לשדר תשדירי שירות שהפיק, בהם מוקראת רשימה של חלק משמות יותר מ-170 הילדים הפלסטינים עד גיל 15 שנהרגו בעזה במסגרת מבצע "צוק איתן". תשדירי השירות נפסלו על ידי רשות השידור בנימוק שהם "שנויים במחלוקת", לא מאוזנים ועלולים לעורר מחלוקת ציבורית לגבי המבצע. בעתירה אומר בצלם כי על רקע הלחימה הקשה המתקיימת בימים אלו, הגובה מחיר כבד הן מהאוכלוסיה האזרחית הישראלית ומכוחות צה"ל ובמיוחד מהאוכלוסיה האזרחית הפלסטינית, ביקש להציף לציבור בישראל את הפגיעות הנגרמות לבני אדם שלא השתתפו בלחימה. זאת משום שעל אף שכל הערוצים משדרים במתכונת של "גל פתוח", נמנעת התקשורת הישראלית מהתייחסות ממשית לנפגעים הפלסטינים הרבים.

29.07.14

במהלך מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה הופצצו בתים על יושביהם, ובני משפחה רבים נהרגו בביתם. בתרשים שלפניכם מוצגים פרטיהם של בני משפחה שנפגעו ב-30 הפצצות והפגזות של בתי אזרחים. במקרים שלפניכם נהרגו 212 אנשים, מתוכם 50 נשים, 107 קטינים ו-8 אנשים בגיל 60 ומעלה. עברו עם הסמן על הבתים לפרטים נוספים. הנתונים מבוססים על תחקיר ראשוני. בצלם ממשיך לתחקר את האירועים והנתונים יתעדכנו בהתאם.

29.07.14

חיכינו לשחר כדי לעזוב את הבית. הילדים שלי לא הפסיקו לבכות כל הלילה. ביום שישי (18.7) ב-05:30 לפנות בוקר יצאתי עם המשפחה שלי בלי לקחת איתנו שום דבר. חלק מהילדים אפילו לא הספיקו למצוא נעליים ויצאו יחפים. הרבה אנשים עזבו את אל-קרארה כמונו. הלכנו ברגל עד לח'אן יונס, מרחק של בערך שמונה קילומטרים. פחדנו שההפגזות לא ייפסקו ורצינו להתרחק כמה שאפשר. בסוף הגענו עייפים וחרדים לבית ספר של אונר"א, מול בית חולים ח'אן יונס. השארנו בבית 25 ראשי צאן, סוסה וסיח ועופות. לא היה לנו מקום בטוח להעביר אותם אליו. אני לא יודע אם הם נפגעו או לא, אבל עכשיו אין מי שיאכיל אותם ויטפל בהם.

28.07.14

ב-11.7.14 הופצצה מכונית של עובדי עיריית אל-בוריג' בעת שהיו בדרכם לבדוק מבנים שהופצצו. בהפצצה נפצעו גם שתי ילדות שהיו בבית סמוך, אחת מהן קשה. אמן, פאווזיה אל-קרינאווי, סיפרה בעדות שמסרה לבצלם: "פתאום שמעתי פיצוץ חזק מאוד. פצצה פגעה קרוב מאוד לבית. הבית התמלא אבק ועשן. רצתי לחדר של הבנות וראיתי אותן. שתיהן שכבו על הרצפה. ראיתי ששהד מדממת. סלווא שכבה לידה. היא צעקה. הייתי בהלם ולא קלטתי מה קורה. מהחלון ראיתי מכונית עולה באש, ממש ליד הבית שלנו. התחלתי לטפל בבנות. שהד לא זזה. פחדתי שהיא נהרגה. קראתי לעזרה וכמה אנשים שהיו ברחוב באו לעזור לי. הם עזרו לי לפנות את הבנות שלי לבית החולים. "

27.07.14

"החלטתי ללכת ברגל לבית של אחותי בשכונת א-רימאל. זה היה מאוד מסוכן. הלכנו בטור, אחד מאחורי השני. אני החזקתי את עבד א-רחמאן והוא נאחז בי חזק. הלכנו צמוד לקירות של הבניינים ולדלתות של העסקים הסגורים וניסינו למצוא מחסה מתחת עצים וסככות. הרגשנו שאנחנו הולכים בעיר רפאים. המוות כיתר אותנו מכל עבר... התפללתי שאלוהים יגן עלי ועל הילדים. הלכתי עד שהגענו לבית החולים בבית חאנון. פגשתי שם את בעלי שלא ראיתי מאז תחילת המלחמה, כי הוא כל הזמן בעבודה. לקחנו מונית ונסענו לבית של אחותי בשכונת א-רימאל שבו כבר היו קרובי משפחה. ביחד היינו 31 נפשות. המשכתי לפחד כי שום מקום לא בטוח."

27.07.14

"ישבתי בבית וקראתי בקוראן כשפתאום שמעתי פיצוץ חזק. בהתחלה חשבתי שהפיצוץ היה ברחוב או בבית של השכנים. אבל מהר הבנתי שהפיצוץ היה ממש בגג של הבית שלי. לא האמנתי שהבית שלי הופצץ. יצאתי במהירות מהבית ועליתי במדרגות אל הגג. הכול היה מלא עשן ואבק. כשהעשן והאבק התפזרו נחרדתי למצוא את הילדים שלי ושל האחים שלי. ראיתי ערימה של חמישה ילדים, ממש שוכבים אחד על השני... בדרך לבית החולים אפנאן נפטרה, בזמן שהחזקתי אותה בידיים. התעלפתי. התעוררתי רק בבית החולים. שם אמרו לי שהבן שלי, עודאי, נפגע באופן קשה במעיים ושיש לו שברים ברגל. אחר כך סיפרו לי ששניים מהאחיינים שלי נהרגו."

27.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-26.7.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 878 פלסטינים. בין ההרוגים: 207 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 88 נשים מתחת לגיל 60, 47 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה., מהתחקיר הראשוני עולה כי 165 מההרוגים השתתפו בלחימה.

מאז תחילת המבצע ועד ל-27.7.14 אחר-הצהריים נהרגו  בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-43 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

27.07.14

מאז תחילת הלחימה בעזה, הרשת מוצפת בסרטונים רבים מספור שמתעדים את הלחימה ברצועת עזה ותוצאותיה. במקרים רבים קשה להעריך את אמינות הסרטונים ואת ההקשר בהם צולמו. בלוג זה ילקט ממקורות שונים ברשת סרטונים המביאים בעינינו תמונה חשובה. לבצלם אין מידע מלא בנוגע למרביתם, ולכן צירפנו אליהם טקסט שמסייע לצופה להבין את ההקשר ומפרט מה התפרסם בתקשורת לגביהם, ומהם פערי המידע בעניינם. אזהרה: רוב הסרטונים מכילים רגעים קשים לצפייה

27.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-23.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 686 פלסטינים. בין ההרוגים: 163 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 69 נשים מתחת לגיל 60, 38 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 153 מההרוגים השתתפו בלחימה

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-32 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

24.07.14

הפגיעה הקשה בבית הספר של אונר"א, שבבית חאנון, ממחישה כי בימים אלו אין ברצועת עזה ולו מקום אחד בטוח עבור האוכלוסייה האזרחית. גם בית הספר בו קיוו תושבי האזור למצוא מקלט, הפך לאזור מופגז. לאורך כל ימי הלחימה, דרש הצבא מהאוכלוסייה להתפנות מאזורים מסוימים ברצועה. אולם מדובר בדרישה שכמעט ואינה ניתנת לביצוע, זאת בין היתר נוכח הצפיפות ברצועה ובשל העובדה שאין מקום ברצועה אשר ניתן להגדירו כבטוח מהפצצות. התרעה אפקטיבית של הצבא אל האזרחים צריכה להבהיר לא רק מהיכן לברוח אלא גם היכן תושבים יהיו בטוחים ואיך יוכלו לנוע לשם ללא פגע. במכתב דחוף שנשלח לפני זמן קצר לשר הביטחון ולרמטכ"ל דרשו הארגונים לפתיחה מידית של ערוץ מילוט לאזרחים ולפצועים אל מחוץ לאזור הקרבות והכרזה על אזור מחסה בטוח, תוך הבטחת אפשרות לחזרתם עם סיום הלחימה.

24.07.14

"אשתי ואני פחדנו שיקרה משהו רע ליאסמין (בת 5) ולאוסאמה (בן 8). חשבנו שהבית של אחותי כוות'ר הוא מקום בטוח יותר. זה אזור צפוף של בתי מגורים ובדרך כלל שקט שם וההפצצות לא מגיעות לשם. אחרי ששלחנו את הילדים, דיברנו כמה פעמים בטלפון עם האחיות שלי והן סיפרו שיאסמין ואוסאמה מבסוטים ושכיף להם שם... בן דוד שלי התקשר אלי מח'אן יונס. הוא אמר שירו טיל על הבית של האחיות שלי וביקש ממני להגיע לשם מהר כי הילדים שלי נפגעו... רצתי כמו משוגע... הגעתי לשם תוך פחות מעשרים דקות. כשהייתי בפתח הבית, התחלתי להבין שמשהו נורא קרה... אנשים סיפרו לי בצער ששני הילדים שלי נהרגו... צעקתי ובכיתי בהיסטריה".

24.07.14

"כל המשפחה ישבה במרפסת של הבית ונהנתה מהאווירה של אחרי ארוחת שבירת הצום. למרות אווירת הפחד הכללית... המצב בסביבה באותו זמן היה רגיל. שמענו רעש של מזל"טים באוויר, אבל זה דבר שגרתי פה. הבן שלי, מוסא, בן 4, ישב עלי. אשתי החזיקה על הידיים את חאזם התינוק.... ואז נחתו עלינו שני טילים. בין טיל אחד לשני היה הפרש של שניה או שתיים... היה פיצוץ גדול שהעיף את כולם... קשה לתאר את הרגעים אחרי הפיצוץ. ראיתי כמה מבני המשפחה שלי זרוקים על הארץ. חלק שכבו בלי לזוז. דם הכתים את הפנים שלהם ואת הבגדים שלהם. הילדים הקטנים בכו. הפנים של כולם היו מכוסים באבק והיה לי קשה לזהות אותם.

23.07.14

הארגונים קראו לישראל למלא את חובותיה ולהבטיח כי יתמלאו הצרכים ההומניטאריים של האוכלוסייה האזרחית בעזה, בפרט בכל הנוגע לאספקה המידלדלת של חשמל ומים. למעלה ממחצית מאוכלוסיית רצועת עזה, 1.2 מיליון בני אדם, סובלים ממחסור במים זורמים ובשירותי תברואה, מאות אלפים סובלים ממחסור מוחלט בחשמל ומאות אלפים נוספים מקבלים הקצבה של עד חמש שעות חשמל ביממה. המחסור החמור נוצר בשל פגיעה קשה בתשתיות האזרחיות כתוצאה מהלחימה באזור. ארגונים הומניטאריים בינלאומיים טוענים כי קיימת סכנה מוחשית למשבר הומניטארי וסביבתי חמור כתוצאה מהמחסור במים ובשל חשיפה לסכנות בריאותיות חמורות לנוכח הצפת מי שפכים בין בתי מגורים וחלחולם למי השתייה.

23.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-21.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 505 פלסטינים. בין ההרוגים: 140 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 56 נשים מתחת לגיל 60, 28 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 102 מההרוגים השתתפו בלחימה.

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, ו-27 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

22.07.14

"הילדים פחדו מאוד ורצו שנעבור לבתי הספר כי חשבו ששם יותר בטוח. הבן שלי, מוחמד, בן 18, בכה ואמר לי "את רוצה שנמות, כפי שעשית עם מטר". הבן שלי מטר, היה בן 17 כשנהרג במלחמה של 2009 ("מבצע עופרת יצוקה"), יחד עם בן דוד שלו מוחמד, שהיה בן 12. הם נהרגו בזמן שניסינו לברוח מההפצצות ביחד עם קרובי משפחה שנפצעו. אחת מהם, ר'אדה אבו חלימה, מתה מפצעיה אחרי שלושה חודשים. כשהוא אמר את זה פרצתי בבכי. בני מטר נהרג מול העיניים שלי ואחרי שאיבדתי אותו הייתי במצב קשה ולא תפקדתי במשך כמה זמן. אני ובעלי וההורים שלי התלבטנו עד שעות הבוקר והחלטנו לעזוב."

22.07.14

10 ארגונים דורשים מהיועמ"ש להנחות את הממשלה להימנע מהפרת דיני הלחימה, ולפעול לבחינת מדיניות התקיפה והוראות הפתיחה באש. הארגונים דורשים לברר אם היועמ"ש קיים ביקורת על הייעוץ המשפטי שסיפקה הפרקליטות הצבאית במסגרת "צוק איתן", וקוראים לו לפעול להקמת מנגנון חקירה חיצוני, עצמאי ואפקטיבי לבחינת החלטות הדרג המדיני והפיקודי כנדרש על פי הדין הבינלאומי וכפי שעולה גם מפסיקות בג"ץ.במכתב מצוינים כמה מקרים של פגיעות קשות באזרחים. בשכונת שוג'אעיה, חושפים הנתונים שנאספו תמונה קשה של הרג עשרות פלסטינים, מתוכם לפחות 17 ילדים ו- 14 נשים, באופן שמעלה חשש כבד בנוגע לחוקיות הפעולה, ובפרט להפרתם של עקרונות יסוד בדיני הלחימה, ובראשם עקרון ההבחנה בין לוחמים לאזרחים. הארגונים עומדים על כך שיש להימנע מפעולות שאינן מאפשרות הבחנה בין לוחמים לאזרחים, ויש למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים.

21.07.14

הזוועה בעזה מגיעה לממדים שאי אפשר לשאת: ישראל מפציצה בתים על יושביהם, משפחות שלמות נקברות תחת ההריסות, רחובות נחרבים. עד עתה, מאות נהרגו ורק ביממה האחרונה נוספו לרשימות עשרות הרוגים, רבים מהם נשים וילדים. חמאס אינו מתיימר לפעול בהתאם לכללי הלחימה. ישראל כן מתיימרת, אך מטילה על חמאס את האחריות לתוצאות מעשיה. אבל מעשיו הלא חוקיים של צד אחד אינם יכולים להצדיק מעשים לא חוקיים של הצד השני. כל צד נושא באחריות לתוצאות מעשיו. נוכח המציאות המחרידה בעזה, אי אפשר עוד לקבל את השימוש הציני שעושה ישראל במונחים משפטיים כמו "מידתיות", "אבחנה" ו"חובת זהירות", שהפכו בידיה לכלי שנועד להצדיק את המוות ואת ההרס שהיא זורעת ברצועה.

21.07.14

"בסביבות 5:30 התעוררתי משני פיצוצים חזקים. כל הבית רעד. קירות קרסו. הייתה היסטריה גדולה בבית. הגיעו שכנים והתחלנו להפוך את ההריסות ולחפש את כולם. היה ברור מההתחלה שהנזק הגדול היה בחדר של הנשים. החדר היה חשוך ומלא עשן.  מצאנו את אחותי, רוויידה. היא נפגעה קשה מרסיסים גדולים, אבל הייתה עדיין בחיים. הוצאנו אותה מתחת להריסות. אחד מהצינורות התומכים של הגג של היה נעוץ לה במותן. הוצאנו אותו מהגוף שלה. הרמנו אותה והוצאנו אותה מהבית לרחוב. אחר כך מצאנו גם את אימא שלי. היא הייתה מכוסה בדם ושכבה בפינת החדר נאנקת מכאבים. היה לה קשה לנשום, אבל הפציעה שלה נראתה פחות קשה. אחותי חנאן נפצעה קשה בבטן ובחזה. היא עדיין נשמה. גם אחי, מרוואן נפגע. השכנים עזרו לנו להוציא את הנפגעים מחוץ לבית. "

21.07.14

אתמול, 20.7.2014, בסביבות 19:00, הופצץ ביתה משפחת אבו ג'אמע בשכונת בני סוהילא, צפונית מזרחית לח'אן יונס. בבית גרו אם המשפחה, פאטמה אבו ג'אמע ארבעת בניה, נשותיהם וילדיהם, שהסבו בעת ההפצצה לסעודת שבירת צום הרמדאן. מתחקיר ראשוני של בצלם עולה כי היעד להתקפה היה ככל הנראה אחמד סולימאן סהמוד, פעיל הזרוע הצבאית של חמאס שהגיע לבקר את אחד מבני המשפחה. כל מי ששהה בבית אותה שעה נפגע בהפצצה: 25 מבני משפחת אבו ג'אמע נהרגו וכן אחמד סהמוד. שאר הנוכחים נפצעו. גופות רבות נלכדו תחת ההריסות וחולצו רק הבוקר. ככל שידוע לבצלם בשלב זה, לפני ההפצצה לא נמסרה התרעה ולא נורה טיל אזהרה. בצלם ממשיך לתחקר את האירוע.

21.07.14

"לשונות האש של הטיל הראשון הגיעו לתוך הבתים שלנו מעוצמת הפיצוץ. זה הכניס אותנו לאווירה של פאניקה ובעתה, במיוחד בקרב נשים וילדים קטנים וקשישים. לא כל המשפחות באזור התפנו בבת אחת. עשינו את זה בשלבים. ראיתי את הנכדים הקטנים או הילדים של השכנים וקרובי משפחה מתים מפחד, וראיתי את ההלם בעיניים שלהם. הם רועדים מפחד. אתה שומע ילדים קטנים צועקים מדי פעם: מטוס, מטוס. נאלצנו להתפנות ולהשאיר את כל מה שיש לנו. לקחנו איתנו בגדים להחלפה, מסמכים אישיים, כסף ותכשיטים. כל היתר, רהיטים, כלים, ציוד ועוד - השארנו בבית וזה כאב לנו מאוד. יצאנו מהר אחרי שיחת האזהרה האחרונה היום בבוקר כי מאוד פחדנו מהפצצה."

21.07.14