היקף שליטתה של ישראל ברצועת עזה

פורסם: 
1.1.11
עודכן: 
5.1.14

בחודש ספטמבר 2005 השלימה ישראל את ביצוע "תכנית ההתנתקות" שכללה את פירוק כל ההתנחלויות ברצועת עזה, פינוי תושביהן אל תוך שטח ישראל והסגת כוחות הצבא משטח הרצועה. עם השלמת יישום התכנית, הוציאה ישראל צו שהכריז על סיומו של הממשל הצבאי ברצועת עזה. ההתנתקות הביאה לשיפור מסוים ביכולתם של התושבים הפלסטינים בעזה לנהל את חייהם, בראש ובראשונה ביכולתם לנוע בחופשיות ברוב שטח הרצועה. עם זאת, גם לאחריה ממשיכה ישראל לשלוט במידה מכרעת על היבטים מרכזיים בחיי הפלסטינים:

  1. מעבר אנשים : ישראל עדיין שולטת באופן מוחלט במעברים בגבולה, במרחב הימי ובמרחב האווירי של הרצועה ועד יוני 2006 פיקחה גם על תנועת פלסטינים דרך מעבר רפיח בגבול המצרי . ביוני 2006, לאחר חטיפת החייל גלעד שליט, חדל הסכם המעברים להתקיים והמעבר, ככלל, נותר סגור. ביוני 2007, עם עליית חמאס לשלטון ברצועה, הידקה ישראל את השליטה במעברים שבגבולה והיא מונעת מעבר אנשים אל הרצועה וממנה למעט במקרים בודדים המוגדרים על ידה כ"הומניטאריים". מצרים אפשרה תחילה מעבר אנשים דרך מעבר רפיח רק במקרים חריגים. ב- 2.6.2010 החלה מצרים לאפשר למעבר במקרים המוניטאריים ורפואיים וכן לסטודנטים, תושבים זרים ופלסטינים שביקשו לבקר קרובי משפחה בחו"ל. בסוף מאי 2011, לאחר כמעט ארבע שנים שבהן הגבילה את השימוש במעבר, הודיעה מצרים על פתיחת מעבר רפיח לתנועת פלסטינים באופן קבוע ורשמי. בתחילת יולי 2013, עם תחילת האירועים שהובילו להדחתו של מוחמד מורסי, הגבילו הרשויות המצריות את הכניסה לרצועה והיציאה ממנה ומספר העוברים במעבר הצטמצם מאוד. נכון לחודש דצמבר 2013 המעבר נפתח ונסגר לסירוגין.
  2. מעבר סחורות : ישראל ממשיכה לשלוט במעבר הסחורות לתוך הרצועה ומחוץ לה. שלושת המעברים המסחריים המיועדים לכך - קרני, סופה וכרם שלום - נמצאים בשליטה בלעדית של ישראל. במעבר רפיח קיים אמנם מסוף להעברת סחורות, אולם לפי הסכם המעברים, שנחתם בחודש נובמבר 2005 בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, מעבר זה נועד לשמש רק לייצוא סחורות ולא לייבוא. בכל מקרה, הסכם זה אינו מיושם מאז חטיפת החייל גלעד שליט ב-25.6.06. החלטותיה התכופות של ישראל על השבתת המעברים המסחריים וכן הידוק המצור בחודש יוני 2007, גרמו לשיתוק כלכלת הרצועה - 90% מהמפעלים ברצועה נסגרו, אלפי עסקים נסגרו ועשרות אלפי אנשים הפכו למובטלים. סגירת המעברים הביאה למחסור חמור במוצרי יסוד, בהם מזון ותרופות. כלכלת המנהרות שהתפתחה כתוצאה מהטלת המצור מאפשרת גם הכנסה של מוצרים שישראל אוסרת, אולם היא אינה מהווה תחליף הולם לפעילות הכלכלית ברצועה.
  3. המרחב האווירי והימי: ישראל ממשיכה לשלוט באופן מוחלט הן במרחב האווירי והן בימה של רצועת עזה. השליטה במרחב האווירי מעניקה לישראל, בין השאר, יכולת לפקח בקלות וביעילות על הנעשה על הקרקע ויכולת להתערב בשידורים השונים הנעשים דרך האוויר, בהם שידורי רדיו וטלוויזיה. המשך השליטה במרחב הימי איפשר לישראל, בין היתר, להגביל את פעילות הדיג של תושבי הרצועה עד לטווח של שלושה מייל בלבד מחוף רצועת עזה. ישראל אינה מאשרת הקמת נמל ימי או שדה תעופה ברצועת עזה דבר הפוגע בחופש התנועה אל הרצועה וממנה וכן ביכולתם של הפלסטינים לקיים סחר חוץ.
  4. מרשם האוכלוסין: ישראל ממשיכה לשלוט על מרשם האוכלוסין המשותף לגדה המערבית ולרצועת עזה. הגם שבהסכם אוסלו ב' (1995) הועברה הסמכות הרשמית לניהול המרשם לידי הרשות הפלסטינית הושארו סמכויות וטו מסוימות בידי ישראל, ובהן הזכות לקבוע האם בני זוג של פלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה וילדיהם שגילם עולה על 16 שנה יהיו רשאים לקבל "תושבות פלסטינית". כמו כן, נקבע כי הצד הפלסטיני יידע את ישראל לגבי שינויים שהוא עורך במרשם האוכלוסין, ובכלל זה במקום מגוריו של כל תושב. מצב זה לא השתנה גם לאחר יישום "תכנית ההתנתקות" אולם בשנת 2000 הפסיקה ישראל לעדכן את העתק מרשם האוכלוסין שבידיה ומאז אינה מכירה עוד בשינויים שעורכת בו הרשות הפלסטינית. במקביל, החלה ישראל בהדרגה להקשות על תושבים הרשומים בתעודת הזהות כתושבי רצועת עזה, לשהות בגדה המערבית. הדבר נכון גם לגבי אנשים שחיו שנים ארוכות בגדה והקימו בה משפחות. כחלק ממדיניות זו, החל משנת 2007, דורשת ישראל כי יחזיקו בידם היתרי שהייה מיוחדים שהיא מנפיקה על-פי קריטריונים מחמירים. אלה שאינם מחזיקים בהיתר מוגדרים על ידה כ"שוהים בלתי חוקיים" ומגורשים לרצועה.
  5. מערכת המיסוי: ישראל ממשיכה גם היום לשלוט במערכת המיסוי של רצועת עזה. לפי הסכם פריס שנחתם ב-1994 בין ישראל לבין אש"ף, ישראל אחראית על קביעת שיעורי המע"מ והמכס המוטלים על סחורות המיועדות לצריכה ברצועה, על גביית המיסים הללו עבור הרשות הפלסטינית ועל העברת הכספים אליה מדי חודש. סמכויות אלה מאפשרות לישראל לעצור את העברת הכספים לרשות הפלסטינית כאמצעי ענישה. במסגרת הסכמים אלה אחראית ישראל גם על מתן פטור ממכס וממע"מ לארגונים ללא מטרות רווח, העוסקים בפעילות הומניטארית חיונית, עבור מוצרים וציוד שנתרמו להם בחו"ל. לסמכותה של ישראל לשלול פטור זה השלכות כבדות משקל שכן בלעדיו נאלצו ארגונים אלה לשלם את המיסים הנגבים מן היבואן בעת הכנסת המוצרים לרצועה באחד המעברים הנשלטים על-ידי ישראל.' עם הטלת המצור על רצועת עזה ביוני 2007 חסמה ישראל את קוד המכס המשויך לרצועה במערכת המחשוב הממשלתית שלה. חסימה זו מונעת יבוא של סחורות המחויבות במכס לרצועה. כיום מאפשרת ישראל לייבא לרצועה מחו"ל רק מספר מצומצם של מוצרים שהיא פוטרת ממכס מכיוון שהיא מגדירה אותם כ"הומנטריים".