פגיעה באזרחים ישראלים על-ידי פלסטינים

מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצא חלה עליה חדה במספר הפיגועים אשר ארגונים פלסטינים שונים מבצעים כנגד אזרחים ישראלים. כתוצאה מפיגועים קשים אלה, נהרגו מאות ישראלים ואלפים נפצעו, בישראל ובשטחים, בהם קטינים רבים.

התקפות מכוונות נגד אזרחים חותרות תחת כל כלל מוסרי, משפטי ואנושי. הריגה מכוונת של אזרחים מוגדרת כ"הפרה חמורה" במשפט ההומניטארי הבינלאומי והיא "פשע מלחמה" שלא ניתן להצדיקו, יהיו הנסיבות אשר יהיו.

ארגונים פלסטינים מצדיקים את הפגיעה באזרחים ישראלים בטענות שונות. הנימוק המרכזי שלהם הוא ש"כל האמצעים כשרים במאבק נגד כיבוש זר ולמען עצמאות". טענה זו משוללת כל יסוד וחותרת תחת העקרון הבסיסי ביותר של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. עיקרון זה קובע כי האזרחים צריכים להיות מחוץ למעגל הלחימה ולכן חובה להבחין, בכל התקפה, בין פגיעה בלוחמים לבין פגיעה באזרחים. כלל זה, בהיותו חלק מהמשפט המינהגי, חל על כל מדינה, ארגון או אדם, גם אם אלה לא הצטרפו להסכם זה או אחר.

בנוסף, דוברים פלסטינים מבחינים בין פיגועים הנעשים בתוך מדינת ישראל לבין פיגועים המכוונים כנגד מתנחלים בשטחים. לטענתם, מכיוון שההתנחלויות עצמן אינן חוקיות ומתנחלים רבים משתייכים לכוחות הביטחון של ישראל, אין הם זכאים להגנה הניתנת לאזרחים במשפט הבינלאומי.

טענה זו היא מופרכת: אי-חוקיותן של ההתנחלויות אינה משפיעה כהוא זה על מעמדם של תושביהן כאזרחים. מדובר באוכלוסייה אזרחית מובהקת הזכאית לכל ההגנות הניתנות לאזרחים במשפט הבינלאומי. השימוש שעושים כוחות הביטחון הישראלים בשטח ההתנחלויות, או השתיכותם של חלק מיושביהן לכוחות הביטחון הישראלים, אינה משנה את מעמדם של שאר התושבים המתגוררים בהן וודאי שאינה מכשירה את הפגיעה בהם.

בצלם מתנגד בתוקף לנסיונות להצדיק פעולות אלה תוך שימוש מטעה בנימוקים המתבססים על פרשנות מעוותת של המשפט הבינלאומי. בצלם תובע מהרשות הפלסטינית לעשות כל שביכולתה כדי למנוע התקפות דומות בעתיד ודורש ממנה לחקור ולהעמיד לדין את האחראים לפיגועי העבר.