הגבלות חמורות על הדיג ברצועת עזה

פורסם: 
1.1.11

ב"הסכם הביניים" שנחתם בין ישראל לבין אש"ף במסגרת תהליך אוסלו, התחייבה ישראל להתיר לספינות דיג מעזה לשוט עד למרחק של כעשרים מייל ימי (כ-37 ק"מ) מקו החוף של הרצועה, לבד מאזורי חיץ בגבולות עם ישראל ועם מצרים אליהם נאסרה הכניסה כליל. אולם בפועל ישראל לא הקצתה היתרי שיט לכל המבקשים ואפשרה דיג למרחק של עד 12 מייל ימי לכל היותר. לאחר חטיפת החייל גלעד שליט ב- 25.6.06 אסרה ישראל באופן מוחלט על דייגי עזה לצאת לים במשך ארבעה חודשים ומשחודש הדיג, צמצמה את הטווח לששה מייל ימי. במהלך מבצע "עופרת יצוקה", בחודשים דצמבר 2008-ינואר 2009, נפסקה כליל פעילות הדיג בשל נוכחות מסיבית של כוחות חיל הים במקום ומשחודשה עם תום המבצע, הגביל אותה הצבא למרחק של כשלושה מייל ימי (כ- 5.5 ק"מ).


סרטון וידיאו בנושא, נובמבר 2008.

בנוסף להגבלות החמורות על הדיג, תיעד בצלם מקרים שבהם חיילי חיל הים תקפו והטרידו דייגים. בין היתר תועדו מקרי ירי, מעצרים ועיכובים והחרמת סירות וציוד דיג. בחלק מהמקרים ננקטו שיטות אלו גם נגד דייגים שלא חרגו מהתחום המותר לדיג שנקבע על-ידי הצבא.

אחת השיטות שתיעד בצלם, כוללת "נוהל שחייה" מסוכן ומשפיל, במסגרתו חיילים כפו על דייגים לשוט לעומק רב ואז הורו להם באיומי נשק לפשוט את בגדיהם ולשחות בים עד לספינת חיל הים, תוך התעלמות מתנאי מזג אוויר. לאחר מכן הועלו הדייגים לספינה, שהפליגה לנמל אשדוד. בנמל אשדוד הובלו הדייגים כשידיהם כבולות ועיניהם מכוסות לחקירה שנמשכה שעות ארוכות ובסיומה הוחזרו למחסום ארז או ללב ים, למקום בו הושארו סירות הדיג שלהם, ונאלצו לשחות בחזרה לעבר הסירות. על-פי עדויות הדייגים שעברו את "נוהל השחייה" ועל פי נתוני מכשירי ה- GPS שברשותם, מעצרים כאלה בוצעו גם בתוך האזור שהוגדר על-ידי הצבא כאזור המותר לדיג.

האיסור לצאת למים העמוקים והסכנה הטמונה בכל יציאה לים מונעים מהדייגים גישה למצבור דגה עשיר יותר והם נאלצים להסתפק בדגים שאיכותם וגודלם ירודים. במצב זה, דייגים מתקשים להשיג כמות מספקת של דגים לפרנסתם ואפילו לכיסוי הוצאות השייט. בהעדר מקורות פרנסה אחרים ברצועה, נאלצים חלק מהדייגים להפר את האיסור ולסכן את נפשם. כמו כן, כתוצאה מההגבלות ומצמצום שטחי הדיג, נוצרה באזור המים הרדודים שבהם הדיג מותר תופעה של דיג-יתר שמדלל את מצבור הדגה ופוגע בבתי הגידול של דגים צעירים, דבר המסכן את מצבור הדגה בעתיד.

ענף הדיג של עזה ספג מכה קשה. על פי הערכות שונות, כ-3,000 משפחות בעזה, המונות כ-19,500 נפשות, תלויות לפרנסתן באורח ישיר בתעשיית הדיג וכ-2,000 משפחות נוספות מתפרנסות מתעשיות נלוות, כגון בנייתן ותחזוקתן של הסירות ומכירה ותחזוקה של ציוד. ההגבלות הביאו למצב אבסורדי, שבו הדייגים הפלסטינים יושבים בטלים מעבודה בעוד סוחרי הדגים מייבאים דגים מישראל. היבוא מישראל אף מייקר את עלות הדגים ומונע ממשפחות רבות לרכוש מקור חלבונים חשוב. בשל ההיצע הדל התייקר מחיר הדגים. מחיר הסרדינים, שהם סוג הדגים המבוקש ביותר בשווקי עזה, עלה מ-12-10 ש"ח לקילו בשנת 2008 ל-25-23 ש"ח לקילו במאי 2009.

במענה לפניית בצלם בנושא השיב דובר צה"ל בפברואר 2007 כי פעולות צה"ל להגבלת אזור הדיג ברצועה נועדו לשרת צרכים ביטחוניים ובראשם הצורך למנוע הברחות נשק והסתננות של מחבלים אל הרצועה וממנה, פיגועים בים באמצעות סירות תופת ואת הברחתו של החייל החטוף גלעד שליט אל מחוץ לרצועה.

חובתה של ישראל להגן על גבולותיה ועל תושביה וכאשר מתעורר איום לפעול לסיכולו. אולם אין באיומים הביטחוניים כדי להצדיק את הפגיעה הקשה והגורפת בתעשיית הדייג ואת האלימות המופנית כלפי הדייגים, הההתעללות בהם ומעצרם השרירותי. הירי מספינות חיל הים מסכן חיי אדם ומהווה הפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, המחייב את הצבא להבחין בין אזרחים לבין לוחמים ואוסר עליו לכוון התקפות נגד האוכלוסייה האזרחית.

כדי להבטיח שזכויות אלו לא יפגעו, על ממשלת ישראל לפרסם את הוראות הפתיחה באש בימה של עזה, להפסיק לאלתר את מעצרם השרירותי של הדייגים ואת ההתעללות בהם ולהסיר את ההגבלות החמורות על הדיג.