דיווחים

גדר ההפרדה

באחד במאי זכרו את העובדים הכי שקופים: הפלסטינים. את עשרות האלפים שנאלצים לעמוד שעות ארוכות ומשפילות בצפיפות של המחסום למרות שקיבלו היתר ואת עשרות האלפים העובדים בישראל למרות שלא קיבלו היתר, שכל דקה בשגרת חייהם היא חלק ממאבק הישרדות, ושבשבילם חזרה בשלום מהעבודה אינה מובנת מאליה. במציאות כזו, מאבקים למען שכר הוגן, שעות עבודה סבירות ופנסיה נראים כמו חלום רחוק. מציאות זו היא תוצאה ישירה של מדיניות הרשויות הישראליות שמונעות פיתוח של כלכלה פלסטינית עצמאית. האפשרות היחידה העומדת בפני רבים מהם היא עבודה בישראל, בהיתר או בלעדיו.

29.04.15

פרקליטות המדינה הודיעה לפני שעה קלה לבג"ץ בפרשת סמיר עווד כי החליטה "בכפוף לשימוע וסיום הליכי חסיון" על הגשת כתב אישום בעבירה המינורית של "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה". זהו שפל חדש בזילות שמפגינות הרשויות כלפי חיי פלסטינים בשטחים. פרקליטות שלחה היום לאנשי כוחות הביטחון בשטחים מסר ברור: אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, נעשה הכל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי מתן וחשבון. הרג של נער פצוע ונמלט שלא סיכן איש ביריות בגבו איננו "מעשה פזיזות ורשלנות". הפער בין חומרת המעשים לקולת העבירה בכתב האישום בלתי נתפס ומקומם.

14.04.15

בג"ץ הורה אתמול לפרקליטות המדינה להודיע על החלטתה בתיק הריגתו של סמיר עווד עד אמצע אפריל. בכך דחה את בקשת המדינה לארכה נוספת, לאחר שהפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה התעלמו מהוראה קודמת של בג"ץ לקבל החלטה משותפת בתיק ולדווח עליה עד ל-1.3.15. עווד בן ה-16 נהרג בינואר 2013 מירי חיילים ליד גדר ההפרדה בכפר בודרוס, למרות שלא היווה כל סכנה. מצ"ח סיימה זה מכבר את החקירה אולם למרות שחלפו יותר משנתיים מהאירוע, לא התקבלה בו החלטה. אביו ובצלם עתרו לבג"ץ לפני כשנה, במרץ 2014 בדרישה לחייב את הפצ"ר להחליט אם להעמיד לדין את החיילים שהרגו את סמיר עווד או לסגור את תיק החקירה.

26.03.15

המדינות החתומות על אמנת ג'נבה הרביעית קראו היום לישראל לכבד את הוראותיה בכל השטח הכבוש, לרבות מזרח ירושלים. לאורך 50 שנות הכיבוש ישראל הפרה בהתמדה ובאורח בוטה את ההוראות, כשהיא ממשיכה ליהנות מהיתרונות שהקנתה לה ההשתייכות ל"מועדון" המדינות החתומות עליה. ההצדקות שהציגה להפרת האמנה נדחו שוב ושוב על ידי טריבונלים ומשפטנים בינלאומיים והיום גם על-ידי ועידת המדינות החתומות על האמנה. החלטת הוועידה היא אמנם צעד הצהרתי שאין לו השלכות משפטיות, אולם היא משקפת לא רק את אי החוקיות של הכיבוש המתמשך ושל הפרות זכויות האדם הנלוות לו, אלא גם את ההתדרדרות המתמשכת במעמדה הבינלאומי של ישראל ככל שנמשכות ההפרות.

17.12.14

היום התקיים דיון ראשון בעתירתו של אחמד עווד, שבנו סמיר בן ה-16, נהרג מאש חיילים בסמוך לגדר ההפרדה בכפר בודרוס לפני כמעט שנתיים. בעתירה, שהוגשה בשיתוף עם בצלם, נדרש הפצ"ר להכריע אם יוגש כתב אישום בתיק. השופטים החליטו לצרף כמשיב לעתירה את היועץ המשפטי לממשלה לאחר שהתברר כי החיילים החשודים כבר השתחררו מן הצבא וחוק השיפוט הצבאי אינו חל עליהם. השופט מלצר אמר לנציג המדינה כי "להבא גורמי הפרקליטות ידעו שכשדבר כזה עומד על הפרק, הם צריכים לסיים את כל ההליכים לפני שהחיילים יגיעו לשחרור. יש גם המלצות ועדת טירקל, ואתם לא עומדים בקריטריון. אל תגררו אותי להוצאת צו על תנאי".

01.12.14

במארס השנה ירו חיילים למוות ביוסף א-שוואמרה בן ה-14 כשעבר בפרצה בגדר ההפרדה כדי לקטוף צמחים לפרנסת משפחתו. מתחקיר בצלם עלה שהוא נורה לאור יום, ללא אזהרה ומבלי שסיכן איש. ב-10.7.14 הודיעה הפרקליטות הצבאית כי התיק נסגר "בהיעדר חשד לחריגה מכללי הפתיחה באש ולמעורבות גורם צבאי כלשהו בפלילים".  הקביעה שהחיילים פעלו כדין נותנת גיבוי לתוצאה הקטלנית הבלתי נסבלת של האירוע. בין אם החיילים פעלו לפי ההוראות ובין אם לאו, ברור שאי אפשר להשלים עם תוצאה מזעזעת זו. האחריות לכך מוטלת על הדרג הפיקודי הבכיר ועל הדרג המשפטי, האחראים לניסוח הפקודות, לקביעת המדיניות ולסגירת התיק על המסר הגלום בכך לעתיד לבוא.

06.11.14

מחר יצויין האחד במאי, חג הפועלים ההיסטורי. עבור הפועלים הפלסטינים לא יהיה זה יום חג אלא תזכורת כואבת לכך שעוד שנה חלפה ודבר לא השתנה. גם השנה נשללו זכויותיהם הבסיסיות, ובראשן זכותם להתפרנס מבלי לסכן את חייהם. ככוח הכובש ישראל מחוייבת לדאוג לרווחתם, לפרנסתם ולכבודם של תושבי הגדה. אולם, במקום לעודד התפתחות של כלכלה פלסטינית עצמאית היא מנצלת את משאבי הגדה לצרכיה שלה בניגוד לחוק ותוך התעלמות מצרכי הפלסטינים. עבור עשרות אלפי פלסטינים אפשרות הפרנסה היחידה היא עבודה בישראל. כל עוד ישראל אינה מאפשרת פיתוח כלכלי בגדה עליה לאפשר למעוניינים בכך לעבוד בתחומיה, בכפוף לבדיקה ביטחונית עניינית, ולדאוג לכיבוד זכויותיהם הסוציאליות.

30.04.14

הפרות זכויות האדם במסגרת הכיבוש מתבטאות לא רק במקרים של אלימות, מוות או הרס, אלא גם בשגרה היומיומית של התושבים הפלסטינים, המעוצבת על-ידי רשויות הכיבוש. מחסום קלנדיה הוא דוגמה מובהקת לכך: המחסום הוצב כך שהוא חוצץ בין שכונות שהופרדו זו מזו באופן מלאכותי על-ידי הגדר. רוב העוברים בו הם תושבי מזרח ירושלים, שצריכים להגיע לשאר חלקי העיר – למקומות עבודתם, לבתי הספר שלהם או כדי לקבל טיפולים רפואיים בסיסיים. ברוב המקרים מפרידים בין ביתם לבין מחוז חפצם קילומטרים ספורים בלבד אבל הם נאלצים להמתין מספר שעות במחסום בכל יום בשל התורים הארוכים. עאמר ערורי, תחקירן בצלם במזרח ירושלים, תיעד את המתרחש במחסום.

02.04.14

אחמד עווד, אביו של הנער סמיר עווד, שנהרג מאש חיילים בסמוך לגדר ההפרדה בכפר בודרוס, עתר לבג"ץ יחד עם בצלם בדרישה שהפרקליט הצבאי הראשי, אלוף דני עפרוני, יחליט אם להעמיד לדין את החיילים שהרגו את בנו או יסגור את התיק. בעתירה מציינים העותרים, באמצעות באת כוחם, עו"ד גבי לסקי, כי עם כל יום שבו מתעכבת החלטתו של הפצ"ר, הולך ופוחת הסיכוי כי יינקט נגד האחראים לעבירה הליך פלילי אפקטיבי. לפיכך, מחריפה עם כל יום נוסף הפגיעה בזכויותיהם של העותרים ומתעצמת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי במיצוי הדין עם מפרי החוק.

30.03.14

בבוקר ה-19.3.14 ירו חיילים למוות ביוסף א-שוואמרה בן ה-14 בעת שחצה את גדר ההפרדה ביחד עם שני חברים בדרכם לקטוף עשבי בר בחלקה של משפחתו שנותרה מעבר לגדר. מתחקיר בצלם עולה כי בניגוד לטענת דובר צה"ל הנערים לא חיבלו בגדר אלא עברו בפרצה הקיימת כבר כשנתיים וכי לא בוצע נוהל מעצר חשוד. בנוסף, עולה מהתחקיר כי כוחות הביטחון מודעים לכך שבעונה זו נערים חוצים את הגדר במקום לצורך קטיף צמחי בר. בנסיבות אלה ההחלטה להציב במקום מארב חמוש חמורה במיוחד ומלמדת לכל הפחות על שיקול דעת לקוי ביותר. בצלם קורא לצבא למצות את הדין עם המפקדים שהורו על הצבת המארב.

26.03.14

על אף הקושי והסיכון, בין 15,000 ל-30,000 פלסטינים נכנסים בדרך קבע לעבוד בישראל ללא היתר. בצלם תיחקר ארבעה מקרים שאירעו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2013 בהם חיילים ירו ירי חי בפלסטינים בעת שניסו להיכנס לישראל ופצעו אותם. מתחקיר בצלם עולה כי בניגוד להוראות הפתיחה באש, בכל המקרים הירי בוצע ללא אזהרה, ובכמה מהם הוא כוון למרכז גופם של הנפגעים. זאת ועוד, לכוחות הביטחון אסור להתייחס לכל אזרח המבקש להיכנס לישראל בלי היתר כאל מפגע פוטנציאלי ואם רוצים לעצור אנשים אלה, אין לעשות זאת באמצעות ירי.

09.03.14

עיתון הגרדיאן הבריטי פרסם פרוייקט אינטראקטיבי על חומות ברחבי העולם ועל האופן שבו הן משפיעות על האנשים שכלואים בתוכן או נותרים מחוצה להן. חלק מהפרוייקט הוקדש לחומת ההפרדה בגדה המערבית ומוצגים בו שלושה סרטונים של בצלם, חלקם הופקו במיוחד עבור הפרוייקט.

25.11.13

ארבע וחצי שנים לאחר הריגתו של באסם אבו רחמה מירי רימון גז בכינון ישיר ומטווח קצר הודיעה המדינה כי תסגור את תיק החקירה מחוסר ראיות. ההודעה נמסרה במסגרת עתירה שהוגשה על ידי אמו של באסם אבו רחמה, סובחייה, יחד עם מועצת הכפר בילעין והארגונים בצלם ויש דין, בדרישה לחקור את נסיבות הריגתו של בנה. אבו רחמה בן ה-30 מבילעין, שסיפורו הונצח בסרט 'חמש מצלמות שבורות', נהרג באפריל 2009 מפגיעת רימון גז בעל טווח מוגדל בחזהו במהלך הפגנה נגד גדר ההפרדה בכפרו. שלושה סרטוני וידאו הוכיחו כי היה מצידה המזרחי של הגדר, לא נהג באלימות ולא סיכן את החיילים.

10.09.13

ב-19.8 הרס משרד הפנים את כל בתי הקהילה הבדואית תל-עדאסה הסמוכה לבית חנינא והורה לתושבים להתפנות עד ל-28 לחודש. הקהילה, המונה כ-40 נפש, חיה במקום מאז שנות ה-50, ללא תעודות זהות של תושבי מזרח ירושלים. מאז הוקמה גדר ההפרדה ב-2006 הם לכודים במובלעת צרה ואינם יכולים להגיע לשאר הגדה המערבית. התושבים נערכים בימים אלה לעזוב את המקום עם צאנם, ולצאת מהשטח המוניציפאלי של ירושלים. כיוון שהקהילה לא מצאה חלופה שתתאים לכל המשפחות, היא תאלץ להתפצל. עם זאת, גם לאחר המעבר אין בידם כל ערובה לכך שהרשויות הישראליות יאפשרו לקהילה להתקיים ולהתפתח על פי צרכיה.

26.08.13

משרד הפנים הרס אתמול (19.813) את כל מבני המגורים של הקהילה הבדואית תל-עדאסה הסמוכה לבית חנינא. הקהילה, המונה עשרות נפשות, חיה מאז שנות החמישים בתוך שטחה המוניציפאלי של ירושלים, אולם לתושבים אין תעודות זהות של תושבי מזרח ירושלים. החל משנת 2005 מפעילות הרשויות לחץ על התושבים להתפנות. מאז הוקמה גדר ההפרדה, בשנת 2006 הם לכודים במובלעת צרה ואינם יכולים להגיע לאזורים אחרים בגדה המערבית. בצלם קורא לממשלת ישראל להכיר בזכויות תושבי תל-עדאסה החיים באזור זה עשרות שנים. לבני הקהילה אין שום מקום מגורים חלופי ועל הרשויות למצוא, בהסכמה עמם, פתרון למצוקתם. הריסת בתיהם וגירושם אסורים על-פי המשפט הבינלאומי ומותירים אותם ללא קורת גג ואמצעי מחייה.

19.08.13

תוואי גדר ההפרדה סביב הכפר אל-ולג'ה מותיר משפחה אחת, משפחת חג'אג'לה, מעברה השני של הגדר ומבודד אותה משאר הכפר. בשנת 2010 הודיע המנהל האזרחי למשפחת חג'אג'לה כי בית המשפחה יישאר מחוץ לגדר שתקיף את אל-ולג'ה. הבית יחובר לכפר באמצעות מעבר תת-קרקעי ויוקף בגדר רשת. בעקבות עתירה שהגישה המשפחה לבג"ץ נאותה המדינה לבטל את גדר הרשת סביב הבית, ובמקום זאת לסגור את המעבר התת-קרקעי בשער שרק בני המשפחה יורשו לעבור בו ללא תיאום מיוחד. עם השלמת בנייתה של גדר ההפרדה סביב אל-ולג'ה ינותק בית משפחת חג'אג'לה מיתר הכפר ומבני המשפחה תישלל האפשרות לקיים חיי שגרה נורמליים.

24.06.13

בצלם פנה ליועץ המשפטי לאוגדת איו"ש, בדרישה לאסור לאלתר על השימוש בכלבים לתקיפת אזרחים פלסטינים לא חמושים. זאת, בעקבות אירוע שבו הותקפו שני פלסטינים שניסו להיכנס לעבוד בישראל, על ידי כלבים אשר נלוו לכוח צבאי שעצר אותם. במכתבה אמרה מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, כי "שימוש בכלבי תקיפה כלפי אזרחים בנסיבות אלה הוא פסול מיסודו ואינו מוסרי. מדובר באמצעי מסוכן שלא ניתן לשלוט בו, שמטיל אימה על ציבור רחב ואשר גרם עד כה לפגיעה חמורה באזרחים".

18.06.13

מפרסומים בתקשורת עולה כי ב-18.3.13 הורשע חייל בגרימת מותו ברשלנות של עודיי דראוויש. החייל ירה בדראוויש ב-12.1.13 לאחר שהאחרון נכנס דרך פרצה בגדר ההפרדה בדרכו לעבודה בישראל ללא היתר כניסה. לפי הפרסומים, התביעה התכוונה להאשים את החייל בסעיף הריגה, אך במסגרת הסדר טיעון הומר סעיף זה בסעיף חמור פחות. גזר הדין טרם ניתן. כתבי אישום נגד חיילים שהיו מעורבים בהריגת פלסטינים הינם נדירים ביותר. לפי הידוע לבצלם, רק 15 כתבי אישום כאלה הוגשו מאז פרוץ האינתיפדה השנייה.

09.04.13

ב-15.1.13 נהרג סמיר עווד, בן 16, מירי חי של חיילים ליד גדר ההפרדה בסמוך לבודרוס. מתחקיר שערך בצלם עולה כי על אף שלחיילים לא נשקפה בשום שלב סכנה הם ירו בעווד שלוש פעמים, בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש. הפרקליטות הצבאית הודיעה על פתיחה בחקירה עוד ביום האירוע. בצלם העביר לידי מצ"ח את המידע שברשותו ומצפה לסיום החקירה.

21.02.13

מתחילת חודש ינואר נהרגו בגדה המערבית ארבעה פלסטינים מירי חיילים. ברצועת עזה נהרג החודש לפחות פלסטיני אחד מירי הצבא. במקרה נוסף נהרג פלסטיני מרי בסמוך לגדר המערכת בנסיבות שטרם הובררו. הצבא מכחיש את מעורבותו באירוע.
בדיקה ראשונית מעלה כי בחמשת המקרים שבהם קיבל הצבא את האחריות לירי הנפגעים לא היו חמושים ולא סיכנו את החיילים. בצלם עוקב אחר חקירות המצ"ח שנפתחו במקרים אלה ומבקש להדגיש כי על החוקרים לבחון גם את ההנחיות שניתנו לחיילים המעורבים בכתב ובעל פה.

30.01.13