מבצע "עופרת יצוקה", 18.1.09-27.12.08

פורסם: 
1.1.11
עודכן: 
18.9.14

בין ה-27.12.08 ל-.18.1.09 ניהל הצבא מתקפה ברצועת עזה שכונתה "מבצע עופרת יצוקה". היקף הפגיעה באוכלוסיית הרצועה היה חסר תקדים ומספר הפלסטינים שנהרגו עמד על 1,391 בני אדם. 759 מן ההרוגים היו אזרחים שלא השתתפו בלחימה, בהם 318 קטינים מתחת לגיל 18. מספר הפצועים הפלסטינים הגיע ליותר מ-5,300, ולמעלה מ-350 מתוכם נפצעו באורח קשה. כמו כן גרמה ישראל נזק עצום לבתי מגורים, למבני תעשייה, לחקלאות וכן למתקני תשתית של חשמל, תברואה, מים ובריאות, שהיו על סף קריסה עוד טרם המבצע. על-פי נתוני האו"ם הרסה ישראל יותר מ-3,500 בתי מגורים וכ-20,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג.

במהלך המבצע ירו פלסטינים רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, במטרה מוצהרת לפגוע באזרחים ישראלים. כתוצאה מירי זה נהרגו שלושה אזרחים ישראלים ואיש כוחות הביטחון ועשרות נפצעו. כמו כן נהרגו בתוך הרצועה תשעה חיילים, ארבעה מהם כתוצאה מירי של צה"ל. יותר ממאה חיילים נפצעו, מתוכם אחד פצעים אנושים ועשרים באורח בינוני עד קשה.

כארגון ישראלי, מתמקד בצלם במעשיה של ישראל ובאחריותה לפגיעה בזכויות האדם, אולם גם חמאס ביצע במהלך המתקפה הפרות חמורות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אופן הפעולה של חמאס בתוך אוכלוסייה אזרחית פלסטינית משליך ללא ספק על חוקיותן של ההתקפות שביצעה ישראל ואשר גרמו לפגיעה באזרחים. עם זאת, אין בכך כדי להכשיר באופן גורף את כל פעולות הצבא במהלך מבצע "עופרת יצוקה" או להוכיח כי חמאס נושא לבדו באחריות לכל פגיעה באזרחים.

שנה וחצי לאחר המבצע, אזורים נרחבים בתוך רצועת עזה טרם שוקמו. בחודש יוני 2010 הנהיגה ישראל הקלות מסוימות בהגבלות על הכנסת מוצרים לרצועה אך הכנסת חומרי הבניין כפופה עדיין למגבלות חמורות ומותרת רק עבור פרויקטים בפיקוח בינלאומי. הגבלות אלה מונעות את שיקום הבתים שנהרסו וניזוקו ולמעלה מ-20,000 אנשים מתגוררים עדיין בצפיפות בדירות שכורות או במחנות אוהלים או מתארחים אצל קרובי משפחה. כמו כן מונעות ההגבלות את שיקום מתקני התשתית שנפגעו במהלך המבצע. כ-90% מאוכלוסיית הרצועה סובלת עדיין מהפסקות חשמל של עד 16 שעות ביממה. הפסקות חשמל אלה, הנובעות מן הפגיעה בתשתיות שגרמה ישראל הן כשהפציצה את תחנת הכוח של הרצועה בשנת 2006 וכן במהלך מבצע "עופרת יצוקה", הוחרפו לאחרונה באופן משמעותי בשל מחלוקת שהתגלעה בין חמאס לרשות הפלסטינית בדבר האחריות למימון הדלק. הפסקות החשמל פוגעות קשה גם ברמת הטיפול הרפואי ברצועה, בשל הפגיעה במכשור הרפואי ובזמינות הטיפול. בנוסף, מערכת הבריאות מתקשה לתפקד עקב מחסור במכשור רפואי וחולים רבים במחלות קשות אינם זוכים לקבל את הטיפול הרפואי שלו הם זקוקים. המחסור בתשתיות פוגע גם בגישה למים ובטיפול בשפכים ברצועה: לכ-10,000 אנשים בצפון הרצועה אין גישה למים זורמים וכשמונים מיליון ליטר של ביוב גולמי וביוב שטופל חלקית זורמים מדי יום לסביבה הפתוחה.,

הפגיעה הנרחבת באוכלוסייה האזרחית והנזק העצום לרכוש אינם מעידים אמנם, כשלעצמם, על-כך שהצבא הפר את הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אולם, תחקירים שקיים בצלם במהלך המבצע ולאחריו ומידע ממקורות רבים נוספים מעוררים ספקות בנוגע להצהרות גורמים רשמיים לפיהן הצבא פעל כחוק. החשדות בנוגע להפרות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי נוגעים לא רק להתנהגותו של חייל זה או אחר אלא בעיקר לשאלות של מדיניות. בחלק מהמקרים קיים חשד מבוסס כי הפגיעה באזרחים נבעה מהפרה של עקרונות ההבחנה והמידתיות אשר נועדו להבטיח כי אזרחים יישארו מחוץ למעגל הלחימה.

ארגונים פלסטיניים חמושים הפרו את המשפט הבינלאומי בכך שירו רקטות קסאם אל ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בתוך ישראל ובכך שסיכנו את חיי התושבים כאשר ירו לעבר חיילים מתוך שכונות אזרחיות ואגרו נשק בתוך מבנים אזרחיים. בנוסף, ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים תיעדו לפחות 18 מקרים שבהם אנשים שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל הוצאו להורג ללא משפט בידי כוחות הביטחון של חמאס ובידי רעולי פנים חמושים שככל הנראה היו קשורים לחמאס. 13 מתוכם היו אסירים ועצירים שברחו מהכלא המרכזי בעזה, לאחר שישראל הפציצה אותו במהלך המבצע.

לפיכך, חלה על שני הצדדים החובה לקיים חקירה עצמאית ואמינה. ישראל אינה יכולה להסתפק בתחקירים מבצעיים פנימיים או בחקירות מצ"ח בודדות שמתמקדות במספר מצומצם של אירועים ובאחריותם של מפקדים בדרג נמוך יחסית. חקירה עצמאית מחויבת לפי חוק אך היא חיונית גם מכוח זכותו של הציבור לדעת מה נעשה בשמו ברצועת עזה.

חקירות המצ"ח מתעלמות מהמדיניות שיושמה במהלך המבצע ומאחריותם של מקבלי ההחלטות בדרג המדיני. כך, גם אם יובילו חקירות אלה להגשת כתבי אישום נגד חיילים, אלה יוגשו רק נגד הדרגים הנמוכים או נגד קצינים שהיו מעורבים בפעילות בשטח, בעוד האחראים להתוויית המדיניות לא יידרשו כלל לתת דין וחשבון על מעשיהם.

עם תום המבצע פנו ארגונים לזכויות האדם, ובהם בצלם, ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יקים מנגנון חקירה עצמאי לבחינת התנהגות הצבא במהלכו, אך דרישתם נדחתה. בחודש במארס 2009, שבו הארגונים ופנו בנושא, אך גם הפעם נתקלו בסירוב. לאחר פרסום דו"ח גולדסטון, בספטמבר 2009, פרסמו קריאה משותפת לחקירה ישראלית, עצמאית ואפקטיבית.

עד היום לא הוקם מנגנון חקירה עצמאי, שמוסמך לבחון גם את אחריות מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי. מדו"ח על חקירות עופרת יצוקה שפרסמה בחודש מארס 2011 מועצת זכויות האדם של האו"ם עולה כי בעקבות המבצע הורתה הפרקליטות הצבאית על פתיחתן של 52 חקירות מצ"ח. לבצלם ידוע על 20 חקירות מצ"ח שנפתחו בגין אירועים שונים, שבהם התעורר חשד כי החיילים בשטח פעלו בניגוד להוראות הצבא. עד היום הועמדו לדין ארבעה חיילים בגין שלושה אירועים הקשורים לעופרת יצוקה. במקרה הראשון הורשע חייל בגניבת כרטיס אשראי ונידון ל 15- חודשי מאסר , מהם שבעה חודשים וחצי בפועל ולהורדה מדרגת סמל לדרגת טוראי. במקרה השני הוגש כתב אישום נגד שני חיילים בטענה שהשתמשו בילד בן תשע כבמגן אנושי והורו לו לפתוח תיקים שנחשדו כממולכדים. שני החיילים הורשעו ונידונו לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולהורדה מדרגת סמ"ר לדרגת סמל. במקרה השלישי הוגש כתב אישום נגד חייל בגין הריגת אלמוני והתנהגות שאינה הולמת. החייל הורשע במסגרת עסקת טיעון בשימוש בלתי חוקי בנשק ובהתנהגות שאינה ונגזרו עליו 45 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי  והורדה לדרגת טוראי. בשלושה מקרים נוספים הועמדו לדין משמעתי ארבעה שישה קצינים. לבצלם ידוע על שישה תיקים לפחות שבהם התקבלה החלטה שלא להעמיד לדין את החיילים.

לכן, על מנת לברר את החשדות שלפיהם הצבא פעל שלא כחוק, על ישראל לקיים חקירה עצמאית ואמינה מחוץ לצבא. עם תום המבצע פנו ארגונים לזכויות האדם, ובהם בצלם, ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה כי יקים מנגנון חקירה עצמאי לבחינת התנהגות הצבא במהלכו, אולם נתקלו בסירוב.

מועצת זכויות האדם של האו"ם מינתה את המשפטן ריצ'רד גולדסטון לראשות ועדה שהקימה לבדיקת אירועי הלחימה בעזה. הוועדה דרשה מהצדדים לחקור חשדות לביצוע פשעי מלחמה במהלך המבצע ולמצות את הדין עם האחראים להפרות. ישראל גינתה את הדו"ח בטענה שהוא מוטעה, מגמתי וחד צדדי. בצלם דוחה טענות אלה, אולם הוא מתח ביקורת על חלק מהדברים שנכתבו בו ועל חלק ממסקנותיו. בין היתר סבור בצלם כי הביקורת שנכללה בדו"ח לא שיקפה את חומרת ההפרות שביצעו לוחמי חמאס וכי המסקנות לגבי מטרות העל של ישראל במבצע לא גובו במחקר מספיק. עם זאת, בצלם מקבל את המלצתו המרכזית של הדו"ח: ישראל כמו גם חמאס חייבים לחקור את החשדות שלפיהם הם פעלו במהלך המבצע בניגוד לחוק.

בצלם שב ודורש כי ישראל תקיים חקירה עצמאית ואפקטיבית של התנהלות הצבא במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ותפקיד אותה בידי גורמים שלא היו מעורבים באופן כלשהו בניהול המבצע.