הגדרת אדם כ"תושב ישראל" הינה תנאי הכרחי לקבלת זכויות סוציאליות וביטוח בריאות מהמוסד לביטוח לאומי. עמדתו של המוסד היא כי כל עוד לא הוכח אחרת, תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים אינם מתגוררים בעיר, וכי למעשה הם מבקשים לנצל לרעה את מדינת ישראל ולהינות משרותיה, מבלי שיהיו זכאים לכך על-פי חוק. חשד זה קיים בעיקר כלפי תושבי מזרח ירושלים הנשואים לפלסטינים שאינם תושבי ירושלים, וכמעט בכל מקרה בו תושב כזה יגיש בקשה לקצבה כלשהי או לביטוח בריאות יבצע המוסד חקירה כדי לוודא שהתובע אכן מתוגרר בירושלים. חקירה נוספת מתבצעת בכל פעם שהתושב מגיש תביעה חדשה, גם אם חקירה כזו נערכה חודשים ספורים לפני כן ובעקבותיה נקבע כי התובע אכן זכאי לגמלאות.

הנחת יסוד זו של המוסד מנחה את פעולתו, למרות שמנתונים שהעביר המוסד לבצלם בנוגע לתביעות שהתקבלו עולה כי ,לאחר ביצוע החקירה, רובן הגדול של התביעות מתקבל. לפי נתונים אלה, מאושרות, בממוצע, כ-70% מהתביעות המוגשות למוסד. אחוז כה גבוה של קבלת תביעות אינו עולה בקנה אחד עם חשדו של המוסד לביטוח לאומי כלפי כל תושבי מזרח ירושלים ויש בו כדי לערער על השקפתו של המוסד לפיה עליו לבצע חקירה לגבי כל מקרה. מאחר וברוב המקרים התביעה מתקבלת והתובע מוכר כתושב ישראל באופן רטרואקטיבי, הרי שלפחות במקרים אלה נשללו זכויות שלא כדין מהתובע.

החקירות שעורך המוסד לביטוח לאומי מתבצעות בניגוד לכללי המינהל התקין ופוגעות בצורה קשה בזכויותיהם של התושבים. החקירות הן שטחיות, פוגעות בזכות להליך הוגן, חודרות לפרטיות ונגועות בדעות קדומות לגבי דרכי ההתנהגות בחברה הפלסטינית. מיום הגשת התביעה ועד לסיום החקירה חולפים חודשים רבים, במהלכם התובע לא מקבל קצבאות וביטוח בריאות.

המוסד לביטוח לאומי עורך חקירות גם במקרים בהם הוגשה בקשה רק לביטוח בריאות, למרות שאינו מוסמך בחוק לעשות כן. גם במקרה זה, עד לסיום החקירה, הנמשכת חודשים רבים, התובע אינו מבוטח. מאחר וברוב המקרים מתקבלת התביעה, הרי שתקופה ארוכה היה האדם זכאי לקבל ביטוח בריאות, אך זה נשלל ממנו. שלילת ביטוח בריאות מתושב ישראל, נוגדת את החוק. בדיקה כזו נערכת גם במקרים בהם התובע מבוטח כבר בביטוח בריאות ורוצה רק לרשום בקופת-החולים את ילדיו הקטינים. לפי החוק, במקרים בהם ההורה כבר הוכר כתושב, ילדיו מוכרים אף הם כתושבים. עריכת חקירה נוספת במקרים אלה, גורמת לכך שילדים נותרים בלי ביטוח בריאות עד לסיום החקירה בעניינם. כתוצאה מכך, להערכת עמותת רופאים לזכויות אדם, ישנם כ-10,000 ילדים החיים במזרח ירושלים בלי ביטוח רפואי.

בהפעילו מדיניות זו, משמש המוסד לביטוח לאומי כלי בידי ישראל לצורך השגת מטרתה לצמצום מספר הפלסטינים החיים בירושלים. בכך הפך המוסד מגוף שתפקידו לקדם מדיניות סוציאלית ולבטח אנשים בביטוח בריאות, לגוף המשרת מטרות פוליטיות בלתי-לגיטימיות.