רקע על מרכז העיר חברון

פורסם: 
1.1.11

לאורך השנים הוקמו מספר נקודות התנחלות ישראליות בעיר העתיקה של חברון ובסביבותיה, אזור ששימש בין השאר כמרכזה המסחרי של דרום הגדה המערבית. רשויות החוק הישראליות וכוחות הביטחון גובות את מחיר ההגנה על אותן נקודות התנחלות מכלל התושבים הפלסטינים. לצורך כך הן מנהיגות באזור זה משטר המבוסס באופן מוצהר וגלוי על "עקרון ההפרדה", שלאורו יצרה ישראל סגרגציה פיזית ומשפטית בין המתנחלים הישראלים לבין הרוב הפלסטיני.

מדיניות זו הביאה לקריסה כלכלית של מרכז חברון ולעזיבה נרחבת של תושבים פלסטינים. סקר שערך בצלם בחודשים נובמבר ודצמבר 2006 מעלה, כי לפחות 1,014 יחידות דיור פלסטיניות במרכז חברון ננטשו על-ידי הדיירים. דירות אלה מהוות 41.9% מכלל הדירות באזור זה. 65% מהדירות הריקות, 659 במספר, נתרוקנו מיושביהן במהלך האינתיפאדה השנייה. עוד עולה מממצאי הסקר, כי 1,829 בתי עסק פלסטיניים באזור שנסקר עומדים היום סגורים. אלה מהווים 76.6% מכלל בתי העסק באזור זה. 62.4% מבתי העסק שנסגרו, 1,141 במספר, נסגרו במהלך האינתיפאדה השנייה, לפחות 440 מהם נסגרו בצווים צבאיים.

מרכיביה העיקריים של "מדיניות ההפרדה" הישראלית הם איסורים חמורים ונרחבים על תנועת פלסטינים והימנעות שיטתית מאכיפת החוק והסדר על מתנחלים אלימים התוקפים פלסטינים. על אלה נוספת פגיעה ישירה של אנשי כוחות הביטחון בתושבי העיר הפלסטינים.

שוק הפירות בחברון. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.
שוק הפירות בחברון. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.

הגבלות על תנועת פלסטינים וסגירת בתי עסק

במהלך שלוש השנים הראשונות לאינתיפאדה השנייה הטיל הצבא עוצר על הפלסטינים במרכז חברון במשך למעלה מ-377 ימים מצטברים, בהם תקופות רצופות של עד 182 יום, עם הפסקות קצרות להצטיידות.

נוסף לכך, יצר הצבא רצועת שטח רציפה במרכז חברון שבה נאסרת כליל תנועת כלי רכב פלסטיניים. זאת למעט רח' עות'מאן בן עפאן (ציר ציון) שבו מתיר הצבא החל משנת 2009 מעבר של כלי רכב של תושבי הרחוב שקיבלו היתר אישי. במרכזה של רצועת השטח ישנם קטעי רחוב רבים, שנאסרת בהם אף תנועת הולכי רגל פלסטינים. רצועה זו משפיעה על כל העיר, שכן היא חוסמת את נתיב התחבורה המרכזי בין צפון העיר לדרומה. לצפייה במפה.

האיסורים הנרחבים הביאו לסגירתן של מאות חנויות, נוסף על אלה שנסגרו במצוות הצבא.

מתחם א-סהלה בחברון, סמוך לשוק הגמלים. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.
מתחם א-סהלה בחברון, סמוך לשוק הגמלים. למעלה: בשנות התשעים, למטה: בשנת 2007. צילומים: נאאיף השלמון, מרכז אל-וטן וקרן מנור, אקטיבסטילס.

הימנעות מהגנה על פלסטינים מפני מתנחלים אלימים

לאורך השנים התפתחה בחברון תופעה של מעשי התנכלות שיטתיים, ולא פעם אלימים ביותר, מצדם של מתנחלי העיר לתושבים הפלסטינים. במהלך האינתיפאדה השנייה תועדו, בין השאר, תקיפות פיזיות, מכות, שימוש במקלות, יידוי אבנים, זריקת אשפה, חול, מים, כלור, בקבוקים ריקים, השחתה של חנויות ודלתות, גניבה, כריתת עצי פרי וכן כמה מקרים של ירי, ניסיונות דריסה, הרעלת באר, פריצה לבתים פרטיים, הטחת נוזל חם בפני פלסטיני ואף מקרה הרג של ילדה פלסטינית.

אין קרן רחוב בסביבתן של נקודות ההתנחלות הישראליות בחברון שלא נוכחים בה דרך קבע חיילים לרוב, ואף על פי כן נמנעים החיילים במרבית המקרים מהגנה על פלסטינים הנתונים להתקפה מצדם של מתנחלים. גם אכיפת החוק מצידה של המשטרה לוקה בחסר ומעטים המקרים שבהם ממוצה הדין עם התוקפים. היעדר מענה הולם מצד הרשויות לתופעת אלימות המתנחלים בחברון כמוהו כמתן חסות למעשי האלימות, אשר מלבד היותם חמורים כשלעצמם גם תרמו ל"גירוש השקט" של פלסטינים ממרכז העיר.

פגיעת אנשי צבא ומשטרה בתושבים פלסטינים

הנוכחות המוגברת של חיילים ושוטרים במרכז חברון גוררת עמה מקרי אלימות ותופעות רבות של שימוש מוגזם ובלתי מוצדק בכוח ובסמכויות שהופקדו בידיהם. אלימות, חיפושים שרירותיים בבתי תושבים, פלישות לבתים, הטרדות, עיכוב של עוברי אורח ויחס משפיל הפכו זה מכבר לחלק מהמציאות היומיומית של התושבים הפלסטינים, והביאו רבים מהם לנסות ולמצוא להם דיור חלופי במקומות בטוחים יותר. בחלק מהמקרים מדובר בדפוסי התנהגות והתנהלות שאף מערכת הביטחון לא תנסה להצדיקן, אך נראה כי בה בעת לא נעשה די כדי לשרש את אותן תופעות.

* * *

מדיניות ישראל פוגעת אפוא באופן נרחב ואנוש בעשרות אלפי פלסטינים, תוך פגיעה בזכותם לחיים, לחירות, לביטחון אישי, לחופש תנועה, לבריאות, לקניין ועוד. מדיניות זו מפרה את חובותיה של ישראל לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, לפי משפט זכויות האדם הבינלאומי ולפי המשפט המנהלי והחוקתי הישראלי.

נקודות ההתנחלות בחברון הוקמו תוך הפרת כללי המשפט הבינלאומי, והן גורמות להפרה מתמשכת של איסורים שונים הקבועים בו, שנועדו להגן על זכויות האדם של הנתונים לשלטון כיבוש. לפי עמדתה של מדינת ישראל, אין היא יכולה להגן על מתנחלי חברון ללא הנהגת הפרדה בלב העיר הפלסטינית ומבלי לפגוע בזכויות היסוד של התושבים הפלסטינים, פעולות המאלצות את התושבים לנטוש את האזור. על מדינת ישראל רובצת החובה החוקית והמוסרית לפנות את מתנחלי חברון ולהשיבם לשטחה.

כל עוד לא פונו המתנחלים, שומה על הרשויות להגן עליהם תוך שהן מצמצמות למינימום האפשרי את הפגיעה בפלסטינים. לשם כך יש לאפשר תנועה של פלסטינים ברחובות מרכז חברון; לאפשר את חזרתם של פלסטינים לבתיהם; לפעול להחייאתו של מרכז חברון כאזור מסחרי; לאכוף את החוק והסדר על מתנחלים אלימים; לחקור כל מקרה של הפרת חוק מצד אנשי צבא ומשטרה; ולמנוע כל ניסיון של מתנחלים להשתלט על מבנים ואזורים נוספים בעיר.