חיילים מספינת חיל הים פתחו באש על דייגים והרגו דייג כשסירתו ניסתה להימלט

פורסם: 
22.6.17

מוחמד בכר. התמונה באדיבות המשפחהביום שני, 15.5.17, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, ירו חיילים מספינת חיל הים הישראלי למוות במוחמד בכר, בן 25, נשוי ואב לשניים, תושב מחנה הפליטים א-שאטי שברצועת עזה, בעת שרדפו אחרי סירת הדיג שלו. מתחקיר בצלם עולה כי בעת שהותקפו עסקו מוחמד בכר ובני משפחתו בדיג במרחק של 3 מיילים ימיים מהחוף, בתוך התחום שבו מתיר הצבא לדוג, והחלו להימלט לאחר שסירת חיל הים פתחה באש לעברם.

באותו בוקר, בסביבות השעה 6:00, יצאו מנמל עזה שתי סירות דיג (מסוג חסקה) כשבכל אחת מהן ארבעה דייגים, ושטו לכיוון צפון-מערב, לאזור שמול בית לאהייא. שתי הסירות עצרו במרחק של כשלושה מיילים ימיים ממערב לחוף, וכקילומטר אחד מהגבול הצפוני של התחום שבו מתירה ישראל דיג, והדייגים השליכו את חכותיהם למים. בסביבות השעה 8:20, ראו הדייגים ספינה וסירת צרעה של חיל הים הישראלי מתקרבות אליהם מצפון. הספינה עצרה באזור הגבול, וסירת הצרעה התקדמה במהירות דרומה לעבר סירות הדיג, כשהחיילים שעליה יורים לעבר הדייגים כדורי גומי ואש חיה. סירות הדיג נמלטו דרומה וסירת הצרעה המשיכה לרדוף אחריהן. כשהגיעו אל מול חופי ג'באליא התקרבה סירת הצרעה עד למרחק של 20-10 מטרים מאחת מהן. החיילים שעל הספינה צעקו לדייגים לעצור וירו לעברם. 

בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-22.5.17 תיאר פאדי בכר, בן 32, נשוי ואב לשלושה, תושב מחנה הפליטים א-שאטי, את רגעי הירי ואת מה שקרה לאחר מכן:

פתאום שמעתי את אחי מוחמד, שהיה ליד המנוע, אומר שנפגע מהירי. חשבתי שהוא נפגע מכדור גומי, אבל הוא אמר שכואב לו מאוד בחזה. גם החסקה נעצרה בגלל שכדור פגע במנוע.

החזקתי את אחי וראיתי שהוא נורה בחזה, באזור הלב. החיילים קראו לנו לעמוד בקדמת החסקה. אמרנו להם שמוחמד נפגע והרמנו אותו למעלה, כדי שיראו. כשהחיילים ראו אותו, הם התקרבו לחסקה עם סירת הצרעה ואנחנו הרמנו את מוחמד והעברנו אותו לידיהם. אחר-כך, סירת הצרעה פנתה לכיוון נמל אשדוד. היה ברור שמוחמד פצוע קשה.

אנחנו נשארנו במקום בגלל שהמנוע שנפגע מהירי היה מושבת. אותתנו עם חולצה לחסקה של עומר בכר שהייתה קרובה אלינו. היא הגיעה, והוא קשר את החסקה שלנו לשלו וגרר אותה לנמל עזה. חזרנו בלי אחי מוחמד, שיצא איתנו בבוקר כדי לעבוד ולהביא פרנסה לעצמו ולמשפחתו.

תיעוד האירוע בסרטון ערוך שהפיצה סוכנות החדשות אל-קודס

עומר בכר, דייג, בן 48, נשוי ואב לשישה, תושב מחנה הפליטים א-שאטי, היה בחסקה השנייה, במרחק של כקילומטר מהחסקה שבה נורה מוחמד בכר.

בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-23.5.17 סיפר:

ראיתי את סירת הצרעה ואת החיילים יורים על החסקה השנייה, שהייתה לידם. אחרי כמה דקות החסקה עצרה, ואז סירת הצרעה התרחקה ממנה. ראיתי את אחד הדייגים מנפנף בחולצה. שטתי אליהם מיד. הייתי במרחק של פחות מקילומטר.

כשהתקרבתי אליהם, ראיתי את עומראן בכר צועק ומכה על פניו. הוא אמר לי שהחיילים ירו על אחיו ולקחו אותו איתם. ראיתי גם שהמנוע של החסקה נפגע. מיד גררתי את החסקה לכיוון הנמל.

לאחר שירדו לחוף נחקרו שני אחיו ובן דודו של מוחמד בכר, שהיו אתו על החסקה, במשך מספר שעות בידי המשטרה הימית של חמאס. עם שחרורם נודע להם כי הוא הועבר לבית החולים ברזילי באשקלון וכי האב קיבל היתר להיכנס לישראל לראות את בנו הפצוע, אולם עד שהגיע אליו כבר לא היה בין החיים.

עומר בכר סיפר בעדותו על תחושות הדייגים בעזה:

כדייגים, אנחנו משלמים בחיינו על העבודה בים. כשאנחנו יורדים לים, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו נכנסים לשטח אש, בגלל הרדיפות של חיל הים הישראלי, והירי עלינו. הם מנסים למנוע מאתנו לדוג, באמצעות ירי של אש חיה, מעצרים, וחבלה בחסקות. מקצוע הדיג הפך לקשה מאוד, בגלל שחיל הים הישראלי רודף אותנו אפילו בתוך השטח שבו מותר לנו לדוג.

מתחקיר בצלם עולה שהחיילים שירו לעבר סירת הדיג והרגו את מוחמד בכר עשו זאת ללא הצדקה, בעת שהיה בשטח שבו מתיר הצבא את הדיג, וממילא לא סיכן אותם. ירי זה לעבר פלסטינים, שירדו לים בכדי להתפרנס, אינו מוצדק ואינו חוקי. ירי של הצבא לעבר דייגים הוא תופעה שגרתית, ויחד עם ההגבלות הרבות שמטילה ישראל על ענף הדיג בעזה – צמצום טווח הדייג המותר, איסור הכנסת חומרים חיוניים, מעצרים והגבלות על ייצוא ושיווק דגים - הביא לחיסול הענף ברצועה. ב-2016, לפי נתוני מדור הדיג במשרד החקלאות בעזה שנמסרו לבצלם, הצבא עצר 113 דייגים, עשרה דייגים נוספים נפצעו מירי חיל הים הישראלי, וכי הצבא החרים 38 סירות חסקה ממונעות ושמונה לא ממונעות. מנתוני מדור הדיג עולה שהנזק הישיר שנגרם לדייגים ב-2016 מירי על סירות והחרמת סירות וציוד דיג מגיע לכחצי מיליון דולר.

כל עוד ממשיכה ישראל במדיניותה זו, לדאבון לב, יוסיפו דייגים תמימים לסכן את חייהם בניסיון לפרנס את משפחותיהם. חלקם ישובו בשלום. אחרים ייעצרו, ייפצעו או ייהרגו. איש בישראל לא ייתן את הדין, נהלי הטיוח ימשיכו להוות כסות פורמליסטית לאלימות מתמשכת זו.