מגנים אנושיים

מגנים אנושיים - 20.7.06: חיילים השתמשו באזרחים פלסטינים כמגנים אנושיים

פורסם: 
20.7.06

ב-17.7.06 פשטו כוחות צה"ל על העיירה בית חאנון, שבצפון רצועת עזה. מתחקיר ראשוני שערך בצלם על הפעולה עולה, כי במהלכה השתלטו חיילים על שני בניינים בעיירה והשתמשו בחלק מהדיירים כמגנים אנושיים.

לאחר ההשתלטות על הבניינים החזיקו החיילים, במשך כ-12 שעות, שישה מן הדיירים, בהם שני קטינים, בחדרי המדרגות של שני הבניינים, בפתח החדרים שהחיילים שהו בהם. זאת, כאשר באותו זמן התנהלו חילופי אש אינטנסיביים בין החיילים לחמושים פלסטינים. בנוסף, הכריחו החיילים את אחת הדיירות לצעוד לפניהם במהלך סריקה שערכו בכל הדירות שבאחד הבניינים.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על שימוש באזרחים כמגינים אנושיים, על-ידי הצבתם לצד חיילים או לצד מתקנים צבאיים, מתוך כוונה להשיג חסינות מפני התקפה, או על-ידי הכרחתם לבצע משימות צבאיות מסוכנות.

בעקבות התחקיר פנה בצלם לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה כי יורה לאלתר על פתיחת חקירה של האירועים על-ידי המשטרה הצבאית החוקרת, ובהתאם לממצאי החקירה יעמיד לדין את האחראים להם.

השתלשלות האירועים

במסגרת מבצע "גשמי קיץ" שיזם צה"ל ברצועת עזה בעקבות חטיפתו של החייל גלעד שליט, פשטו ב-17.7.06, בשעות הבוקר המוקדמות, כוחות הנדסה, שריון וחיל רגלים, על העיירה בית חאנון, שבצפון רצועת עזה, המונה כ-32,000 תושבים. לפי הודעת דובר צה"ל, במהלך הפשיטה "פגעו החיילים בכ-20 פלסטינים חמושים". כמו כן, מציינת ההודעה, כי "הכוחות ביצעו עבודות הנדסיות על מנת לפגוע בתשתיות ובפעילות של ארגוני הטרור, ועצרו מספר מבוקשים... במהלך הסריקות חשפו הכוחות שלושה רובים מסוג קלצ'ניקוב, רובה מסוג קראבין, אקדח וכדורים".

בסביבות השעה שש בבוקר הגיע כוח שכלל נגמ"שים ודחפורים אל שני בניינים בני ארבע קומות כל אחד, הממוקמים זה לצד זה במרכז העיירה, סמוך למסגד א-נסר. הדחפורים הרסו את גדרות האבן שהקיפו את הבניינים, ולאחר מכן את אחד הקירות החיצוניים בקומת הקרקע של כל אחד מהבניינים. בשלוש הקומות הראשונות של אחד הבניינים גרה משפחת אל-כפארנה המורחבת. בקומה הרביעית של בניין זה פועלים משרדיה של סוכנות הידיעות הפלסטינית "רמאתאן". בארבע הקומות של הבניין השני גרה משפחת עלי המורחבת.

חלק מהכוח, שלהערכת אחד העדים כלל 12 חיילים, פרץ לבניין של משפחת כפארנה דרך הקיר שנהרס, תוך כדי ירי רימוני הלם. באותו זמן שהו בבניין 25 נפשות, בהן 11 ילדים, חלקם בני משפחת עלי שעברו לבניין השכן עם כניסת כוחות צה"ל לבית חאנון. החיילים קראו לכל הדיירים להגיע לסלון שבקומת הקרקע וערכו עליהם חיפוש גופני. אחד החיילים הכריח באיומי נשק את עזה אל-כפארנה, בת 43, להתלוות אליו לחיפוש בכל קומות הבניין ולפתוח עבורו את דלתות הדירות והחדרים. בתום החיפוש הורו החיילים לכל הדיירים, למעט שלושה, לעזוב את הבניין. בזמן שהדיירים יצאו את הבניין התנהלו חילופי אש כבדים בין כוחות צה"ל לחמושים פלסטינים. בעדותה לבצלם סיפרה עזה אל-כפארנה, כי לנוכח המצב ביקשה מהחיילים להתיר להם להישאר בבניין, אולם אלה סירבו. לכן, מספרת העדה, "נאלצנו להשתטח על האדמה ולזחול עד לבית השכן..."

שלושת בני המשפחה שהושארו על-ידי החיילים בתוך הבניין היו שני ילדיה של עזה אל-כפארנה, חאזם, בן 14, וקוסאי, בן 16, וכן אחיינה, ח'אלד, בן 23. השלושה הובאו לחדר המדרגות, בפתח הדירה שבקומה השלישית, שם שהו החיילים. במקום זה ישבו השלושה עד השעה 20:00, לערך, כ-45 דקות לפני שהחיילים עזבו את המקום. בכל אותו זמן התנהלו חילופי אש בין החיילים שבתוך הבניין ומחוצה לו, לבין חמושים פלסטינים. יש לציין, כי חדר המדרגות שהדיירים שהו בו לא היה חשוף לירי ישיר. לקראת סוף האירוע הורו החיילים לשלושה לרדת לפניהם במדרגות עד פתח הבניין.

במקביל להשתלטות על הבניין של משפחת אל-כפארנה, השתלט חלק אחר של הכוח על הבניין של משפחת עלי. באותו זמן שהו בבניין רק אם המשפחה, עאיישה, בת שישים, ושלושה מבניה - חאזם, בן 29, טארק, בן 25, ועיאמד, בן 41. עאיישה עלי הוכנסה לחדר פנימי בקומת הקרקע ושהתה שם כשהיא קשורה בידיה, עד תום האירוע.

בינתיים הורו החיילים לשלושת הבנים להתפשט וערכו על בגדיהם חיפוש. לאחר מכן, אזקו החיילים את ידיהם של השלושה מאחורי גבם וכיסו את עיניהם. לפי עדותו של אחד הבנים, חאזם, הידקו החיילים בכוונה את האזיקים במטרה להכאיב. אחד החיילים בעט בחזהו של חאזם לאחר שזה התלונן על כאבים. עם זאת, לאחר שידיו החלו להתנפח ולדמם כתוצאה מלחץ האיזוק, החליף חייל אחר את האזיקים.

לבקשת החיילים, מסר להם עימאד, המשרת במשטרה הפלסטינית, עם תחילת האירוע, את נשקו האישי. מאחר שבן משפחה נוסף שלא נכח באותה עת בית משרת גם הוא במשטרה הפלסטינית, חיפשו החיילים כלי נשק נוסף, שבסופו של דבר לא נמצא. עם זאת, במהלך החיפוש שברו החיילים רהיטים רבים וזרעו הרס רב בכמה דירות.

לאחר החיפוש לקח אחד החיילים את הטלפון הנייד של חאזם והתקשר ל-4 אנשים שמספריהם היו שמורים בזיכרון המכשיר. מעדותו של חאזם עולה, כי בשיחה אמר החייל לכל אחד מאלה "אם רוצים שחאזם, טארק ועיאמד ישוחררו עליכם להביא את הנשק שלכם לבניין". לפי עדותו של חאזם, ארבעת האנשים אליהם התקשר החייל הינם עמיתים לעבודתו בסוכנות הידיעות "רמאתאן" שנבחרו באופן אקראי, ואין בידיהם נשק מסוג כלשהו.

בסביבות השעה שמונה בבוקר, נלקחו השלושה לחדר המדרגות, ליד פתח הדירה שבקומה השלישית, שם התרכזו החיילים. השלושה נשארו במדרגות עד השעה 20:45, כשידיהם כפותות מאחור ועיניהם מכוסות, אז עזבו החיילים את הבניין. ברגע מסוים ניסה אחד האחים, טארק, לזוז ממקומו, ואחד החיילים היכה אותו בחזהו ואיים לרוצחו. במהלך ישיבתם בחדר המדרגות התנהלו חילופי אש קשים בין החיילים ששהו בבנין ולבין חמושים פלסטינים. בניגוד למצב בבניין השכן, כדורים רבים שנורו מחוץ לבניין חדרו לחדר המדרגות דרך החלון ופגעו בקירות, מעל ראשיהם של שלושת הדיירים. אחד האחים, עיאמד עלי, נלקח עם תום האירוע על-ידי החיילים, והוא מוחזק עד היום במעצר.

במהלך האירוע יצרה עזה אל-כפארנה קשר עם בצלם וביקשה את התערבות הארגון לשחרור בני משפחתה שהוחזקו על-ידי החיילים. בעקבות כך, התקשר נציג בצלם, נגי'ב אבו רקייה, למפקדת התיאום והקישור (מת"ק) של צה"ל ברצועת עזה והתריע על האירוע. החיילת שקיבלה את הפנייה הפנתה את נציג בצלם לעוזר היועץ המשפטי של המת"ק, סרן חיים שרביט. לאחר דין ודברים בין אבו רקייה לשרביט, הודיע זה האחרון כי אין ביכולתו לעשות דבר בנידון שכן "האירוע לא מוכר".

רקע משפטי

נסיבות האירוע מצביעות על כך שהחיילים שהשתלטו על הבניינים השתמשו בדיירים כמגנים אנושיים: הצבת הדיירים בחדרי המדרגות, ליד החדרים בהם החיילים שהו, נעשתה מתוך כוונה להרתיע את החמושים הפלסטינים מפני תקיפת הבניין, או מתוך כוונה שהדיירים יחצצו בין החיילים לבין חמושים פלסטינים, במקרה שאלה האחרונים יצליחו לחדור לבניין וינסו לירות עליהם; ההסתייעות באחת הדיירות לצורך פתיחת הדלתות של הדירות נבעה, ככל הנראה, מתוך חשש שאנשים נוספים מסתתרים באותן דירות ובעת פתיחת הדלת יפתחו באש.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי, הקובע את הכללים החלים בעת סכסוך מזוין, מחייב את כל הצדדים הנוטלים חלק בלחימה, להבחין בין לוחמים לבין אזרחים, תוך כדי הקפדה על שמירת חייהם וכבודם של אלה האחרונים. אמנת ג'נבה הרביעית (סעיף 27) קובעת כי אזרחים המוצאים את עצמם בידיו של צבא היריב "זכאים בכל הנסיבות ליחס של דרך-ארץ לגופם, לכבודם... היחס אליהם יהא תמיד אנושי, והם יוגנו במיוחד מפני כל מעשה אלימות או איומי אלימות..."

במסגרת זו, אמנת ג'נבה הרביעית (סעיף 28) מטילה איסור מפורש על שימוש באזרחים כמגינים אנושיים על-ידי הצבתם לצד חיילים או לצד מתקנים צבאיים מתוך כוונה להשיג חסינות מפני התקפה. הפרשנות הרשמית של האמנה, מכנה פרקטיקה זו, שהייתה שכיחה במהלך מלחמת העולם השנייה, כ"אכזרית וברברית". האמנה (סעיפים 31 ו-51) אוסרת גם על הפעלת לחץ פיזי או נפשי על אזרחים וכן על שימוש כפוי בהם לביצוע משימות צבאיות.

למרות איסורים אלה, במשך תקופה ארוכה מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, בייחוד במהלך מבצע "חומת מגן" באפריל 2002, השתמש צה"ל בצורה שיטתית באזרחים פלסטינים כמגינים אנושיים, תוך כדי הכרחתם לבצע פעולות צבאיות הכרוכות בסיכון ממשי לחייהם. רק בעקבות עתירה שהגישו ארגוני זכויות האדם נגד פרקטיקה זו, במאי 2002, הוציא צה"ל הוראה כללית האוסרת על שימוש בפלסטינים כ"אמצעי של 'מגן חי' מפני ירי או פיגועים של הצד הפלסטיני". בעקבות הוראה זו, ירדה שכיחות התופעה באופן משמעותי. עם זאת, לפי פרשנות הצבא, הסתייעות בתושבים פלסטינים לצורך מסירת אזהרה למבוקש המתבצר במקום כלשהו, בהסכמתו של התושב, אינו בבחינת שימוש בו כ"מגן חי". אולם, גם פרקטיקה זו נאסרה בסופו של דבר בעקבות קביעתו של בג"ץ כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות אמנת ג'נבה הרביעית.

על רקע זה, ברור מעבר לכל ספק שאופן הפעולה של חיילי צה"ל כלפי הדיירי הפלסטינים בבית חאנון היווה הפרה בוטה של כללי יסוד במשפט ההומניטארי הבינלאומי, כמו גם של פקודות צה"ל. בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה כי יורה לאלתר על פתיחת חקירה של האירוע על-ידי המשטרה הצבאית החוקרת, ובהתאם לממצאי החקירה יעמיד לדין את האחראים למעשים הפסולים.