דיווחים

מאמר דעה מאת חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, שפורסם תחילה באתר ואללה: עזה היא הנושא המושתק ביותר במערכת הבחירות הנוכחית לכנסת. מושתק? מלבד הריב על הקרדיט על חשיפת איום המנהרות, עזה בכלל לא קיימת במערכת הבחירות הזו. נמחקה, טבעה בים, הושלכה מהצוק אל תהומות השכחה, ביחד עם המלחמה הלא נעימה של הקיץ, שהתרחשה מזמן-מזמן. הכל נינוח: עזה מעולם לא הייתה, תושביה לא קיימים, עתידנו אינו כרוך בעתידם, סבלנו אינו כרוך בסבלם. השכנים של שדרות ואשקלון, של נחל עוז ושל תל-אביב – היו ואינם.

שכונת א-תופאח, עזה, 21 בספטמבר 2014. צילום: אן פק, אקטיבסטלס
02.03.15

היום התפרסם קטע וידיאו שצילם חייל ובו מתועדת תקיפת נער פלסטיני בידי כלב של הצבא. בתקשורת נמסר שהצבא הודיע כי יבצע תחקיר של האירוע וינקוט צעדים כדי למנוע את הישנותו. אולם, הדבר עומד בסתירה לעובדה שמדובר בפעילות מבצעית רשמית של הצבא, שמן הסתם אושרה בידי דרגים בכירים. פנייה של בצלם לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה לביטול המדיניות של הפעלת כלבים לתקיפת אזרחים פלסטינים לא נענתה עד היום.

מתוך תיעוד התקיפה שצולם על-ידי חייל ופורסם היום באינטרנט
02.03.15

בחודשיים האחרונים השחיתו אלמונים עצי זית בבעלות פלסטינים בארבעה אתרים באזור ההתנחלויות סוסיא ומצפה יאיר בדרום הר חברון. ההשחתות אירוע כולן במרחק של מאות מטרים בלבד זו מזו, מתחת לאפם של המשטרה והצבא, שנראה כאילו אינם נוקפים אצבע כדי להפסיק את ההשתוללות.

שתיל זית שנעקר. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם, 26.2.15
26.02.15

ב-29.1.15 הגיעו אנשי המנהל האזרחי לקהילת הרועים הקטנה ח'ירבת ירזה שבבקעת הירדן, פירקו את צנרת המים שהונחה במקום לאחרונה כדי לספק מים לקהילה והחרימו אותה. עד להנחת הצנרת נאלצו תושבי הקהילה להסתמך על אגירת מים בבורות ועל רכישת מים ממכליות. מניעת אספקת המים לתושבי ח'ירבת ירזה, כמו התעמרויות אחרות מצד הרשויות הישראליות, נעשתה במסגרת מאמצי הרשויות הישראליות לדחוק ממקומות מגוריהם אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. ישראל, ככוח הכובש בגדה המערבית, חייבת לאפשר לתושבים להמשיך לנהל את חייהם, ובכלל זה עליה לאפשר להם לבנות את בתיהם באופן חוקי ולספק להם מים וחשמל.

מתוך תיעוד הווידיאו: החרמת צנרת המים של ח'ירבת ירזה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 29.1.15
23.02.15

ח'ירבת עין כרזליה היא קהילה קטנטנה בבקעת הירדן, המונה 24 נפשות, 14 מהם קטינים. תושביה סובלים מניסיונות גירוש מתמשכים ומהריסות חוזרות ונשנות של בתיהם על-ידי הרשויות הישראליות. זאת, כחלק ממאמציהן מזה שנים לגרש אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. בשנים האחרונות מקדם המנהל האזרחי תכנית לפינוי בדואים מהבקעה ומאזור מעלה אדומים ליישוב קבע בשם "רמת נועימה" באזור יריחו. התכנית נעשית ללא שיתוף התושבים, אשר מתנגדים לה. ב-22.1.15 שוב הרסו דחפורי המנהל האזרחי את כל מבני הקהילה, בפעם הרביעית מאז ינואר 2014. עארף דראר'מה, תחקירן בצלם בבקעת הירדן, תיעד את החורבן שהותירו אחריהם.

צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 22.1.15
15.02.15

בהחלטה דרמטית בג"ץ קיבל עתירה שהגישו תושבים מהכפר עין יברוד יחד עם בצלם וארגון יש דין, והורה למדינה לממש את צווי ההריסה למבנים שהוקמו על אדמותיהם שיועדו לשרת את ההתנחלות עפרה. רוב הבנייה בהתנחלות היא על אדמה פלסטינית פרטית ונבנתה ללא היתרים ובניגוד לחוק, כלומר נמצאת בסטטוס כמעט זהה לאותם מבנים. החלטה זו אמנם מבורכת אבל אינה משנה את התמונה הכללית: במשך שנים ישראל גוזלת אדמות פלסטיניות בגדה, באמצעות השתלטות על קרקעות פלסטיניות פרטיות, או ניכוס אדמות ציבוריות לטובת התנחלויות תחת שם הקוד ״אדמות מדינה״.

בתים בהתנחלות עפרה על רקע הכפר עין יברוד, שהיה שותף לעתירה. צילום: בז רטנר, רויטרס, 1.3.11.
09.02.15

ספייה א-נג'אר תושבת ח'וזאעה מתארת את חיי משפחתה לאחר "מבצע צוק איתן". העיירה ח'וזאעה היא אחד האזורים שניזוקו במיוחד בהפצצות ברצועת עזה הקיץ. לפי נתוני האו״ם נפגעו 556 בתים, מתוכם 336 שנהרסו לגמרי. היום תושבים רבים חיים בבתי ספר של האו״ם, אצל בני משפחה ובקראוונים. חלקם, כמו משפחתה של א-נג'אר, חיים בתנאים קשים בבתים הרוסים, חשופים לפגעי מזג האוויר.

08.02.15

על המשמעויות המוסריות והמשפטיות של מדיניות תקיפת בתי המגורים ברצועת עזה בקיץ 2014.
בצלם מפרסם היום (רביעי, 28.1.2015) דו"ח על מדיניות ההפצצות של בתי מגורים בעזה במהלך מבצע "צוק איתן". הדו"ח עוסק באחד המאפיינים המחרידים והייחודיים של הלחימה ברצועה בקיץ: הפצצות שבהן נהרגו מאות בני אדם – יותר מרבע מהפלסטינים שנהרגו במהלך הלחימה – וסיפורן החוזר ונשנה של משפחות פלסטיניות על הרוגיהן הרבים, ועוד משפחה, ועוד משפחה, שבשנייה אחת ביתה, ועולמה, חרבו עליה. חמאס ביקש במכוון לפגוע באזרחים ואף הצהיר על כך בגלוי. לעומת זאת, ממשלת ישראל טענה שהיא פעלה על מנת למנוע פגיעה באזרחים בעזה. האמנם?

בית משפחת אל-חאג' שהופצץ במחנה הפליטים ח'אן יונס ב-10.7.14. בהפצצה נהרגו שמונה מבני המשפחה. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 10.7.14.
28.01.15

ב-12.1.15 הגיעו אנשי המנהל האזרחי לקהילת אל-כעאבנה הקטנה הסמוכה לואדי קלט והביאו עמם צווים המורים לתושבים להתפנות בתוך 48 שעות בגין "פלישה טריה לאדמות מדינה". עו"ד שלמה לקר הגיש למנהל האזרחי השגה על צווי הפינוי. הקהילה יושבת במקומה הנוכחי מאז 1983, לאחר שגורשה פעמיים מנקודות התיישבות קודמות לצורך הקמת התנחלויות. בסוף דצמבר 2014 קיבלו כל משפחות הקהילה מהאיחוד האירופי מגורונים שהחליפו את צריפיהן הרעועים. על המנהל האזרחי לאפשר לקהילות הבדואיות לחיות בהתאם לאורח חייהם, לתכנן את קהילותיהם, לבנות את בתיהם באורח חוקי, לחברם לתשתיות ולספק להם שירותים בסיסיים של בריאות וחינוך.

ילד על רקע אחד המגורונים של קהילת אל-כעאבנה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 18.1.15.
22.01.15

הבוקר הגיעו דחפורי המנהל לקהילה הקטנה המורכבת מחמש משפחות בצפון בקעת הירדן. אנשי המנהל הרסו את כל המבנים בקהילה, כולל חמשת אוהלי המגורים של המשפחות, והותירו אותן, בפעם השלישית מאז ינואר 2014, ללא קורת גג. ההריסות הקודמות בוצעו בינואר ופברואר 2014. בנוסף, באפריל 2014 הרסו הרשויות חלק מהמבנים בקהילה.

תושבות ח''ירבת עין כרזליה אחרי ההריסה בינואר 2014. צילום: בצלם
22.01.15

בחודשים האחרונים הרחיבו כוחות הביטחון מאוד את הירי של כדורים חיים בקוטר 0.22 אינץ' בעימותים עם פלסטינים בגדה המערבית. ירי כזה מבוצע כיום כמעט בכל שבוע במוקדי הפגנות ועימותים רבים. מרבית הנפגעים היו צעירים פלסטינים, בהם קטינים, אולם בחודשיים האחרונים נפצעו גם אישה, לפחות שלושה צלמים ומפגין בינלאומי. לבצלם אין נתונים מלאים אודות היקף הנפגעים מירי זה. ב-9 בדצמבר אישר מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית, תת אלוף תמיר ידעי, כי הצבא אימץ מדיניות של ירי אש חיה על מיידי אבנים באזור.

צילום: צלף יורה כדורי טוטו על מיידי אבנים, א-נבי סאלח. חיים שוורצנברג, 5.12.2014.
18.01.15

באחד בינואר, כשהחזאים כבר דיווחו על הסערה המתקרבת, הרסו הצבא והמנהל האזרחי אוהלים של חמש משפחות בקהילת ח'רבת אום אל-ג׳מאל בבקעת הירדן וחלק מרכושן. ההריסה הותירה 30 אנשים, מתוכם 22 קטינים חשופים לפגעי מזג האוויר, אולם הרשויות לא טרחו לספק להן פתרון חלופי. הסהר האדום והרשות הפלסטינית סיפקו למשפחות אוהלים חלופיים, אולם אלה אינם מספקים הגנה טובה נגד גשם. במהלך הסערה התגייס ארגון מחסום ווטש וסיפק לתושבים גלילי ניילון לאיטום האוהלים. בפברואר שעבר דיווחנו על הריסה של כל המבנים בקהילה זו על-ידי הצבא.

צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 1.1.15.
08.01.15

תושבי ח'ירבת סוסיא הפלסטינים נאלצים לראות מולם כל יום את בתי הקבע החזקים והמוגנים של ההתנחלות סוסיא, שהוקמה בשנת 1983. הצבא פינה אותם מהכפר המקורי שלהם, ואוסר עליהם לבנות במקום מושבם הנוכחי. גם נגד האוהלים והמבנים הארעיים שהקימו הוציא הצבא צווי הריסה. כשבחוץ משתוללת סערה העוול הזה זועק אף יותר מתמיד. נסר נוואג'עה, תחקירן השטח שלנו בדרום הר חברון ותושב סוסיא, צילם עבורנו מראות מהסערה.

08.01.15

תחקירן בצלם בצפון רצועת עזה, מוחמד סבאח, מתעד בתקופה האחרונה את החיים בין החורבות שהותירה הלחימה. הוא מספר: "במהלך הלחימה ב"צוק איתן" לא יכולנו להסתובב כמעט ברחבי הרצועה ולתעד את המתרחש, בגלל הסכנה לחיים שלנו. בשלושת החודשים האחרונים, אני ח'אלד אל-עזאייזה ומוחמד סעיד, תחקירני בצלם ברצועת עזה, עוברים משכונה לשכונה, מבית לבית. מצלמים את מה שהיו פעם שכונות תוססות ובתי מגורים צפופים והיום נותרו מהם רק חורבות, ופוגשים את האנשים שחיים בלי כלום בין ההריסות. אנחנו שומעים מהם על הניסיונות להתגונן מהקור ומהגשם, על הייאוש ועל חוסר האונים. ממדי ההרס הם בלתי נתפסים, כמו חלום בלהות. רק הילדים, שמשחקים בתוך החורבן נותנים קצת תקווה."

אזור א-זנה מזרחית לח'אן-יונס, 4.12.14
04.01.15

שנת 2014 הייתה שנה איומה: מהשנים הקטלניות והאכזריות בתולדות הכיבוש. שנת 2014 הייתה שנה איומה: מהשנים הקטלניות והאכזריות בתולדות הכיבוש. אלפי הרוגים פלסטינים בעזה, עשרות בגדה, ועשרות הרוגים ישראלים בשטחים ובישראל. את אלפי הבתים שנהרסו יידרשו שנים לבנות; את החיים שנהרסו – איש לא יוכל לדעת: כל משפחה וסבלה, כל אדם וכוחותיו. אחרי כל כך הרבה הרג, הרס, סבל וכאב, יש רצון אנושי טבעי "לחזור לשגרה". אבל עבור מיליוני הפלסטינים שחיים תחת כיבוש, זאת "שגרה" שמשמעה חיים שחשופים לפגיעה כל הזמן, כמעט בלי הגנה. השגרה הזו קטלנית, היא לא מבטיחה צדק או שלווה, והיא פסולה מוסרית. אסור לחזור לשגרה, כי הפרות של זכויות האדם אסור שיהפכו "שגרה", לא אחרי 47 שנים ולא אחרי מאה. אנחנו כאן כדי להפר את השגרה.

31.12.14

ביום שלישי ה-23.12.14 התפתח עימות בין פלסטינים לחיילים בסמוך ל"שטח הביטחוני המיוחד" המקיף את ההתנחלות כרמי צור, שאדמותיו נגזלו מתושבי בית אומר. פלסטינים יידו אבנים על חיילים ואלה הגיבו בירי אמצעים לפיזור הפגנות. במהלך האירוע הביאו חיילים למקום כלבי תקיפה, ואחד הכלבים תקף נער פלסטיני בן 16 ונשך אותו. הנער נלקח על-ידי החיילים לבית חולים, אושפז ללילה אחד ומשם נלקח למעצר. אין זו הפעם הראשונה שבצלם מתעד שימוש של הצבא בכלבים לתקיפת אזרחים פלסטינים. בצלם שב וקורא לצבא להפסיק את השימוש המחריד באמצעי זה. שיסוי כלבים בבני אדם הנו שיטת פעולה מעוררת חלחלה, פסולה מוסרית וחוקית.

החיילים, הנער שהותקף וכלבי התקיפה בבית אומר. צילום: מוחמד עווד, בצלם, 23.12.14
29.12.14

השופט דב פולוק זיכה מתנחל שפרץ מחסום לתוך שטחי איי, וקבע שלא ראוי שאזרח ישראלי יסבול מאפליה בשל מוצאו ודתו. על יתר האוכלוסייה בשטחים, רובה הגדול, שסובל מאפליה יום יום, לא היה לו מה להגיד.

מחסום ה-DCO בסמוך לרמאללה. למעלה ממאה אלף פלסטינים תושבי האזור אינם מורשים לעבור מאז תחילת שנות ה-2000. צילום: סוהיר עאבדי, בצלם, 18.6.13.
28.12.14

ביתה של שורוק אבו טועיימה הוא אחד ממאה אלף הבתים בעזה שנהרסו או ניזוקו ב"מבצע צוק איתן". קשישים, נשים וילדים שגרו בהם נאלצים לחיות עכשיו בתנאים קשים, בצפיפות, ובקור. שורוק סיפרה בעדותה: אחרי שהתחתנו גרנו שבע שנים בבית של ההורים של בעלי. כל הזמן חלמנו לבנות בית משלנו. בשנת 2012 לוויתי קצת כסף מהמשפחה שלי, ויחד עם הכסף שחסכנו מהעבודה של בעלי וממכירת זיתים ולימונים מעצים שהיו לנו בחלקת אדמה שלנו. בנינו בית באותה חלקה.. היה לי מאוד קשה אפילו ללכת לראות מה נשאר מהבית. לא היו לי כוחות לראות איך עבודה של שנים, של בעלי ושלי, אבדה ברגע אחד בלי שום הצדקה, מבלי שעשינו שום דבר.

שורוק אבו טועיימה על הריסות ביתה. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 26.11.14
25.12.14

ב--11.11.14 ירה חייל למוות במוחמד ג'וואברה בעת שהיה בתוך ביתו שבמחנה הפליטים אל-ערוב. החייל היורה עמד ביחד עם חיילים אחרים על גג בית אחר במחנה, המשקיף על האזור שבו התרחשו באותו יום עימותים, במרחק מה מביתו של ג'וואברה. מתחקיר בצלם עולה שנסיבות המקרה לא הצדיקו ירי קטלני וקיים חשד כבד שהירי בג'וואברה היה בלתי חוקי. ג'וואברה הוא ההרוג הפלסטיני ה-44 בגדה מירי כוחות הביטחון מאז ראשית 2014. רובם המכריע נהרגו בנסיבות שבהן לא הייתה הצדקה לשימוש בנשק קטלני נגדם. האחראים לכך הם קובעי המדיניות בממשלה, בצבא ובפרקליטות הצבאית, שבחסותם נמשכת מציאות זו.

החלון שדרכו השקיף ג'וואברה על המתרחש בחוץ, והגג שעליו עמדו החיילים. צילום: מוסא אבו השהש, 12.11.14.
22.12.14

יותר משלושה חודשים חלפו מאז "מבצע צוק איתן" ולעשרות אלפי משפחות ברצועת עזה אין בית לגור בו. לפי נתונים שפרסם האו"ם בחודש אוקטובר, במהלך "מבצע צוק איתן" נהרסו בתיהן של 20,000 משפחות ובתיהן של 80,000 משפחות נוספות ניזוקו. בעיירה ח'וזאעה השוכנת ממזרח לח'אן-יונס, סמוך לגבול ישראל, נהרסו וניזוקו מאות בתים. משפחת אל-קרה המורחבת גרה עד הקיץ האחרון בבניין בן חמש דירות, שנהרס כולו במהלך הלחימה. היום מתגוררת המשפחה בשני אוהלים שהוקמו בסמוך להריסות.

מתוך סרטון הווידיאו
18.12.14