ב-5.5.02 הגיש ארגון עדאלה עתירה לבג"ץ בשם שבעה ארגוני זכויות אדם נגד השימוש שעושה צה"ל באזרחים פלסטינים כמגינים אנושיים. בעתירה הובאה שורה ארוכה של מקרים הממחישים מדיניות זו. יומיים לאחר הגשת העתירה, הודיעה המדינה כי "הוחלט בצה"ל להוציא לאלתר פקודה חד-משמעית לכוחות הפועלים בשטח, לפיה חל איסור מוחלט על כל הכוחות הפועלים בשטח להשתמש באזרחים, באשר הם, כאמצעי של 'מגן חי' מפני ירי או פיגועים של הצד הפלסטיני".

בתשובתה הבחינה המדינה בין שימוש בפלסטינים כ"מגן אנושי", לבין "הסתייעות של כוחות צה"ל בתושבים פלסטינים לשם כניסה לבתים של תושבים פלסטינים אחרים, במהלך פעילות מבצעית". הסתייעות, קבעה המדינה, אינה מהווה שימוש באנשים כמגינים אולם "הוחלט בצה"ל להבהיר, כי גם פעילות זו אסורה, באותם מקרים בהם סבור המפקד בשטח, כי עלולה להישקף לאזרח סכנה לגופו".

צה"ל השתמש באזרחים כבמגינים אנושיים במשך תקופה ארוכה, אם כי בעבר הכחישו זאת גורמים רשמיים בתוקף. ההבחנה שעושה המדינה בתשובתה לבג"ץ - בין סיכון חייהם של אזרחים במקרה אחד לבין סיכון חייהם במסגרת "הסתייעות" - אינה מובנת. בשני המקרים מסכנים החיילים חיי אזרחים חפים מפשע כדי להגן על עצמם ולפיכך שניהם אסורים במידה שווה. על ההוראה הניתנת לחיילים להיות חד משמעית: בשום מקרה אסור לכפות על אזרחים לשתף פעולה עם כוחות הצבא ולבצע משימות צבאיות תוך סיכון חייהם.