דיווחים

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-30.7.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 1262 פלסטינים. בין ההרוגים: 314 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 148 נשים מתחת לגיל 60, 62 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 172 מההרוגים השתתפו בלחימה.

מאז תחילת המבצע ועד לערב ה-31.7.14 נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים ואזרח זר אחד. 56 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

31.07.14

הדיון בעתירה שהגישו עוה"ד חגי קלעי וגלעד ברנע בשם בצלם נגד פסילת התשדירים המציינים את שמות הילדים שנהרגו בעזה התקיים היום, חמישי, 31.7.14 בבג"ץ בהרכב שכלל את אלייקים רובינשטיין, ניל הנדל, אורי שוהם. לקראת הדיון הודיעה רשות השידור כי תפסיק לשדר שני תשדירים, אחד מטעם "המטה לחוסן לאומי", הקורא להמשך המבצע עד ל"ניצחון" בו, והשני מטעם צעירי חב"ד, הקורא להניח תפילין לשם "הצלחת המבצע". במהלך הדיון הסביר נציג רשות השידור כי התשדירים אושרו "בטעות". בצלם טוען כי תשדירים אלו נוקטים עמדה ברורה בעניין שנוי במחלוקת, ואושרו לשידור בניגוד לתקנות. להבדיל, תשדיר בצלם הוא עובדתי בלבד, בהתאם לתקנות. השופטים נתנו למדינה ארכה להגיש את עמדתה עד ל-4.8.14.

31.07.14

ב-26.7.14 במהלך הפוגה הומניטארית, ביקר מוחמד סבאח, תחקירן השטח של בצלם בצפון הרצועה, בכמה אזורים בצפון הרצועה. סבאח תיאר את מראות ההפוגה. את ביקורו בבית חאנון תיאר כך: "המצב בבית חאנון היה קשה ביותר. ראיתי אנשים מנסים לקחת מעט רכוש ובורחים מהמקום מהר ככל האפשר, בעקבות הירי הארטילרי שנמשך כמה ימים, הפחד מהפלישה הקרקעית והפגיעה בבית הספר של אונר"א ובבית החולים בבית חאנון." בתמונות שלפניכם תיעד סבאח את המראות בעיירה בית חאנון.

30.07.14

בצלם עתר היום לבג"ץ כדי שיחייב את רשות השידור לשדר תשדירי שירות שהפיק, בהם מוקראת רשימה של חלק משמות יותר מ-170 הילדים הפלסטינים עד גיל 15 שנהרגו בעזה במסגרת מבצע "צוק איתן". תשדירי השירות נפסלו על ידי רשות השידור בנימוק שהם "שנויים במחלוקת", לא מאוזנים ועלולים לעורר מחלוקת ציבורית לגבי המבצע. בעתירה אומר בצלם כי על רקע הלחימה הקשה המתקיימת בימים אלו, הגובה מחיר כבד הן מהאוכלוסיה האזרחית הישראלית ומכוחות צה"ל ובמיוחד מהאוכלוסיה האזרחית הפלסטינית, ביקש להציף לציבור בישראל את הפגיעות הנגרמות לבני אדם שלא השתתפו בלחימה. זאת משום שעל אף שכל הערוצים משדרים במתכונת של "גל פתוח", נמנעת התקשורת הישראלית מהתייחסות ממשית לנפגעים הפלסטינים הרבים.

29.07.14

מאז החל מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה ב-8.7.14 קיימו פלסטינים ברחבי הגדה המערבית שביתות, עצרות, תהלוכות והפגנות, כדי להביע הזדהות עם תושבי עזה ומחאה על מעשי הצבא. בחלק מההפגנות יידו פלסטינים אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, השליכו לעברם בקבוקי תבערה, הבעירו צמיגים, ובמקרה אחד, בהפגנה בקלנדיה, אף נורתה אש חיה. מתחקיר ראשוני שביצעו תחקירני השטח של בצלם ברחבי הגדה המערבית עולה כי ברבים מהמקרים הגיבו כוחות הביטחון בירי אש חיה. מהמידע הראשוני שהגיע לידי בצלם עולה חשד כי דרגי הפיקוד בגדה המערבית התירו לכוחות הביטחון להשתמש באש חיה כאמצעי לפיזור ההפגנות, גם בעימותים עם מיידי אבנים שאינם חמושים ובמצבים שבהם לא נשקפה לאיש סכנת חיים.

29.07.14

חיכינו לשחר כדי לעזוב את הבית. הילדים שלי לא הפסיקו לבכות כל הלילה. ביום שישי (18.7) ב-05:30 לפנות בוקר יצאתי עם המשפחה שלי בלי לקחת איתנו שום דבר. חלק מהילדים אפילו לא הספיקו למצוא נעליים ויצאו יחפים. הרבה אנשים עזבו את אל-קרארה כמונו. הלכנו ברגל עד לח'אן יונס, מרחק של בערך שמונה קילומטרים. פחדנו שההפגזות לא ייפסקו ורצינו להתרחק כמה שאפשר. בסוף הגענו עייפים וחרדים לבית ספר של אונר"א, מול בית חולים ח'אן יונס. השארנו בבית 25 ראשי צאן, סוסה וסיח ועופות. לא היה לנו מקום בטוח להעביר אותם אליו. אני לא יודע אם הם נפגעו או לא, אבל עכשיו אין מי שיאכיל אותם ויטפל בהם.

28.07.14

"החלטתי ללכת ברגל לבית של אחותי בשכונת א-רימאל. זה היה מאוד מסוכן. הלכנו בטור, אחד מאחורי השני. אני החזקתי את עבד א-רחמאן והוא נאחז בי חזק. הלכנו צמוד לקירות של הבניינים ולדלתות של העסקים הסגורים וניסינו למצוא מחסה מתחת עצים וסככות. הרגשנו שאנחנו הולכים בעיר רפאים. המוות כיתר אותנו מכל עבר... התפללתי שאלוהים יגן עלי ועל הילדים. הלכתי עד שהגענו לבית החולים בבית חאנון. פגשתי שם את בעלי שלא ראיתי מאז תחילת המלחמה, כי הוא כל הזמן בעבודה. לקחנו מונית ונסענו לבית של אחותי בשכונת א-רימאל שבו כבר היו קרובי משפחה. ביחד היינו 31 נפשות. המשכתי לפחד כי שום מקום לא בטוח."

27.07.14

"ישבתי בבית וקראתי בקוראן כשפתאום שמעתי פיצוץ חזק. בהתחלה חשבתי שהפיצוץ היה ברחוב או בבית של השכנים. אבל מהר הבנתי שהפיצוץ היה ממש בגג של הבית שלי. לא האמנתי שהבית שלי הופצץ. יצאתי במהירות מהבית ועליתי במדרגות אל הגג. הכול היה מלא עשן ואבק. כשהעשן והאבק התפזרו נחרדתי למצוא את הילדים שלי ושל האחים שלי. ראיתי ערימה של חמישה ילדים, ממש שוכבים אחד על השני... בדרך לבית החולים אפנאן נפטרה, בזמן שהחזקתי אותה בידיים. התעלפתי. התעוררתי רק בבית החולים. שם אמרו לי שהבן שלי, עודאי, נפגע באופן קשה במעיים ושיש לו שברים ברגל. אחר כך סיפרו לי ששניים מהאחיינים שלי נהרגו."

27.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-26.7.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 878 פלסטינים. בין ההרוגים: 207 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 88 נשים מתחת לגיל 60, 47 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה., מהתחקיר הראשוני עולה כי 165 מההרוגים השתתפו בלחימה.

מאז תחילת המבצע ועד ל-27.7.14 אחר-הצהריים נהרגו  בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-43 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

27.07.14

מאז תחילת הלחימה בעזה, הרשת מוצפת בסרטונים רבים מספור שמתעדים את הלחימה ברצועת עזה ותוצאותיה. במקרים רבים קשה להעריך את אמינות הסרטונים ואת ההקשר בהם צולמו. בלוג זה ילקט ממקורות שונים ברשת סרטונים המביאים בעינינו תמונה חשובה. לבצלם אין מידע מלא בנוגע למרביתם, ולכן צירפנו אליהם טקסט שמסייע לצופה להבין את ההקשר ומפרט מה התפרסם בתקשורת לגביהם, ומהם פערי המידע בעניינם. אזהרה: רוב הסרטונים מכילים רגעים קשים לצפייה

27.07.14

ב-11.7.14 הופצצה מכונית של עובדי עיריית אל-בוריג' בעת שהיו בדרכם לבדוק מבנים שהופצצו. בהפצצה נפצעו גם שתי ילדות שהיו בבית סמוך, אחת מהן קשה. אמן, פאווזיה אל-קרינאווי, סיפרה בעדות שמסרה לבצלם: "פתאום שמעתי פיצוץ חזק מאוד. פצצה פגעה קרוב מאוד לבית. הבית התמלא אבק ועשן. רצתי לחדר של הבנות וראיתי אותן. שתיהן שכבו על הרצפה. ראיתי ששהד מדממת. סלווא שכבה לידה. היא צעקה. הייתי בהלם ולא קלטתי מה קורה. מהחלון ראיתי מכונית עולה באש, ממש ליד הבית שלנו. התחלתי לטפל בבנות. שהד לא זזה. פחדתי שהיא נהרגה. קראתי לעזרה וכמה אנשים שהיו ברחוב באו לעזור לי. הם עזרו לי לפנות את הבנות שלי לבית החולים. "

27.07.14

הפגיעה הקשה בבית הספר של אונר"א, שבבית חאנון, ממחישה כי בימים אלו אין ברצועת עזה ולו מקום אחד בטוח עבור האוכלוסייה האזרחית. גם בית הספר בו קיוו תושבי האזור למצוא מקלט, הפך לאזור מופגז. לאורך כל ימי הלחימה, דרש הצבא מהאוכלוסייה להתפנות מאזורים מסוימים ברצועה. אולם מדובר בדרישה שכמעט ואינה ניתנת לביצוע, זאת בין היתר נוכח הצפיפות ברצועה ובשל העובדה שאין מקום ברצועה אשר ניתן להגדירו כבטוח מהפצצות. התרעה אפקטיבית של הצבא אל האזרחים צריכה להבהיר לא רק מהיכן לברוח אלא גם היכן תושבים יהיו בטוחים ואיך יוכלו לנוע לשם ללא פגע. במכתב דחוף שנשלח לפני זמן קצר לשר הביטחון ולרמטכ"ל דרשו הארגונים לפתיחה מידית של ערוץ מילוט לאזרחים ולפצועים אל מחוץ לאזור הקרבות והכרזה על אזור מחסה בטוח, תוך הבטחת אפשרות לחזרתם עם סיום הלחימה.

24.07.14

"אשתי ואני פחדנו שיקרה משהו רע ליאסמין (בת 5) ולאוסאמה (בן 8). חשבנו שהבית של אחותי כוות'ר הוא מקום בטוח יותר. זה אזור צפוף של בתי מגורים ובדרך כלל שקט שם וההפצצות לא מגיעות לשם. אחרי ששלחנו את הילדים, דיברנו כמה פעמים בטלפון עם האחיות שלי והן סיפרו שיאסמין ואוסאמה מבסוטים ושכיף להם שם... בן דוד שלי התקשר אלי מח'אן יונס. הוא אמר שירו טיל על הבית של האחיות שלי וביקש ממני להגיע לשם מהר כי הילדים שלי נפגעו... רצתי כמו משוגע... הגעתי לשם תוך פחות מעשרים דקות. כשהייתי בפתח הבית, התחלתי להבין שמשהו נורא קרה... אנשים סיפרו לי בצער ששני הילדים שלי נהרגו... צעקתי ובכיתי בהיסטריה".

24.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-23.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 686 פלסטינים. בין ההרוגים: 163 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 69 נשים מתחת לגיל 60, 38 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 153 מההרוגים השתתפו בלחימה

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-32 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

24.07.14

הארגונים קראו לישראל למלא את חובותיה ולהבטיח כי יתמלאו הצרכים ההומניטאריים של האוכלוסייה האזרחית בעזה, בפרט בכל הנוגע לאספקה המידלדלת של חשמל ומים. למעלה ממחצית מאוכלוסיית רצועת עזה, 1.2 מיליון בני אדם, סובלים ממחסור במים זורמים ובשירותי תברואה, מאות אלפים סובלים ממחסור מוחלט בחשמל ומאות אלפים נוספים מקבלים הקצבה של עד חמש שעות חשמל ביממה. המחסור החמור נוצר בשל פגיעה קשה בתשתיות האזרחיות כתוצאה מהלחימה באזור. ארגונים הומניטאריים בינלאומיים טוענים כי קיימת סכנה מוחשית למשבר הומניטארי וסביבתי חמור כתוצאה מהמחסור במים ובשל חשיפה לסכנות בריאותיות חמורות לנוכח הצפת מי שפכים בין בתי מגורים וחלחולם למי השתייה.

23.07.14

"זה המקרה השלישי במשפחה שלי של פגיעה ישירה של קאסם. הראשון היה לפני בערך חמש שנים, קסאם פגע בביתו של אחי, ולפני שלוש שנים קסאם פגע בבית הוריי, לשמחתי אוכל לומר שהפגיעה אצלי מינורית יחסית.. שמעתי ארבעה מטחים, את אחת הנחיתות שמעתי בעצמה רבה שהרעידה את הממ"ד, שמעתי רעד של הדף, והתפוצצות של הזגוגיות, רעדתי ולא יכולתי לזוז, כשיצאתי ראיתי שהדלת נפרצה מעוצמת ההדף והתחלתי לראות שהתפזרו שם כל מיני שברי זכוכיות ורסיסים וטיח... הייתי מנותקת, לא עיכלתי את מה שהיה סביבי. הייתי בשוק. פיזית הייתי שם אבל לא מעבר לזה, ממש קשה לי להעריך כמה זמן."

23.07.14

בהפצצות בעזה נהרגו עד כה יותר מ-500 בני אדם, בהם יותר ממאה ועשרים ילדים. התקשורת נמנעת באופן עקבי מדיווח על ההרוגים הפלסטינים בעזה, מלבד פרסום מספרם. אבל בני אדם הם לא נתון סטטיסטי. בחדשות לא מדווחים, אז כדי לנסות ובכל זאת לתת לילדים שמות, פנינו לקול ישראל כדי לפרסם בתשלום תשדירים ברדיו, בהם מוקראים שמות הילדים, מעטים מהרבים שנהרגו. קול ישראל מסרב להשמיע את התשדירים בנימוק שהקראת שמות ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה היא "שנויה במחלוקת" פוליטית. התקשורת מועלת בחובתה ומסתירה מהציבור את התמונה המלאה, אבל אנחנו כבר חיים בעידן בו כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעזור ולספר את האמת, למרות ההשתקה. לילדים בעזה יש שמות. עזרו לנו לפרוץ את חומות ההשתקה.

23.07.14

"כל המשפחה ישבה במרפסת של הבית ונהנתה מהאווירה של אחרי ארוחת שבירת הצום. למרות אווירת הפחד הכללית... המצב בסביבה באותו זמן היה רגיל. שמענו רעש של מזל"טים באוויר, אבל זה דבר שגרתי פה. הבן שלי, מוסא, בן 4, ישב עלי. אשתי החזיקה על הידיים את חאזם התינוק.... ואז נחתו עלינו שני טילים. בין טיל אחד לשני היה הפרש של שניה או שתיים... היה פיצוץ גדול שהעיף את כולם... קשה לתאר את הרגעים אחרי הפיצוץ. ראיתי כמה מבני המשפחה שלי זרוקים על הארץ. חלק שכבו בלי לזוז. דם הכתים את הפנים שלהם ואת הבגדים שלהם. הילדים הקטנים בכו. הפנים של כולם היו מכוסים באבק והיה לי קשה לזהות אותם.

23.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-21.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 505 פלסטינים. בין ההרוגים: 140 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 56 נשים מתחת לגיל 60, 28 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 102 מההרוגים השתתפו בלחימה.

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, ו-27 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

22.07.14

"הילדים פחדו מאוד ורצו שנעבור לבתי הספר כי חשבו ששם יותר בטוח. הבן שלי, מוחמד, בן 18, בכה ואמר לי "את רוצה שנמות, כפי שעשית עם מטר". הבן שלי מטר, היה בן 17 כשנהרג במלחמה של 2009 ("מבצע עופרת יצוקה"), יחד עם בן דוד שלו מוחמד, שהיה בן 12. הם נהרגו בזמן שניסינו לברוח מההפצצות ביחד עם קרובי משפחה שנפצעו. אחת מהם, ר'אדה אבו חלימה, מתה מפצעיה אחרי שלושה חודשים. כשהוא אמר את זה פרצתי בבכי. בני מטר נהרג מול העיניים שלי ואחרי שאיבדתי אותו הייתי במצב קשה ולא תפקדתי במשך כמה זמן. אני ובעלי וההורים שלי התלבטנו עד שעות הבוקר והחלטנו לעזוב."

22.07.14