הצבא ריסס אדמות חקלאיות סמוך לגדר המערכת ברצועה וגרם להשחתת יבולים ולהפסדים כבדים

פורסם: 
4.2.16

בחודש דצמבר 2015 דיווחו חקלאים פלסטינים מרצועת עזה כי מטוסי הצבא ריססו את יבוליהם בחומרים קוטלי צמחייה בשלושה מועדים שונים, ב-8.12.15, ב-21.12.15 וב-23.12.15. הריסוס נעשה בשטחים המשתרעים עד למרחק של כ-200 מטר מגדר המערכת שבין רצועת עזה לישראל, ממרכז הרצועה דרומה: החל מהשטחים שממזרח למחנה הפליטים אל-בוריג' ועד אלה שממזרח לח'וזאעה. זאת למרות שהצבא הודיע בשנת 2014 כי החקלאים מורשים לעבד קרקעות עד למרחק של 100 מטר מגדר המערכת. בנוסף, בשל הרוחות שנשבו באותו יום, נגרמו נזקים כבדים גם לקרקעות במרחק רב יותר מהגדר.

אין זו הפעם הראשונה שהצבא מרסס גידולים חקלאיים לאורך גדר המערכת. בשנתיים – שלוש האחרונות מבצע הצבא ריסוס כזה פעם או פעמיים בשנה. בשנים שקדמו לכך שיטח הצבא את הצמחייה והקרקע באזור הצמוד לגדר באמצעות דחפורים. על-פי רוב הריסוס אינו מסב נזקים כבדים לגידולים חקלאיים, שכן הוא נעשה בשטחים שכמעט אינם מעובדים. השנה לעומת זאת נפגעו שטחים מעובדים רבים ונגרמו נזקים כבדים. מעדויות שגבו תחקירני בצלם מחקלאים המעבדים אדמות באזורים אלה עולה כי הנזקים לגידולים החלו להתגלות יומיים לאחר הריסוס ובתוך מספר ימים התייבשו עליהם של חלק מהצמחים לחלוטין. בנוסף, בשל הרוחות ניזוקו קשות גם שדות הנמצאים במרחק של יותר מ-300 מטר מגדר המערכת.

שדה שניזוק מריסוס ברצועת עזה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 31.12.15שדה שניזוק מריסוס של הצבא ברצועת עזה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 31.12.15
שדה שניזוק מריסוס של הצבא ברצועת עזה. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 31.12.15

כבר מתחילת האינתיפאדה השנייה, בספטמבר 2000, החלה ישראל להגביל את גישתם של חקלאים לאדמותיהם הצמודות לגדר המערכת. במהלך השנים, הצבא שינה מעת לעת את היקף השטחים שאליהם אסר על חקלאים להיכנס. עם זאת, תמיד שררה חוסר בהירות באשר להיקפם ואף גורם רשמי לא טרח מעולם להבהיר לתושבי הרצועה מה היקף השטח האסור. כך, בנובמבר 2008, בעקבות התמוטטות הסכם "הרגיעה" בין חמאס לישראל, הגביל הצבא את אזור החיץ הצמוד לגדר המערכת ל-500 מטר בתוך השטח הפלסטיני. במאי 2009 הצבא הכריז כי מי שנכנס לטווח של פחות מ-300 מטר מגדר המערכת מסכן את חייו, ויינקטו נגדו כל הצעדים, כולל ירי. בהודעה שפרסם הצבא באותה שנה הוא הודיע כי "השטח הסמוך לגדר המערכת מהווה שטח לחימה". גם בסוף 2012, בעקבות הסכמות שהושגו בין ישראל לחמאס לאחר "מבצע עמוד ענן", פרסם הצבא כי יאפשר לחקלאים להגיע לאדמותיהם עד מרחק של 300 מטר מהגדר. וכשנה וחצי לאחר מכן, לאחר "מבצע צוק איתן", הודיע הצבא לארגון גישה כי השטח האסור בכניסה צומצם וכי החקלאים רשאים לעבד אדמות עד למרחק של 100 מטרים מהגדר, ברגל בלבד. בשנים שחלפו מאז החל הצבא לאסור על החקלאים להגיע לשטחים הסמוכים לגדר נפגעה אנושות פרנסתם של בעלי האדמות באזורים אלה.

בנוסף, לאורך השנים נוצר ערפול ביחס להיקפה של הרצועה ה"אסורה", הן משום שהצבא מעולם לא טרח לסמנה באופן ברור והן משום שכל העת שרר פער בין ההצהרות הרשמיות של הצבא לבין יישום המדיניות בפועל. כך, ירה הצבא גם בחקלאים שעיבדו את אדמותיהם וסברו בטעות כי הצבא מתיר להיכנס אליהן. מציאות זו מותירה את החקלאים בחוסר ודאות מתמיד לגבי השטחים שהם מורשים לעבוד בהם ורמת הסכנה הנשקפת להם.

בערך יומיים אחרי הריסוס התחלתי לראות את הנזק על העלים של הצמחים. אחרי חמישה ימים כבר ראיתי את הנזק שנגרם לאפונה ולפול, שהתייבשו. כשראיתי את זה הייתי בהלם, לא האמנתי. הצמחים שלי נשרפו מול עיניי והבנתי שהפסדתי את היבול שלי ולא אקבל עליו אפילו שקל אחד.

מתוך עדותו של ח'.א., חקלאי, בן 47, אב לשישה

מעדויות שגבו תחקירני בצלם בדצמבר 2015 עולה כי חקלאים רבים ברצועה, שאדמותיהם צמודות לגדר, נאלצו לחכור במקומן אדמות מרוחקות יותר כדי שיוכלו לפרנס את משפחותיהם בהיעדר מקור פרנסה אחר. בשל הערפול שמותיר הצבא בנושא, גם עיבודן של קרקעות אלה כרוך בסיכון חיים, סיכון הגובר בעת ששורר באזור ערפל או מתקיימות בו הפגנות.

פעולות הריסוס שביצע הצבא בדצמבר מהוות חלק ממדיניות הגבלת הגישה לשטחים אלה ברצועת עזה, שהצבא מיישם כאמור זה שנים ארוכות. בתגובה של דובר צה"ל, שפורסמה באתר גישה, הצדיק הצבא פעולה זו ואמר: "בשבוע שעבר בוצע ריסוס אווירי של חומרים קוטלי עשבים ומונעי נביטה במרחב הצמוד לגדר המערכת, על מנת לאפשר המשך ביצוע משימות ביטחון שוטף במרחב באופן מיטבי". הודעה זו לא רק מתעלמת לחלוטין מההשפעה של הריסוס על שטחים נרחבים בשל הרוחות שנשבו באותו יום ומהפגיעה הקשה בפרנסתם של החקלאים. היא גם ממחישה את התפיסה התועלתנית של ישראל את רצועת עזה: כשתרצה, מדובר ב"ישות מדינית עוינת" שלישראל אין כל אחריות או חובות כלפי תושביה. כשתרצה, מדובר ב"מרחב", שהצבא רשאי לבצע בו "משימות ביטחון שוטף", כאילו מדובר בשטחה שלה.

במציאות, ישראל ממשיכה לשלוט, גם לאחר "תכנית ההתנתקות", בהיבטים נרחבים בחייהם של תושבי רצועת עזה והיקף שליטה זה מטיל עליה אחריות לשלומם ולרווחתם. ישראל אינה רשאית להתייחס רק לשטח הרצועה כחלק משטחה, תוך התעלמות מהאנשים הגרים ועובדים בו. ככל שמערכת הביטחון סבורה שיש צורך לקבוע "אזור ביטחון" בין רצועת עזה לבין ישראל, עליה לקבוע אותו בתוך שטחה של ישראל.

אזור החיץ שהגדיר הצבא לאורך גדר המערכת. מתוך מפת רצועת עזה של ארגון גישה
אזור החיץ שהגדיר הצבא לאורך גדר המערכת. מתוך מפת רצועת עזה של ארגון גישה

עדויות:

עדותו של ריאד סלים מוחמד א-ניסר, בן 54, נשוי ואב לשישה, חקלאי, תושב מחנה פליטים אל-בוריג' במחוז דיר אל-בלח. העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-30.12.15:

ריאד א-ניסר. צילום: ח'לאד אל-עזאייזה, ב-30.12.15אני עובד בחקלאות כבר 25 שנים. לי ולחמשת האחים שלי יש שמונה דונם של אדמות חקלאיות באזור הגבול, מזרחית למחנה אל-בוריג'. כיוון שהקרקע הזו נמצאת במרחק של פחות מ-100 מטרים מגדר המערכת, אנחנו לא יכולים לעבד אותה. כדי להתפרנס אני שוכר 70 דונם של קרקע חקלאית במרחק של 300 מטר מהגדר, מזרחית לאל-בוריג'. אני משלם דמי שכירות של 4,000 דינרים ירדנים בשנה. זה מחיר נמוך יחסית, כי בגלל הקרבה של האדמה לגבול והירי של הצבא הישראלי מסוכן לעבד אותה. כיוון שאין לי עבודה אחרת אני נאלץ לשכור את הקרקע הזאת ולעבוד בה ביחד עם הילדים שלי, אח שלי ובני אחותי. אני, ושאר בני המשפחה מפרנסים את בני המשפחות שלנו מהעבודה באדמה. כ-40 אנשים מתפרנסים מאדמה זאת, ולפעמים אני שוכר עוד פועלים כדי לעזור לנו בעבודה באדמה.

אני מגדל חיטה ב-48 דונם ופטרוזיליה ב-12 דונם, ובשאר הקרקע תכננתי לשתול בפברואר פלפלים ואבטיחים. זרעתי את החיטה לפני חודש בערך, ואת הפטרוזיליה באפריל. אני קוצר את הפטרוזיליה פעם בחודש. מכל דונם אני קוצר טון וחצי פטרוזיליה. המחיר שלה משתנה. לפעמים אני מוכר טון וחצי ב-3,000 שקלים, ולפעמים יותר או פחות מזה. התחלתי לקצור את הפטרוזיליה ביולי, וכבר קצרתי אותה חמש פעמים. הזרעים לכל דונם של פטרוזיליה עולים 1,200 שקלים, ולכל דונם צריך משאית דשן שעולה 1,200 שקלים וכל מיני חומרים כימיים כמה פעמים בחודש. שקית אחת של 25 ק"ג שלהם עולה 125 שקלים. מכל מכירה של טון וחצי פטרוזיליה נשארים לי אלף שקלים.

בסוף חודש דצמבר, לא זוכר מתי בדיוק, ראיתי בשעות הבוקר מטוס ישראלי מרסס חומר לבן באזור הגבול. המטוס טס נמוך מאוד, בתוך השטח הפלסטיני, במרחק של 100 מטרים בערך ממערב לגדר הגבול. יומיים אחר-כך, כשהייתי בשדות שאני מעבד, גיליתי שהפטרוזיליה הצהיבה, והבנתי שהיא נהרסה מהריסוס. הרוח העיפה את חומר ההדברה לכיוון הגידולים שלנו. היינו אמורים לקצור את היבול של הפטרוזיליה ולמכור אותו, אבל נאלצתי לאסוף אותו ולזרוק אותו. עכשיו אני מחכה שהפטרוזיליה תצמח שוב. גם ארבעים דונם של חיטה נהרסו, ונשארו לנו רק שמונה מהם.

היו לי התחייבויות עם סוחרים. הייתי אמור לספק להם פטרוזיליה, אבל בגלל שהיבול נהרס ולא סיפקתי את הסחורה הם נאלצו לקנות פטרוזיליה מחקלאים אחרים, והפסדתי את העבודה איתם. גם באפריל 2015 מטוס ריסס באזור הגבול והפסדתי יבול משמונה דונם של פטרוזיליה, שמונה דונם של פלפלים ירוקים ושמונה דונם של אבטיח. חרשתי את האדמה וזרעתי שוב. הפסדתי בערך 19,000 שקלים. בזמנו הגיעו לשדות אנשים מהצלב האדום וממשרד החקלאות, צילמו את היבול והעריכו את ההפסדים, אבל לא קיבלתי שום פיצוי כספי מאף גורם.

אני קונה חומרי הדברה, חומרים לטיפול בגידולים וזרעים בהקפה, מתוך כוונה להחזיר את הכסף לאחר מכירת היבול, אבל עכשיו לא היה לי יבול ויש לי חובות שאצטרך להחזיר. אם הצבא הישראלי ימשיך לרסס את אזור הגבול אאלץ להפסיק לעבד את האדמה, ואני לא יודע איך אני והאחים שלי נפרנס את המשפחות שלנו. אין לנו מקור פרנסה אחר מלבד החקלאות.

אנחנו סובלים מירי של הצבא באזור הגבול, במיוחד כשיש עימותים. אני והילדים שלי מסתכנים ויוצאים לשדות כדי להגן על הגידולים שלנו מהמפגינים, ונחשפים לירי של הצבא הישראלי.

גידולים שניזוקו מהריסוס. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 31.12.15
גידולים שניזוקו מהריסוס. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 31.12.15

עדותו של ח'.א. בן 47, נשוי ואב לשישה, חקלאי, תושב כפר אל-מוסאדר שמצפון מזרח לדיר אל-בלח, במרחק של כ-450 מגדר המערכת. העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-31.12.15:

יש לי חלקה של 50 דונם שצמודה לצד המערבי של גדר המערכת, במזרח הכפר אל-מוסאדר. הבית שלי נמצא על החלקה הזאת, אבל בגלל שהיא מגיעה עד הגבול, אני יכול לעבד רק 25 דונם מתוכה. שאר הקרקע נמצאת ממש מול העיניים שלי, אבל אני לא יכול להגיע אליה כי הצבא הישראלי יורה בכל מי שמתקרב למרחק של כ-150 מטר מהגבול.

בחלק שאני יכול לעבד זרעתי חיטה, שעורה, פול ואפונה. העלות של הזרעים והחריש, כולל שכירת טרקטור, הייתה בערך 5,000 שקלים, ושילמתי עוד 5,000 שקלים שכר לפועלים שעזרו לי לטפל באדמה. ביום שלישי,8.12.15, בשעה 7:00 הייתי באדמה שלי ליד הבית, ואז הגיע מטוס ריסוס ישראלי והתחיל לרסס את השטחים באזור הגבול. הוא נכנס על למרחק של 200 מטרים בערך בתוך השטח הפלסטיני. המטוס טס נמוך ובאותו רגע הייתה רוח שנשבה לכיוון הבית שלנו. לא חשבתי שחומרי ההדברה האלה יהיו עד כדי כך הרסניים. הצבא מרסס כל שנה באזור הזה ועד היום לא היה נזק כל כך קשה. בדרך כלל, נפגעים רק צמחים במרחק של עד 100 מטרים מגדר המערכת. שם כבר לא מגדלים כלום בדרך כלל, ולכן אין גידולים שנפגעים מהריסוס, אלא רק שטחי מרעה.

בערך יומיים אחרי הריסוס התחלתי לראות את הנזק על העלים של הצמחים. אחרי חמישה ימים כבר ראיתי את הנזק שנגרם לאפונה ולפול, שהתייבשו. כשראיתי את זה הייתי בהלם, לא האמנתי. הצמחים שלי נשרפו מול עיניי והבנתי שהפסדתי את היבול שלי ולא אקבל עליו אפילו שקל אחד.

הם הרסו לנו את היבול בלי שום סיבה. אחרי עשרה ימים, כשכבר איבדתי תקווה שיצא משהו מהיבול, הבאתי טרקטור וחרשתי את השדות של החיטה והשעורה וזרעתי אותם מחדש. את האפונה השארתי כמו שהיא באדמה כי עולה הרבה כסף לזרוע אותה מחדש ואני כבר לא אספיק לעשות את זה בעונה הנכונה. גם את החיטה והשעורה זרעתי עכשיו באיחור, אבל אני מקווה שאולי בכל זאת הם יצליחו.

אין לי מקור הכנסה אחר חוץ מחקלאות. מאוד קיוויתי ליבול טוב של אפונה ופול. המחיר של קילו אפונה כרגע הוא חמישה שקלים וקילו של פול עולה בערך 16שקלים. בחודשיים לפני הריסוס שילמתי הרבה כסף על חומרי הדברה לשטח הזה. למזלי היה לי דשן מהצאן שלי ולא הייתי צריך להוציא על זה כסף. יש לי עשרה ראשי צאן ועכשיו אני לא יכול לתת להם לרעות ליד גדר המערכת כי הרעילו שם את הצמחים ואני אאלץ לקנות להם מספוא בשוק. לוויתי בערך 7,000 שקלים להוצאות של עיבוד הקרקע, כולל שכירה של טרקטור, שכר לפועלים וחומרים לאדמה. עכשיו אני לא יכול להחזיר את ההלוואה כי הפסדתי את היבול. קיוויתי גם שההכנסה מהיבול תעזור לנו לבנות בית, אחרי שהבית שלנו נהרס במלחמה האחרונה. אנחנו גרים עכשיו במבנה מאולתר מעץ ופח בקומה הראשונה של מה שהיה הבית שלנו. התנאים מאוד קשים. מאוד חם בקיץ ועכשיו בחורף קר והילדים כל הזמן חולים.

אני לא יודע למה המטוסים ריססו כך בלי סיבה ולמה נותנים לנו להשקיע את הנשמה באדמות שלנו ולעבד אותן ואז באים ומרססים לפני שהספקנו לקצור את היבול.

כתמי ריסוס על עלי הצמחים. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 29.12.15
כתמי ריסוס על עלי הצמחים. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 29.12.15

עדותו של סאאיל מוסטפא מוסא אבו סעיד, בן 48, נשוי ואב לשמונה, חקלאי, תושב מחנה הפליטים אל-בוריג'. העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-30.12.15:

אנחנו גרים במרחק של 800 מטרים בערך מגדר המערכת, מזרחית למחנה הפליטים אל-בוריג'. יש לי קרקע חקלאית בשטח של עשרה דונם הצמודה לבית שלי, וגם היא במרחק של כ-800 מטר מהגדר, שבחלק ממנה יש מטע זיתים ובשאר יש גידולים כמו חיטה, שעורה ופול. שכרתי גם קרקע נוספת ליד הקרקע שלי, בשטח של שבעה דונם, ושתלתי בה בעבר ירקות אבל כרגע אין בה כלום. בקרקע שלי יש גם באר מים. במהלך כל השנים אנחנו סובלים מירי מהמגדלים הצבאיים, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות בגלל הערפל ובשעות הערב. לכן הפסקתי ללכת לקרקע בשעות האלה מחשש שירו בי.

בנוסף לירי, הצבא הישראלי מרסס חומרי הדברה לכל אורך הגבול לפחות פעם בשנה. בשנה שעברה בחודש דצמבר או ינואר מטוס ריסס את אזור הגבול. היו לי אז שני דונם של פול, שלושה דונם של חצילים ושני דונם של קישואים ובשאר הקרקע זרעתי חיטה ושעורה. 80% מהגידולים שלי נהרסו מהריסוס. השקעתי בגידולים האלה יותר מחודשיים של עבודה, השקתי אותם, ריססתי אותם, דישנתי את האדמה ובלילות כיסיתי את הקישואים בניילון. כל דונם הצריך חומרי הדברה בערך של 800 שקלים בערך.

השנה קרה שוב אותו דבר. לפני שבועיים בערך הייתי באדמה שלי בשעות הבוקר. טיפלתי בגידולים שלי, פול, חיטה ושעורה, ואז הגיע פתאום מטוס וריסס מעל אזור הגבול,במרחק של 100 מטרים בערך ממערב לגדר, בתוך השטח הפלסטיני. כשהמטוס הסתובב הוא נכנס עד למרחק של מאות מטרים בתוך השטח הפלסטיני. הוא טס נמוך. אז לא ידעתי אם הריסוס יגיע לאדמה שלי, אבל אחרי כמה ימים ראיתי שהגידולים התחילו להצהיב. חלק מהפול שגידלתי בשני דונם של קרקע התחיל להתייבש ולהצהיב ונהרס וגם ארבעה דונם של חיטה ושלושה של שעורה נהרסו לגמרי. הריסוס גרם לי להפסד של 2,500 שקלים.

עכשיו אני מנסה לתקן את הנזקים, ולכן אני מרסס את הגידולים בחומר טיפולי כדי להציל את מה שנשאר מהפול. כל ארבעה ימים אני מרסס פעם אחת, וזה עולה לי כל פעם 80 שקלים. קיוויתי שהטיפול יצליח ואוכל למכור את היבול בשוק. לצערי, זה לא עבד ואוכל למכור אותו רק כמזון לכבשים. קילו פול עולה היום בערך 16 שקלים וקיוויתי לקצור 50 קילו ביום, אבל עכשיו בגלל הריסוס של הצבא הישראלי אני לא אוכל למכור אפילו קילו אחד, ואצטרך למכור אותו כמזון לכבשים בשקל לקילו.

בנוסף לריסוס אנחנו סובלים מהירי של הצבא. ביום שישי, 25.12.15, הייתי בקרקע שלי בסביבות השעה 15:20 ביחד עם השכן שלי, יוסף מובארק אבו סביח'ה, בן 48. הוא עבד בקרקע שהוא שוכר, שצמודה לשלי, וניגש לדבר אתי. באותו זמן הייתה הפגנה של צעירים מול הגדר, ממזרח למחנה הפליטים אל-בוריג'. אני ויוסף עמדנו במרחק של 350 מטר בערך מהעימותים. יוסף קבל שיחת טלפון והתרחק ממני 50 מטרים בערך, לכיוון הגדר, כדי לענות לטלפון, אז הוא היה במרחק של 300 מטרים בערך מאזור העימותים. החיילים ירו אש חיה לעבר המפגינים ושני כדורים פגעו ביוסף, אחד בירך והשני בבטן. הוא הלך כמה צעדים כשהוא מחזיק את הבטן שלו ואז נפל על הקרקע. הייתי בהלם כשראיתי אותו פצוע. הוא חקלאי ואין לו קשר להפגנה. תוך כמה דקות הגיע אמבולנס ופינו אותו לבית החולים. חזרתי הביתה ומאוחר יותר נודע לי שיוסף נהרג. איבדתי חבר לעבודה בחקלאות ושכן, שלא עשה כלום חוץ מלפרנס את המשפחה שלו.

כתמי ריסוס על עלי הצמחים. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 29.12.15
כתמי ריסוס על עלי הצמחים. צילום: מוחמד סעיד, בצלם, 29.12.15

עדותו של ר'אזי אחמד איבראהים א-נג'אר, בן 48, נשוי ואב לחמישה, חקלאי, תושב העיירה ח'וזאעה שממזרח לח'אן יונס. העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם מוחמד סעיד ב-30.12.15:

יש לי ארבעה דונם של קרקע חקלאית ממזרח לעיירה ח'וזאעה, במרחק של 500 מטר בערך מגדר המערכת. בנוסף לקרקע שלי אני שוכר עוד 18 דונם כדי להגדיל את ההכנסה מהן שמונה דונם במרחק של 300 מטר והשאר במרחק בין 400 עד 600 מטר מהגדר.

ביום רביעי, 23.12.15, בסביבות השעה 8:00, כשהייתי קרוב לקרקע שלי, ראיתי תנועה של כלי רכב צבאיים ישראליים באזור הגבול ואבק של טנקים בצד השני של גדר המערכת. אספתי את הדברים שלי והתרחקתי מהאדמה עד שהגעתי לבית של אחותי וגיסי שקרוב לאזור ומשקיף על גדר המערכת.

אחרי כמה דקות שמעתי את כלי הרכב הצבאיים מתקרבים לשטח הפלסטיני. ראיתי ארבעה דחפורים ושני טנקים שהתחילו לשטח את האזור שנמצא במרחק של כ-50 מטרים מהגבול בתוך השטח הפלסטיני. נשארתי שם וצפיתי במתרחש יחד עם אחותי ובעלה. אחרי חצי שעה בערך ראיתי שני מטוסים, אחד מהם רק נכנס למרחק של 70-30 מטרים בתוך השטח הפלסטיני והשני נשאר בשטח הישראלי. המטוסים וכלי-הרכב המשיכו לעבוד עד השעה 9:30 בערך. מטוסים כל פעם נעלמו לכמה זמן וחזרו. חומר הריסוס שיצא מהמטוסים התפזר למרחקים בגלל הרוח והגיע למרחק של מאות מטרים.

יומיים אחרי הריסוס, כשעבדתי באדמה, שמתי לב שיש כתמים לבנים על החיטה. הם התפתחו במהלך שעות היום והעלים של הצמחים הצהיבו ואז נבלו לגמרי, במיוחד באזור שקרוב יותר לגבול. ארבעה דונם של חיטה נהרסו לגמרי ועכשיו צריך לחרוש את הכל ולזרוע מחדש. שאר השטח שלי גם נפגע אבל באופן חלקי. כל החקלאים והתושבים באזור ח'אן יונס יודעים על המטוסים האלה וראו אותם כמה פעמים בשנתיים האחרונות. פעם בחצי שנה, בחודש אפריל ובסוף השנה, הם מרססים את העשבים שקרובים לרצועת הגבול אבל הריסוס הזה משפיע על הגידולים שלנו ועולה לנו כל פעם הרבה כסף, שלא לדבר על הזמן והעבודה שהשקענו.

עדותו של סולימאן עבד אל-כרים מהנא, בן 60, נשוי ואב לשלושה עשר, חקלאי ותושב שכונת א-סריג' שבמזרח אל-קרארה, מחוז ח'אן יונס. העדות נגבתה על-ידי מוחמד סעיד ב-29.12.15:

יש לי שמונה בנים, וכולם עובדים בחקלאות. זה מקור הפרנסה היחיד שלנו. יש לי 35 דונם של קרקעות חקלאיות במזרח אל-קרארה, במרחק של בין 400 ל-800 מטר מגדר הגבול.

זרענו באדמות גידולים של חורף וחלקם כבר הניבו יבול והיו מוכנים לקטיף. בעשרה דונם זרעתי שעורה, אלו האדמות שהכי קרובות לאזור הגבול, במרחק של 400 מטר מהגדר. בחמישה דונם נוספים, באותו מרחק מהגדר, זרעתי בקיית כרשינה, צמח המשמש מספוא לבהמות. גם השעורה וגם בקיית הכרשינה לא מצריכים הרבה טיפול ותחזוקה ולכן אני זורע אותם באדמות שקרובות לגדר. בשבעה דונם שנמצאים במרחק של 500 מטר מהגדר זרעתי קישואים, בעוד שבעה דונם שנמצאים במרחק של 500 מטרים בערך מהגדר זרעתי אפונה ובשישה דונם שנמצאים במרחק של 800 מטר מהגדר זרעתי תרד.

ביום שני, 21.12.15, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, כבר הייתי ער והתכוננתי לצאת לאדמות כששמעתי מטוס עובר קרוב לבית. עליתי על גג הבית ואז ראיתי מטוס חקלאי צהוב טס בגובה של בערך שלושים עד שישים מטר, במרחק של 100 מטר מערבית לגדר הגבול, בתוך השטח הפלסטיני. המטוס טס מצפון לדרום ופיזר ריסוס סמיך. פעולת הריסוס נמשכה בערך שעתיים – כל פעם המטוס לכמה זמן ואז הופיע שוב. אני לא יודע איזה חומר הוא פיזר אבל ראיתי שהוא עף למרחק של מאות מטרים מגדר הגבול בגלל הרוח. למחר בבוקר, יום אחרי הריסוס, שמתי לב שהופיעו כתמים לבנים על העלים והגבעולים של הצמחים באדמה שלי. הבנתי שזה מהריסוס שפוזר יום קודם לכן וביקשתי מהבנים שלי לקטוף את כל היבול שכבר היה בשל באותו היום, לפני שיגרם לו נזק נוסף. ובאמת במשך שלושה ימים אחר כך הנזק שנגרם לצמחים הלך והחמיר. רוב הצמחים התייבשו לגמרי.

הצמחים שניזוקו הכי הרבה הם הצמחים עם העלים, למשל תרד, שעורה ובקיית הכרשינה. את האדמות הללו צריך לחרוש ולזרוע בהן שוב. שאר הצמחים נפגעו גם, אבל בצורה פחות חמורה. חומרים כמו זה שרוסס משפיעים על אורך החיים של הצמחים ולכן על מספר הפעמים שהם נותנים לקטוף מהם יבול. צמחי קישואים למשל מניבים יבול 17 פעמים בשנה, אבל אחרי שהצמחים נחשפו לחומר הזה אני לא יודע אם הם יפרחו שוב בעתיד או לא.

בשנתיים האחרונות התרגלנו לזה שהצבא הישראלי מרסס חומרי הדברה ממטוסים בעונה הזו של השנה, קרוב לגדר הגבול. ב-2014 אחרי הלחימה האחרונה, גם סבלנו מנזקים כבדים מאוד ליבול שלנו בגלל שחומרי הריסוס הגיעו לאדמות שלנו.

אני מעריך שספגתי הפסד כספי של 5,000 דולר בערך, בלי לכלול בזה את שעות העבודה. שלטונות הכיבוש הישראלים רודפים אותנו כל הזמן ופוגעים במקורות הפרנסה שלנו. סבלנו הרבה פעמים גם מירי וממכשולים אחרים שהציבו בפני העבודה שלנו. הם מסכנים את החיים שלנו ושל הילדים שלנו. לפני שנתיים אחד הילדים שלי גם נפגע מקליע בזמן שעבד באדמה שלנו. הקליע פגע בחוט השדרה שלו וגרם לו לשיתוק מלא שהרס לו את החיים.

עדותו של עלי סלאמה אבו סווארין, בן 29, נשוי ואב לארבעה, חקלאי, תושב אזור אל-מוחארבה בדיר אל-בלח. העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם מוחמד סעיד ב-29.12.15:

אני עובד בחקלאות ויש לי שמונה דונם של קרקע באזור אל-קרארה, מצפון מזרח לח'אן יונס. בנוסף, שכרתי חלקת אדמה בשטח של 60 דונם באזור ואדי א-סלקא, קצת צפונית לקרקע שלי, כדי להגדיל את ההכנסה שלי.

שבעה דונם מהאדמות שלי נמצאות במרחק של 200 עד 300 מטר מגדר הגבול. זרעתי באדמה הזו לפני בערך חודשיים, בתיאום עם הצלב האדום. הם שלחו פקידים ופועלים מטעמם, וגם טרקטור ומחרשה שהיו עליהם דגלים של הצלב האדום, וכך יכולנו לחרוש ולזרוע באדמה. מדובר באזור שנאסר עלינו להגיע אליו לעבוד שם את האדמה לפני "מבצע צוק איתן". שאר האדמות שלי נמצאות במרחק של 400 עד 600 מטר מהגדר. זרעתי ב-15 דונם קישואים, בעשרה דונם אפונה, בעשרה דונם פול, בשישה דונם כרוב ובשמונה דונם תרד ובשאר לא זרעתי כלום.

ביום רביעי, 23.12.15, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, עבדתי באדמה שנמצאת באיזור ואדי א-סלקא. השקיתי את הגידולים וטיפלתי בהם, ואז ראיתי פתאום מטוס חקלאי בצבע צהוב טס לאורך גדר הגבול בגובה 100 מטר בערך. תוך כדי טיסה המטוס פיזר חומר סמיך שעף למרחק של מאות מטרים מערבה בגלל הרוח והגיע עד האדמות שלנו והצמחים שלנו.

המטוס המשיך לטוס מרחק של קילומטר בערך דרומה ואז הסתובב וחזר בחזרה. הריסוס נמשך בערך שעתיים. למחרת הופיעו כתמים לבנים על גבעולי הצמחים ועל העלים. מאותו רגע, ככל שהצמחים נחשפו ליותר שמש הנזק שנגרם להם החמיר, עד שבסופו של דבר הם התייבשו לחלוטין. זה מה שקרה לרוב הגידולים והשתילים שלי, ובמיוחד אלה עם העלים, שכבר לא ראויים למכירה.

השטח שנמצא במרחק של 200 עד 400 מטר מהגדר הוא האזור שנפגע בצורה החמורה ביותר מהריסוס. שאר השטחים שלי ניזוקו, אבל פחות. השקעתי הרבה כסף, שעות עבודה ומאמץ כדי להגיע ולעבד את השטחים האלה ואיבדתי אותם. הריסוס הוא לא משהו חדש, שלטונות הכיבוש הישראלים פוגעים בנו ובפרנסה שלנו ושל הילדים שלנו בכל פעם שהם עושים את זה. אנחנו מרגישים שזה נעשה במכוון.