כזה עוד לא היה לנו - דוברת בצלם שרית מיכאלי במאמר תגובה לבן דרור ימיני

פורסם: 
17.7.13

חיילים מצעידים את כרם וודיע מסאוודה בן החמש ותשעה חודשים ברחובות חברון, 9.7.13. צילום: ISM
חיילים מצעידים את כרם וודיע מסאוודה בן החמש ותשעה חודשים ברחובות חברון, 9.7.13. צילום: ISM

אם "בצלם" היו הוגנים, הם היו צריכים להפיץ את הקלטת עם דברי רקע... הילד המעוכב הוא חריג". (בן דרור ימיני, 12.7.13)

(המאמר התפרסם תחילה ב-NRG)

שרית מיכאליבן-דרור ימיני צודק בהחלט: כזה עוד לא היה לנו. ילד בן חמש, צורח בהיסטריה, מעוכב על ידי חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש, לאחר שיידה אבן. החיילים מצעידים אותו ואת אביו, כפות ומכוסה עיניים, ברחובות מרכז חברון ומעבירים אותם למשטרה הפלסטינית, ככל הנראה במסגרת של נוהל לטיפול בקטינים שיידו אבנים, ואינם בני עונשין מפאת גילם הצעיר.

נכון, כזה עוד לא היה לנו, אבל הנה מה שכן היה לנו וכן תועד בוידאו בשנה האחרונה. כל האירועים התרחשו במרכז העיר חברון, רובם באותו מקום או במרחק של דקות הליכה ספורות מאיזור עיכובם של ודיע מסאוודה בן החמש ותשעה חודשים ואביו, כרם:

בחודש מרץ, עצרו חיילים קבוצה של 27 ילדים סמוך לעיקול 160 במרכז חברון, מרחק של כשתי דקות הליכה מהמקום שבו עוכב ודיע. גם הם היו חשודים ביידוי אבנים. מעצר זה תועד בוידאו. אמנם לא היו שם בני חמש, אבל דובר אוגדת איו"ש אישר כי לפחות 14 מהם היו מתחת לגיל האחריות הפלילית, הצעיר שבהם בן 8. עשרים מהילדים הועברו לחזקת הרשות הפלסטינית ושבעת הנותרים נחקרו במשטרת חברון.

כוחות הביטחון הקימו גדר שחילקה רחוב העובר בשכונת א-סלאימה (כחצי דקת הליכה מאתר עיכובו הראשוני של הילד) ומוביל למערת המכפלה, לשני חלקים: צד אחד ליהודים וצד לערבים. לא קשה לנחש איזה צד סלול ונגיש ואיזה צד מוזנח ולא סלול. מאז פרסום תיעוד הווידיאו בתקשורת, מאפשרים שוטרי המג"ב המוצבים במחסום להולכי רגל פלסטינים לעבור בשני חלקי הכביש.

חיילים עצרו צעיר פלסטיני בטענה שהוא התחצף לאחד מהם. הצעיר הוחזק במעצר למשך חודש כמעט, ושוחרר על ידי שופט צבאי שצפה בשני סרטוני וידאו שמוכיחים שלא היתה כל עילה למעצרו של הצעיר. המעצר התרחש כעשרים מטר ממחסום השוטר, שבו עוכבו הבן ואביו עד ש"הוסגרו" למשטרה הפלסטינית.

לפני כמה חודשים נמסר לנו ממח"ש כי שוטר מג"ב, שתועד בועט בילד תושב אותו איזור מוכה דלות בחברון סביב מערת המכפלה, לאחר שילדים מהשכונה קיללו אותו והתגרו בו, יועמד לדין משמעתי. שוטר מג"ב אחר, שהורשע בתקיפת ילד בן 13 בחברון נידון ל-75 ימי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

בדצמבר, חיילים תקפו צלמים של סוכנות "רויטרס" בחברון, הפשיטו אותם והשליכו לעברם רימוני גז. מהפרסומים עולה, בין היתר, כי החיילים "האשימו" את הכתבים בהשתייכות לארגון בצלם. באותו הערב היכו חיילים צלם מתנדב של בצלם. כל זה קרה לאחר ששוטרת מג"ב ירתה למוות בצעיר פלסטיני שהתעמת איתה במחסום כשבידו מצית בצורת אקדח.

ויש לציין: אלה רק המקרים שתועדו בווידאו. סיכויי הפרסום של אירועים שאינם מלווים בצילומים – הם אפסיים. לא כל שכן הסיכוי שעדויות שאינן מגובות בוידאו יתגברו על חומת ההדחקה וההכחשה בציבור הישראלי. מספיק שאירועים שכן מתועדים גוררים באופן אוטומטי את תגובת דובר צה"ל הסטנדרטית של "אבל מה הוא עשה קודם?" ו"עריכה מגמתית".

אז נכון, כזה בדיוק באמת עוד לא היה לנו, אבל היו אינספור מקרים אחרים של אלימות, חיפושים ליליים, עיכובים ומעצרים ללא מעצורים, אי-אכיפת חוק על מתנחלים אלימים, כולל כאלה המיידים אבנים, הרחקה מכוח צווים צבאיים של סוחרים מחנויותיהם הקרובות מדי לנקודות ההתנחלות בחברון. זו מציאות החיים במרכז העיר חברון, בכפוף למדיניות הממשלה הרשמית, שמיישמים כוחות הביטחון שמטרתה להנציח את קיומה של ההתנחלות היהודית בעיר, באמצעות יצירת מרחבים ריקים מפלסטינים סביב נקודות ההתנחלות.

אלו דברי הרקע. זה ההקשר. זה המחיר של הנוכחות הצבאית האינטנסיבית בעיר חברון שמטרתה להנציח את ההתנחלות הישראלית בה. זה המחיר של שלטון צבאי בן 46. את המחיר הזה כולנו משלמים. מן הראוי גם להכיר במחיר האמיתי שמדיניות זו גובה מפלסטינים, בהם ודיע בן החמש.