5.10.11: גיל הקטינות בשטחים הועלה ל-18, כמו בישראל; הפגיעה בזכויות הקטינים נותרה

הצבא השווה את גיל הקטינות בגדה המערבית לזה המקובל בישראל ובעולם, אך טרם ביצע את השינויים הנדרשים בחקיקה על מנת להבטיח לקטינים פלסטינים הגנות ראויות

ב-27.9.11 חתם אלוף פיקוד המרכז על תיקון 10 לצו בדבר הוראות ביטחון, ובו שינויים בחקיקה הנוגעת לקטינים במערכת המשפט הצבאית. חקיקה זו חלה על פלסטינים בגדה המערבית, בעוד שישראלים המתגוררים בשטחים נשפטים תחת חוק העונשין הישראלי.

בתיקון נקבע כי גיל הקטינות יועלה מ-16 ל-18. בצלם מברך על תיקון ראוי זה המשווה את גיל הקטינות בגדה המערבית לזה המקובל בעולם ובישראל. עם זאת, אין בו כדי לענות על הפגיעה הקשה בזכויותיהם של קטינים פלסטינים, שכן עד כה לא כיבדו הרשויות כראוי את זכויותיהם של פלסטינים גם מתחת לגיל 16. בדו"ח "ילד אסור, ילד מותר" הראה בצלם כיצד מפרות הרשויות את זכויותיהם של קטינים פלסטינים החשודים ביידוי אבנים בכל מהלך המעצר, החקירה, המשפט והמאסר.

בנוסף לכך, הצו כולל שינויים מינוריים לזכויות קטינים במעצר ובחקירה, שאין בהם כדי להפוך את העלאת גיל הקטינות למשמעותי:

• מעורבות הורים: החובה להודיע להורים ללא שיהוי על מעצר קטין הייתה מעוגנת בחקיקה שקדמה לתיקון. התיקון הרחיב במעט הוראה זו וקובע כי יש ליידע את ההורים הן על המעצר והן על החקירה של ילדיהם, וזאת באופן מיידי. עם זאת, בתיקון מופיעים גם סייגים רבים המאפשרים לגורמים האחראים להימנע מהודעה כזו. ראשית, אם הקטין לא מסר את פרטי ההורים, לא מוטלת על הרשויות כל חובה לאתרם. שנית, ניתן להימנע מהודעה כזו אם ההורים לא אותרו לאחר שנעשה "מאמץ סביר בנסיבות העניין", אך אין כל הגדרה מה ייחשב למאמץ כזה. שלישית, הצו מאפשר להימנע מהודעה כזו אם קיים "חשד סביר" לשיבוש הליכי חקירה או אם הדבר עלול "לפגוע בביטחון האזור". התיקון אינו מפרש מונחים אלה ומעניק בכך מקום נרחב לשיקול דעתם של החוקרים.
• אזהרה וזכות התייעצות: התיקון דורש להודיע לקטין חשוד על זכותו להתייעץ עם עורך דין ביחידות. אולם, הוא אינו מבטיח בצורה ראויה את מימושה של זכות זו: החוקר מחויב ליידע את הסניגור על חקירת הקטין ונקבע במפורש שהודעה כזו לא תעכב את החקירה. בנוסף, על החוקר למסור את ההודעה "לסניגור אשר הקטין מסר את פרטיו", על אף הסבירות הנמוכה שברשות קטין שנעצר יהיו פרטי קשר של עורך דין.
• משך הזמן שבו ניתן להעמיד קטין לדין: עד כה קבע החוק כי אין להעמיד קטין לדין אם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה. התיקון מצמצם תקופה זו לשנה, אולם קובע כי הצמצום לא יחול על מי שנאשם ברשימה ארוכה של עבירות המוגדרות כעבירות ביטחון, ובהן: גרימת מוות, תקיפה, יידוי אבנים, השתתפות בהפגנות וארגונן, הפרעה לחייל, זריקת חפץ מבעיר ועוד. למעשה, התיקון לא יחול על רוב הקטינים הנאשמים בעבירות שמוגדרות ביטחוניות.
• החזקת קטינים עם בגירים במעצר ובמאסר: התיקון מסייג את האיסור הגורף על החזקת קטינים עם בגירים, וקובע כי ניתן להחזיק קטינים מעל גיל 16 יחד עם בגירים, בתנאי שההחזקה בתנאים אלה הינה לטובת הקטינים וכי לבגירים אין גישה לקטינים בשעות השינה. אין כל הסבר מדוע קטינים מעל גיל 16 יכולים להיות מוחזקים עם בגירים, רגע לאחר שגיל הקטינות הועלה באופן גורף ל-18. החזקה משותפת של קטינים ובגירים היא בעייתית. כפי שציינה שופטת בית המשפט הצבאי לנוער ביהודה, רס"ן שרון ריבלין-אחאי, בנוגע לכליאת קטינים בני 17-16 עם בגירים: "אין להכביר מילים אודות הנזק שסוג כזה של כליאה יכול לגרום לקטין בהמשך דרכו" ([יהודה] 1261/09, התביעה הצבאית נ' ח"פ, 23.2.09).

השינויים הקלים שנערכו בחקיקה הצבאית אינם מעניקים הגנה ראויה לזכויותיהם של קטינים פלסטינים החשודים בביצוע עבירות. גם לאחר התיקון, קיים פער משמעותי בין הזכויות המוקנות לקטינים במשפט הישראלי והבינלאומי לבין אלה המוקנות בחוק הצבאי. בצלם קורא לתיקון מיידי של החקיקה הצבאית כך שתעניק לקטינים פלסטינים את מלוא ההגנות המגיעות להם, ובהן הזכות לנוכחות הורה בחקירה, האיסור על חקירה בשעות הלילה, האיסור המוחלט על כליאת קטינים שלא מלאו להם 14, קידום חלופות מעצר ומאסר לקטינים וכל יתר ההגנות שמקנה חוק הנוער הישראלי.