דיווחים

מאז החל מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה ב-8.7.14 קיימו פלסטינים ברחבי הגדה המערבית שביתות, עצרות, תהלוכות והפגנות, כדי להביע הזדהות עם תושבי עזה ומחאה על מעשי הצבא. בחלק מההפגנות יידו פלסטינים אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, השליכו לעברם בקבוקי תבערה, הבעירו צמיגים, ובמקרה אחד, בהפגנה בקלנדיה, אף נורתה אש חיה. מתחקיר ראשוני שביצעו תחקירני השטח של בצלם ברחבי הגדה המערבית עולה כי ברבים מהמקרים הגיבו כוחות הביטחון בירי אש חיה. מהמידע הראשוני שהגיע לידי בצלם עולה חשד כי דרגי הפיקוד בגדה המערבית התירו לכוחות הביטחון להשתמש באש חיה כאמצעי לפיזור ההפגנות, גם בעימותים עם מיידי אבנים שאינם חמושים ובמצבים שבהם לא נשקפה לאיש סכנת חיים.

29.07.14

חיכינו לשחר כדי לעזוב את הבית. הילדים שלי לא הפסיקו לבכות כל הלילה. ביום שישי (18.7) ב-05:30 לפנות בוקר יצאתי עם המשפחה שלי בלי לקחת איתנו שום דבר. חלק מהילדים אפילו לא הספיקו למצוא נעליים ויצאו יחפים. הרבה אנשים עזבו את אל-קרארה כמונו. הלכנו ברגל עד לח'אן יונס, מרחק של בערך שמונה קילומטרים. פחדנו שההפגזות לא ייפסקו ורצינו להתרחק כמה שאפשר. בסוף הגענו עייפים וחרדים לבית ספר של אונר"א, מול בית חולים ח'אן יונס. השארנו בבית 25 ראשי צאן, סוסה וסיח ועופות. לא היה לנו מקום בטוח להעביר אותם אליו. אני לא יודע אם הם נפגעו או לא, אבל עכשיו אין מי שיאכיל אותם ויטפל בהם.

28.07.14

ב-11.7.14 הופצצה מכונית של עובדי עיריית אל-בוריג' בעת שהיו בדרכם לבדוק מבנים שהופצצו. בהפצצה נפצעו גם שתי ילדות שהיו בבית סמוך, אחת מהן קשה. אמן, פאווזיה אל-קרינאווי, סיפרה בעדות שמסרה לבצלם: "פתאום שמעתי פיצוץ חזק מאוד. פצצה פגעה קרוב מאוד לבית. הבית התמלא אבק ועשן. רצתי לחדר של הבנות וראיתי אותן. שתיהן שכבו על הרצפה. ראיתי ששהד מדממת. סלווא שכבה לידה. היא צעקה. הייתי בהלם ולא קלטתי מה קורה. מהחלון ראיתי מכונית עולה באש, ממש ליד הבית שלנו. התחלתי לטפל בבנות. שהד לא זזה. פחדתי שהיא נהרגה. קראתי לעזרה וכמה אנשים שהיו ברחוב באו לעזור לי. הם עזרו לי לפנות את הבנות שלי לבית החולים. "

27.07.14

"החלטתי ללכת ברגל לבית של אחותי בשכונת א-רימאל. זה היה מאוד מסוכן. הלכנו בטור, אחד מאחורי השני. אני החזקתי את עבד א-רחמאן והוא נאחז בי חזק. הלכנו צמוד לקירות של הבניינים ולדלתות של העסקים הסגורים וניסינו למצוא מחסה מתחת עצים וסככות. הרגשנו שאנחנו הולכים בעיר רפאים. המוות כיתר אותנו מכל עבר... התפללתי שאלוהים יגן עלי ועל הילדים. הלכתי עד שהגענו לבית החולים בבית חאנון. פגשתי שם את בעלי שלא ראיתי מאז תחילת המלחמה, כי הוא כל הזמן בעבודה. לקחנו מונית ונסענו לבית של אחותי בשכונת א-רימאל שבו כבר היו קרובי משפחה. ביחד היינו 31 נפשות. המשכתי לפחד כי שום מקום לא בטוח."

27.07.14

"ישבתי בבית וקראתי בקוראן כשפתאום שמעתי פיצוץ חזק. בהתחלה חשבתי שהפיצוץ היה ברחוב או בבית של השכנים. אבל מהר הבנתי שהפיצוץ היה ממש בגג של הבית שלי. לא האמנתי שהבית שלי הופצץ. יצאתי במהירות מהבית ועליתי במדרגות אל הגג. הכול היה מלא עשן ואבק. כשהעשן והאבק התפזרו נחרדתי למצוא את הילדים שלי ושל האחים שלי. ראיתי ערימה של חמישה ילדים, ממש שוכבים אחד על השני... בדרך לבית החולים אפנאן נפטרה, בזמן שהחזקתי אותה בידיים. התעלפתי. התעוררתי רק בבית החולים. שם אמרו לי שהבן שלי, עודאי, נפגע באופן קשה במעיים ושיש לו שברים ברגל. אחר כך סיפרו לי ששניים מהאחיינים שלי נהרגו."

27.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד לבוקר ה-26.7.14*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 878 פלסטינים. בין ההרוגים: 207 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 88 נשים מתחת לגיל 60, 47 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה., מהתחקיר הראשוני עולה כי 165 מההרוגים השתתפו בלחימה.

מאז תחילת המבצע ועד ל-27.7.14 אחר-הצהריים נהרגו  בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-43 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

27.07.14

מאז תחילת הלחימה בעזה, הרשת מוצפת בסרטונים רבים מספור שמתעדים את הלחימה ברצועת עזה ותוצאותיה. במקרים רבים קשה להעריך את אמינות הסרטונים ואת ההקשר בהם צולמו. בלוג זה ילקט ממקורות שונים ברשת סרטונים המביאים בעינינו תמונה חשובה. לבצלם אין מידע מלא בנוגע למרביתם, ולכן צירפנו אליהם טקסט שמסייע לצופה להבין את ההקשר ומפרט מה התפרסם בתקשורת לגביהם, ומהם פערי המידע בעניינם. אזהרה: רוב הסרטונים מכילים רגעים קשים לצפייה

27.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-23.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 686 פלסטינים. בין ההרוגים: 163 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 69 נשים מתחת לגיל 60, 38 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 153 מההרוגים השתתפו בלחימה

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, אזרח זר אחד ו-32 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

24.07.14

הפגיעה הקשה בבית הספר של אונר"א, שבבית חאנון, ממחישה כי בימים אלו אין ברצועת עזה ולו מקום אחד בטוח עבור האוכלוסייה האזרחית. גם בית הספר בו קיוו תושבי האזור למצוא מקלט, הפך לאזור מופגז. לאורך כל ימי הלחימה, דרש הצבא מהאוכלוסייה להתפנות מאזורים מסוימים ברצועה. אולם מדובר בדרישה שכמעט ואינה ניתנת לביצוע, זאת בין היתר נוכח הצפיפות ברצועה ובשל העובדה שאין מקום ברצועה אשר ניתן להגדירו כבטוח מהפצצות. התרעה אפקטיבית של הצבא אל האזרחים צריכה להבהיר לא רק מהיכן לברוח אלא גם היכן תושבים יהיו בטוחים ואיך יוכלו לנוע לשם ללא פגע. במכתב דחוף שנשלח לפני זמן קצר לשר הביטחון ולרמטכ"ל דרשו הארגונים לפתיחה מידית של ערוץ מילוט לאזרחים ולפצועים אל מחוץ לאזור הקרבות והכרזה על אזור מחסה בטוח, תוך הבטחת אפשרות לחזרתם עם סיום הלחימה.

24.07.14

"אשתי ואני פחדנו שיקרה משהו רע ליאסמין (בת 5) ולאוסאמה (בן 8). חשבנו שהבית של אחותי כוות'ר הוא מקום בטוח יותר. זה אזור צפוף של בתי מגורים ובדרך כלל שקט שם וההפצצות לא מגיעות לשם. אחרי ששלחנו את הילדים, דיברנו כמה פעמים בטלפון עם האחיות שלי והן סיפרו שיאסמין ואוסאמה מבסוטים ושכיף להם שם... בן דוד שלי התקשר אלי מח'אן יונס. הוא אמר שירו טיל על הבית של האחיות שלי וביקש ממני להגיע לשם מהר כי הילדים שלי נפגעו... רצתי כמו משוגע... הגעתי לשם תוך פחות מעשרים דקות. כשהייתי בפתח הבית, התחלתי להבין שמשהו נורא קרה... אנשים סיפרו לי בצער ששני הילדים שלי נהרגו... צעקתי ובכיתי בהיסטריה".

24.07.14

הארגונים קראו לישראל למלא את חובותיה ולהבטיח כי יתמלאו הצרכים ההומניטאריים של האוכלוסייה האזרחית בעזה, בפרט בכל הנוגע לאספקה המידלדלת של חשמל ומים. למעלה ממחצית מאוכלוסיית רצועת עזה, 1.2 מיליון בני אדם, סובלים ממחסור במים זורמים ובשירותי תברואה, מאות אלפים סובלים ממחסור מוחלט בחשמל ומאות אלפים נוספים מקבלים הקצבה של עד חמש שעות חשמל ביממה. המחסור החמור נוצר בשל פגיעה קשה בתשתיות האזרחיות כתוצאה מהלחימה באזור. ארגונים הומניטאריים בינלאומיים טוענים כי קיימת סכנה מוחשית למשבר הומניטארי וסביבתי חמור כתוצאה מהמחסור במים ובשל חשיפה לסכנות בריאותיות חמורות לנוכח הצפת מי שפכים בין בתי מגורים וחלחולם למי השתייה.

23.07.14

"זה המקרה השלישי במשפחה שלי של פגיעה ישירה של קאסם. הראשון היה לפני בערך חמש שנים, קסאם פגע בביתו של אחי, ולפני שלוש שנים קסאם פגע בבית הוריי, לשמחתי אוכל לומר שהפגיעה אצלי מינורית יחסית.. שמעתי ארבעה מטחים, את אחת הנחיתות שמעתי בעצמה רבה שהרעידה את הממ"ד, שמעתי רעד של הדף, והתפוצצות של הזגוגיות, רעדתי ולא יכולתי לזוז, כשיצאתי ראיתי שהדלת נפרצה מעוצמת ההדף והתחלתי לראות שהתפזרו שם כל מיני שברי זכוכיות ורסיסים וטיח... הייתי מנותקת, לא עיכלתי את מה שהיה סביבי. הייתי בשוק. פיזית הייתי שם אבל לא מעבר לזה, ממש קשה לי להעריך כמה זמן."

23.07.14

בהפצצות בעזה נהרגו עד כה יותר מ-500 בני אדם, בהם יותר ממאה ועשרים ילדים. התקשורת נמנעת באופן עקבי מדיווח על ההרוגים הפלסטינים בעזה, מלבד פרסום מספרם. אבל בני אדם הם לא נתון סטטיסטי. בחדשות לא מדווחים, אז כדי לנסות ובכל זאת לתת לילדים שמות, פנינו לקול ישראל כדי לפרסם בתשלום תשדירים ברדיו, בהם מוקראים שמות הילדים, מעטים מהרבים שנהרגו. קול ישראל מסרב להשמיע את התשדירים בנימוק שהקראת שמות ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה היא "שנויה במחלוקת" פוליטית. התקשורת מועלת בחובתה ומסתירה מהציבור את התמונה המלאה, אבל אנחנו כבר חיים בעידן בו כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעזור ולספר את האמת, למרות ההשתקה. לילדים בעזה יש שמות. עזרו לנו לפרוץ את חומות ההשתקה.

23.07.14

"כל המשפחה ישבה במרפסת של הבית ונהנתה מהאווירה של אחרי ארוחת שבירת הצום. למרות אווירת הפחד הכללית... המצב בסביבה באותו זמן היה רגיל. שמענו רעש של מזל"טים באוויר, אבל זה דבר שגרתי פה. הבן שלי, מוסא, בן 4, ישב עלי. אשתי החזיקה על הידיים את חאזם התינוק.... ואז נחתו עלינו שני טילים. בין טיל אחד לשני היה הפרש של שניה או שתיים... היה פיצוץ גדול שהעיף את כולם... קשה לתאר את הרגעים אחרי הפיצוץ. ראיתי כמה מבני המשפחה שלי זרוקים על הארץ. חלק שכבו בלי לזוז. דם הכתים את הפנים שלהם ואת הבגדים שלהם. הילדים הקטנים בכו. הפנים של כולם היו מכוסים באבק והיה לי קשה לזהות אותם.

23.07.14

מיליוני אזרחים ישראלים, רבים מהם ילדים, חיים כבר יותר משבועיים תחת אימת הרקטות ועבור מאות אלפי תושבים בדרום ישראל, שגרה איומה זו היא מצב מתמשך. המתקפות הבלתי פוסקות שיבשו את חייהם, שללו מהם את הזכות לחיות בביטחון ופגעו ביכולתם להתפרנס. כל יציאה שלהם לעבודה, ללימודים או לבילוי מלווה בתחושת סכנה וחלקם אף החליטו להעתיק את מקום מושבם מחשש שהם או בני משפחתם ייפגעו.
את התמונות שלפניכם צילמו דודו גרינשפן מבאר שבע, צלמי אקטיבסטילס וצלמי רויטרס.

22.07.14

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-21.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 505 פלסטינים. בין ההרוגים: 140 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 56 נשים מתחת לגיל 60, 28 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 102 מההרוגים השתתפו בלחימה.

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, ו-27 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

22.07.14

"הילדים פחדו מאוד ורצו שנעבור לבתי הספר כי חשבו ששם יותר בטוח. הבן שלי, מוחמד, בן 18, בכה ואמר לי "את רוצה שנמות, כפי שעשית עם מטר". הבן שלי מטר, היה בן 17 כשנהרג במלחמה של 2009 ("מבצע עופרת יצוקה"), יחד עם בן דוד שלו מוחמד, שהיה בן 12. הם נהרגו בזמן שניסינו לברוח מההפצצות ביחד עם קרובי משפחה שנפצעו. אחת מהם, ר'אדה אבו חלימה, מתה מפצעיה אחרי שלושה חודשים. כשהוא אמר את זה פרצתי בבכי. בני מטר נהרג מול העיניים שלי ואחרי שאיבדתי אותו הייתי במצב קשה ולא תפקדתי במשך כמה זמן. אני ובעלי וההורים שלי התלבטנו עד שעות הבוקר והחלטנו לעזוב."

22.07.14

10 ארגונים דורשים מהיועמ"ש להנחות את הממשלה להימנע מהפרת דיני הלחימה, ולפעול לבחינת מדיניות התקיפה והוראות הפתיחה באש. הארגונים דורשים לברר אם היועמ"ש קיים ביקורת על הייעוץ המשפטי שסיפקה הפרקליטות הצבאית במסגרת "צוק איתן", וקוראים לו לפעול להקמת מנגנון חקירה חיצוני, עצמאי ואפקטיבי לבחינת החלטות הדרג המדיני והפיקודי כנדרש על פי הדין הבינלאומי וכפי שעולה גם מפסיקות בג"ץ.במכתב מצוינים כמה מקרים של פגיעות קשות באזרחים. בשכונת שוג'אעיה, חושפים הנתונים שנאספו תמונה קשה של הרג עשרות פלסטינים, מתוכם לפחות 17 ילדים ו- 14 נשים, באופן שמעלה חשש כבד בנוגע לחוקיות הפעולה, ובפרט להפרתם של עקרונות יסוד בדיני הלחימה, ובראשם עקרון ההבחנה בין לוחמים לאזרחים. הארגונים עומדים על כך שיש להימנע מפעולות שאינן מאפשרות הבחנה בין לוחמים לאזרחים, ויש למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים.

21.07.14

הזוועה בעזה מגיעה לממדים שאי אפשר לשאת: ישראל מפציצה בתים על יושביהם, משפחות שלמות נקברות תחת ההריסות, רחובות נחרבים. עד עתה, מאות נהרגו ורק ביממה האחרונה נוספו לרשימות עשרות הרוגים, רבים מהם נשים וילדים. חמאס אינו מתיימר לפעול בהתאם לכללי הלחימה. ישראל כן מתיימרת, אך מטילה על חמאס את האחריות לתוצאות מעשיה. אבל מעשיו הלא חוקיים של צד אחד אינם יכולים להצדיק מעשים לא חוקיים של הצד השני. כל צד נושא באחריות לתוצאות מעשיו. נוכח המציאות המחרידה בעזה, אי אפשר עוד לקבל את השימוש הציני שעושה ישראל במונחים משפטיים כמו "מידתיות", "אבחנה" ו"חובת זהירות", שהפכו בידיה לכלי שנועד להצדיק את המוות ואת ההרס שהיא זורעת ברצועה.

21.07.14

"בסביבות 5:30 התעוררתי משני פיצוצים חזקים. כל הבית רעד. קירות קרסו. הייתה היסטריה גדולה בבית. הגיעו שכנים והתחלנו להפוך את ההריסות ולחפש את כולם. היה ברור מההתחלה שהנזק הגדול היה בחדר של הנשים. החדר היה חשוך ומלא עשן.  מצאנו את אחותי, רוויידה. היא נפגעה קשה מרסיסים גדולים, אבל הייתה עדיין בחיים. הוצאנו אותה מתחת להריסות. אחד מהצינורות התומכים של הגג של היה נעוץ לה במותן. הוצאנו אותו מהגוף שלה. הרמנו אותה והוצאנו אותה מהבית לרחוב. אחר כך מצאנו גם את אימא שלי. היא הייתה מכוסה בדם ושכבה בפינת החדר נאנקת מכאבים. היה לה קשה לנשום, אבל הפציעה שלה נראתה פחות קשה. אחותי חנאן נפצעה קשה בבטן ובחזה. היא עדיין נשמה. גם אחי, מרוואן נפגע. השכנים עזרו לנו להוציא את הנפגעים מחוץ לבית. "

21.07.14