דיווחים

מזרח ירושלים

מאז 2010 מטילה ישראל הגבלות דרקוניות על הגישה לכפר הפלסטיני בית איכסא שמצפון-מערב לירושלים ומתירה רק לתושביו הרשומים או למחזיקי היתרים מיוחדים להיכנס אליו. זאת, כדי למנוע כניסת פלסטינים לירושלים דרך הכפר, לאחר שישראל בחרה, מתוך אינטרסים שלה, שלא להקים במקום את גדר ההפרדה. מדיניות זו, מונעת מתושבי הכפר לקיים שגרת חיים סבירה וקשרים חברתיים ומשפחתיים, פוגעת בגישתם למקומות עבודתם ומשבשת את אספקת השירותים בכפר. הגבלות שרירותיות ודרקוניות אלו משקפת העדפה טוטאלית של האינטרס הישראלי על פני השמירה על זכויות תושבי הכפר, בני משפחותיהם ופלסטינים העובדים בו או מעוניינים לבקר בו לצרכים שונים.

הכפר בית איכסא. צילום: מכון המחקר הפלסטיני Arij, פברואר 2011
17.08.16

מוחיי א-דין א-טבאח'י, ילד בן 10 מהעיירה א-ראם נפצע אנושות מפגיעת כדור ספוג שחור בחזהו, שירו עליו שוטרי מג"ב, ומת זמן קצר אחר כך. השוטרים רדפו אחרי נערים צעירים שיידו לעברם אבנים. א-טבאח'י הינו ההרוג השני מתחמושת כדור הספוג השחור, ומצטרף לרשימה ארוכה של פלסטינים שנפגעו בצורה חמורה מאמצעי זה. כדורי הספוג השחורים הם מסוכנים והוכח כי שוטרים משתמשים בהם שוב ושוב בצורה המנוגדת להוראות. לפיכך יש לאסור את השימוש באמצעי זה, למעט במצבים מסכני חיים. ודאי שאסור להתייחס אליו כאל אמצעי "אל-הרג".

מוחיי א-דין א-טבאח'י, בן 10. התמונה באדיבות המשפחה.
03.08.16

כמאה אלף פלסטינים עובדים מדי יום בישראל. כ-63 אלף מהם מחזיקים בהיתרי כניסה לישראל ועוברים דרך 11 מחסומים. במהלך חודש יוני שבו תחקירני בצלם ותיעדו את התנאים הקשים שיוצרות הרשויות הישראליות בשניים מהמחסומים, "מחסום 300" ומחסום קלנדיה, אפילו במהלך חודש הרמדאן, כשהעובדים צמים במשך היום. תנאים אלה כופים על העובדים לצאת לעבודתם באישון לילה, להמתין בתור ענק, בצפיפות קשה ופעמים רבות אף ללון במקומות עבודתם ולראות את בני משפחתם רק בסופי השבוע. מציאות זו אינה כורח בל יגונה אלא בחירה מודעת של הרשויות הישראליות. תהא הסיבה לכך אשר תהא, זוהי בחירה מחפירה ובלתי ראויה.

מחסום קלנדיה, 20.6.16, 5:00 לפנות בוקר. מתוך תיעוד הווידיאו.
31.07.16

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים
05.06.16

בלב העיר העתיקה במזרח ירושלים נמצאת שכונת באב אל-מג'ליס אל-איסלאמי, שבה עוברים מתפללים מוסלמים בדרכם למסגד אל-אקצה. זהו אזור היסטורי, שבו התקיימו עד לאחרונה חיים חברתיים ותרבותיים עשירים. בקיץ 2014 הציבה המשטרה מחסום בכניסה לשכונה, ומאז סובלים כ-350 תושביה, ובהם בני הקהילה האפריקאית, מהגבלות תנועה קשות, הפוגעות בשגרת חייהם ובפרנסתם. המחסומים שהציבה המשטרה בשכונת באב אל-מג'ליס מהווים ענישה קולקטיבית של כל תושבי השכונה. אולם, מהתנהלות הרשויות נראה כי פגיעה נרחבת זו בתושבי השכונה – שאינם חשודים בדבר – אינה מטרידה אותן והן אינן עושות דבר כדי להקל על חייהם. על ישראל להסיר מחסומים אלה ולאפשר לתושבים לחזור לשגרת חייהם.

שכונת באב אל-מג'לס בעיר העתיקה. צילום: יואב גרוס, בצלם, 23.2.16
28.02.16

יואב גרוס, מנהל מחלקת הווידיאו של בצלם, סייר בשכונת באב אל-מג'לס עם מוסעב עבאס, תחקירן השטח של בצלםבמזרח ירושלים ותיעד את החיים בשכונה הנתונה תחת הגבלות קשות.

מתוך בלוג הצילום.
28.02.16

מאז תחילת 2016 הרסו כוחות הביטחון את בתיהן של שלוש משפחות, כצעד של ענישה קולקטיבית בעקבות פיגועים שבוצעו על ידי בני משפחותיהם. בכך הותירה ישראל ללא קורת גג 18 בני אדם, בהם שבעה קטינים. כוחות הביטחון כבר מדדו עשרות עשרות בתים נוספים בכוונה להרסם בעתיד. למרות קיצוניותו של צעד זה ועמדתם הברורה של משפטנים בארץ ובעולם שהוא אינו חוקי, שופטי בג"ץ מאשרים אותו פעם אחר פעם. הריסת בית או אטימתו הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר.

בית משפחת חלבי בכפר סורדא, לפני ואחרי ההריסה. צילום: איאד חדאד, בצלם
14.01.16

ב-16.12.15 אושרה להפקדה תכנית לבניית 891 יחידות דיור מדרום לשכונת גילה, הנמצאת בשטח הגדה המערבית שסופח חד צדדית לירושלים. זוהי אחת מבין שלוש תכניות שאושרו בוועדה המחוזית לשכונת גילה מאז שנת 2012. הרחבת גילה דרומה (לכיוון ואדי כרמיזן), במקביל להקמת הגדר באזור, תאפשר לייצר רצף טריטוריאלי סיפוחי בין גילה, שבתחום המוניציפלי של ירושלים, לבין ההתנחלות הר גילה, שמחוצה לו. ואדי כרמיזן, המשמש את תושבי בית ג'אלא לצורכי פרנסה ופנאי, יהפוך ככל הנראה לשטח ציבורי פתוח עבור תושבי גילה והר גילה. הדבר ממחיש את מופרכותם של טיעוני הביטחון ששימשו לקביעת תוואי הגדר, אשר אושרו על-ידי בג"ץ, ומעיד על מדיניות הסיפוח של קרקעות פלסטיניות לשטח הריבוני של ישראל.

עבודות להרחבת גילה בשנת 2011. צילום: בז רטנר, רויטרס, 16.1.11
05.01.16

חגי אלעד, מנכ"ל בצלם במאמר דעה שפורסם תחילה ב"שיחה מקומית": בלון הניסוי התורן של ראש הממשלה – שלילת תושבותם של הפלסטינים תושבי שכונותיה של ירושלים שישראל השליכה ממזרח לחומה שהקימה – הוא כמובן מחפיר. הרעיון, שבינתיים כבר הוכחש, מגלם בתוכו יחס אינסטרומנטלי מבטל לבני אדם, שיקולים דמוגרפיים-גזעניים, שלילת מעמד, ניסיון למקסם את השליטה בשטח בד בבד עם מזעור מספר הפלסטינים שנמצאים בו. עבור נתניהו ורבים אחרים, הפלסטינים בירושלים הם מטרד במקרה הטוב. לא בני אדם שווי זכויות החיים בעירם, אלא איום בטחוני ודמוגרפי. שלילת תושבות של פלסטינים וסילוקם מירושלים? ישראל כבר עושה זאת שנים. נתניהו לא המציא כלום: הוא פשוט מבקש להקצין את המדיניות הקיימת.

ילדים פלסטינים יוצאים ממחנה הפליטים שועפאט בדרכם לבתי ספר בחלקים אחרים של מזרח ירושלים. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 20.12.15
03.11.15

חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, במאמר דעה שפורסם תחילה בעיתון הארץ: המערכת הפוליטית והמשפטית בישראל סוערת לאחר ששופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן קבע דיון דחוף על הריסת בתי המשפחות הפלסטיניות שבניהן ביצעו פיגועים. אבל כל השחקנים השותפים לסבב הברוטליות המשפטית האדמיניסטרטיבית הנוכחי יכולים להירגע: לא רק הריטואל, אלא גם תוצאותיו ידועות מראש: בג"ץ אישר, בג"ץ מאשר, ובג"ץ יאשר. ומה שהיה בית למשפחה, שלא נטען כי היא עצמה אשמה, יהיה לגל אבנים מאובק, או אולי ימולא בבטון יצוק. העיקר שבני אדם חפים מכל פשע לא יוכלו עוד לחיות בבתיהם.

חורבות ביתם של שאכר ג'עאביס, אשתו וארבעת ילדיהם, שנהרס במסגרת הריסת בית אחיו בקומה מעל. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 6.10.15
29.10.15

מאז ה-14.10.15 מיישמים כוחות הביטחון את מדיניות הסגר עליה החליט הקבינט. 35 מחסומים מאוישים וחסימות בטון הוצבו בכניסות לכפרים ולשכונות במזרח ירושלים, ועל דרכים פנימיות, והם פוגעים פגיעה קשה בשגרת חייהם של כ-300 אלף הפלסטינים תושבי מזרח העיר. בשכונת אל-עיסאווייה שבה גרים יותר מ-15,000 בני אדם, הותירו כוחות הביטחון רק דרך מוצא אחת לכלי רכב. מדיניות זו מהווה ענישה קולקטיבית אסורה של אוכלוסייה הנתונה תחת כיבוש וסובלת מהפרה מתמשכת של זכויותיה, ולרובה המכריע אין כל קשר לפיגועים.

מתוך מפת ההגבלות.
20.10.15

השנה היא השנה ה-49 לכיבוש. בשבועות האחרונים אירעו עשרות תקיפות מזעזעות של אזרחים ישראלים בידי פלסטינים. אין נפש אנושית שלא תזדעזע לנוכח אלימות זו. במקביל, גורמים בממשלה קוראים במפגיע לירות כדי להרוג ומתירים את דמם של פלסטינים, ובהפגנות בשטחים כבר יש מאות פצועים, ועוד הרוגים. בצלם שב ומגנה כל פגיעה באזרחים: ההסתייגות המוחלטת מאלימות הכרחית, אך אין בה די. הממשלה מציגה את גל האלימות כהתפרצות שנאה מנותקת מכל הקשר, שיש לדכא בכוח ומתנערת לחלוטין מאחריותה למצב. אולם לא ניתן לראות את האירועים במנותק מהדיכוי המתמשך והיומיומי של כארבעה מיליון בני אדם, ללא שום תקווה לשינוי המצב.

אנשי זק"א באוטובוס שבו התרחש פיגוע הירי הבוקר. צילום: רונן זבולון, רויטרס, 13.10.15
13.10.15

כוחות הביטחון פוצצו אתמול (6.10.15) במזרח ירושלים שתי יחידות דיור, ואטמו יחידת דיור נוספת, כענישה קולקטיבית על פיגועים שביצעו קרובי משפחה של דיירי שלוש הדירות. בשלוש פעולות ההריסה איבדו את בתיהם 13 בני אדם, בהם 7 ילדים, שרובם המכריע כלל לא גרו בדירות שיועדו להריסה. מדיניות הריסת בתי משפחות מפגעים מהווה ענישה קולקטיבית האסורה על פי המשפט הבינלאומי. למרות קיצוניותו של צעד זה ועמדתם הברורה של משפטנים בארץ ובעולם שהוא אינו חוקי, בית המשפט העליון מאשר אותו פעם אחר פעם. הריסת בית או אטימתו הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר.

חורבות בית משפחת אבו אל-ג'מל במזרח ירושלים. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 7.10.15.
07.10.15

מדיווחים בתקשורת עולה כי ראש הממשלה ביקש מהיועמ"ש לאשר ירי חי על מיידי אבנים במזרח ירושלים, בעקבות האירוע שבו נהרג תושב ירושלים, לפי החשד כתוצאה מידויי אבנים על מכוניתו. זאת, כדי לאפשר למשטרה לירות על מיידי אבנים פלסטינים כדורי "טוטו", העלולים להיות קטלניים. בנוסף דווח כי אושרה תכנית משטרתית הכוללת שימוש בכלבי תקיפה ונקיטת ענישה קולקטיבית נגד תושבי מזרח ירושלים. הרשויות מחויבות לשמור על הסדר הציבורי ולהגן על התושבים, אולם מדובר בגישה בלתי חוקית ובלתי מוסרית, המתעלמת מחד ממציאות החיים המפלה במזרח ירושלים ומהפגיעות היומיומיות בזכויות האדם של תושביה הפלסטיניים, ומאידך מפעילה אמצעים כוחניים יותר ויותר נגד אותו ציבור עצמו.

צילום: צלף יורה כדורי טוטו על מיידי אבנים, א-נבי סאלח. חיים שוורצנברג, 5.12.2014.
17.09.15

במידע שפרסמנו אודות ההריסה שביצע המנהל האזרחי בתאריך 31.8.15 בקהילה הבדואית אל-ח'דייראת נפלו טעויות מהותיות הנוגעות למספר המבנים שנהרסו ומספר האנשים שנותרו ללא קורת גג, וכן ביחס לגודל הקהילה. להלן המידע המתוקן: הכוחות הרסו חמישה עשר מבנים, בהם עשרה מבני מגורים וחמישה מבנים לגידול צאן, ולא עשרים וחמישה כפי שציינו בהודעה המקורית. הקליקו לנתונים המפורטים.

רכוש משפחה שנותר מושלך בחוץ. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 31.8.15
03.09.15

ב-22.7.15 אישר בג"ץ למדינה לגרש את נאדיה אבו אל-ג'מל ושלושת ילדיה הקטנים מביתם שבמזרח ירושלים, במסגרת צעדי הענישה נגד משפחת אבו אל-ג'מל על הפיגוע שביצע אב המשפחה בבית הכנסת בהר נוף. השופטים, שדחו את העתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט בשם אבו אל-ג'מל וילדיה, קיבלו החלטה זו למרות שהיו מודעים היטב לסכנה שהילדים יאבדו בשל כך את ביטוח הבריאות המגיע להם על פי חוק. גירוש המשפחה לא היה מתאפשר לולא יצרו ממשלות ישראל השונות – באישור שופטי בג"ץ – מציאות בלתי אפשרית בירושלים, שכפתה על אבו אל-ג'מל לחיות כזרה בבית שהקימה עם בעלה. זאת, למרות שבית הוריה נמצא במרחק קטן משם, ובעבר הלא רחוק – לפני שישראל כבשה וסיפחה את השטח –שני האזורים נחשבו חלק מכפר אחד.

נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.
29.07.15

בספטמבר 2014 קבעה עדת המשנה לעררים של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה כי כי לא ניתן לאשר את תכנית "גן לאומי מורדות הר הצופים"' מבלי לשקול באופן מעמיק את צורכיי השכונות, שפיתוחן יוגבל לאחר הקמת הגן והורתה להשיב את התכנית לדיון נוסף בוועדה המחוזית. ביולי 2015, עוד בטרם התקבלה החלטה חדשה בוועדה המחוזית, תלתה עיריית ירושלים בשטח שיועד לגן "צווי גינון למגרש ריק" החלים על שטח זה. צווים אלה, משמשים בדרך כלל להקמת גינות ציבוריות בשטחים קטנים, אולם השטח שנתפס הפעם הוא של 700 דונם, והתפיסה נועדה ככל הנראה לחסום כל אפשרות לפיתוח השכונות.

אחד הצווים שנתלה באזור. צילום: מוחמד אבו חומוס תושב עיסאוויה, יולי 2015
20.07.15

ב-21.5.15 איבד יחיא אל-עאמודי, בן 10, את עינו מפגיעת כדור ספוג שחור שירה עליו שוטר, תחמושת שהמשטרה החלה להשתמש בה בשנה האחרונה ושפגיעתה עלולה להיות קשה. כדורי ספוג הם אמצעי מדויק וכאשר משתמשים בהם על-פי ההוראות הם אינם אמורים להסב נזק חמור. אולם, האגודה לזכויות האזרח תיעדה ירי חוזר ונשנה בניגוד להוראות שממנו נפצעו אנשים שלא היו מעורבים בעימותים ובמקרה אחד ירי שממנו נהרג נער בן 15. הימנעות מנקיטת צעדים נגד השוטרים המפרים את החוק יוצרת מצב של היעדר דין וחשבון, שבו הפגיעה הקטלנית הבאה היא רק עניין של זמן.

יחיא אל-עאמודי בבית החולים הדסה עין כרם, 21.5.15. הצילום באדיבות המשפחה.
15.07.15

היום, ה-1.7.15, אטמו שוטרים את בית משפחתו של עודיי אבו אל-ג'מל, אחד ממבצעי הפיגוע בבית הכנסת בהר נוף בנובמבר האחרון. בני המשפחה קיבלו צו הריסה לביתם כבר יומיים לאחר שבוצע. עתירה שהגישו לבג"ץ נגד ההריסה באמצעות המוקד להגנת הפרט נדחתה. אטימת הבית היא צעד דרקוני ונקמני, שננקט נגד משפחה שלמה שלא עשתה דבר ושאינה חשודה בדבר.

אחד החלונות שנאטמו הבוקר בבית המשפחה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 1.7.15
01.07.15

ב-2.6.15 לפנות בוקר הגיעו דחפורים של עיריית ירושלים, בליווי משטרתי, לבית משפחת אבו ח'אלד המורחבת בוואדי חילווה שבשכונת סילוואן, כדי להרוס שתי דירות שבנתה המשפחה. בני המשפחה נאלצו לבנות ללא רישיון כיוון שהעירייה מונעת כמדיניות, מתושבי שכונה זו ושכונות פלסטיניות רבות אחרות לקבל היתרי בנייה. עם הגעת הדחפורים עלה אחד מבני המשפחה, האשם אבו ח'אלד, על גג המבנה, בניסיון למנוע את ההריסה. שוטרים שעלו בעקבותיו ריססו אותו בתרסיס פלפל, הורידו אותו באלימות מהגג ועצרו אותו. קרובי משפחה שדרשו מהשוטרים לשחררו הותקפו גם הם בידי שוטרים: אחד רוסס בתרסיס פלפל והשני נדחף והוכה. עובדי העירייה הרסו את שתי הדירות.

שוטר בועט בכיפאח אבו ח'אלד, מתוך תיעוד הווידיאו
25.06.15