בצלם בתקשורת

1.4.16

מגיל 17 הוא עובד כסנדלר המתמחה בתפירת נעלי נשים. הוא עבד בתל אביב, ביפו, בתחנה המרכזית ואפילו בחיפה. עד היום הוא זוכר את שמות האנשים שאיתם ובשבילם עבד. האיש, עני מרוד, פיסח, שחלם כנער להיות צלם וזכה לעלבונות - הוא שצילם את תקרית הירי בחברון שהרעידה את כל המדינה.
עימאד אבו שמסיה בן ה-46 מתגורר עם אשתו וילדיו בתל רומיידה שבגזרת חברון. על גג הבית שלו עמדה של צה"ל ולמטה, ליד המיטה, מכונת התפירה בה הוא תופר נעלי נשים. הוא חלם להיות צלם עיתונות, אבל הסתפק בלהיות סנדלר.

29.3.16

ההערה השנייה: מילה לזכותו של ארגון "בצלם", שתחקירן מטעמו צילם את הסרטון. הארגון הזה עושה עבודת קודש בהגנה על החוסן המוסרי והביטחוני של ישראל. הצלם הגיבור אלכס ליבק החביא בגרב את סרט הצילום שבו הנציח את המחבלים החיים מוּרדים מקו 300, צילומים שהביאו לחשיפת הרצח ולהתפוצצות הפרשה. בזמן אמת הוצגו ליבק, העיתון "חדשות" שפירסם את התמונות בניגוד להוראת הצנזורה וכל מי שניסה לעסוק בעניין כאויבי העם, שמנסים לפרק את שב"כ ולפגוע בביטחון המדינה. היום מתגאה הארגון (בצדק) בניקוי האורוות שעבר בעקבות הפרשה ומציג את אותן תמונות באתר האינטרנט שלו. אין כמו ראשי השב"כ מאז להעיד עד כמה תרם הפרסום ההוא לשירות להיות גוף הרבה יותר ערכי, מוסרי, שומר חוק, ובעיקר חזק.

27.3.16

"קיים זעזוע עמוק ממה שראינו. לא רק מהמעשה, אלא בעיקר מהאדישות של הסובבים" – כך אמר אתמול (חמישי) מנכ"ל "בצלם", חגי אלעד, בריאיון לאולפן וואלה! NEWS בנושא הסרטון שתיעד את ירי החייל במחבל הפצוע בחברון. אלעד הסביר כי "בצלם" עסקה בנושא הוצאתם להורג של מחבלים מאז החל גל הטרור בחודש אוקטובר, אך הפניות לא טופלו. יתרה מזו, לטענתו, "ראינו הצטברות של עוד ועוד התבטאויות מדמויות ציבוריות, מראש הממשלה מטה, שבעצם יצרו אווירה ציבורית שקוראת להרג של מפגעים בכל סיטואציה, גם כשאין סיכון".

אלעד סיפר כי הסרטון צולם על ידי מתנדב בארגונו, המשתתף בפרויקט שנועד לספק לפלסטינים בגדה המערבית מצלמות כדי "שאנשים יוכלו לצלם את מה שקורה בסביבה שהם חיים". לדבריו, מטרת הפרויקט היא יצירת "עיתונות אזרחית". הוא הסביר כי "רוב הזמן מדובר בשגרת הכיבוש ולכן זה זוכה לפחות הד תקשורתי, אבל בגלל התיעוד הדרמטי והמזעזע, זה קיבל את החשיפה ההולמת".

24.2.16

מניעת שינה, לעתים למשך כמה ימים, כבילת הידיים והרגליים לכיסא והגבלת תנועה במשך שעות ארוכות, צעקות, קללות גסות, איומים, יריקות והשפלות, חשיפה לתנאי קור וחום, מזון מועט ובאיכות ירודה, מניעת מקלחת והחלפת בגדים במשך ימים ושבועות, כליאה בצינוק קטן ומצחין, לרוב בבידוד, לימים ארוכים. כך נראית חקירה שגרתית במתקן החקירות של שב"כ בבית הסוהר שקמה באשקלון - לפי דוח של ארגון בצלם והמוקד להגנת הפרט שבדק חקירת פלסטינים החשודים בעבירות ביטחון. חשיפת שיטות החקירה נגד העצורים בפרשת דומא עוררה אמנם סערה, אך מהדוח עלה כי מדובר בשיטות חקירה שגרתית נגד עצירים פלסטינים.

24.2.16

"אילצו אותי לשבת במשך שלושה או ארבעה ימים על כיסא נמוך מאוד בחדר קפוא, כשהמזגן דלוק כל הזמן על קירור. התלוננתי שאני רוצה לראות רופא כי באיזשהו שלב הרגשתי רע, ורק אחרי יומיים נבדקתי. הרופא הגיש לי כדור אקמול ובזה הסתיים הטיפול הרפואי. ההתנהגות אליי הייתה רעה מאוד. הכניסו אותי לצינוק קטן ומזוהם שבו הייתי עצור למשך חודש. היה בו אור חזק שדלק 24 שעות ביממה. יום אחד אחרי חודש פתאום הודיעו לי שמשחררים אותי. שבתי הביתה וסבלתי במשך תקופה ארוכה מכאבים בגוף ובעיקר באזור הגב".

הייתה לכך גם השפעה נפשית עליך?
"אני לא מעוניין לדבר על זה".

כך תיאר ל-ynet ע', פלסטיני בשנות ה-30 לחייו ממחנה פליטים ליד רמאללה, את התקופה שבה היה נתון במעצר במתקן החקירות של כלא ''שקמה'' שבאשקלון בשנת 2013. דו"ח חדש שמפרסמים הבוקר (יום ד') ארגון "בצלם" והמוקד להגנת הפרט טוען כי חוויותיו של ע' הן מציאות שגרתית במתקן החקירות. מחברי הדו"ח אספו עדויות של 116 עצירים ביטחוניים פלסטיניים, שנחקרו בכלא "שקמה" בין אוגוסט 2013 למרס 2014.

18.2.16

"שפל חדש": מנכ״ל ארגון 'בצלם', חגי אלעד, שלח היום (חמישי) מכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בו ביקש לשחרר באופן מיידי את העציר המנהלי מוחמד אלקיק, השובת רעב מזה 86 ימים. אלקיק, כתב ערוץ החדשות הסעודי "אלמג'ד", נעצר בחודש נובמבר האחרון בביתו שבאזור חברון על רקע מעורבותו בטרור, ומאז הוא שובת רעב. הוא מאושפז בבית החולים העמק שבפעולה במצב אנוש.

במכתב מותח אלעד ביקורת על פסיקתם של שופטי בג״ץ, שסירבו לבקשתו של של אלקיק לעבור לבית חולים ברמאללה, בטענה שאם מערכת הביטחון תבקש לעצרו שוב בעתיד, הדבר יהיה כרוך בסיכון חייהם של חיילים. ״עמדה זו מבטאת שפל חדש של יחס אינסטרומנטלי לבני אדם", הוא כתב, "ברור שטענה כזו אינה יכולה להצדיק את המשך החזקתו בבית החולים בעפולה בניגוד לרצונו המפורש. העובדה שבית המשפט קיבל טענה זו מעידה יותר על השופטים מאשר על סבירותה של הטענה".

24.1.16

מטרת הקמפיין לקדם את הצעת החוק של שרת המשפטים, איילת שקד, לחייב ארגונים חברתיים לחשוף את מקורות המימון הזרים שלהם. בעקבות פרסום הסרטון, התקבלו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, פניות ובהן קריאה לפתוח בחקירה פלילית נגד מי שעומד מאחורי הקמפיין, שטענה כי הוא תמיר את דמם של הפעילים ומהווה הסתה לאלימות.

"אכן מדובר בסרטון בוטה ובעייתי מאד, וטוב היה לולא פורסם", נכתב בתשובת המשנה לפרקליט המדינה למרכז הרפורמי לדת ומדינה שהיה בין הפונים. "עם זאת אנו סבורים כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית בגין פרסום הסרטון האמור. נוכח לשון החוק נראה כי הסרטון, על אף שכאמור הינו בעייתי מאד בעינינו, אינו עולה כדי עבירה של הסתה לאלימות".

24.1.16

בית המשפט הצבאי בעופר הורה הערב (ראשון) לשחרר את נסר נוואג'ה, תחקירן "בצלם" שנעצר בשבוע שעבר בחשד לקשירת קשר לניסיון גרימת מוות ובמגע עם סוכן זר. בית המשפט קבע כי חקירת המשטרה לא מתקדמת וכי כלל לא ברור שנוואג'ה סיכן את סוחר הקרקעות שביקש למכור אדמות למתנחלים והורה לשחרר את הפעיל בתנאים מגבילים, אך עיכב את השחרור ב-24 שעות כדי לאפשר למשטרה לערער על ההחלטה. המשטרה לא ערערה עליה ונוואג'ה שוחרר.

11.1.16

שירותי הכבאות בירושלים, החוקרים את נסיבות פרוץ השריפה אמש במשרדי ארגון "בצלם" בבירה, הודיעו היום (ב') כי הדליקה נגרמה בשל קצר חשמלי במקום, ולא בעקבות הצתה כפי שנחשד בתחילה. מדוברות הכבאות נמסר: "מחקירה ראשונית שמבוצעת על-ידי צוות החקירה המיוחד של כבאות והצלה ירושלים נבדק כיוון בהסתברות גבוהה כי השריפה החלה בעקבות כשל חשמלי במערכת החשמל במשרדים".

בעקבות הודעת שירות הכבאות נמסר ארגון "בצלם": "אנחנו נושמים לרווחה עם ההודעה שככל הנראה מדובר בקצר חשמלי. אנחנו חוזרים לשגרה".

1.1.16

מארגון "בצלם", שייצג את המשפחה בתיק המדובר, נמסר: "הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם. פזיזות ורשלנות בכלי ירייה היא עבירה במדרג הנמוך ביותר בעבירות נשק, שהעונש המרבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר. בהחלטה לבחור בסעיף אישום זה פרקליטות המדינה משדרת מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים - גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמיתי.

היבט נוסף של הטיוח הוא התמקדות בחיילים בשטח בלבד. כתב האישום לא מתייחס כלל לאחריות הפיקודית להריגתו של עווד, החל מבחינת ההוראות והציוד שבו הצטייד כוח המארב וכלה בעצם ההחלטה להציב מארב זה. כך מקבל הפיקוד הצבאי גיבוי למדיניות הצבת מארבים של כוח חמוש במטרה המוצהרת של מניעת פגיעה בגדר או יידוי אבנים, מדיניות שממשיכה להביא לנפגעים בנפש".