דיווחים

גדר ההפרדה

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים
05.06.16

ב-16.12.15 אושרה להפקדה תכנית לבניית 891 יחידות דיור מדרום לשכונת גילה, הנמצאת בשטח הגדה המערבית שסופח חד צדדית לירושלים. זוהי אחת מבין שלוש תכניות שאושרו בוועדה המחוזית לשכונת גילה מאז שנת 2012. הרחבת גילה דרומה (לכיוון ואדי כרמיזן), במקביל להקמת הגדר באזור, תאפשר לייצר רצף טריטוריאלי סיפוחי בין גילה, שבתחום המוניציפלי של ירושלים, לבין ההתנחלות הר גילה, שמחוצה לו. ואדי כרמיזן, המשמש את תושבי בית ג'אלא לצורכי פרנסה ופנאי, יהפוך ככל הנראה לשטח ציבורי פתוח עבור תושבי גילה והר גילה. הדבר ממחיש את מופרכותם של טיעוני הביטחון ששימשו לקביעת תוואי הגדר, אשר אושרו על-ידי בג"ץ, ומעיד על מדיניות הסיפוח של קרקעות פלסטיניות לשטח הריבוני של ישראל.

עבודות להרחבת גילה בשנת 2011. צילום: בז רטנר, רויטרס, 16.1.11
05.01.16

אתמול (30.12) הגישה פרקליטות מחוז המרכז כתב אישום נגד שני החיילים שירו והרגו את סמיר עווד, בן 16, ליד גדר ההפרדה בבודרוס ב-15.1.13. עובדות המקרה המתוארות בכתב האישום דומות מאוד לתוצאות תחקיר בצלם ועולה מהן בבירור כי לירי בסמיר עווד לא הייתה כל הצדקה והוא נעשה בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש. הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם והוא משדר מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים: גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמתי.

פינויו של סמיר עווד לבית החולים. צילום: עבד א-נאסר מוראר, 15.1.13.
31.12.15

ב-13.11.15 התקיימה בבודרוס צעדה נגד גדר ההפרדה שנבנתה על אדמותיו. עם סיומה התקרבו כמה צעירים לגדר, וחיילים שהגיחו ממארב אחזו באחד מהם, לאפי עווד. כשניסה עווד להיחלץ, הכו אותו החיילים וחבריו הגיבו ביידוי אבנים. עווד נמלט אך התקדם רק כמה צעדים לפני שחייל ירה בו בגבו. לפני שלוש שנים, נהרג באותו מקום, בנסיבות כמעט זהות, סמיר עווד. רק לאחרונה החליטה הפרקליטות הצבאית להגיש כתבי אישום בעבירות מינוריות רק נגד החיילים היורים ולא נגד שולחיהם. המדיניות המאפשרת שימוש במארבים חמושים נגד מיידי אבנים נותרה בעינה, והיא זו שהובילה שוב להרג נפשע ומיותר, בנסיבות שבהן לא הייתה כל הצדקה לשימוש בכוח קטלני.

לאפי עווד. התמונה באדיבות המשפחה.
23.11.15

באוגוסט 2015 חידש משרד הביטחון את העבודות להקמת גדר ההפרדה באזור העיירה בית ג'אלא ובכך קבע עובדות בלתי הפיכות בשטח, על אף שההליכים המשפטיים טרם מוצו. קטע הגדר המוקם עכשיו יחצוץ בין תושבי העיירה לאדמותיהם החקלאיות הפרטיות בוואדי כרמיזן, ויגזול מהם מקור פרנסה חיוני וגישה לאחד מאזורי הנופש האחרונים באזור. לצורך הקמת הגדר גם נתפסו אדמות פרטיות ונעקרו עשרות עצי זית עתיקים. הגדר תחסום את התפתחותה של העיירה בית ג'אלא, ותפגע בקשרים בינה לבין שני המנזרים בוואדי כרמיזן המעניקים שירותים לתושבי העיירה. הקמת קטע זה של הגדר זה אף תשלים את סיפוחם בפועל של שטחים נרחבים לישראל.

דחפור של המנהל האזרחי מעביר עץ זית שנעקר במטעים של בית ג'אלא בביר עונה. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 20.8.15
15.11.15

לאחר סחבת ממושכת בג"ץ קבע אתמול, 8.11.15, כי על פרקליטות המדינה להגיש את כתבי האישום נגד שני חיילים שהיו מעורבים בהריגתו של סמיר עווד בן ה-16 עד לסוף חודש דצמבר 2015, כמעט שלוש שנים לאחר הריגתו. זאת לאחר שפרקליטות המדינה הודיעה כי החליטה סופית להעמיד לדין את שני החיילים בגין "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה". הפער בין חומרת המעשים לסעיף האישום המינורי בלתי נתפס ומקומם ומשדר מסר של זילות חייהם של פלסטינים בשטחים מצד הרשויות. פרקליטות המדינה מבהירה לאנשי כוחות הביטחון: גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, נעשה הכול כדי לטייח את המעשים.

פינויו של סמיר עווד לבית החולים. צילום: עבד א-נאסר מוראר, 15.1.13.
09.11.15

חגי אלעד, מנכ"ל בצלם במאמר דעה שפורסם תחילה ב"שיחה מקומית": בלון הניסוי התורן של ראש הממשלה – שלילת תושבותם של הפלסטינים תושבי שכונותיה של ירושלים שישראל השליכה ממזרח לחומה שהקימה – הוא כמובן מחפיר. הרעיון, שבינתיים כבר הוכחש, מגלם בתוכו יחס אינסטרומנטלי מבטל לבני אדם, שיקולים דמוגרפיים-גזעניים, שלילת מעמד, ניסיון למקסם את השליטה בשטח בד בבד עם מזעור מספר הפלסטינים שנמצאים בו. עבור נתניהו ורבים אחרים, הפלסטינים בירושלים הם מטרד במקרה הטוב. לא בני אדם שווי זכויות החיים בעירם, אלא איום בטחוני ודמוגרפי. שלילת תושבות של פלסטינים וסילוקם מירושלים? ישראל כבר עושה זאת שנים. נתניהו לא המציא כלום: הוא פשוט מבקש להקצין את המדיניות הקיימת.

ילדים פלסטינים יוצאים ממחנה הפליטים שועפאט בדרכם לבתי ספר בחלקים אחרים של מזרח ירושלים. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 20.12.15
03.11.15

לפני יותר משנתיים וחצי, הרגו חיילים את סמיר עווד, בן ה-16. שנה וחודשיים לאחר מכן, עתר אביו לבג"ץ, יחד עם ארגון בצלם, בדרישה שהפרקליט הצבאי הראשי יקבל החלטה בתיק ויכריע האם לנקוט צעדים נגד החיילים המעורבים או לסגור את תיק החקירה. עד היום ממשיכה פרקליטות המדינה את הסחבת בתיק תוך התעלמות חוזרת ונשנית מהחלטות ביניים בתיק.

10.08.15

ב-22.7.15 אישר בג"ץ למדינה לגרש את נאדיה אבו אל-ג'מל ושלושת ילדיה הקטנים מביתם שבמזרח ירושלים, במסגרת צעדי הענישה נגד משפחת אבו אל-ג'מל על הפיגוע שביצע אב המשפחה בבית הכנסת בהר נוף. השופטים, שדחו את העתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט בשם אבו אל-ג'מל וילדיה, קיבלו החלטה זו למרות שהיו מודעים היטב לסכנה שהילדים יאבדו בשל כך את ביטוח הבריאות המגיע להם על פי חוק. גירוש המשפחה לא היה מתאפשר לולא יצרו ממשלות ישראל השונות – באישור שופטי בג"ץ – מציאות בלתי אפשרית בירושלים, שכפתה על אבו אל-ג'מל לחיות כזרה בבית שהקימה עם בעלה. זאת, למרות שבית הוריה נמצא במרחק קטן משם, ובעבר הלא רחוק – לפני שישראל כבשה וסיפחה את השטח –שני האזורים נחשבו חלק מכפר אחד.

נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.
29.07.15

מאז הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר נוף בחודש נובמבר 2014, שבו הרגו מפגעים פלסטינים ארבעה מתפללים ופצעו שבעה נוספים, מאיימות הרשויות לנקוט צעדי ענישה קשים נגד בני משפחות המפגעים: לבתיהם הוצאו צווי הריסה ומשרד הפנים מאיים לגרש מירושלים את נאדיה אבו אל-ג'מל, אשתו של אחד ממבצעי הפיגוע. גירושה של אבו אל-ג'מל וילדיה משמעותו ניתוקם מקרובי משפחתם ומחבריהם,ושלילת הביטוח הרפואי של הילדים ומניעת שירותים רבים אחרים. על הרשויות להפסיק לאלתר את צעדי הענישה נגד בני המשפחה, שאינם חשודים בעבירה כלשהי. להימנע מהריסת הבתים, לחדש את אישור התושבות של נאדיה אבו אל-ג'מל ולהימנע משלילת מעמדם וזכויותיהם הסוציאליות של ילדיה.

נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.
18.06.15

במארס 2014 ירו חיילים למוות ביוסף א-שוואמרה בן ה-14 כשעבר בפרצה בגדר ההפרדה בדרום הגדה המערבית, כדי לקטוף צמח מאכל לפרנסת משפחתו. א-שוואמרה נורה לאור יום, מבלי שסיכן איש. ביולי 2014 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי התיק נסגר ואיש לא יועמד לדין. בחינה של תיק המצ"ח מעלה כי החקירה הייתה בלתי מקצועית ומאששת את טענות בצלם בדבר התנהלות בלתי חוקית באירוע. החלטתה של הפרקליטות הצבאית לסגור את התיק על סמך החקירה הכושלת ולפטור מאחריות את המפקדים שהורו על הצבת מארב, שאת תוצאותיו הקטלניות ניתן היה לצפות מראש, מעניקה גושפנקא להתנהלות בלתי חוקית זו.

EPA, יוסף א-שוואמרה ליד גדר ההפרדה, אוקטובר 2013. צילום: עבד אל-השלמון.
16.06.15

א-שיח' סעד וא-סאווחרה א-שרקייה הם כפרים שהופרדו ממזרח ירושלים באמצעות גדר ההפרדה. קודם לכן התקיים רצף אורבאני בינם לבין מזרח ירושלים ובפרט לג'בל אל-מוכבר וא-סוואחרה אל-ר'רבייה. בין הכפרים התקיימו קשרים משפחתיים, מסחריים ותרבותיים ענפים. מאז הקמת הגדר נותרו תושבי הכפרים מבודדים ומנותקים מבני משפחותיהם, ממקומות עבודתם וממוקדי השירותים שנותרו בצדה השני. בנוסף, הטילו הרשויות על התושבים שורת הגבלות שרירותיות שהחריפו את בידודם. על ישראל להסיר את הגדר הקוטעת באופן מלאכותי רצף אורבאני, היסטורי ותרבותי ומשבשת קשות את חייהם של עשרות אלפי בני אדם. כל עוד אינה עושה כן, עליה לאפשר מעבר סדיר בין הכפרים הללו למזרח ירושלים, באופן שיאפשר חיים תקינים לתושבי הכפרים שבודדו.

מחסום שיח' סעד. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.2.15.
26.05.15

באחד במאי זכרו את העובדים הכי שקופים: הפלסטינים. את עשרות האלפים שנאלצים לעמוד שעות ארוכות ומשפילות בצפיפות של המחסום למרות שקיבלו היתר ואת עשרות האלפים העובדים בישראל למרות שלא קיבלו היתר, שכל דקה בשגרת חייהם היא חלק ממאבק הישרדות, ושבשבילם חזרה בשלום מהעבודה אינה מובנת מאליה. במציאות כזו, מאבקים למען שכר הוגן, שעות עבודה סבירות ופנסיה נראים כמו חלום רחוק. מציאות זו היא תוצאה ישירה של מדיניות הרשויות הישראליות שמונעות פיתוח של כלכלה פלסטינית עצמאית. האפשרות היחידה העומדת בפני רבים מהם היא עבודה בישראל, בהיתר או בלעדיו.

תמונת אילוסטרציה באדיבות רון עמיר, למצולמים אין קשר לעדויות. התמונה מתוך סדרת תצלומים המתעדים את חייהם של פועלים פלסטינים העובדים בישראל. הקליקו על הכרזה להגדלה
29.04.15

פרקליטות המדינה הודיעה לפני שעה קלה לבג"ץ בפרשת סמיר עווד כי החליטה "בכפוף לשימוע וסיום הליכי חסיון" על הגשת כתב אישום בעבירה המינורית של "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה". זהו שפל חדש בזילות שמפגינות הרשויות כלפי חיי פלסטינים בשטחים. פרקליטות שלחה היום לאנשי כוחות הביטחון בשטחים מסר ברור: אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, נעשה הכל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי מתן וחשבון. הרג של נער פצוע ונמלט שלא סיכן איש ביריות בגבו איננו "מעשה פזיזות ורשלנות". הפער בין חומרת המעשים לקולת העבירה בכתב האישום בלתי נתפס ומקומם.

פינויו של סמיר עווד לבית החולים. צילום: עבד א-נאסר מוראר, 15.1.13.
14.04.15

בג"ץ הורה אתמול לפרקליטות המדינה להודיע על החלטתה בתיק הריגתו של סמיר עווד עד אמצע אפריל. בכך דחה את בקשת המדינה לארכה נוספת, לאחר שהפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה התעלמו מהוראה קודמת של בג"ץ לקבל החלטה משותפת בתיק ולדווח עליה עד ל-1.3.15. עווד בן ה-16 נהרג בינואר 2013 מירי חיילים ליד גדר ההפרדה בכפר בודרוס, למרות שלא היווה כל סכנה. מצ"ח סיימה זה מכבר את החקירה אולם למרות שחלפו יותר משנתיים מהאירוע, לא התקבלה בו החלטה. אביו ובצלם עתרו לבג"ץ לפני כשנה, במרץ 2014 בדרישה לחייב את הפצ"ר להחליט אם להעמיד לדין את החיילים שהרגו את סמיר עווד או לסגור את תיק החקירה.

26.03.15

המדינות החתומות על אמנת ג'נבה הרביעית קראו היום לישראל לכבד את הוראותיה בכל השטח הכבוש, לרבות מזרח ירושלים. לאורך 50 שנות הכיבוש ישראל הפרה בהתמדה ובאורח בוטה את ההוראות, כשהיא ממשיכה ליהנות מהיתרונות שהקנתה לה ההשתייכות ל"מועדון" המדינות החתומות עליה. ההצדקות שהציגה להפרת האמנה נדחו שוב ושוב על ידי טריבונלים ומשפטנים בינלאומיים והיום גם על-ידי ועידת המדינות החתומות על האמנה. החלטת הוועידה היא אמנם צעד הצהרתי שאין לו השלכות משפטיות, אולם היא משקפת לא רק את אי החוקיות של הכיבוש המתמשך ושל הפרות זכויות האדם הנלוות לו, אלא גם את ההתדרדרות המתמשכת במעמדה הבינלאומי של ישראל ככל שנמשכות ההפרות.

הכפר אום אל-ח'יר על רקע ההתנחלות כרמל שהוקמה בצמוד אליו. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס
17.12.14

היום התקיים דיון ראשון בעתירתו של אחמד עווד, שבנו סמיר בן ה-16, נהרג מאש חיילים בסמוך לגדר ההפרדה בכפר בודרוס לפני כמעט שנתיים. בעתירה, שהוגשה בשיתוף עם בצלם, נדרש הפצ"ר להכריע אם יוגש כתב אישום בתיק. השופטים החליטו לצרף כמשיב לעתירה את היועץ המשפטי לממשלה לאחר שהתברר כי החיילים החשודים כבר השתחררו מן הצבא וחוק השיפוט הצבאי אינו חל עליהם. השופט מלצר אמר לנציג המדינה כי "להבא גורמי הפרקליטות ידעו שכשדבר כזה עומד על הפרק, הם צריכים לסיים את כל ההליכים לפני שהחיילים יגיעו לשחרור. יש גם המלצות ועדת טירקל, ואתם לא עומדים בקריטריון. אל תגררו אותי להוצאת צו על תנאי".

01.12.14

במארס השנה ירו חיילים למוות ביוסף א-שוואמרה בן ה-14 כשעבר בפרצה בגדר ההפרדה כדי לקטוף צמחים לפרנסת משפחתו. מתחקיר בצלם עלה שהוא נורה לאור יום, ללא אזהרה ומבלי שסיכן איש. ב-10.7.14 הודיעה הפרקליטות הצבאית כי התיק נסגר "בהיעדר חשד לחריגה מכללי הפתיחה באש ולמעורבות גורם צבאי כלשהו בפלילים".  הקביעה שהחיילים פעלו כדין נותנת גיבוי לתוצאה הקטלנית הבלתי נסבלת של האירוע. בין אם החיילים פעלו לפי ההוראות ובין אם לאו, ברור שאי אפשר להשלים עם תוצאה מזעזעת זו. האחריות לכך מוטלת על הדרג הפיקודי הבכיר ועל הדרג המשפטי, האחראים לניסוח הפקודות, לקביעת המדיניות ולסגירת התיק על המסר הגלום בכך לעתיד לבוא.

יוסף א-שוואמרה צילום: עבד אל-השלמון, EPA.
06.11.14

מחר יצויין האחד במאי, חג הפועלים ההיסטורי. עבור הפועלים הפלסטינים לא יהיה זה יום חג אלא תזכורת כואבת לכך שעוד שנה חלפה ודבר לא השתנה. גם השנה נשללו זכויותיהם הבסיסיות, ובראשן זכותם להתפרנס מבלי לסכן את חייהם. ככוח הכובש ישראל מחוייבת לדאוג לרווחתם, לפרנסתם ולכבודם של תושבי הגדה. אולם, במקום לעודד התפתחות של כלכלה פלסטינית עצמאית היא מנצלת את משאבי הגדה לצרכיה שלה בניגוד לחוק ותוך התעלמות מצרכי הפלסטינים. עבור עשרות אלפי פלסטינים אפשרות הפרנסה היחידה היא עבודה בישראל. כל עוד ישראל אינה מאפשרת פיתוח כלכלי בגדה עליה לאפשר למעוניינים בכך לעבוד בתחומיה, בכפוף לבדיקה ביטחונית עניינית, ולדאוג לכיבוד זכויותיהם הסוציאליות.

פועלים פלסטינים ממתינים בתור במחסום אייל. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 2.6.13.
30.04.14

הפרות זכויות האדם במסגרת הכיבוש מתבטאות לא רק במקרים של אלימות, מוות או הרס, אלא גם בשגרה היומיומית של התושבים הפלסטינים, המעוצבת על-ידי רשויות הכיבוש. מחסום קלנדיה הוא דוגמה מובהקת לכך: המחסום הוצב כך שהוא חוצץ בין שכונות שהופרדו זו מזו באופן מלאכותי על-ידי הגדר. רוב העוברים בו הם תושבי מזרח ירושלים, שצריכים להגיע לשאר חלקי העיר – למקומות עבודתם, לבתי הספר שלהם או כדי לקבל טיפולים רפואיים בסיסיים. ברוב המקרים מפרידים בין ביתם לבין מחוז חפצם קילומטרים ספורים בלבד אבל הם נאלצים להמתין מספר שעות במחסום בכל יום בשל התורים הארוכים. עאמר ערורי, תחקירן בצלם במזרח ירושלים, תיעד את המתרחש במחסום.

הפקק לפני מחסום קלנדיה, 05:50 בבוקר. תושבי שכונות שנותרו מעבר לגדר ירושלים בדרכם לעבודה בעיר. צילום: עאמר ערורי, בצלם, 19.3.14
02.04.14