דיווחים

הספקנו להתקדם רק כמה צעדים ברחוב ואז ירו עלינו טיל. הוא פגע ממש קרוב למקום שבו הייתי. הטיל פגע ישירות בצלם, ח'אלד חמד והוא נהרג במקום. אחד מהחובשים, פואד ג'אבר, נפגע מרסיס בגב. [...] טיפלתי בילד שנפצע. [...] אחר כך טיפלתי בחובש פארס עפאנה [...]. לקחנו את שניהם לכיוון כלי-הרכב וגילינו שגם הם נפגעו בהפצצה. [...] רק אז הבנו את גודל הזוועה. בקטע קטן שבו עברתי ברחוב, בערך 300 מטר, ראיתי אישה ושישה או שבעה ילדים קטנים שוכבים מתים על הארץ. כמה מטרים משם ראיתי שני גברים מתים. מולם, בצד השני של הכביש, ראיתי גבר ואישה ולידם שני ילדים קטנים. כולם שכבו שם, מתים. אולי בני משפחה אחת."

08.08.14

עורכי הדין חגי קלעי וגלעד ברנע הגישו היום את תגובת בצלם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת תשובת המדינה לעתירת הארגון. בתגובתו, בצלם מדגיש כי ההלכה הקיימת קובעת באופן ברור כי מותר "לשדר פרסומת פוליטית ובלבד שתתמקד במסר עובדתי בלבד", וכי התשדיר שהוא מבקש לשדר עומד בתנאים אלו. עוד נאמר בתגובה כי רשות השידור אינה רשאית לשקול את זהות המשדר כפי שעשתה, ואינה רשאית לבחון אם העובדות המוצגות יכולות להתפרש בדרכים שונות על ידי שומעים שונים. עוד, אסור לרשות השידור לבחון את העובדות המוצגות בתשדיר אל מול מה שהיא תופסת כעמדת הממשלה. התנהלות זו סותרת את חובתה של רשות השידור לפעול באורח עצמאי ומעמידה בספק רב את יכולתה לקיים ביקורת אפקטיבית על השלטון. שינוי הכללים עליו ממליץ היועמ"ש דווקא בעת שהתשדיר של בצלם מובא לאישור מעלה חשש לאפליה פסולה

06.08.14

"שמענו פיצוץ קרוב לבית [...] פתאום נכנסו אח שלי ואשתו, היסטריים. אחמד אמר [...] שהוא חושש שזה היה טיל אזהרה. הוא ביקש שנצא מיד מהבית. [...] אמא אמרה שהיא רוצה ללכת לשירותים [...] פתאום הרגשתי שמשהו מושך אותי פנימה לתוך הבית ושהכול מתמוטט מעליי. עשן שחור התערבב עם אבק לבן. הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. הייתי מכוסה בהריסות. סילקתי את העפר מהפה שלי. הצלחתי להזיז חלק מההריסות שכיסו אותי והוצאתי את הראש מבין ההריסות. צעקתי לבן שלי. אחרי כמה קריאות הוא ענה ואמר שהוא לא יכול לזוז. אחר כך שמעתי את אמא קוראת לי והבנתי שהיא בחיים. [...] בבית החולים סיפרו לי שאחותי לילא נהרגה."

04.08.14

"הבית שלנו נמצא במרחק של 200 מטרים מהגבול הצפוני של רצועת עזה. אין לי ילדים קטנים אבל המצב במושב היה בלתי נסבל, רעש אימים מהירי משני הכיוונים. אי אפשר להתרכז בשום דבר. לפני שלושה שבועות יצאנו מהמושב. בימים האחרונים היינו בירושלים, בנצרת ואצל הילדים. [...] הילדים שלי ביקרו במושב בפעם האחרונה בפסח. בזמן הביקור שלהם, הייתה אזעקת צבע אדום. הנכדים שלי התעוררו בזמן שהעברנו אותם לממ"ד ומאז הם לא מוכנים לחזור."

04.08.14

ביום שישי, 18.7.14, בסביבות השעה 21:00, בערך שעתיים אחרי שאני והמשפחה שלי עזבנו את הבית שלנו בבית חאנון, בשעת תפילת הערב השנייה, שמעתי פיצוץ חזק. אחד הבתים בשכונה שאליה עברנו, במרחק של בערך 40-30 מטרים מהבית שהתארחנו בו, נפגע [...] יצאתי מהבית והגעתי בריצה לבית שהופצץ. הגיעו עוד הרבה שכנים מהבתים הסמוכים. התחלנו לפנות את הנפגעים לאמבולנסים שהגיעו תוך זמן קצר. אחרי שסיימנו לפנות את כולם התבררו תוצאות ההפגזה – שמונה בני משפחה נהרגו וארבעה נפצעו. התברר לי שאני מכיר חלק מההרוגים – את עבד א-רחמן אבו ג'ראד, אשתו, רג'אא, ושני הילדים שלהם – בן חצי שנה ובן שש.

03.08.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-02.08.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 1,510 פלסטינים. בין ההרוגים: 366 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 174 נשים מתחת לגיל 60, 75 נשים וגברים מעל גיל 60.

מאז תחילת המבצע ועד לערב ה-3.08.14 נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים ואזרח זר אחד. 64 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

03.08.14

מדובר בהפצצה הקטלנית ביותר על מבנה מגורים יחיד בעזה מזה שנים ארוכות, וככל הנראה - מעולם. בבניין גרו בשכירות חמש משפחות המונות כחמישים נפשות. חלק מהמשפחות אירחו אצלן בזמן ההפצצה קרובי משפחה שהגיעו לאחר שברחו מבתיהם באזורים הנחשבים למסוכנים יותר. ככל הידוע לבצלם, להפצצת הבניין לא קדמה כל התרעה. בצלם ימשיך לתחקר את האירוע, אולם כבר כעת ניתן לקבוע כי הפצצת הבית היתה בלתי חוקית וכי אין כל דרך להצדיק את מותם של אזרחים כה רבים, בכללם 18 קטינים ושמונה נשים. ישראל שבה וטוענת כי אין לה כל כוונה לפגוע באזרחים. אולם היום, לאחר למעלה משלושה שבועות שבהם ישראל מבצעת הפצצות קטלניות ברצועה, שגרמו כבר למותם של מאות אזרחים ולהחרבת עשרות משפחות, טענה זו כבר ריקה מתוכן.

01.08.14

"אחרי שעברנו מרחק קצר פגשנו צעיר, תושב השכונה, שרצה להגיע לבית שלו כדי לבדוק את בני משפחתו. הוא לבש ג'ינס וחולצה ירוקה. הוא ביקש שנעזור לו ונלווה אותו... היינו בהלם ממה שראינו. א-שוג'אעיה הפכה לעיר רפאים במובן המלא של המילה, עיר של חורבות, עיר הרוסה. הכל היה הרוס לגמרי, בתים, עסקים והכל... הלכנו מרחק של בין 300-200 מטר עד שהגענו לבית שלו. הבית נהרס לחלוטין. הוא עמד בתוך ההריסות וצעק וקרא למוניר אבל אף אחד לא ענה, ואז הוא אמר לי: אין אף אחד כאן, אני לא יודע לאן הלכו, כנראה שנהרגו [...] שמענו ירי של קליע בודד והצעיר נפל על הקרקע."

31.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-30.7.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 1262 פלסטינים. בין ההרוגים: 314 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 148 נשים מתחת לגיל 60, 62 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 172 מההרוגים השתתפו בלחימה.

מאז תחילת המבצע ועד לערב ה-31.7.14 נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים ואזרח זר אחד. 56 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

31.07.14

הדיון בעתירה שהגישו עוה"ד חגי קלעי וגלעד ברנע בשם בצלם נגד פסילת התשדירים המציינים את שמות הילדים שנהרגו בעזה התקיים היום, חמישי, 31.7.14 בבג"ץ בהרכב שכלל את אלייקים רובינשטיין, ניל הנדל, אורי שוהם. לקראת הדיון הודיעה רשות השידור כי תפסיק לשדר שני תשדירים, אחד מטעם "המטה לחוסן לאומי", הקורא להמשך המבצע עד ל"ניצחון" בו, והשני מטעם צעירי חב"ד, הקורא להניח תפילין לשם "הצלחת המבצע". במהלך הדיון הסביר נציג רשות השידור כי התשדירים אושרו "בטעות". בצלם טוען כי תשדירים אלו נוקטים עמדה ברורה בעניין שנוי במחלוקת, ואושרו לשידור בניגוד לתקנות. להבדיל, תשדיר בצלם הוא עובדתי בלבד, בהתאם לתקנות. השופטים נתנו למדינה ארכה להגיש את עמדתה עד ל-4.8.14.

31.07.14

ב-26.7.14 במהלך הפוגה הומניטארית, ביקר מוחמד סבאח, תחקירן השטח של בצלם בצפון הרצועה, בכמה אזורים בצפון הרצועה. סבאח תיאר את מראות ההפוגה. את ביקורו בבית חאנון תיאר כך: "המצב בבית חאנון היה קשה ביותר. ראיתי אנשים מנסים לקחת מעט רכוש ובורחים מהמקום מהר ככל האפשר, בעקבות הירי הארטילרי שנמשך כמה ימים, הפחד מהפלישה הקרקעית והפגיעה בבית הספר של אונר"א ובבית החולים בבית חאנון." בתמונות שלפניכם תיעד סבאח את המראות בעיירה בית חאנון.

30.07.14

מאז החל מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה ב-8.7.14 קיימו פלסטינים ברחבי הגדה המערבית שביתות, עצרות, תהלוכות והפגנות, כדי להביע הזדהות עם תושבי עזה ומחאה על מעשי הצבא. בחלק מההפגנות יידו פלסטינים אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, השליכו לעברם בקבוקי תבערה, הבעירו צמיגים, ובמקרה אחד, בהפגנה בקלנדיה, אף נורתה אש חיה. מתחקיר ראשוני שביצעו תחקירני השטח של בצלם ברחבי הגדה המערבית עולה כי ברבים מהמקרים הגיבו כוחות הביטחון בירי אש חיה. מהמידע הראשוני שהגיע לידי בצלם עולה חשד כי דרגי הפיקוד בגדה המערבית התירו לכוחות הביטחון להשתמש באש חיה כאמצעי לפיזור ההפגנות, גם בעימותים עם מיידי אבנים שאינם חמושים ובמצבים שבהם לא נשקפה לאיש סכנת חיים.

29.07.14

בצלם עתר היום לבג"ץ כדי שיחייב את רשות השידור לשדר תשדירי שירות שהפיק, בהם מוקראת רשימה של חלק משמות יותר מ-170 הילדים הפלסטינים עד גיל 15 שנהרגו בעזה במסגרת מבצע "צוק איתן". תשדירי השירות נפסלו על ידי רשות השידור בנימוק שהם "שנויים במחלוקת", לא מאוזנים ועלולים לעורר מחלוקת ציבורית לגבי המבצע. בעתירה אומר בצלם כי על רקע הלחימה הקשה המתקיימת בימים אלו, הגובה מחיר כבד הן מהאוכלוסיה האזרחית הישראלית ומכוחות צה"ל ובמיוחד מהאוכלוסיה האזרחית הפלסטינית, ביקש להציף לציבור בישראל את הפגיעות הנגרמות לבני אדם שלא השתתפו בלחימה. זאת משום שעל אף שכל הערוצים משדרים במתכונת של "גל פתוח", נמנעת התקשורת הישראלית מהתייחסות ממשית לנפגעים הפלסטינים הרבים.

29.07.14

חיכינו לשחר כדי לעזוב את הבית. הילדים שלי לא הפסיקו לבכות כל הלילה. ביום שישי (18.7) ב-05:30 לפנות בוקר יצאתי עם המשפחה שלי בלי לקחת איתנו שום דבר. חלק מהילדים אפילו לא הספיקו למצוא נעליים ויצאו יחפים. הרבה אנשים עזבו את אל-קרארה כמונו. הלכנו ברגל עד לח'אן יונס, מרחק של בערך שמונה קילומטרים. פחדנו שההפגזות לא ייפסקו ורצינו להתרחק כמה שאפשר. בסוף הגענו עייפים וחרדים לבית ספר של אונר"א, מול בית חולים ח'אן יונס. השארנו בבית 25 ראשי צאן, סוסה וסיח ועופות. לא היה לנו מקום בטוח להעביר אותם אליו. אני לא יודע אם הם נפגעו או לא, אבל עכשיו אין מי שיאכיל אותם ויטפל בהם.

28.07.14

"החלטתי ללכת ברגל לבית של אחותי בשכונת א-רימאל. זה היה מאוד מסוכן. הלכנו בטור, אחד מאחורי השני. אני החזקתי את עבד א-רחמאן והוא נאחז בי חזק. הלכנו צמוד לקירות של הבניינים ולדלתות של העסקים הסגורים וניסינו למצוא מחסה מתחת עצים וסככות. הרגשנו שאנחנו הולכים בעיר רפאים. המוות כיתר אותנו מכל עבר... התפללתי שאלוהים יגן עלי ועל הילדים. הלכתי עד שהגענו לבית החולים בבית חאנון. פגשתי שם את בעלי שלא ראיתי מאז תחילת המלחמה, כי הוא כל הזמן בעבודה. לקחנו מונית ונסענו לבית של אחותי בשכונת א-רימאל שבו כבר היו קרובי משפחה. ביחד היינו 31 נפשות. המשכתי לפחד כי שום מקום לא בטוח."

27.07.14

"ישבתי בבית וקראתי בקוראן כשפתאום שמעתי פיצוץ חזק. בהתחלה חשבתי שהפיצוץ היה ברחוב או בבית של השכנים. אבל מהר הבנתי שהפיצוץ היה ממש בגג של הבית שלי. לא האמנתי שהבית שלי הופצץ. יצאתי במהירות מהבית ועליתי במדרגות אל הגג. הכול היה מלא עשן ואבק. כשהעשן והאבק התפזרו נחרדתי למצוא את הילדים שלי ושל האחים שלי. ראיתי ערימה של חמישה ילדים, ממש שוכבים אחד על השני... בדרך לבית החולים אפנאן נפטרה, בזמן שהחזקתי אותה בידיים. התעלפתי. התעוררתי רק בבית החולים. שם אמרו לי שהבן שלי, עודאי, נפגע באופן קשה במעיים ושיש לו שברים ברגל. אחר כך סיפרו לי ששניים מהאחיינים שלי נהרגו."

27.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-26.7.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 878 פלסטינים. בין ההרוגים: 207 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 88 נשים מתחת לגיל 60, 47 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה., מהתחקיר הראשוני עולה כי 165 מההרוגים השתתפו בלחימה.

מאז תחילת המבצע ועד ל-27.7.14 אחר-הצהריים נהרגו  בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-43 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

27.07.14

מאז תחילת הלחימה בעזה, הרשת מוצפת בסרטונים רבים מספור שמתעדים את הלחימה ברצועת עזה ותוצאותיה. במקרים רבים קשה להעריך את אמינות הסרטונים ואת ההקשר בהם צולמו. בלוג זה ילקט ממקורות שונים ברשת סרטונים המביאים בעינינו תמונה חשובה. לבצלם אין מידע מלא בנוגע למרביתם, ולכן צירפנו אליהם טקסט שמסייע לצופה להבין את ההקשר ומפרט מה התפרסם בתקשורת לגביהם, ומהם פערי המידע בעניינם. אזהרה: רוב הסרטונים מכילים רגעים קשים לצפייה

27.07.14

ב-11.7.14 הופצצה מכונית של עובדי עיריית אל-בוריג' בעת שהיו בדרכם לבדוק מבנים שהופצצו. בהפצצה נפצעו גם שתי ילדות שהיו בבית סמוך, אחת מהן קשה. אמן, פאווזיה אל-קרינאווי, סיפרה בעדות שמסרה לבצלם: "פתאום שמעתי פיצוץ חזק מאוד. פצצה פגעה קרוב מאוד לבית. הבית התמלא אבק ועשן. רצתי לחדר של הבנות וראיתי אותן. שתיהן שכבו על הרצפה. ראיתי ששהד מדממת. סלווא שכבה לידה. היא צעקה. הייתי בהלם ולא קלטתי מה קורה. מהחלון ראיתי מכונית עולה באש, ממש ליד הבית שלנו. התחלתי לטפל בבנות. שהד לא זזה. פחדתי שהיא נהרגה. קראתי לעזרה וכמה אנשים שהיו ברחוב באו לעזור לי. הם עזרו לי לפנות את הבנות שלי לבית החולים. "

27.07.14

"אשתי ואני פחדנו שיקרה משהו רע ליאסמין (בת 5) ולאוסאמה (בן 8). חשבנו שהבית של אחותי כוות'ר הוא מקום בטוח יותר. זה אזור צפוף של בתי מגורים ובדרך כלל שקט שם וההפצצות לא מגיעות לשם. אחרי ששלחנו את הילדים, דיברנו כמה פעמים בטלפון עם האחיות שלי והן סיפרו שיאסמין ואוסאמה מבסוטים ושכיף להם שם... בן דוד שלי התקשר אלי מח'אן יונס. הוא אמר שירו טיל על הבית של האחיות שלי וביקש ממני להגיע לשם מהר כי הילדים שלי נפגעו... רצתי כמו משוגע... הגעתי לשם תוך פחות מעשרים דקות. כשהייתי בפתח הבית, התחלתי להבין שמשהו נורא קרה... אנשים סיפרו לי בצער ששני הילדים שלי נהרגו... צעקתי ובכיתי בהיסטריה".

24.07.14