המצור על רצועת עזה

פורסם: 
1.1.11
עודכן: 
23.9.12

ביוני 2007, לאחר עימות פנימי בין פלגים פלסטיניים ברצועת עזה שנמשך מספר שבועות, השתלט חמאס על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ברצועה. עקב כך, סגרה ישראל את מעברי הגבול בינה לבין הרצועה והידקה את השליטה בה, באופן שמנע כמעט כל אפשרות לצאת את הרצועה או להיכנס אליה, לייבא או לייצא ממנה סחורות. ב- 19 לספטמבר 2007 החליט הקבינט הביטחוני הישראלי להגדיר את רצועת עזה כ"ישות עוינת". ישראל גורסת כי החלטה זו מאפשרת לה לנקוט צעדי ענישה שונים נגד תושבי הרצועה בתגובה על ירי רקטות קסאם לעבר ישראל, ובהם גם צמצום אספקת החשמל והדלק מישראל לרצועה. הסגר משפיע לא רק על המעברים היבשתיים, אלא גם על גישת תושבי עזה לים, הנמצא בשליטה ישראלית מוחלטת. הסגר הביא להרס כלכלת הרצועה ולהעמקה נוספת של העוני הקשה ששרר ברצועה גם קודם לכן, כפי שיפורט בהמשך.

ב-20.6.2010, בעקבות לחץ בינלאומי שהופעל על ישראל לאחר אירועי ההשתלטות על המשט הטורקי לעזה, החליט הקבינט הביטחוני על הקלות בסגר: הרחבה של הכנסת הסחורות לעזה, הרחבת פעילות המעברים, היתר להכנסת חומרי בנייה לפרויקטים ציבוריים ולפרויקטים' של בנייה למגורים בפיקוח בינלאומי, וייעול המדיניות בנוגע לכניסה ויציאה של אנשים לצרכים הומניטאריים ורפואיים. בעקבות המדיניות החדשה, הוחלט להחליף את רשימת המוצרים המותרים לכניסה לרצועה שהייתה נהוגה עד לאותה העת ב"רשימה מוגבלת של פריטים אסורים, אשר נועדה למנוע רק הכנסה של כלי נשק ופריטים שעשויים לסייע למשטר הטרור של החמאס לפגוע באזרחים ישראלים". ב- 6.7.2010 פרסמה ישראל שתי רשימות: האחת, של פריטים שהכנסתם אסורה ללא היתר פרטני, הכוללת פריטים כגון אמצעי לחימה וחומרים כימיים היכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה, לצד חומרים דו-שימושיים, אשר יש להם שימושים אזרחיים אך עשויים לשמש גם לצרכים צבאיים. הרשימה השנייה כוללת פריטים הנחוצים לצרכי בנייה, "שהכנסתם תותר רק לצורך פרויקטים מאושרים ע"י הרש"פ ובביצוע הקהילה הבינ"ל". בכך, בוטל למעשה האיסור שהטילה ישראל שלוש שנים קודם לכן על הכנסתם של מוצרי צריכה רבים לשימוש. אין בהחלטת הממשלה כל אזכור להתרת ייצוא מרצועת עזה.

ב-8.12.10 הודיעה הממשלה על הקלות נוספות בסגר, שיאפשרו ייצוא מענפי החקלאות, הריהוט והטקסטיל.

ב-2.6.2010 פתחה מצרים את מעבר רפיח שעל גבולה והתירה מעבר אנשים במקרים המוניטאריים ורפואיים וכן לסטודנטים, תושבים זרים ופלסטינים המבקשים לבקר קרובי משפחה בחו"ל.

בסוף מאי 2011, לאחר כמעט ארבע שנים שבהן הגבילה את השימוש במעבר, הודיעה מצרים על פתיחת מעבר רפיח לתנועת פלסטינים באופן קבוע ורשמי. בהתאם להודעה, נפתח המעבר בכל יום בין 09:00 ל-17:00, למעט ימי שישי וחגים רשמיים, שבהם הוא סגור. רשויות מצרים הודיעו כי נשים, קטינים וגברים מעל גיל 45 לא ידרשו לקבל אשרת כניסה למצרים, וכי מספר העוברים במעבר יוגבל ל-600 ביום. לאחר קשיים והגבלות בתחילת הדרך, החל מדצמבר 2011 אכן מתנהלת תנועת התושבים במעבר רפיח באופן חופשי.

שלוש שנות המצור גרמו למשבר חמור בכלכלת עזה, וההרס הנרחב שנגרם לבתים ולתשתיות ברצועה במבצע "עופרת יצוקה" החמיר את המצב. השלכות המצור באות לידי ביטוי בחוסר ביטחון תזונתי של חלקים נרחבים באוכלוסייה, בשיעורי אבטלה גבוהים, בצמצום האפשרות להתפרנס מחקלאות, דיג או תעשייה מקומית, ובפגיעה בכל מרקם החיים של התושבים. מסקר שערך הצלב האדום הבינלאומי עולה כי במאי 2008 חיו מעל 70% מתושבי הרצועה בעוני, עם הכנסה חודשית של פחות מ-250$ למשפחה של 9-7 נפשות (דולר אחד ליום לכל בן משפחה) ו-40% מהתושבים במגזר העירוני בעזה חיו בעוני עמוק עם הכנסה חודשית של פחות מ-120$ (חצי דולר ליום לבן משפחה).כמו כן עולה מנתוני הצלב האדום כי בשנת 2009, 75% מתושבי הרצועה, יותר מ-1.1 מליון בני אדם, סבלו מחוסר ביטחון תזונתי בהשוואה ל-56% מהתושבים בשנת 2008, וכי תלותם של כלל התושבים בסיוע מן החוץ גדלה מ-5% בתקופה שקדמה למצור ל-26%. על-פי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה, ברבע הראשון של שנת 2010 היה 33.9% מכוח העבודה בעזה ברצועה מובטל ואצל בני פחות משלושים הגיע שיעור האבטלה ללמעלה מ-50%.

ההחלטה על ההקלות במצור הינה שינוי מבורך, אולם, מדובר רק בצעד קטן בכיוון הנכון. הכנסת מוצרי צריכה נוספים מקילה על חיי היום-יום של התושבים אך אינה מאפשרת שיקום, ולו חלקי, של כלכלת הרצועה. המשך ההגבלות החמורות על הייצוא מותיר את עזה מבודדת ללא כל אפשרות לפיתוח כלכלי ממשי.

על ישראל לאפשר לרצועת עזה לשקם את הכלכלה ולשם כך יש לאפשר לא רק ייבוא של מזון ומוצרי צריכה אלא גם של חומרי בניין וחומרי גלם לתעשייה, לייצור ולחקלאות. בנוסף על ישראל לאפשר ייצוא מן הרצועה ותנועת אנשים אליה ומחוץ לה. זכותה של ישראל לבצע בדיקות בטחוניות במעברים, אולם אסור לה להגביל את היבוא והיצוא ואת תנועת האנשים באופן גורף. 

שיבושים באספקת חשמל

באוקטובר 2007, עתרו פלסטינים תושבי עזה וארגונים ישראליים ופלסטיניים לזכויות האדם, בהם בצלם, נגד הקיצוץ באספקת החשמל והדלק לרצועה. בעתירה נטען כי הקיצוץ יגרום לפגיעה הומניטארית נרחבת, עד כדי סיכון חיי אדם. בסוף ינואר 2008 דחה בג"ץ את העתירה ואפשר את הקיצוץ באספקת החשמל והדלק. בג"ץ קיבל את טענת המדינה כי חלק מהדלק המועבר משמש בפועל למטרות שונות של ארגוני טרור ברצועה וכי הצמצום בו יפגע בתשתיות הטרור. כמו כן התקבלה טענת המדינה כי הצרכים ההומניטאריים הבסיסיים של תושבי הרצועה לא ייפגעו כתוצאה מהקיצוץ. מאז אפשרה ישראל הכנסה של עד 63% בלבד מכמות הדלק התעשייתי הדרוש להפעלת תחנת הכוח ברצועת עזה ומחודש נובמבר 2008 אסרה על הכנסתו כליל למשך ארבע חודשים. דלק זה נועד באופן בלעדי להפעלת תחנת הכוח ברצועה וממומן על-ידי האיחוד האירופי. בנוסף צמצמה ישראל את כמויות הבנזין, הסולר וגז הבישול הנכנסים לרצועה.

המחסור בדלק משפיע ישירות על יכולת הפקת החשמל ברצועה ועל מערכות המים והביוב התלויות באספקתו להפעלת המשאבות. בנוסף, האיסור שנותר בתוקפו על הכנסת חלקי חילוף לתחזוקת מערכת החשמל גורם לשיבושים וחסרים נוספים.

אספקת החשמל ברצועת עזה נפגעת כיום גם בשל סכסוך בין הרשות הפלסטינית לבין ממשלת חמאס ברצועה בנוגע למימון הדלק התעשייתי הדרוש להפעלת תחנת החשמל. עקב הסכסוך הצטמצמו עוד יותר כמויות הדלק שהועברו לרצועה והכמות שסופקה במהלך הקיץ עמדה על פחות משליש הכמות הדרושה לתפעול התחנה בתפוקה מלאה. כתוצאה מהמחסור בדלק, הושבתה התחנה כליל למשך חמישה ימים בחודש יוני ולמשך יומיים בחודש אוגוסט. כל תושבי הרצועה, למעט תושבי העיר רפיח המקבלת אספקת חשמל ישירות ממצרים, סבלו מהפסקות חשמל יזומות במשך 12-8 שעות ביממה. ב-25.8.2010 הוכנסו לרצועה למעלה מחצי מיליון ליטר של דלק תעשייתי, דבר שאפשר הפעלה של שתי טורבינות, והפסקות החשמל הצטמצמו בכמחצית, ל-6-4 שעות ביממה.

משבר מי השתייה

כמעט 95% מהמים הנשאבים ברצועת עזה מזוהמים ואינם ראויים לשתייה, כך הזהירו לאחרונה תכנית האו"ם לאיכות הסביבה, רשות המים הפלסטינית, נציבות המים של ישובי החוף ברצועת עזה וארגוני סיוע בינלאומיים. להערכתם, יידרשו 20 שנה לפחות לשיקום מערכת מי התהום של רצועת עזה, וכל דחייה בטיפול בעניין תוביל להתדרדרות נוספת במצב, שבעטייה עלול השיקום להימשך מאות שנים. משבר המים ברצועה נוצר עקב שאיבת יתר ממערכת מי התהום אקוויפר החוף. שאיבת היתר, הנמשכת כבר כמה עשורים, עוד מימי השלטון הישראלי ברצועה, נמשכה גם בניהולה של הרשות הפלסטינית ונמשכת כעת בניהולה של ממשלת חמאס, והיא גורמת לחדירת מי ים מלוחים למערכת זו. בנוסף, ההידרדרות בתחזוקת מתקני טיהור השפכים ברצועה, שהתגברה מאז הוטל המצור על הרצועה, והפגיעה במתקן הטיהור של העיר עזה במהלך מבצע "עפרת יצוקה", גרמו לזיהום נוסף של מערכת מי התהום בשפכים ולהמלחה נוספת של מי התהום. בגלל האיכות הירודה של המים נאלצים רבים מתושבי הרצועה לקנות מים מותפלים ממתקנים המופעלים על-ידי יזמים מקומיים או להשתמש במתקני התפלה ביתיים, אולם שום רשות אינה מפקחת על איכות המים המופקים ממתקנים אלו. פעולתם של מתקנים אלה נפגעה גם היא בשל היעדר חלקי חילוף והפסקות חשמל. מכיוון שטיהור מים מגורמים מזהמים כחנקות וכלורידים הוא יקר מאד, מגיע מחירו של מטר מעוקב של מים מטוהרים לחמישים ש"ח, פי עשרה ממחיר מ"ר מעוקב מים לצרכן ביתי בישראל, ולפיכך ידם של רבים מתושבי הרצועה אינה משגת לקנות מים אלה.

הגבלות על הכנסת סחורות

על פי נתוני האו"ם, בשנתיים הראשונות של המצור נכנסו לרצועת עזה מישראל בממוצע 112 מטענים ביום (מטען=משאית עם נגרר אחד). זאת בהשוואה לממוצע של 583 מטענים ביום לפני הטלתו. בחודש האחרון לפני ההחלטה על הקלות במצור, מאי 2010, נכנסו לרצועה 90 משאיות ביום בממוצע. מיד לאחר החלטת הממשלה גדל מספר המשאיות ביום ל-150, ועל פי ההערכה הרשמית, עד לאמצע 2011 צפוי מספרן הממוצע של המשאיות שייכנסו מדי יום להגיע לכ-400 'אף שמדובר במגמת שיפור, חשוב לציין כי גם מספר זה נמוך בכ-30 אחוזים ממספר המשאיות שנכנסו מדי יום לרצועה לפני הטלת המצור ואין בכך כדי לתת מענה מלא לצורכי האוכלוסייה. כמו כן, נראה שמגמת השיפור אינה עקבית. מבדיקת בצלם עולה כי בעוד שבחודש אוקטובר 2010 נכנסו כ- 139 משאיות ביום בממוצע, בחודש נובמבר ירד מספר המשאיות ל- 98 בממוצע ליום.

כלכלת המנהרות

כתוצאה ממדיניות המצור על הרצועה התפתחה בשנים האחרונות כלכלת מנהרות המחברות בין דרום הרצועה לרפיח המצרית. סחורות רבות ושונות הוכנסו בשנים אלה לרצועה באמצעות המנהרות, שממשלת חמאס מפקחת על פעולתן וגובה מסים ממפעיליהן. בנוסף למוצרי צריכה, פלסטינים מבריחים דרך חלק מהמנהרות אמצעי לחימה מסוגים שונים, כולל רקטות. בעקבות הרחבת פעילות המנהרות דווח בשנת 2008 על חזרתם לשווקים של מוצרים שונים, ועל ירידה מסוימת במחיריהן של סחורות כתוצאה מהגידול בהיצע. עם זאת, הכנסתן של סחורות בדרך זו אינה יכולה להוות תחליף הולם לפעילות כלכלית יציבה של הרצועה. לאחר ההחלטה על הקלות במצור הצטמצמה במידה ניכרת הפעילות במנהרות.

הגבלות חמורות על ייצוא

בנוסף להגבלות על הייבוא, אסרה ישראל על הייצוא מהרצועה באופן כמעט מוחלט. לפני הטלת המצור יוצאו מהרצועה יותר מ-1,000 מטענים בממוצע בכל חודש ואילו בכל שלוש שנות המצור יוצאו בסך הכול 259 מטענים. החלטת הממשלה מיוני על הקלות בסגר לא התייחסה כלל לנושא הייצוא. ב- 8.12.10 הודיעה הממשלה על הקלות נוספות בסגר, המצטרפות למשלוחי תותים ופרחים שישראל אפשרה לייצא במועד הסמוך לפרסום ההחלטה. ההקלות החדשות יאפשרו ייצוא בהיקף של עד 10 משאיות ליום. היקף זה מהווה עדיין פחות מ- 30% מהיקף היצוא שהיה נהוג ברצועה לפני 2007. כמו כן הייצוא הוגבל למוצרים ספציפיים בלבד. ההגבלות החמורות על הייצוא פוגעות קשות בפרנסת החקלאים הנאלצים למכור תוצרת שיועדה בעבר לייצוא במחירי הפסד בתוך הרצועה, וכמעט שאינן מאפשרות את קיומם של בתי מלאכה ומפעלים, כיוון שהם מנועים מלשווק את תוצרתם מחוץ לרצועה.

קריסת הפעילות הכלכלית ברצועה

המחסור במוצרי יבוא בסיסיים יחד עם ההגבלות החמורות על היצוא, הביאו לקריסת הפעילות הכלכלית ברצועה. 90% מבתי העסק שפעלו בענף התעשייה ברצועה נסגרו והיתר נאלצו לצמצם את היקף פעילותם. לאחר מבצע "עופרת יצוקה" דיווח הצלב האדום הבינלאומי על סגירתם של 3,750 בתי עסק ועל פיטוריהם של כארבעים אלף איש המהווים 94% מסך העובדים בהם.

ההחלטה על הקלות במצור אינה חלה על הכנסה סיטונית של חומרי גלם לייצור ולכן אינה מאפשרת את שיקומה של התעשייה המקומית. עם חידוש זרם הסחורות המגיע מישראל ספגה כעת תעשייה זו מכה נוספת בשל חוסר יכולתה להתחרות במוצרים המיובאים. קשה במיוחד נפגעה 'תעשיית המשקאות ברצועה, שנוסף על הקושי הנובע מן המחסור בחומרי גלם, עומדת כעת בפני תחרות מצד מיצים ומשקאות תוססים מישראל.

הגבלות על אספקת מזון

מאז הוטל המצור בשנת 2007 אסרה ישראל על הכנסה של מוצרי מזון בסיסיים רבים לרצועה, על-פי רשימה שעודכנה מעת לעת. ההקלות שעליהן הכריזה הממשלה בחודש יוני 2010 נוגעות בעיקר למוצרי צריכה ביתיים. לכן, יש כיום בשווקים מגוון גדול בהרבה של מוצרי צריכה, אולם,בשל שיעורי העוני הגבוהים, ידן של משפחות רבות ברצועה אינה משגת לקנות מוצרים אלה. '

אזורים אסורים בכניסה - חקלאות ודיג

כחלק ממדיניות המצור, צמצמה ישראל את המרחק מן החוף שאליו מורשים דייגים להגיע מ-12 ל-3 מיילים ימיים ובכך היא מונעת מדייג הרצועה להגיע למצבור הדגה העשיר. בכך נפגעת יכולתם של אלפי הדייגים והמועסקים בתעשיות הנלוות ובני משפחותיהם להתפרנס ומתושבי הרצועה נמנע מקור מזון חיוני. בנוסף, הרחיב צה"ל במאי 2009 את אזורי החיץ סמוך לאזורי הגבול עמה מ-150 מטרים שנקבעו לאחר ההתנתקות ללמעלה מ-300 מטרים. המשמעות היא פגיעה קשה נוספת בחקלאי הרצועה המהווים למעלה מרבע מאוכלוסייתה, ואשר לפחות 30% מאדמותיהם מצויות סמוך לאזורי הגבול.

מבצע עופרת יצוקה

במהלך מבצע "עופרת יצוקה", שהתקיים בין ה- 27.12.2008 ל- 18.1.2009, גרמה ישראל, בנוסף להרוגים ולפצועים הרבים גם נזקים כבדים למבני מגורים, למפעלי התעשייה ולחקלאות וכן לתשתית החשמל, התברואה, המים והבריאות שהייתה עוד קודם לכן על סף קריסה. במהלך ימי המבצע, הגיע המחסור בחשמל ברצועה לשפל ורק 25% מכמות החשמל הנדרשת סופקו. כחצי מליון מתושבי הרצועה היו מנותקים ממים זורמים וביוב זרם ברחובות.

סגירת המעברים בפני כניסת סחורות מונעת עד היום את שיקום התשתיות החיוניות שנפגעו במהלך המבצע. בין היתר, סובלת כ-90% מהאוכלוסייה מהפסקות חשמל של עד 6 שעות ביממה בכל יום, הנגרמות הן בשל הפגיעה בתשתיות והן בשל המחלוקות בין פתח לחמאס שהוזכרו לעיל.לכ-3,000 תושבים בצפון הרצועה אין גישה למים זורמים בשל המחסור בחשמל. כמו כן, לא ניתן לבנות מחדש את 3,450 בתי המגורים שנהרסו ואת 2,879 הבתים שניזוקו בשל ההגבלות החמורות על הכנסת חומר בניין לרצועה. כ-20,000 עקורים גרים בצפיפות בדירות שכורות, אצל קרובי משפחה או באוהלים. מערכת הבריאות ברצועה, שנאלצה להתמודד במהלך המבצע הצבאי ולאחריו עם אלפי פצועים ועם נזקי ההתקפות הישראליות נגד הצוותים והמתקנים רפואיים, נפגעה אנושות.

במסגרת ההחלטה על הקלות בהכנסת סחורות, הודיעה ישראל כי תאפשר הכנסה של חומרי גלם עבור מיזמים ציבוריים ספציפיים, שאושרו על-ידי הרשות הפלסטינית ואשר מתבצעים בפיקוח בינלאומי: בניית בתי ספר, מוסדות בריאות, מתקני תברואה וכד', וכן לצורך מפעלי בנייה כגון מיזם של פרויקט בנייה למגורים של האו"ם בחאן יונס. לאחרונה מסתמנת מגמה של הגדלת כמות חומרי הגלם המוכנסים לרצועה לצורך מיזמי מים וביוב הנכנסים לרצועה, וכ-18 משאיות ובהן ציוד כגון כלור, משאבות ניקוז, חלקי חילוף, כימיקלים לטיהור מים, ועוד הוכנסו במהלך חודש אוגוסט. עם זאת, מדובר עדיין בכמות קטנה מאד שרחוקה מלענות על הצרכים הקיימים.