הצבא מבודד שכונות פלסטיניות במרכז העיר חברון והופך את חיי תושביהן לסיוט מתמשך

פורסם: 
1.12.16

מחסום "בית המרקחת" ברחוב הסהלה. בקיץ 2016 הוסיף הצבא למחסום חדר בידוק אלקטרוני וחדר תצפית ומאז הוא אוסר על פלסטינים בגיל 30-16 לעבור לכיוון אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) ושכונת א-סלאיימה, להוציא תושבי השכונה. צילום: איליאנה מחאמיד, בצלם, 5.10.16.
מחסום "בית המרקחת" ברחוב הסהלה. בקיץ 2016 הוסיף הצבא למחסום חדר בידוק אלקטרוני וחדר תצפית ומאז הוא אוסר על פלסטינים בגיל 30-16 לעבור לכיוון אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) ושכונת א-סלאיימה, להוציא תושבי השכונה. צילום: איליאנה מחאמיד, בצלם, 5.10.16.

כבר למעלה מעשרים שנה שישראל מנהיגה בחברון מדיניות של הפרדה תוך אפליה, המיושמת בעיקר באמצעות מחסומי קבע רבים שהציב הצבא במרכז העיר העתיקה ומסביב אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה), אזור ששטחו אינו עולה על 800 דונם. מחסומים אלה הופכים את ההתנהלות היומיומית באזור לסיוט מתמשך עבור תושביו הפלסטינים ועבור פלסטינים תושבי שאר חלקי העיר. מאז חודש אוקטובר 2015 הרחיב הצבא את התשתית במחסומים הקיימים והחמיר את הבידוק בהם, הפעיל מחדש מחסום שהושבת בעבר והחל להגביל כניסת פלסטינים לשכונת תל-רומיידה. ביולי 2016 הטיל הצבא הגבלות גם על הכניסה לשכונות נוספות, ואסר על פלסטינים שאינם תושביהן וגילם בין 30-16 להיכנס לתחומן.

המחסומים הצבאיים בעיר, המגבילים את תנועתם של פלסטינים, הוצבו בעקבות הקמת ההתנחלויות בתוך העיר, שיצרה מציאות ייחודית שבה פלסטינים וישראלים חיים באותו שטח עירוני. במסגרת הסכם חברון שנחתם בשנת 1997 בין ישראל לרשות הפלסטינית חולקה העיר לשני אזורי שליטה מבחינה ביטחונית. העיר העתיקה וסביבותיה, שם הוקמו מרבית ההתנחלויות, נותרו תחת שליטה צבאית ישראלית מלאה. ערב חתימת ההסכם חיו באזורים אלו כ-35 אלף פלסטינים וכמה מאות מתנחלים. על אף שהאוכלוסיות חיות זו לצד זו באותו מרחב, ישראל הנהיגה בחברון מדיניות של "הפרדה תוך אפליה" והיא מחילה במקום שתי מערכות נפרדות ושונות בתכלית של נורמות וכללים משפטיים ומנהליים. מרכיביה העיקריים של "מדיניות ההפרדה" הישראלית הם איסורים חמורים ונרחבים על תנועת פלסטינים והימנעות שיטתית מאכיפת החוק והסדר על מתנחלים אלימים התוקפים פלסטינים. על אלה נוספת פגיעה ישירה של אנשי כוחות הביטחון בתושבי העיר הפלסטינים. מציאות זו הובילה במהלך השנים לנטישה הדרגתית של פלסטינים את אזורי העיר העתיקה.

מחסום באב א-זאוויה המורחב. צילום: רימה עיסא, בצלם, 5.10.16.
מחסום באב א-זאוויה המורחב. צילום: רימה עיסא, בצלם, 5.10.16.

החרפת הגבלות התנועה בשנה האחרונה פגעה קשה במיוחד בתושבי שכונת תל רומיידה, המונים כ-1200 נפש. מאז החל גל האלימות אוסר הצבא על פלסטינים שאינם תושבי השכונה להיכנס לתחומה. איסור זה נאכף באמצעות שני מחסומים המוצבים על הדרכים הראשיות המובילות אליה: מחסום באב א-זאוויה ומחסום תל רומיידה (גילברט). מחסום באב א-זאוויה חוצץ בין תל רומיידה לאזור 1H שבו הועברה השליטה הביטחונית באופן רשמי לרשות הפלסטינית. בחודש מארס הוסיף הצבא למחסום זה שערים מסתובבים וחדר בידוק עם ציוד אלקטרוני, ומאז הבידוק במחסום איטי במיוחד ומאריך את עיכובם של התושבים העוברים בו. פלסטינים שאינם תושבי השכונה הנתפסים בתחומיה לאחר שנכנסו בדרכים חלופיות מסולקים ממנה ומאוימים במעצר וחקירה. איסור זה חל גם על קרובי משפחה של תושבי השכונה, לרבות בני השכונה שנישאו ועברו להתגורר מחוצה לה, שאינם מורשים עוד לבקר את הוריהם. בשל המצב הבלתי אפשרי שנכפה על תושבי השכונה עזבו אותה כבר באוקטובר 2015 שמונה משפחות.

תושבי שכונת תל רומיידה ממתינים שהצבא יאפשר להם להגיע לביתם דרך מחסום תל רומיידה (גילברט), שבו רק תושבי השכונה מורשים לעבור. צילום: אמאני אבו עיישה, תושבת השכונה, נובמבר 2016.
תושבי שכונת תל רומיידה ממתינים שהצבא יאפשר להם להגיע לביתם דרך מחסום תל רומיידה (גילברט), שבו רק תושבי השכונה מורשים לעבור. צילום: אמאני אבו עיישה, תושבת השכונה, נובמבר 2016. 

באזור העיר העתיקה ואל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה( מפעיל הצבא כאמור 18 מחסומים לאחר שמחסום אל-מחכמה שהושבת בעבר הוחזר לפעולה. עד לחודש אוקטובר 2015 היו רק חלק מהמחסומים הללו מאוישים, אך כיום כולם מאוישים בדרך קבע. לחלק מהם הוסיף הצבא בתקופה האחרונה תשתיות כמו שערים מסתובבים וחדרי בידוק אלקטרוני הגורמים להתארכות הבדיקות הנערכות בהם. בנוסף, החל מחודש יולי 2016 החמיר הצבא את הבידוק במחסומים והחל אף לאסור על מעבר פלסטינים בני 30-16 שאינם תושבי שכונות מסוימות בשלושה מחסומים: מחסום בית המרקחת, מחסום 160 והמחסום המוצב בכניסה הראשית לאל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) ובכך מונע את כניסתם לשכונות אלה.

בכך נוספו על מדיניות ההפרדה-תוך-אפליה שמיישמת ישראל במרכז העיר חברון נדבכים נוספים של ענישה קולקטיבית חמורה המוטלת על התושבים הפלסטינים. התנהלות זו אינה מאפשרת לתושבים לנהל שגרת חיים סבירה והופכת את חייהם לבלתי נסבלים. כתוצאה מכך, אלה שיכולים עוברים למקומות אחרים. בכך מצליחה ישראל לקדם את הטרנספר השקט והמתמשך של פלסטינים ממרכז העיר, בעיקר מהאזורים הסמוכים להתנחלויות.

בעדויותיהם שמסרו תושבים במרכז העיר חברון ובאזור תל רומיידה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי במהלך ששת החודשים האחרונים הם תיארו את השפעת המחסומים על חייהם:

מחסום 160. חוצץ בין  אזור אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) לשכונות שמדרום לו. מאויש 24 שעות ביממה. בספטמבר 2016 הורחב ונוספו לו שערים מסתובבים וחדרי בידוק אלקטרוני. פלסטינים בני 16 עד 30 שאינם תושבי האזור אינם מורשים לעבור. צילום: איליאנה מחאמיד, בצלם, 5.10.16.
מחסום 160. חוצץ בין  אזור אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) לשכונות שמדרום לו. מאויש 24 שעות ביממה. בספטמבר 2016 הורחב ונוספו לו שערים מסתובבים וחדרי בידוק אלקטרוני. פלסטינים בני 16 עד 30 שאינם תושבי האזור אינם מורשים לעבור. צילום: איליאנה מחאמיד, בצלם, 5.10.16.

אנוואר א-סלאיימה, בת 25, נשואה ואם לשני ילדים, תושבת שכונת א-סלאיימה הסמוכה לאל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה), תיארה בעדות שמסרה ב-20.7.16 את הקשיים שמסב לה המחסום הסמוך לביתה:

אני גרה בשכונת א-סלאיימה עם בעלי עימאד, בן 29, אמו בת ה-70 ושני הבנים הקטנים שלנו, בני ארבע ושנתיים. אני בחודש השמיני להריון, עם שלישייה. מאז שהרגו את סארה אל-חג'וג הצבא מטיל עונשים קולקטיביים חמורים על תושבים בשכונה שלנו ובאזור אל-חרם אל-איבראהימי. מה שהכי קשה לנו זה שאוסרים על קרובי משפחה שלנו שהגיל שלהם מתחת ל-30 להגיע לבקר אותנו. אפילו בחג לא ביקר אותנו אף אחד מהמשפחה שלי או של בעלי. אמא של בעלי בכתה באותו יום בגלל שהנכדים שלה וקרובי המשפחה שלה לא ביקרו אותה. האחיות שלי, כולן בנות פחות מ-30, ושלושה מהאחים שלי, שגם הם בני פחות מ-30, לא יכולים לבקר אצלי.

אנחנו שוקלים לעזוב את האזור ובעלי מחפש כל הזמן בית חלופי כדי שנוכל לברוח מכאן עם הילדים שלנו למקום בטוח. ב-10.7.16 קרה משהו שהגביר מאוד את הרצון שלנו לעזוב. אני סיימתי ביקור אצל רופאת נשים ורציתי לחזור הביתה. כשהגעתי למחסום 160 ונכנסתי לחדר הבידוק האלקטרוני, שלושה שוטרים ושוטרת התחילו לחקור אותי באמצעות רמקול. הם האשימו אותי שאני מחבלת ונבהלתי מאוד. הם ביקשו את השם שלי והשם של בעלי ואמרתי להם שאני נשואה וגרה בשכונת א-סלאיימה עם בעלי והבנים הקטנים שלנו ואני בחודש השמיני להריון. הם צעקו בעצבנות דרך הרמקול, הציגו לי תמונה דרך הזכוכית וטענו שזו תמונה שלי ואני מבוקשת. הרגשתי סחרחורת ומחנק. תוך כדי כך הטלפון שלי צלצל והוצאתי אותו מהתיק. זה היה בעלי. אמרתי לו שאני מעוכבת בתוך חדר הבידוק במחסום. ראיתי דרך הזכוכית את השוטרים יוצאים מהחדר כשהם חובשים קסדות ושכפצ"ים, ומחזיקים נשק כשהוא מכוון אליי. חששתי שזה הסוף שלי ושהולכים להרוג אותי.

נרגעתי רק אחרי שראיתי את בעלי, שהגיע במהירות. שמעתי אותו מתווכח איתם וכמה שוטרים ניסו להרחיק אותו מהחדר שהייתי בו. הוא אמר להם שהוא יגיש נגדם תלונה. השוטרים טענו שלא ידעו שאני בהריון ואמרו לו: "קח את אשתך ולך מפה". הגעתי הביתה ממוטטת ומפוחדת. אני רוצה שנעבור למקום אחר, כי האזור שלנו לא בטוח בשבילינו ובשביל הילדים, ובגלל שאני מתגעגעת לביקורים של קרובי המשפחה שלי.

מחסום המאפיה. מוצב בכניסה לרחוב הראשי של שכונת א-סלאימה, המוביל למערת המכפלה. צילום: רימה עיסא, בצלם, 5.10.16. מתחילת 2015 מונעים השוטרים במחסום מפלסטינים לעבור בחלקו הרחב והסלול של הרחוב. ראו תיעוד וידיאו.
מחסום המאפיה. מוצב בכניסה לרחוב הראשי של שכונת א-סלאימה, המוביל למערת המכפלה. צילום: רימה עיסא, בצלם, 5.10.16. מתחילת 2015 מונעים השוטרים במחסום מפלסטינים לעבור בחלקו הרחב והסלול של הרחוב. ראו תיעוד וידיאו

רובא ג'אבר, בת 18, החיה עם הוריה ושמונת אחיה ואחיותיה בשכונת א-סלאיימה, סיפרה בעדות שמסרה ב-3.11.16:

כבר שנה בערך שאני והמשפחה שלי סובלים מההתנהלות של משמר הגבול במחסומים שמסביב לאל-חרם אל-איבראהימי. מאז שהוסיפו לחלק מהמחסומים חדרי בידוק אלקטרוני המצב החמיר עוד יותר. כשאני נכנסת לחדר הבידוק השוטרים נמצאים מאחורי זכוכית ומדברים אלי משם. זה מפחיד להיכנס לשם. כמעט בכל יום שוטרים מטרידים אותי כשאני עוברת, במיוחד במחסום 160. לפעמים הם מעכבים אותי בכוונה לכמה דקות ומתחילים לשאול אותי על מקום המגורים שלי ולבקש את מספר הטלפון שלי. זה מפחיד אותי ולפעמים אני עושה סיבוב דרך שכונת אל-ג'עברי, שרחוקה יותר מהבית שלי, רק כדי לא להיכנס לחדר הבידוק ולחסוך לעצמי את ההטרדות. אני ובני המשפחה שלי לא מרגישים בטוחים בשכונה שלנו. אנחנו סובלים כל הזמן מהתעמרויות של שוטרים וכל יציאה לעבודה או חזרה הביתה כרוכה בחיפושים ועיכובים ממושכים.

אחיה, רביע ג'אבר, בן 21, סיפר בעדות שמסר ב-3.11.16 על השפעת ההגבלות על עבודתו ועל אלימות שהופעלה כלפיו במחסום:

אני עובד במכירת מאפים עם עגלה שאתה אני עובר ממקום למקום. בשנה האחרונה השוטרים במחסומים החריפו את האמצעים שבהם הם משתמשים כדי להקשות עלינו. בין היתר, הם אוסרים עליי להכניס את העגלה לשכונת המגורים שלי ואני נאלץ להשאיר אותה מחוץ למחסום. זאת בנוסף להצקות יומיומיות כמעט. לפעמים מעכבים אותי שעות בתואנה של בדיקת תעודת זהות.

ב-25.10.16 בצהריים, כשסיימתי לעבוד, הגעתי למחסום אל-חרם אל-איבראהימי. כרגיל שמתי את הדברים שלי על שולחן הבידוק שליד השער האלקטרוני. תוך כדי כך איש משמר הגבול שהיה מאחורי השער שאל אותי מה שמי ובן כמה אני. פתאום הוא התרגז, פתח את השער וצעק עליי – 'תבוא לפה'. כנראה שהוא התרגז בגלל שקראתי לו קודם לכן כמה פעמים בזמן שחיכיתי בשער. ברגע שעברתי בשער המסתובב השוטר דחף אותי בכוח וקיבלתי מכה במותן מהשער. שאלתי את השוטר למה עשה את זה, וצעקתי עליו והוא הכה אותי עם הרובה שלו בחזה ובעט בי ברגל. אדם מבוגר שהיה במקום קרא לקצין, אבל הקצין לא עשה שום דבר ורק הורה לי להסתלק משם.

פידאא נסר, בת 29, תושבת דורא, כתבת בטלוויזיה הפלסטינית, תיארה בעדותה שמסרה ב-18.6.16 את השפעת הגבלות התנועה במרכז העיר על עבודתה:

אני עובדת ככתבת בערוץ 'פלסטין היום' ומסקרת אירועים באזור חברון ובית לחם. אתמול, 17.6.16, נכנסתי ביחד עם הצלם שלי, ג'מיל סלהב, בן 25, דרך מחסום אל-חרם אל-איבראהימי בשביל להכין כתבה על הגבלות התנועה באזור. כשהגענו לרחבה שמול אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) רץ אחרינו קצין של משמר הגבול. הוא דיבר אתנו בערבית ושאל אותנו בני כמה אנחנו. ענינו שאנחנו בני 29 ו-25. הקצין הורה לנו לעזוב מיד את המקום וניגש לנזוף בשוטרים במחסום שאפשרו לנו לעבור. ניסיתי להבהיר שאנחנו צוות טלוויזיה ויש לנו תעודות עיתונאים. הקצין ענה שההגבלה חלה על כל האזרחים בגילאי 15 עד 30. ההתנהלות הזאת פוגעת בעבודה שלי כעיתונאית ומונעת ממני לתעד אירועים בתוך העיר העתיקה ובתל רומיידה. אני רואה בזה פגיעה בחופש העיתונות.

סעד א-דין א-זרו, בן 52, שגר עם אשתו ותשעת ילדיהם בקרבת אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה) תיאר בעדות שמסר ב-11.7.16 כיצד מנעו ההגבלות מהתושבים לקיים את מנהגי חג עיד אל-פיטר ולבקר בני משפחה:

בגלל המחסומים והשערים האלקטרוניים של הצבא שמקיפים אותנו, החיים בעיר העתיקה הפכו לבלתי נסבלים. המצב הכספי שלנו לא מאפשר לנו לעבור למקום אחר. בחג המצב החמיר כי הצבא סגר את האזור ואסר על אנשים שגילם בין 15 ל-30 להיכנס.

ביום הראשון של החג התכוונתי לבקר את הבת שלי שגרה בשכונת א-סלאיימה. היא התחתנה לא מזמן וזה החג הראשון שהיא מבלה עם בעלה מחוץ לבית המשפחה. אני, ובני משפחה נוספים שבאו אתי, החלטנו לעבור דרך מחסום 160. חיכינו במחסום הרבה זמן ועד שכולנו הצלחנו לעבור כבר עברה שעה שלמה. השוטרים הסכימו להכניס רק את מי שהגיל שלו מעל 30, והכניסו אותנו אחד אחד. ראיתי הרבה אנשים שלא אפשרו להם להגיע לביקור אצל הקרובים שלהם בחג.

למחרת, ביום השני של החג בשעות הצהריים, אחותה של אשתי התקשרה אליי. היא הייתה עם הילדים שלה במחסום ליד הבית שלנו. הם הגיעו כדי לבקר אותנו לרגל החג אבל השוטרים לא אפשרו להם להיכנס. אשתי הגיעה למחסום כדי שתוכל לפחות ללחוץ את ידיה של אחותה דרך הסורגים. אחרי המתנה של שעתיים במחסום, שתיהן התייאשו ועזבו את המחסום.

מחסום המפקח על הכניסה הראשית למסגד אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה). החל מקיץ 2016 מתבצעות במקום עבודות תשתית שטרם הושלמו נכון לסוף נובמבר 2016. צילום: איליאנה מחאמיד, בצלם, 5.10.16
מחסום המפקח על הכניסה הראשית למסגד אל-חרם אל-איבראהימי (מערת המכפלה). החל מקיץ 2016 מתבצעות במקום עבודות תשתית שטרם הושלמו נכון לסוף נובמבר 2016. צילום: איליאנה מחאמיד, בצלם, 5.10.16