המשפט ההומניטרי הבינלאומי

פורסם: 
1.1.11

במשפט הבינלאומי קיימת מערכת כללים המכונה "דיני מלחמה," הקובעת את הקווים האדומים שאסור למדינה לוחמת או כובשת לחצותם. כללים אלה מפורטים, בין היתר, באמנת האג מ-1907 ובתקנות הנספחות לה ובארבע אמנות ג'נבה משנת 1949. הרעיון הבסיסי של המשפט ההומניטרי הוא שגם במלחמה לא הכל מותר. המשפט ההומניטרי אינו עוסק בשאלה האם המלחמה מוצדקת, אלא בשאלה של האמצעים המופעלים במהלכה. כך, למשל, משפט זה מטיל הגבלות על הצדדים, במטרה למזער את הפגיעה במי שאינו נמנה על הכוחות הלוחמים, כמו שבויים , פצועים ואזרחים. בנוסף, מכיל משפט זה הוראות המגבילות את כלי הנשק המותרים לשימוש במהלך הסכסוך.

תקנות האג, שקבעו את דיני המלחמה ביבשה, נחשבות לחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי. התקנות קובעות את זכויותיהם וחובותיהם של לוחמים, ומגבילות את אמצעי הפגיעה באויב. הוראות האמנה כוללות, בין היתר, את חובתה של מדינה כובשת "להבטיח את הסדר והביטחון הציבוריים" בשטח הכבוש ואת האיסור להשתמש בענישה קולקטיבית נגד אוכלוסייה אזרחית. כמו כן אוסרות התקנות על הפקעת רכוש פרטי מתושבי השטח הכבוש.

ארבע אמנות ג'נבה להגנה על קורבנות מלחמה מ-1949 והפרוטוקולים הנלווים להן מ-1977, הם חלק הארי של המשפט ההומניטרי החל בעתות מלחמה וכיבוש. ישראל חתמה על האמנות, אך לא על הפרוטוקולים.

אמנת ג'נבה הראשונה עוסקת בפצועים, חולים, צוותים רפואיים ואנשי דת צבאיים, אמנת ג'נבה השנייה עוסקת בלוחמה בים, ואמנת ג'נבה השלישית עוסקת בשבויי מלחמה.

אמנת ג'נבה הרביעית עוסקת בהגנה על אוכלוסייה אזרחית בזמן מלחמה או תחת כיבוש, ולפיכך נוגעת לפעולות ישראל בשטחים. האמנה אוסרת, בין היתר, על מעשי אלימות נגד תושבי השטח הכבוש, לקיחת שבויים, פגיעה בכבודם ,פעולות נקם נגדם, ענישה קולקטיווית וגירושים המוניים או אינדיווידואליים. האמנה גם עוסקת בהגנה על ילדים, בהבטחת הקשר בין בני משפחה שהתפזרו כתוצאה ממלחמה, בהגנה על רכוש, ביחס לעצירים ואסירים ובתחומים רבים אחרים .באמנה נקבעו גם סטנדרטים של הליך הוגן במשפטים פליליים הנערכים נגד תושבי השטח הכבוש ונאסר על המדינה הכובשת ליישב את אזרחיה בשטח שכבשה.