דיווחים

הבוקר, 18.8.15 הגיעו נציגי המנהל האזרחי והצבא לכפר פסאייל שבצפון בקעת הירדן והרסו את בתיהן של 10 משפחות וכן שבעה מבנים לגידול צאן. ההריסות הותירו 48 נפשות, בהן 31 קטינים ללא קורת גג. ישראל מונעת מהפלסטינים ברוב הקהילות בבקעה, כמו גם באזורים נוספים בגדה המערבית, להקים בתי קבע ולחבר את בתיהם לתשתיות המים והחשמל, ובכך היא מותירה אותם חשופים לפגעי מזג האוויר לכל אורך השנה. מאז ה-5 באוגוסט הרס המנהל האזרחי 31 מבני מגורים ו-26 מבנים אחרים בקהילות פלסטיניות בבקעת הירדן, באזור מעלה אדומים ובדרום הר חברון. בפעולות אלה איבדו את בתיהן 167 נפשות בהן 101 קטינים.

תושבי פסאייל שביתם נהרס היום. צילום: עארף דראר'מה, בצלם,
18.08.15

הבוקר הרס המנהל האזרחי את בתיהן של ארבעה משפחות המונות 32 בני אדם, בהם 21 קטינים בקהילת א-סעידי הסמוכה לכפר א-זעיים. הקהילה מונה בסך הכל 40 נפשות. משם עברו נציגי המנהל והצבא לקהילת אבו פלאח שם הרסו צריף מגורים ששימש שני בני אדם ואוהל אירוח ואז לקהילות ביר אל-מסכוב וואדי שניסייל הסמוכות זו לזו, שם הרסו את בתיהן של תשע משפחות, המונות 60 נפשות, בהן 39 קטינים וכן שלושה מבנים לגידול צאן. אנשי המנהל הותירו את המשפחות ואת הצאן ללא קורת גג בתנאי החום הקשים השוררים עכשיו.

ההריסות היום בקהילת א-סעידי. צילום: עאמר עארורי, בצלם
17.08.15

הבוקר, 11.8.15, הגיעו נציגי המנהל האזרחי והצבא לקהילת ח'ירבת חומסה הנמצאת בצפון בקעת הירדן והרסו בית בבנייה שנועד למשפחה בת ארבע נפשות ושתי מכלאות צאן של משפחה נוספת. לאחר מכן עברו הכוחות לקהילת אל-עג'אג', הסמוכה לכפר הפלסטיני אל-ג'יפתליק והרסו בה את בתיהן של שתי משפחות המונות 12 נפשות, מחציתן קטינים וכן שני מבנים לגידול צאן. משם עברו הכוחות לכפר א-זובידאת, שם הרסו מבנה לאחסון מזון לצאן.

ילדים ממשפחת אידעייס שאיבדו את ביתם באל-עג'אג'. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 11.8.15
11.08.15

בליל ה-22.7.15 נכנסו חיילים לבתי 19 משפחות בכפר קוסרה שמדרום לשכם ורשמו את פרטיהם האישיים של התושבים ואת מספרי הטלפונים הניידים שלהם. ככל הידוע לבצלם איש לא נעצר או זומן לחקירה. בתשובה לפניית בצלם בעקבות אירועים דומים אמר דו"צ כי מדובר ב"פעילות מבצעית למיפוי מבנים" המבוצעת "בהתאם לפקודות סדורות" ונועדה, בין היתר, "לצמצם את ההפרעה למרקם החיים התקין באזור". בצלם פנה לדובר צה"ל וביקש את נוסח הפקודות והבהרות נוספות לגבי תכליתן של הפעולות, שבהן משבש הצבא את חייהם של אנשים ללא כל הצדקה, חודר לפרטיותם ומבהיר להם כי חייהם, בתיהם ופרטיותם כפופים לשרירות לבו של הצבא בכל רגע נתון.

הכפר קוסרה. התצלום באדיבות מועצת הכפר
10.08.15

לפני יותר משנתיים וחצי, הרגו חיילים את סמיר עווד, בן ה-16. שנה וחודשיים לאחר מכן, עתר אביו לבג"ץ, יחד עם ארגון בצלם, בדרישה שהפרקליט הצבאי הראשי יקבל החלטה בתיק ויכריע האם לנקוט צעדים נגד החיילים המעורבים או לסגור את תיק החקירה. עד היום ממשיכה פרקליטות המדינה את הסחבת בתיק תוך התעלמות חוזרת ונשנית מהחלטות ביניים בתיק.

10.08.15

הסערה סביב ההריסה הנדירה של מבנים בהתנחלות בית אל עברה וחלפה, והמנהל האזרחי חזר לעיסוקו השוטף: הריסת מבנים בקהילות פלסטיניות. ביום רביעי, 5.8.15 הגיעו אנשי המנהל האזרחי, מלווים בכוח צבאי, לשלוש קהילות פלסטיניות בבקעת הירדן כדי להרוס מבנים. בכפר אל-עקבה הרס המנהל האזרחי מבנה מגורים ששימש משפחה בת חמש נפשות, בהן שני ילדים, וכן חמישה מבנים לגידול צאן ולאחסון. בקהילת עין אל-מייתה הרס המנהל שלושה אוהלי מגורים וארבעה מבנים לגידול צאן ובקהילת ח'ירבת ירזה הרס המנהל דיר צאן.

הריסת מבנה בכפר אל-עקבה בבקעת הירדן, 5.8.15. צילום: עארף דראר'מה, בצלם
09.08.15

מעצרו המנהלי של פעיל הימין הקיצוני מרדכי מאייר, כמו-גם המעצרים המנהליים המתוכננים של שני פעילי ימין נוספים הם פסולים, שכן מעצר מנהלי הוא אמצעי דרקוני, הפוגע קשות בחירותו של אדם. בניגוד לרושם שגורמים רשמיים מנסים ליצור, כל הסמכויות הנדרשות לאכיפת החוק על עבריינים כבר נתונות בידי הרשויות. לאחר שנים של כשל מערכתי באכיפת החוק על מתנחלים אלימים קשה לצפות לשינוי, היות שכל גורמי אכיפת החוק בשטחים מהווים חלק אינהרנטי ממנגנוני הכיבוש. הכותרות על מעצרים מינהליים ליהודים אינן משנות תמונה זו. בפועל, חייהם ורכושם של פלסטינים בשטחים היו – ונותרו – הפקר.

מתנחלים בשדות עסירה אל-קיבלייה. צילום: עומר קוסיני, רויטרס, 3.7.11
05.08.15

הריגתו של תינוק בן שנה וחצי, עלי סעד דוואבשה, ופציעתם הקשה של אמו ריהאם ואחיו הפעוט אחמד אחרי שעל פי החשד אזרחים ישראלים הציתו את הבית על יושביו הייתה רק עניין של זמן. זאת, נוכח מדיניות הרשויות שלא לאכוף את החוק על ישראלים שפוגעים בפלסטינים וברכושם, המעניקה חסינות למבצעי פשעי השנאה ומעודדת אותם להמשיך במעשיהם, עד לתוצאה המזעזעת לפנות בוקר.

כתובות בדומא הבוקר. צילום: יוסף דירייה, מתנדב בצלם
31.07.15

אתמול (29.7) עברה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת הצעת החוק על-פיה ניתן יהיה להזין בכפייה שובת רעב במקרה שרופא יעריך שישנה סכנה ממשית לחייו או לנכות חמורה. מדובר בחוק שכל מטרתו היא שבירת רוחם וגופם של עצירים מנהליים ואסירים – שבחרו למחות בדרך לא אלימה – תוך שימוש בעינויים ותוך רמיסת חוק זכויות החולה כבוד האדם. טרם ההצבעה בכנסת, פנה בצלם ביחד עם ארגונים נוספים לזכויות האדם אל חברי הכנסת בדרישה להצביע נגד החוק. הבוקר, הודיעה ההסתדרות הרפואית כי תעתור לבג"ץ נגד החוק ותנחה רופאים שלא ליישמו. החוק שעבר הוא כתם מוסרי. המחשבה על יישומו העתידי מזעזעת. תמיכת הרוב הקואליציוני בחקיקה שכזו היא ביטוי עגום, אך מדויק, לנכונותם של המחוקקים לרמוס את זכויות האדם.

30.07.15

מאבקם של תושבי סוסיא מתחיל בכרוניקה ארוכת שנים של נישול. הנה העובדות.

צילום: שרון עזרן, בצלם
29.07.15

ב-22.7.15 אישר בג"ץ למדינה לגרש את נאדיה אבו אל-ג'מל ושלושת ילדיה הקטנים מביתם שבמזרח ירושלים, במסגרת צעדי הענישה נגד משפחת אבו אל-ג'מל על הפיגוע שביצע אב המשפחה בבית הכנסת בהר נוף. השופטים, שדחו את העתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט בשם אבו אל-ג'מל וילדיה, קיבלו החלטה זו למרות שהיו מודעים היטב לסכנה שהילדים יאבדו בשל כך את ביטוח הבריאות המגיע להם על פי חוק. גירוש המשפחה לא היה מתאפשר לולא יצרו ממשלות ישראל השונות – באישור שופטי בג"ץ – מציאות בלתי אפשרית בירושלים, שכפתה על אבו אל-ג'מל לחיות כזרה בבית שהקימה עם בעלה. זאת, למרות שבית הוריה נמצא במרחק קטן משם, ובעבר הלא רחוק – לפני שישראל כבשה וסיפחה את השטח –שני האזורים נחשבו חלק מכפר אחד.

נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.
29.07.15

בשבועות האחרונים ביקרו חברי ההנהלה והצוות של בצלם בכפר ח'ירבת סוסיא, כדי לפגוש את התושבים, שאחד מהם, נאסר נוואג'עה, הוא תחקירן הארגון באזור דרום הר חברון. ביום שישי האחרון הגיעו גם מאות פעילים להפגנת הזדהות עם תושבי הכפר. בכל רגע עלול המינהל האזרחי להרוס את בתי התושבים, שיוותרו ללא קורת גג בתנאי המדבר הקשים, לאחר שבג"ץ איפשר את ההריסה עוד לפני הדיון בעתירת התושבים. כך פועלות הרשויות הישראליות כדי לאפשר השתלטות על אדמות נוספות ולגרש קהילות פלסטיניות משטחי C. סיפוח פורמלי? בפועל, הסיפוח והנישול כבר כאן. עזרו לנו לעצור את הגירוש. שרון עזרן והלן ינובסקי צילמו את התמונות.

גן משחקים בח'ירבת סוסיא. ברקע - מבנים בהתנחלות סוסיא. . צילום: שרון עזרן
28.07.15

יותר מ-200 אנשים מתחומי התרבות, החינוך, המחקר, המשפט ועוד חתמו על מודעה שהתפרסמה הבוקר בעיתון "הארץ" וקראו בקול חזק "לא!" לגירוש מסוסיא. הצטרפו גם אתם.

21.07.15

בספטמבר 2014 קבעה עדת המשנה לעררים של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה כי כי לא ניתן לאשר את תכנית "גן לאומי מורדות הר הצופים"' מבלי לשקול באופן מעמיק את צורכיי השכונות, שפיתוחן יוגבל לאחר הקמת הגן והורתה להשיב את התכנית לדיון נוסף בוועדה המחוזית. ביולי 2015, עוד בטרם התקבלה החלטה חדשה בוועדה המחוזית, תלתה עיריית ירושלים בשטח שיועד לגן "צווי גינון למגרש ריק" החלים על שטח זה. צווים אלה, משמשים בדרך כלל להקמת גינות ציבוריות בשטחים קטנים, אולם השטח שנתפס הפעם הוא של 700 דונם, והתפיסה נועדה ככל הנראה לחסום כל אפשרות לפיתוח השכונות.

אחד הצווים שנתלה באזור. צילום: מוחמד אבו חומוס תושב עיסאוויה, יולי 2015
20.07.15

נציגי הכפר סוסיא דרשו הבוקר במכתב למנהל האזרחי להקפיא את כל ההריסות המתוכננות לימים הקרובים בכפר, זאת, לאחר שנודע שהיקף ההרס שמבקשת המדינה לזרוע בכפר גדול בהרבה ממה שהוערך, וכולל כמעט חצי מהמבנים בו. אם ייהרסו המבנים, לא תהיה לתושבים דרך לשרוד בשטח בתנאי החום והקור הקיצוניים, כך שמדובר בפועל בגירוש התושבים מאדמתם.

16.07.15

בעקבות הפרסום ב"הארץ" כי ממשלת ישראל החליטה לפתוח בשיחות עם התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כדי להבהיר את עמדת ישראל, אומר בצלם כי טענת ישראל לפיה אין לבית הדין בהאג כל סמכות לדון בחשדות להפרות של דיני הלחימה, משום שבין היתר, "מערכת המשפט הישראלית היא עצמאית ויכולה לטפל בתלונות בנושא ביצוע לכאורה של פשעי מלחמה" אינה נכונה. נסיון העבר מלמד כי ההפך הוא הנכון, וכי הרשויות הוכיחו שהן אינן יכולות לחקור את הטענות בנוגע להפרות של המשפט ההומניטארי שישראל מבצעת ברצועת עזה.

איש כוח חילוץ ברצועת עזה על רקע בית שהופצץ ב-10.7.14. צילום: אחמד זקות, רויטרס.
15.07.15

ביום ראשון האחרון (12 ביולי) נפגשו תושבי הכפר סוסיא עם בכירים מהמתפ"ש, המנהל האזרחי והצבא. בפגישה שנערכה לבקשת הרשויות הישראליות והשתתפו בה למעלה מ-50 מתושבי הכפר מסרו הבכירים כי בשל לחץ מצד עמותת המתנחלים רגבים ומתנחלי האזור, החליטו לבצע הריסות בכפר עוד לפני הדיון בבג"צ בעתירת התושבים, שייערך בשלושה באוגוסט.

15.07.15

ב-21.5.15 איבד יחיא אל-עאמודי, בן 10, את עינו מפגיעת כדור ספוג שחור שירה עליו שוטר, תחמושת שהמשטרה החלה להשתמש בה בשנה האחרונה ושפגיעתה עלולה להיות קשה. כדורי ספוג הם אמצעי מדויק וכאשר משתמשים בהם על-פי ההוראות הם אינם אמורים להסב נזק חמור. אולם, האגודה לזכויות האזרח תיעדה ירי חוזר ונשנה בניגוד להוראות שממנו נפצעו אנשים שלא היו מעורבים בעימותים ובמקרה אחד ירי שממנו נהרג נער בן 15. הימנעות מנקיטת צעדים נגד השוטרים המפרים את החוק יוצרת מצב של היעדר דין וחשבון, שבו הפגיעה הקטלנית הבאה היא רק עניין של זמן.

יחיא אל-עאמודי בבית החולים הדסה עין כרם, 21.5.15. הצילום באדיבות המשפחה.
15.07.15

לפני כשבע שנים ירה קצין צה"ל ברגלו של ערן כהן כדור מתכת מצופה גומי מטווח קצר במהלך הפגנה נגד בניית גדר ההפרדה בבלעין. לפני כשלוש וחצי שנים החליט הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את תיק החקירה ולפני כשנתיים הגיש בצלם ערר על החלטה זו בטענה שישנן בתיק די ראיות על מנת להעמיד לדין את הקצין היורה. בחודש מארס 2015, הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי הוחלט על פתיחת החקירה מחדש ועל ניסיון להפיק ראיות נוספות מהסרטונים שבתיק החקירה, אשר בצלם העביר זמן קצר לאחר המקרה.

מתוך תיעוד הווידיאו.
13.07.15

מתחקיר בצלם עולה כי מוחמד עלי-כוסבה השליך על כלי הרכב של מח"ט בנימין אבן, שניפצה את השמשה הקדמית, ואז נמלט מהמקום עם נערים אחרים. המח"ט וחייל נוסף רדפו רגלית אחרי הנערים, ואז ירה המח"ט בעלי-כוסבה ממרחק של כעשרה מטרים. עלי כוסבה נפגע משני קליעים בגבו ואחד בפניו. התחקיר מעלה כי לחיילים לא נשקפה בעת הירי סכנת חיים וכי הם הפקירו את עלי-כוסבה הפצוע והסתלקו מהמקום. הגיבוי הגורף שלו זכה מעשה ההרג מעביר לחיילים בשטח מסר לפיו מותר ואפילו רצוי לירות כדי להרוג מיידה אבנים פלסטיני, גם אם הוא נמלט ואיננו מהווה עוד סכנה.

מוחמד עלי-כוסבה בן ה-17. התמונה באדיבות המשפחה.
12.07.15