דיווחים

"אני מאוד דואגת לבעלי. לפני זמן קצר דיברתי איתו, והוא אמר לי שהמצב נעשה גרוע יותר. ביקשתי ממנו לעזוב את הבית, אבל הוא אמר לי שהמצב מאוד מסוכן, ואם הוא יצא לא יגיע בחיים. אני לא יודעת מה יקרה לו. הבית שלנו הופצץ כבר במלחמת 2009 ("עופרת יצוקה"). גם אז עזבנו את הבית ומצאנו מחסה בבית ספר. כשחזרנו מצאנו ערימה של הריסות, ולא נשאר שום דבר שאפשר היה להשתמש בו. אני ובעלי והילדים שלנו בנינו חדר מאולתר מלוחות פח ועץ וגרנו ככה שלוש וחצי שנים, כולנו בחדר אחד. רק לפני שנה סיימנו לבנות מחדש קומה אחת של הבית ועברנו לגור בו. לא האמנתי שיש לי בית, עם קירות, חלונות, דלתות, מטבח ושירותים ומקלחת. אבל השמחה זו היתה קצרה, כי שוב פינו אותנו מהבתים שלנו, ונאלצנו לברוח ולחזור לשבת על כיסאות של תלמידים, כיסאות שמסמלים את העקירה שלנו, כיסאות של סבל וכאב. "

16.07.14

אח שלי, מוחמד, הקדים אותי. הוא סיפר לי אחר כך שהוא נכנס לדירה שלו ומצא את הבן שלי עבד א-רחמאן בחדר השינה שלו. עבד א-רחמן היה שרוע על הרצפה. הרגליים שלו נקטעו מתחת לברכיים והיו לו פגיעות מרסיסים בכל הגוף ובפנים שלו. כשהגעתי לדלת של הדירה של מוחמד, ראיתי אותו עומד בכניסה. הוא נשא על הידיים שלו ילד פגוע קשה. לקחתי ממנו את הילד, בלי להבין שזה הבן שלי. רק כשירדתי במדרגות והסתכלתי על הפנים שלו, הבנתי שזה עבד א-רחמן. הוא היה מת. הייתי המום. צעקתי "הבן שלי מת!".

16.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-14.7.14 בערב, נהרגו ברצועת עזה לפחות 172 פלסטינים. בין ההרוגים: 34 קטינים וקטינות, 20 נשים (מתחת לגיל 60), 10 קשישים וקשישות, מהתחקיר הראשוני עולה כי 43 מההרוגים השתתפו בלחימה.

15.07.14

"ישבנו יחד וצפינו במחצית הראשונה של המשחק. שתינו קפה ותה והאווירה הייתה רגועה. לא שמענו מטוסים באזור. פתאום היה פיצוץ גדול. כשהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי קבור תחת העפר והחול. נחנקתי מהחול שחסם לי את הנשימה. הצלחתי להרים את הראש מתחת לחול. לא הצלחתי לזוז מהמקום והתחלתי לזעוק לעזרה. היה חושך אבל הצלחתי לראות שבית הקפה נחרב. הוא פשוט נעלם ובמקומו נשאר בור גדול ועמוק. האנשים שהיו בתוכו נקברו תחת החול."

15.07.14

נכון לאתמול, ה-14.7.14 בשעות הערב, נהרגו בהפצצות על רצועת עזה על-פי התחקיר הראשוני של בצלם לפחות 172 פלסטינים, בהם 34 קטינים וקטינות (8 מהם מתחת לגיל 6), 20 נשים (עד גיל 60), ו-10 קשישים וקשישות.

תחקירני השטח שלנו בעזה עובדים ימים ולילות כדי לתעד את האירועים. התחקירנים בגדה מסייעים בגביית עדויות טלפוניות וצוות המשרד עוסק בעיבוד ואימות המידע ומנסה לשקף לכם את הפגיעה הבלתי נתפסת בזכויות האדם.

התמונות צולמו על-ידי תחקירני השטח שלנו בעזה, בין היתר בבית משפחת כווארע, שבו נהרגו שמונה בני אדם בהם שישה קטינים, ובבית משפחת חמד שבו נהרגו ששה בני משפחה, בהם קטינה אחת.

15.07.14

"הגענו לבית שהופצץ...לא נשאר ממנו כמעט כלום. כולו נהרס. על הכביש היו פזורים חלקי גופות. ליד בית משפחת אל-חאג' עמד בית של משפחת שכשכ. הבית נהרס גם הוא, אבל הפגיעה לא הייתה ישירה. בני המשפחה כוסו בהריסות, אבל יצאו משם בחיים. התחלנו לחפש ניצולים בבית משפחת אל-חאג'. המראה היה נורא ולא חשבתי שנוכל להציל מישהו מתחת ההריסות. הוצאנו משם רק חלקי גופות... אחרי שעתיים בערך הפסקנו את פעולות החיפוש. הבנו שאין תקווה למצוא ניצולים חיים. "

14.07.14

"ביום חמישי, 3.7.14, לפני שבועיים, בשעה שמונה וחצי בבוקר, רקטה פגעה בבית של השכן שלי. באותו יום הבית שימש כמשפחתון בתורנות. יש פה כמה משפחות שחולקות את הטיפול בילדים שלהן, לפי תור. כל אחת אחראית ליום אחר בשבוע, בסך הכל חמישה ילדים. אחרי התראת "צבע אדום" שמענו את הפיצוץ ואני ואשתי רצנו החוצה. נכנסו לבית השכן ולחדר הביטחון, שם היו הילדים, כדי להוציא אותם. אני ואשתי החזקנו ילד אחד בכל יד ויצאנו. הילד החמישי היה עם המטפלת. הרקטה פגעה בקיר הבית ונתקעה בו, אבל למזלנו הרב היא לא התפוצצה, ולכן הנזק היה קטן יחסית. למדתי מניסיון העבר לא לתת לילדים לראות את הנזק שגרמו הרקטות, כי זה יכול להיות טראומטי, אז חיכיתי עם הילדים בתוך הבית עד שהחבלנים פינו את הרקטה שהייתה תקועה בקיר לפני שיצאנו".

14.07.14

מיליוני אזרחים ישראלים, רבים מהם ילדים, חיים מזה כמעט שבוע תחת אימת הרקטות ועבור מאות אלפי תושבים בדרום ישראל, שגרה איומה זו היא מצב מתמשך. המתקפות הבלתי פוסקות שיבשו את חייהם, שללו מהם את הזכות לחיות בבטחון ופגעו ביכולתם להתפרנס. כל יציאה שלהם לעבודה, ללימודים או לבילוי מלווה בתחושת סכנה וחלקם אף החליטו להעתיק את מקום מושבם מחשש שהם או בני משפחתם ייפגעו.

14.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-12.7.14 בצהריים, נהרגו ברצועת עזה 114 פלסטינים. בין ההרוגים: 26 קטינים, 13 נשים (מתחת לגיל 60), 5 קשישים וקשישות מהתחקיר הראשוני עולה כי 27 מההרוגים השתתפו בלחימה.

13.07.14

מתחקיר ראשוני של בצלם עולה כי מתחילת המבצע ועד לפנות בוקר היו עשרה אירועים שבהם נהרגו פלסטינים בתקיפות של הצבא על בתי מגורים, ונהרגו בהם 52 פלסטינים, כולל 19 קטינים ו-12 נשים. הצבא טוען כי די בכך שאדם מעורב בפעילות צבאית כדי להפוך את ביתו למטרה צבאית לגיטימית, בלי שיהיה כל צורך להוכיח קשר בין פעילות זו לבין הבית שבו הוא ומשפחתו גרים. פרשנות זו מופרכת ובלתי חוקית. החוק נועד להגן על אזרחים והפרתו מביאה – ולא במקרה – לתוצאות קטלניות. שום שפה מכובסת בדבר "תקיפות כירורגיות" של "תשתית מבצעית" לא תוכל להסתיר את העובדות: תקיפות לא חוקיות של בתים, המהוות הריסת בתים עונשית באמצעות הפצצה מהאוויר, על תוצאותיהן המחרידות בחיי אדם.

13.07.14

על פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז שפתח הצבא במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה, ב-8.7.14 לפנות בוקר, ועד ל-10.7.14 בערב, נהרגו ברצועה 83 פלסטינים. מהתחקיר הראשוני עולה כי לפחות 38 מהפלסטינים שנהרגו היו אזרחים, בהם 23 קטינים, 15 נשים וארבעה קשישים מעל גיל 60. בצלם מוסיף לחקור את האירועים שבהם נהרגו אזרחים ברצועה וכן לבדוק דיווחים המתקבלים גם בשעה זו על אירועים נוספים שבהם נהרגו או נפגעו אזרחים.

11.07.14

מוחמד חמד, בן 75, מספר על הרג ני משפחתו "אחרי שלוש דקות בערך שמעתי פיצוץ חזק. לקחתי את כנאן ויצאתי איתו לרחוב. היה הרבה עשן ואבק. הלכתי על שברי זכוכיות. השארתי את רכאן עם אנשים ברחוב וחזרתי לחצר לבדוק מה קרה עם המשפחה שלי. מצאתי גופות מכוסות בדם עם בגדים קרועים על האדמה. הכל היה מלא רסיסים ודם. הגיעו כמה שכנים עם פנסים. כשהם האירו מסביב הייתי בהלם – ראיתי את הגופות של שלושת הבנים שלי, עבד אל-חאפז, מהדי ואיבראהים ושל אשתי והנכדה דינא וסוהא אשתו של עבד אל-חאפז. הנכדים שלי רכאן ונור נפצעו קל."

10.07.14

מאז תחילת מבצע "צוק איתן" דווח בהודעות דובר צה"ל ובאמצעי התקשורת על תקיפה מכוונת של 11 בתים של בכירים בארגונים פלסטיניים חמושים. עד כה תיעד בצלם מקרה אחד שבו נהרגו אזרחים בבית בעת שהופצץ במסגרת מדיניות זו. בתקיפה, של בית משפחת כווארע בח'אן-יונס, נהרגו שמונה בני אדם, שישה מהם ילדים, ו-28 בני אדם נפצעו. בתים אלו אינם מטרות צבאיות לגיטימיות, ותקיפתם מהווה הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. על אחת כמה וכמה, כאשר כתוצאה מתקיפת בתים אלו, נהרגים אזרחים לא מעורבים.

09.07.14

ב-17.6.14 הגיע כוח צבאי לנגרייה בבעלותו של פ'חר אבו זאייד בביתוניא, שמצלמות האבטחה שלו תיעדו את הריגתם של נדים נווארה ואחמד סלאמה בחודש מאי. לדברי אבו זאייד הכוח לקח אותו למחנה עופר שם האשימו אותו קצינים בזיוף הסרטון ובפגיעה בשמו הטוב של הצבא, איימו עליו ודרשו ממנו להסיר את מצלמות האבטחה. התנהלותה זו אינה חוקית ונראה כי נועדה להרתיע את אבו זאייד ופלסטינים אחרים מפני תיעוד הפרות של זכויות האדם. טוב תעשה מערכת אכיפת החוק אם תשקיע את זמנה בחקירת האירוע במקום לנקוט בטקטיקות של הפחדה נגד אדם שסיפק ראיות לביצוע הפרות של זכויות האדם, ולנסות למנוע תיעוד של הפרות עתידיות.

08.07.14

אתמול (8.7.14) לפנות בוקר הכריז הצבא על מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה. החל מהלילה ביצע הצבא הפצצות רציפות ברחבי רצועת עזה ותקף על פי דיווחי דובר צה"ל, כמאה מטרות, בהן גם בתים של פעילי חמאס בכירים. כמו כן דווח כי עד לשעות אחר הצהריים שיגרו ארגונים פלסטינים חמושים כ-50 רקטות ופצצות מרגמה מהרצועה לדרום ישראל. מבדיקה ראשונית של בצלם נהרגו היום ברצועה כעשרה בני אדם, שבעה מהם, רובם קטינים, בהפצצת ביתו של עודה אל-כווארע, ככל הנראה פעיל חמאס. בצלם שב ותובע מכל הצדדים המעורבים בלחימה לנקוט את כל הצעדים האפשריים כדי להגן על אזרחים מפני השלכותיה. דיני הלחימה מחייבים את כל הצדדים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע פגיעה באזרחים. התקפות מכוונות על אזרחים אסורות מכל וכל.

08.07.14

בצלם מגנה בתקיפות את מעשה חטיפתו ושריפתו בעודו בחיים של מוחמד אבו ח'דייר בן ה-16 משועפאט ומביע את השתתפותו בצערה של משפחתו. מעשה כזה חותר תחת כל כלל מוסרי, משפטי ואנושי. הריגה מכוונת של אזרחים מוגדרת כ"הפרה חמורה" במשפט ההומניטארי הבינלאומי ולא ניתן להצדיקה, יהיו הנסיבות אשר יהיו. שקיפות החקירה, ובכלל זה חשיפה מהירה ומלאה של הממצאים ראשית כל בפני המשפחה ומיד לאחר מכן בפני הציבור, מתחייבת בנסיבות הקיימות.

06.07.14

החלטתם של שופטי בג"ץ לדחות את עתירת המוקד להגנת הפרט נגד הריסת הבית שבו גרו הנאשמים בביצוע הפיגוע בו נהרג ברוך מזרחי אינה מפתיעה. במהלך עשרות שנים דחה בג"ץ את רוב רובן של העתירות בנושא וסירב בעקביות להכיר בכך שמדיניות הריסת הבתים כענישה אינה חוקית. מאז כיבוש השטחים הותיר הצבא במסגרתה אלפי אנשים שלא נאשמו בשום עבירה ללא קורת גג. המדיניות הוקפאה ב-2005 אך המדינה מצדיקה את ההריסה בטענה של שינוי קיצוני בנסיבות. טענה בלתי סבירה זו נועדה לתת גושפנקא חוקית לצעדים דרקוניים של ענישה קולקטיבית במענה לאווירה הקשה סביב חטיפתם והריגתם של שלושת תלמידי הישיבה. צעדים כאלה, למרות קיצוניותם, מקבלים כמעט תמיד אור ירוק מבג"ץ.

01.07.14

בצלם חוזר ומתריע שאל לה לממשלת ישראל לנקום על החטיפה וההרג באמצעות פגיעה באוכלוסייה פלסטינית חפה מפשע או לנצל את האווירה הציבורית בעקבות הידיעה הקשה על מציאת גופות תלמידי הישיבה שנחטפו, להטלת עונשים קולקטיביים, כפי שעשתה בשבועיים האחרונים במסגרת החיפושים. פגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית כעונש על מעשיהם של בודדים מנוגדת לכל עיקרון חוקי ומוסרי. בנוסף, על כוחות הביטחון להיערך להגנה על פלסטינים מפני פעולות נקם של מתנחלים.

30.06.14

בצלם מגנה בתקיפות את חטיפתם והריגתם של שלושת תלמידי הישיבה, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח ומביע את השתתפותו בצערן של המשפחות. פגיעה מכוונת באזרחים חותרת תחת כל כלל מוסרי, משפטי ואנושי. הריגה מכוונת של אזרחים מוגדרת כ"הפרה חמורה" במשפט ההומניטארי הבינלאומי ולא ניתן להצדיקה, יהיו הנסיבות אשר יהיו.

30.06.14

ב-10.6.14, כשנה וחצי לאחר הריגתה של לובנא אל-חנש, וחודשיים לאחר שאביה ובצלם עתרו לבג"ץ בדרישה שהפצ"ר יחליט אם להעמיד לדין את האחראים להרג, החליטה הפרקליטות הצבאית לסגור את תיק החקירה מבלי להעמיד לדין איש. אל-חנש, תושבת בית לחם, נפגעה מירי בראשה כשטיילה עם קרובת משפחה בגן הסמוך לכביש 60. תחקיר בצלם העלה שלא נשקפה מהן כל סכנה ולא הייתה הצדקה לירי בהן. החייל היורה לא נקט באמצעי זהירות מינימליים להבטיח כי לא יפגעו עוברי אורח.

29.06.14