תושבים חסרי מעמד

פורסם: 
21.7.13

ברצועת עזה חיים בין 40 ל-50 אלף בני אדם שמסיבות שונות אינם מחזיקים בתעודות זהות מוכרות על ידי ישראל ואין להם מעמד בשום מדינה אחרת. כפי שיוסבר להלן, מציאות זו נוצרה בשל מדיניותה של ישראל, ועליה מוטלת האחריות לשנותה.

בהסכמי אוסלו הועברה לרשות הפלסטינית הסמכות לניהול מרשם האוכלוסין בגדה המערבית וברצועת עזה. בהסכמים נקבע כי הרשות תחזיק ותנהל את המרשם וכי תועבר לה הסמכות להנפיק תעודות זהות ורישיונות ביקור ולרשום ילדים שנולדו בחו"ל עד הגיעם לגיל 16, בתנאי שאחד מהוריהם רשום כתושב השטחים. אולם, בהסכמים גם נקבע כי הצד הפלסטיני חייב ליידע את ישראל לגבי כל שינוי שהוא עורך במרשם האוכלוסין וכי עליו לקבל את אישורה להענקת תושבות לבני זוג ולילדים של תושבים פלסטינים במסגרת הליך לאיחוד משפחות, וכן להנפקת רישיונות ביקור בשטחים.

בשנת 2000 הפסיקה ישראל לעדכן את העתק מרשם האוכלוסין שבידיה ומאז היא אינה מכירה עוד בשינויים שעורכת בו הרשות הפלסטינית. כיום היא מאפשרת לרשות לרשום בו לידות ומיתות בלבד, ולהחליף תעודות בלויות. משום כך, לרשות הפלסטינית או לממשלת חמאס אין אפשרות להנפיק תעודות זהות לתושבים חסרי מעמד ולאשר בקשות לאיחוד משפחות.

הסיבות להיעדר מעמד תושבות

היעדרות מהרצועה במהלך מפקד האוכלוסין

ביוני 1967 כבשה ישראל את הגדה המערבית ואת רצועת עזה והכריזה עליהם כשטחים סגורים. בחודשים אוגוסט וספטמבר 1967 ערך הצבא הישראלי מפקד אוכלוסין בגדה וברצועה. מפקד זה שימש את הרשויות הישראליות כבסיס למרשם האוכלוסין הפלסטיני. אוכלוסיית השטחים, כפי שתועדה במפקד של שנת 1967, עמדה על 954,898 נפש. פלסטינים שלא נכחו בשטחים בתקופה זו ולא נרשמו במפקד האוכלוסין: עם אלה נמנו קרוב ל-390 אלף פליטים פלסטינים, כ-50 אלף מהם מרצועת עזה שחלקם ברחו מהשטחים במהלך המלחמה וחלקם גורשו ממנה בידי ישראל. כמו כן נעדרו מהמפקד פלסטינים ששהו באותה תקופה בחו"ל לצורכי לימודים או עבודה או מכל סיבה אחרת. כל אלה איבדו את מעמדם כתושבי השטחים. פליטים שהגיעו מהגדה ומהרצועה לירדן ולמצרים קיבלו במדינות אלה מסמכי נסיעה זמניים ששימשו אותם כתחליף לדרכונים ושאותם הם נדרשו לחדש אחת לכמה שנים.

שלילת מעמד לאחר המפקד

לפי נתונים שנמסרו למוקד להגנת הפרט ממשרד מתאם הפעולות בשטחים ב-10.6.12, מאז 1967 ועד להקמת הרשות הפלסטינית בשנת 1994 שלל הצבא את מעמדם של 108,878 פלסטינים מרצועת עזה, מאחת מהסיבות שלהלן (או משתיהן):

1. שהיה בחו"ל לתקופה של שבע שנים ומעלה, לצורך לימודים, עבודה או מכל סיבה אחרת. בקבוצה זו נכללים אלפי פלסטינים שעברו למדינות המפרץ לצרכי עבודה. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, בשנים 1991-1990, נמלטו מכוויית כ-40,000 פלסטינים ילידי השטחים. משביקשו לשוב לבתיהם, גילו רבים מהם כי איבדו את תושבותם בשטחים בגלל שחיו יותר משבע שנים בחו"ל.

2. אי התייצבות לאחד ממִפקדי האוכלוסין שערך הצבא ברצועת עזה בשנים 1981 ו-1988. לפי הנתונים שנמסרו למוקד להגנת הפרט, 54,603 פלסטינים נמחקו ממרשם האוכלוסין לאחר שלא נכחו במפקד שנערך בשנת 1981 ו-7,249 פלסטינים נוספים נמחקו לאחר שלא נכחו במפקד בשנת 1988. חלק מהאנשים הללו לא התייצבו למפקדי האוכלוסין משום ששהו בחו"ל בעת עריכתם, אולם חלקם שהו ברצועה ולא התייצבו מסיבות שונות: חשש שנבע מהגדרתם כ"מבוקשים" בעבר, עלות האגרה של חידוש תעודת הזהות, ואי ידיעה על החובה להתייצב ולחדש את התעודה. ידוע כי ישנם תושבים ברצועת עזה שנמחקו ממרשם האוכלוסין אך מוסיפים היום לגור בה, ללא מעמד רשמי.

סירוב לרשום ילדים

ישראל רושמת במרשם האוכלוסין הפלסטיני ילדים שנולדו בגדה המערבית וברצועת עזה. עד לפרוץ האינתיפאדה הראשונה ניתן היה לרשום ילדים שלא נרשמו מיד עם לידתם ללא הליך מיוחד, עד הגיעם לגיל 16. ילדים שנולדו בחו"ל ניתן היה לרשום עד הגיעם לגיל 16 בתנאי שאחד מהוריהם היה רשום כתושב. בסוף 1987, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, קבע המנהל האזרחי כי ילדים מתחת לגיל 16 שנולדו בשטחים יירשמו רק אם לאמם יש מעמד של תושבת, וכי ילדים שנולדו בחו"ל לא יירשמו לאחר הגיעם לגיל חמש, בלי קשר למעמד התושבות של הוריהם.

בשנת 1995 נקבע בהסכם אוסלו ב' כי הצד הפלסטיני רשאי לרשום במרשם האוכלוסין ילדים שנולדו בחו"ל רק עד הגיעם לגיל 16, וזאת בתנאי שאחד מהוריהם רשום כתושב השטחים. עקב הגבלות אלה חיים כיום ברצועה ילדים ובוגרים שנולדו בה להורים חסרי מעמד או כאלה שנולדו בחו"ל להורים הרשומים כתושבים אך לא נרשמו עד גיל 5, ועל אף שחזרו לרצועה נותרו ללא מעמד.

סירוב לאשר בקשות לאיחוד משפחות ולרישיונות ביקור

מאז מפקד האוכלוסין ב-1967, שעליו התבסס מרשם האוכלוסין הפלסטיני, הדרך היחידה להוסיף אנשים למרשם מלבד רישום ילדים היתה באמצעות הליך של איחוד משפחות. במסגרת הליך זה הגישו תושבי השטחים בקשה לאיחוד משפחות עבור בני משפחה מדרגה ראשונה שהתגוררו מחוץ לשטחים. רוב הבקשות הוגשו בידי תושבי שטחים עבור בני או בנות זוג, שנולדו בפזורה הפלסטינית למשפחות של פליטים. בקשות אחרות הוגשו על ידי תושבי שטחים עבור בני משפחה שחיו תקופה מסויימת בחו"ל ואיבדו את מעמדם בשטחים, או שלא היה להם מעמד כזה מלכתחילה. במהלך ההמתנה לאישור הבקשה נאלצו בני זוג וקרובי משפחה אחרים להתראות זה עם זה בשטחים רק באמצעות רשיונות ביקור מוגבלים בזמן.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הקפיאה ישראל את העדכונים במרשם האוכלוסין הפלסטיני, למעט רישום ילדים מתחת לגיל 16 שנולדו להורה שהוא תושב רשום ומקרים חריגים. מאז, לא קיים הליך סדיר להסדרת מעמדם של בני זוג וקרובי משפחה של תושבי השטחים. ישראל הקפיאה גם את הנפקת רישיונות הביקור בשטחים, למעט במקרים שהיא מגדירה "הומניטאריים" ולפיכך לבני משפחה מחו"ל אין כיום שום אפשרות חוקית לבקר בהם.

לאחר הקפאת הליך האחמ"ש, עשרות אלפי פלסטינים ששהו בגדה המערבית וברצועת עזה במסגרת רישיונות ביקור בחרו להשאר בהן עם בני זוגם או בני משפחתם על אף שתוקף רשיון הביקור שבידם פג, מחשש שאם יצאו לא יוכלו לשוב. הם מוסיפים לשהות כיום בשטחים ללא כל מעמד חוקי.

"מחווה" חד פעמית למתן תושבות לחסרי מעמד

כ"מחווה" לרשות הפלסטינית, הסכימה ישראל ב-2005 להוסיף למרשם האוכלוסין הפלסטיני את מי שנכנס לשטחים כמבקר באישור ישראל ונשאר בהם באופן "לא חוקי" ללא מעמד, וכן בנים ובנות לתושבי השטחים שהוריהם לא רשמו אותם בילדותם, ונותרו בבגרותם ללא מעמד. לצורך יישום המהלך, העבירה ישראל לוועדה האזרחית של הרשות הפלסטינית ברמאללה רשימה של 51,738 שמות של שוהים חסרי מעמד שנכנסו לשטחים באמצעות רישיונות ביקור שהנפיקה ישראל ולא יצאו מהם לאחר שתוקף הרישיון פג, או שהגישו בקשות לאיחוד משפחות שלא נענתה. 22,611 מהאנשים ששמותיהם הופיעו ברשימה חיו ברצועת עזה, ורובם היו בני או בנות זוג של תושבים, אשר נכנסו לשטחים בין 1994 ל-2000 ברישיון ביקור קצר מועד. הוועדה האזרחית ברצועה זימנה את חסרי המעמד להרשם, על בסיס הרשימות הישראליות שהועברו לה על-ידי ממשרד הפנים הפלסטיני ברמאללה.

באוקטובר 2007 החלה ישראל להנפיק תעודות זהות עבור חסרי המעמד, על-סמך הרשימות שהגישה לה הוועדה האזרחית הפלסטינית לאחר שסיימה את בדיקותיה. עד סוף 2008 הונפקו 12,326 תעודות זהות לאנשים שנכנסו לרצועת עזה באמצעות רישיון ביקור עד 1998. בסוף שנת 2008 הקפיאה ישראל את הליך הסדרת המעמד במסגרת המחוות.

המצב כיום

על-פי המשרד לעניינים אזרחיים במשרד הפנים הפלסטיני, חיים היום ברצועת עזה בין 40 ל-50 אלף פלסטינים חסרי מעמד. אלה נחלקים לארבע קבוצות עיקריות:

    • פלסטינים שהגיעו לשטחים ברישיון ביקור והגישו בקשות לאיחוד משפחות. לאחר שפג תוקף רישיון הביקור שלהם, נשארו ברצועה ללא מעמד מוסדר. בקבוצה זו נכללים כ-10,000 בני אדם שישראל אישרה את בקשותיהם לאיחוד משפחות במסגרת המחוות, אך לא העניקה להם את המעמד לאחר הקפאת המחוות בשנת 2008.
    • תושבי הרצועה אשר מעמדם נשלל משום שלא חידשו את תעודת הזהות שלהם במפקדי האוכלוסין בשנות השמונים.
    • תושבי הרצועה שלא נרשמו בילדותם מסיבות שונות, וכבוגרים לא ניתן לרשמם במירשם האוכלוסין ללא הליך מיוחד.
    • פלסטינים שנכנסו לרצועה דרך מעבר רפיח לאחר ההתנתקות, ללא רישיון ביקור: מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה חדלה ישראל להניק רישיונות ביקור, ופלסטינים מחו"ל שאינם רשומים כתושבי השטחים אינם יכולים להכנס אליהם באישור ישראל. עם ההתנתקות בשנת 2005 נותר מעבר רפיח ללא שליטה ישראלית במשך שלושה חודשים עד לחתימת הסכם המעברים, במהלכם נכנסו לרצועה כמה אלפי פלסטינים בלי אישור ישראלי. אחרים נכנסו לרצועה במהלך השנים דרך המנהרות, או דרך מעבר רפיח לאחר שהציגו תעודות פליט שהנפיקו הרשויות המצריות או דרכונים ירדניים זמניים. כל אלה חיים כיום ברצועת עזה ללא מעמד וישראל אינה מכירה בזכאותם לקבל תעודת זהות, גם במסגרת מחוות עתידיות, משום שכניסתם לרצועה לא אושרה בידיה.