רקע על הפרות חמורות של זכויות האדם בעימותים פנים-פלסטיניים

פורסם: 
1.1.11

במהלך שנת 2007 וסביבה ניטש מאבק אלים בין התנועות הפלסטיניות פתח וחמאס, בעיקר ברצועת עזה . מאבק זה הגיע לשיאו בחודש יוני 2007 עם תפיסת חמאס את השלטון ברצועת עזה. בשנת 2008 פחתה עוצמתו אך הוא טרם הסתיים לחלוטין. במסגרת המאבק התעצמו הפרות זכויות האדם של פלסטינים בידי פלסטינים, הן בהיקפן והן בחומרתן.

בשנת 2007 נהרגו במסגרת מאבק זה 353 תושבים פלסטינים, 349 מתוכם ברצועה, ואלפים נוספים נפצעו. מנתוני בצלם עולה כי לפחות 86 מההרוגים היו עוברי אורח - בהם 23 ילדים - שלא השתתפו בלחימה ונפגעו במהלך קרבות רחוב בין חמושים או מירי בהפגנות. כ-300 מכלל ההרוגים נהרגו במחצית הראשונה של השנה, רובם המכריע ברצועת עזה (160 בחודש יוני בלבד). מקרים אלה התרחשו במהלך עימותים אלימים בין חברי המנגנונים הביטחוניים של הרשות הפלסטינית, שבדרך כלל משתייכים לפתח ונאמנים ליו"ר הרשות מחמוד עבאס, לבין מיליציות חמושות של חמאס, בראשן "הכוח הביצועי" שפעל תחת משרד הפנים ו"גדודי עז א-דין אל-קסאם".

בשנת 2008 נהרגו 18 פלסטינים במסגרת עימותים אלה, כולם ברצועת עזה. 15 מתוכם נהרגו באירוע אחד באוגוסט, בחילופי אש עם שוטרים שהגיעו לעצור מבוקשים מבני משפחת חילס.

מדיווחים באמצעי התקשורת ומתחקירים של ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים לזכויות האדם עולה כי בשבועות שקדמו להשתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועה, חטפו אנשי המיליציות החמושות של התנועה כמה מבכירי המנגנונים והוציאו אותם להורג, ללא כל הליך משפטי. חברים אחרים במנגנונים אלה שנחטפו על-ידי אנשי חמאס נחקרו בעינויים. אחד מדפוסי הפעולה החמורים שליוו את גל החטיפות היה ירי "עונשי" ברגליהם של החטופים טרם שחרורם.

עם השלמת השתלטותו של חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועה, פסקו קרבות הרחוב כמעט לחלוטין. עם זאת, הממשלה בפועל, בראשותו של ראש הממשלה המודח איסמעיל הנייה, משליטה מאז משטר של דיכוי כנגד מבקריה באופן כללי וכנגד אנשים המזוהים עם תנועת פתח, בפרט. דיכוי זה בא לידי ביטוי, בין השאר, במעצרים שרירותיים שמבצע מדי יום ויומו "הכוח הביצועי". מעצרים אלה נמשכים בדרך כלל מספר ימים ומסתיימים ללא הגשת כתבי אישום. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל גבה עדויות רבות מתושבי הרצועה שנעצרו על-ידי "הכוח הביצועי", בהן דווח על התעללות בעצירים ועל שימוש בעינויים.

בנוסף, לעיתים תכופות עורכים אנשי "הכוח הביצועי" פשיטות אלימות על בתיהם של אזרחים, בניסיון לאתר אמצעי לחימה ברשותם של אנשי אופוזיציה. כמו כן, מספר הפגנות מחאה שהתקיימו ברחבי הרצועה בחודשים האחרונים של שנת 2007 פוזרו על-ידי מיליציה זו, תוך שימוש בכוח מופרז. החמור שבאירועים מסוג זה התרחש ב-12.11.07, במסגרת הפגנה שארגנה תנועת הפתח בעיר עזה לזכרו של יאסר ערפאת, שבה נהרגו שבעה מפגינים, בהם ילד בן 12.

במקביל, בימים שקדמו להשתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ואף לאחר מכן, ניהלו חברי מיליציות חמושות המזוהות עם תנועת הפתח בגדה המערבית, ובראשן "גדודי חללי אל-אקצה", מסע נקמה נגד אנשים ומוסדות המזוהים עם חמאס. בדומה לאופי ההתרחשויות ברצועה בתקופה זו, כלל מסע זה חטיפות והוצאות להורג, בנוסף להצתות וירי על עסקים ומוסדות צדקה המקורבים לחמאס. לקראת סוף יוני 2007 פחתה תדירותם של מקרים מסוג זה, אולם בחודשים שלאחר מכן המשיכו להתבצע התקפות ספוראדיות, בעיקר במחוז שכם. בשבועות שמיד לפני ואחרי השתלטות חמאס על מנגנוני הביטחון ברצועת עזה, נמנעו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, הממונים על אכיפת החוק, מלהתערב במעשיהם של חברי המיליציות בגדה המערבית. בכלל זה נמנעו כוחות הביטחון מפתיחת חקירות והעמדה לדין של חשודים בביצוע ההתקפות.

בנוסף לכך, כוחות הביטחון של הרשות בגדה, ובראשם "הביטחון המסכל", ביצעו במהלך יוני 2007 גל מעצרים המוני של תומכי חמאס, בחשד לכאורה של ניסיון להפעיל שלוחה של "הכוח הביצועי" בשטחי הגדה. הגם שמעצרים על רקע זה המשיכו להתבצע גם בחודשים שלאחר מכן, היקפם ירד. ממחקרים שערכו אמנסטי אינטרנשיונל והקבוצה הפלסטינית למעקב על זכויות האדם עולה כי מרבית המעצרים של אנשים המזוהים עם חמאס מתבצע, כדבר שבשגרה, תוך הפרה בוטה של הוראות חוק ההליך הפלילי הפלסטיני המסדיר את הנושא (כולל ביקורת המעצר בידי התובע הכללי תוך 24 שעות, הבאה בפני שופט להארכת מעצר תוך 72 שעות, הזכות להיוועצות בעורך דין ללא דיחוי וכד'). העובדה שרובם המכריע של תומכי חמאס שוחררו מבלי שיואשמו בעבירה כלשהי, מחזקת את החשש לפיו מדובר היה מלכתחילה במעצרים שרירותיים שלא נבעו מחשד קונקרטי נגד העצורים אלא משיקולים פוליטיים פסולים. יתרה מזו, חלק מהעצורים דיווחו לשני הארגונים הללו, וכן לבצלם, כי במהלך מעצרם היו קורבן להתעללות ועינויים.

בסוף אוגוסט 2007 הודיע ראש ממשלת החירום של הרשות, סלאם פיאד, כי משרד הפנים הפלסטיני החליט על סגירת 103 מוסדות דת, חינוך וצדקה המקורבים לתנועת חמאס. ראש הממשלה תלה את הסיבה להחלטה בניהולם של המוסדות הללו בניגוד להוראות חוק העמותות הפלסטיני. עם זאת, על רקע עיתוי ההחלטה ואופייה הגורף, ובדומה לתופעת המעצרים ההמוניים, עולה חשש לקיומם של שיקולים פוליטיים פסולים.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי מכיר בכמה כללי יסוד החלים על כל מדינה, ארגון או אדם הנוטלים חלק בסכסוך מזוין שאינו בינלאומי. בין השאר מונים כללים אלה איסור מוחלט על לקיחת בני ערובה, על הוצאה להורג ללא משפט ועל עינויים. מעשים אלה מהווים פשעי מלחמה ומטילים על כל המעורבים בביצועם אחריות פלילית אישית. על הרשות הפלסטינית בגדה ועל ממשלת חמאס ברצועה חלה חובה לחקור חשדות לביצוע פשעים כאלה ולהעמיד את האחראים לדין. כמו כן, הן הרשות הפלסטינית והן ממשלת חמאס מחויבות לכבד עקרונות מנהגיים אחרים המעוגנים בדיני זכויות האדם הבינלאומיים, בהם האיסור על פגיעה שרירותית בחירותו של אדם.