בצלם בתקשורת

28.12.15

בהתחשב במציאות זו, אין באמירה שחקירת החשודים נעשית כחוק ובפיקוח של מערכת המשפט - כדי להניח את הדעת. הרי העובדה שדברים בשטחים נעשים על פי חוק - החוק הישראלי - אין משמעותה שהם ראויים, שהרי ניתן לחוקק כמעט כל חוק שרוצים.

תעיד על כך מתקפת הצעות החוק החדשות שצצות מאז התחדשו הפיגועים בתחילת אוקטובר - כליאת קטינים בני פחות מ-14, קביעת עונשי מינימום, שימוש בראיות של בתי המשפט הצבאיים בבתי המשפט האזרחיים בישראל ועוד.

השאלה אינה אם מעשה כלשהו נעשה על פי חוק, שנחקק בדמותו של המחוקק, אלא אם המעשה או המדיניות הם ראויים. היות משהו חוקי אינו מבסס את היותו ראוי: לפעמים היות משהו חוקי המבסס אך ורק את פשיטת הרגל של מנגנוני החקיקה, במקום שבו אקטים נפשעים הפכו לחוקיים.

25.12.15

דו"חות של ארגוני זכויות אדם ועתירות שלהם לבג"ץ בעבר עשויים לשפוך מעט אור על אותם אמצעי חקירה שבהם משתמשים נגד החשודים היהודים. בדו"ח "בצלם" ב-2010, שכלל עדויות של 121 עצורים פלסטינים - חלקם מוגדרים כ"פצצות מתקתקות" - הובאו חלק משיטות החקירה.

25.11.15

חגי אלעד מציין כי "בישראל אין מוציאים להורג, נקודה. זו עמדה יציבה וותיקה, שכאמור אף שבה ואושררה לאחרונה בכנסת. הפער המצמרר בין העמדה הנורמטיבית המתוארת בפסקה הקודמת לבין המציאות בפועל בלתי נסבל. למעשה, התגבשה בכהונתך מציאות כאילו-נורמטיבית חדשה, על פיה יש "לירות כדי להרוג" בכל מקרה".

לדברי אלעד, "המציאות הזאת היא תולדה ישירה של שיח מתלהם של בכירים ממשלתיים ונבחרי ציבור בקואליציה שלך, הזוכים לגיבוי משתיקתך; משמע, כי לשילוב בין אדם בעל חזות ערבית לבין סכין יש רק אחרית אחת – הוצאה להורג ברחוב".

לסיום כותב אלעד: "את חייהם של מי שכבר נורו למוות לא ניתן יהיה להשיב, אך עדיין לא מאוחר לעצור את פשיטת הרגל המוסרית שהמצב הנוכחי מבטא. מחובתך להבהיר מיידית שלאיש אין את הסמכות להוציא להורג, ושתפקיד כוחות הביטחון הוא להגן על שלום הציבור – לא פחות אך גם לא יותר – ולא להפוך שוטרים לתליינים בחוצות הערים".

20.11.15

שלוש שנים עברו בלא כלום. כמקובל. בראשית החודש קבע בג"ץ, בתשובה לעתירה של משפחת הנער ושל ארגון בצלם, כי יש להעמיד לדין את שני החיילים שנחשדו במעשה ההרג עד סוף השנה הנוכחית. הוחלט שהם יועמדו לדין בעבירות המגוחכות של "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה". לפי בצלם, "הפער בין חומרת המעשים של החיילים לבין קלות העבירה הוא בלתי נתפס".

אבל עוד יותר קשה לתפוס שביום שישי שעבר שוב הרגו חיילים צעיר מאותו הכפר, בדיוק באותו מקום, בנסיבות דומות להחריד: כך נהרג לאפי עוואד, בן 20, לאחר שקודם ירו בו ברגלו והוא ניסה להימלט. גם הוא נורה בגבו בעת מנוסתו, ממרחק קצר. כמו סמיר, גם הוא נהרג. כמו סמיר, גם הוא לא היה חמוש ולא סיכן את חיי החיילים בעת שניסה להימלט על נפשו.

6.11.15

השעה היתה כבר הרבה אחרי חצות. המכונית האחרונה עברה לפני שלוש שעות ומאז שמם הכביש. לא המתנחלים ולא הפלסטינים מעזים עוד לנסוע כאן בשעה כזאת. חשוך ומפחיד מאוד. ואז, לפתע, מכונית מתקרבת. שלושת החיילים נדרכו. באינתיפאדה הקודמת נהרגו כאן שבעה חיילים ושלושה אזרחים מירי צלף פלסטיני, שעמד עם רובה ציד על צלע ההר. החיילים שעומדים כאן עכשיו היו אז ילדים, אבל הם יודעים שמסוכן עכשיו בכביש 60, מסוכן לכולם. זה הכביש שחוצה את הגדה לאורכה, וכאן ניצב המחסום שביתר אותה פעם. בשנים האחרונות לא היה מאויש, אבל עכשיו כן: מחסום חרמייה, על אם הדרך בין רמאללה לשכם, בין עפרה לשילה. המכונית התקרבה לאטה. החיילים דרכו את נשקם. הנהג פחד וכמותו, כנראה, גם החיילים.

עבד אל־כרים סעדי הוא תחקירן השטח של ארגון "בצלם" בצפון הגדה. יליד הכפר עטיל, צפונית לטול כרם, שבו הוא מתגורר גם כיום, בוגר אוניברסיטת א־נג'אח בפסיכולוגיה, בן 52, אב לארבעה, איש משכיל ונעים הליכות. הקריירה שלו רצופה במגעים עם ישראלים ופלסטינים: הוא עבד במנגנון התיאום והקישור, בגשר אלנבי, בארגוני זכויות אדם פלסטיניים ובינלאומיים, וזה למעלה מעשור ב"בצלם".

29.10.15

בלון הניסוי התורן מבית מדרשו של ראש הממשלה – שלילת תושבותם של הפלסטינים המתגוררים בשכונותיה של ירושלים, שישראל השליכה ממזרח לחומה שבנתה בעיר – הוא כמובן מחפיר. הרעיון, שבינתיים כבר הוכחש, מגלם בתוכו יחס אינסטרומנטלי מבטל לבני אדם, שיקולים דמוגרפיים-גזעניים, שלילת מעמד, ניסיון למקסם את השליטה בשטח בד בבד עם מזעור מספר הפלסטינים שנמצאים בו, וכיוצא בזה היבטים של רמיסת זכויות אדם.

נתניהו מביט אל שועפאט, ראס ח'מיס, סמירמיס וכפר עקב ואינו מצליח לראות שם בני אדם: למעלה ממאה אלף תושבים שחיים שם, משפחות המבקשות להתפרנס, ילדים המחפשים כיתה ללכת אליה, אנשים עם זהות אישית, לאומית או דתית שירושלים היא מרכז חייהם. במקום זאת הוא רואה גוש דמוגרפי שניתן ורצוי להרחיקו והנה נמצא הפתרון לכך.

26.10.15

מאמר דעה מאת מנכ"ל בצלם חגי אלעד
המערכת הפוליטית והמשפטית בישראל סוערת לאחר ששופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן קבע דיון דחוף על הריסת בתי המשפחות הפלסטיניות שבניהן ביצעו את הפיגועים שנהרגו בהם בני הזוג הנקין, מלאכי רוזנפלד ודני גונן — המשפחות של חאמד ואנעאם מסילוואד, משפחות כוסא, חג' חמד ורזק משכם, ומשפחת עמר מקלנדיה — ולא אישר את ההריסה מיד.

בכך גרם השופט לעיכוב בהריסת הבתים, ועל כך יצא קצפם של הסבורים שהיה ראוי לבתים להיהרס כבר, והם השמיעו ביקורת עזה כלפי בג"ץ. להגנת בית המשפט נזעקו גם מי שלשיטתם ראוי לבתים להיהרס, אבל רק לאחר דיון משפטי. שהרי בלי מראית פני הצדק, אנא אנו באים?

עוד אלה מתקוטטים עם אלה, כביכול קיצונים מצד אחד ואבירי שלטון החוק מצד אחר, הרי שבחסות הוויכוח נוח להשכיח, כי בסופו של דבר כולם כאחד תומכים בברבריות המאורגנת המכונה בפינו "הריסת בתי מחבלים". כולם — כולל מי שרואים את עצמם מרחפים בספירה העליונה של המוסר והצדק, שופטי בג"ץ, שבחסות פסיקותיהם מאז 1987 כבר נהרסו (או נאטמו) יותר מ–1,600 בתים בשטחים.

23.10.15

צעיר פלסטיני שנעצר באלימות נעצר לשווא למשך חמישה ימים, כיוון שמשטרת ש"י לא טרחה לאמת את גרסתו - כך דיווח הבוקר (ו') ארגון "בצלם". סרטון מצלמת אבטחה תיעד את החיילים עוצרים אותו תוך הפעלת כוח, כיוון שחשדו בו לשווא ביידוי אבנים.

רק לאחר דיון הארכת מעצר בבית המשפט הצבאי במחנה עופר, שבו הבהיר עורך דינו כי קיים תיעוד של התקרית, הסכימה המשטרה לצפות בחומר. עורך דינו הביא את החומר המצולם ואת עדויותיהם של עמיתיו לעבודה לחוקרי משטרת בנימין כבר לפני שבועיים, אך בשל פגרת סוף השבוע עאסי שוחרר רק לאחריה - חמישה ימים אחרי שנעצר. ל"בצלם" לא ידוע אם נקטו צעדים נגד החיילים שתקפו אותו, וטוענים כי בדו את ההאשמות נגדו.

ממשטרת מחוז ש"י נמסר: "על פי החוק ביהודה ושומרון, המעצר הוא ל-96 שעות. החשוד נעצר על ידי צה"ל והובא לחקירה. מעצרו לא הוארך ובמהלך ימי המעצר נחקר החשוד ונגבו עדויות מהחיילים. כשהתברר מעל כל ספק שהוא לא היה מעורב, הוא שוחרר

12.10.15

עשרות מקרים בהם מתנחלים תקפו פלסטינים אירעו מאז רצח בני הזוג הנקין בשומרון בתחילת החודש. מיד לאחר הפיגוע יצאו מתנחלים להפגין בצמתים ברחבי יהודה ושומרון, חלקם אף יידו אבנים לעבר כלי רכב ובתים של פלסטינים. גם אם מדובר במקרים חריגים ובתגובה לגל הפיגועים, האירועים הללו חוזרים אחת לכמה ימים ובחלקם חיילים שעדים להם לא מפרידים בין הצדדים.

ארגון "בצלם" שאחראי לתיעוד האירועים מסר כי "הסרטונים הללו הם רק דוגמה אחת מני רבות בימים האחרונים של אי ההגנה על הפלסטינים מפני אלימות המתנחלים. כנראה שמבחינת רשויות אכיפת החוק אבנים הן מסוכנות רק כשהן נזרקות על ידי פלסטינים ולא כאשר הן נזרקות על ידי מתנחלים".

6.10.15

בעקבות פרסום ממצאי תחקיר הצבא על הריגתו של עבד א־רחמן עובייד אללה, הנער בן ה-13 אתמול במחנה הפליטים עאידה שליד בית לחם מכדור "טוטו", תובע בצלם מכוחות הביטחון להפסיק לאלתר לירות תחמושת טוטו כאמצעי לפיזור הפגנות, ולהימנע מירי תחמושת חיה (כדורי טוטו או אש חיה "רגילה") בנסיבות שבהן לא נשקפת סכנת חיים.

"מתחילת השנה נהרגו בגדה מירי תחמושת "טוטו" לפחות ארבעה פלסטינים (כולל הנער שנהרג אתמול), ועשרות רבות נפצעו, חלקם קשה מאוד. בצלם מתעד זה שנים את התוצאות הקטלניות של ירי הטוטו על מפגינים, ומתריע על כך שהמציאות בשטח סותרת את ההצהרות הרשמיות של הצבא, לפיהן השימוש בנשק זה מבוקר ומוגבל. אם נכונה טענת הצלף, שלמרות שהיה מצויד בנשק עם כוונת צלפים וירה באור יום מלא הוא החטיא את מטרתו ופגע בשוגג בנער בן 13, הדבר ממחיש ביתר שאת את הסכנה הנשקפת מהשימוש בנשק זה".