גלעד שליט, שהוחזק כבן ערובה בעזה למעלה מחמש שנים, שוחרר ב-18.10.11

פורסם: 
1.11.11

ב-25.6.06 חדרה מרצועת עזה לשטח ישראל, בסמוך לקיבוץ כרם שלום, חוליה של פלסטינים חמושים שמנתה שמונה חברים, ותקפה עמדה וטנק של הצבא שהיו מוצבים במקום. במהלך הקרב שהתפתח, נהרגו שניים מחברי החוליה, מוחמד פרוואנה וחאמד א-רנתיסי, ושניים מהחיילים שהיו בתוך הטנק, חנן ברק ופבל סלוצקר. החייל גלעד שליט, שהיה גם הוא בטנק בזמן ההתקפה, נחטף על-ידי חברי החוליה הנותרים והועבר לרצועת עזה, ככל הנראה כשהוא פצוע.

לפי דיווחים בתקשורת, הייתה ההתקפה פרי שיתוף פעולה בין שלושה ארגונים: "ועדות ההתנגדות העממיות", הזרוע הצבאית של חמאס "גדודי עז א-דין אל-קסאם" ו-"צבא האיסלאם". כמה ימים לאחר ההתקפה, דווח כי חוטפיו של שליט דורשים את שחרורם של אלף אסירים פלסטינים, המוחזקים בבתי כלא בישראל, תמורת שחרורו של החייל. יש לציין, כי מתביעת החוטפים השתמע במרומז (ולפי חלק מהדיווחים אף בגלוי) איום להוציא את שליט להורג אם לא תיענה תביעתם. בהמשך, התפתח משא ומתן עקיף בין הנהגת חמאס, שייצגה את החוטפים, לבין ישראל, בתיווך מצרי, על פרטי עסקה המבוססת על הדרישות שהוצגו על-ידי הארגונים לאחר החטיפה. משא ומתן זה התנהל לסירוגין במשך למעלה מחמש שנים.

מקום החזקתו של שליט לא נודע. לטענת דוברים שונים מטעם החמאס, שליט הוחזק בתנאים נאותים. במהלך כליאתו לא ניתן היה לבדוק את הדברים, שכן החוטפים סירבו לאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי, או לכל גורם בינלאומי אחר, לבקר את שליט ובשלב זה (3.11.11) טרם התפרסם מידע ברור בנושא זה.

מפרסומים בתקשורת מטעם משפחת שליט לאחר השחרור עולה כי בתקופה הראשונה להחזקתו סבל גלעד שליט מיחס שתואר כקשה, ואשר השתפר לאחר זמן מה. עם שחרורו התברר כי הוא סובל מהשפעה של מחסור בויטמינים כתוצאה כיוון שהוחזק בתנאים שמנעו חשיפה לאור יום, ושפצעים שנפצע במהלך הקרב טופלו סבאופן חלקי בלבד. עוד נמסר כי במהלך חמשת השנים שבהן נכלא לא סיפקו לו שוביו משקפים למרות קוצר הראייה שלו, ושבשל תזונה מוגבלת ירד משקלו בכ-10 ק"ג. נוסף לכך נמסר כי לשליט ניתנה גישה מוגבלת בלבד לרדיו ולטלויזיה.

המשפט ההומניטארי הבינלאומי מכיר, בכפוף לתנאים מסוימים, בזכותם של הצדדים הנוטלים חלק בלחימה לתפוס לוחמים מהצד היריב ולהחזיק בהם עד תום המלחמה, וזאת, אך ורק במטרה להוציאם ממעגל הלחימה. מדינות רשאיות גם לעצור לוחמים המשתייכים לצד היריב, ובמצבים מסוימים אף אזרחים, החשודים בביצוע עבירות פליליות, לצורך העמדתם לדין.

בניגוד לכך, תפיסתו של אדם (אזרח או לוחם) והחזקתו בכוח, לצורך הפעלת לחץ על הצד היריב ואילוצו להיענות לתביעות מסוימות, אסורים בתכלית האיסור ומהווים, לפי המשפט הבינלאומי, "לקיחת בני ערובה". הדבר חמור שבעתיים כשלתביעות נלווה איום לפגוע בחייו או בשלמות גופו של בן הערובה, אם אלה לא ייענו. יתרה מזאת, הפרת האיסור נחשבת לפשע מלחמה ועל כן, כל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית על כך. נסיבות תפיסתו של שליט וההחזקה בו, מצביעות בבירור על-כך שמדובר במעשה של לקיחת בן ערובה.

ללא קשר לשאלת חוקיות התפיסה או המעמד של האדם שנתפס, לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, זכאי כל אדם שמוחזק בידי הצד היריב, בכל הנסיבות, ליחס אנושי ומכבד. שבויי מלחמה זכאים בתקופת שביים למגוון זכויות נוספות, בהן הזכות לקבל ביקורים מאת נציגי הצלב האדום הבינלאומי. מאחר ושליט היה זכאי למעמד של שבוי מלחמה, הרי ששלילת זכותו לביקורים היוותה גם היא הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי. זאת ועוד, עובדת החזקתו בתנאי ניתוק מן העולם החיצון מנעה פיקוח הולם על טיב היחס שניתן לו ועל איכות הטיפול הרפואי לו זכה.

נוכח כל זאת, קבע בצלם כי הנהגת חמאס, כבעלת השליטה בפועל במנגנוני הביטחון ברצועת עזה, מחויבת לשחרר את שליט ללא תנאים. ועד לשחרורו, להעניק לו יחס אנושי וכן לאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו.

במהלך אוקטובר 2011, חמש שנים וארבעה חודשים לאחר חטיפתו של שליט, הושגה עסקה לשחרורו בין ישראל לארגון החמאס, בתיווך גרמני ומצרי. העסקה נחתמה במצרים ב-11 באוקטובר 2011.

ב-18 באוקטובר הועבר שליט למצרים ומשם לישראל ובמקביל שוחררו 450 אסירים פלסטינים. במסגרת השלב השני של העסקה, שנועד לצאת לפועל בדצמבר 2011, אמורה ישראל לשחרר 550 אסירים נוספים.

תגיות: