עודה חמד נהרג מירי חיילים כשאסף גרוטאות במזבלה הסמוכה לגדר המערכת. בשנה וחצי האחרונות נפצעו ארבעה בני אדם בנסיבות דומות

פורסם: 
3.2.14

מזבלת בית חאנון והגדר שממנה חתך עודה חמד קטע בעת שנורה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 15.1.14
מזבלת בית חאנון והגדר שממנה חתך עודה חמד קטע בעת שנורה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 15.1.14

ביום שישי, ה-20.12.13 ירו חיילים למוות בעודה חמד בזמן שעסק בליקוט אשפה במזבלת בית חאנון. מתחקיר בצלם עולה כי, בצהרי אותו היום הגיעו האחים עודה ורדאד חמד למזבלת בית חאנון, השוכנת בצמוד לגדר המערכת, כדי לאסוף פסולת פלסטיק ומתכת שאותה הם מוכרים לפרנסתם. בסביבות השעה 15:20, בעת שעודה חמד חתך חלק מגדר התיל שלפני גדר המערכת, הוא נפגע בראשו מקליע חי. אחיו, רדאד חמד, מסר לבצלם כי לפני ירי זה הם לא שמעו קריאת אזהרה או ירי באוויר. יריות נוספות שנורו לאחר מכן מהמגדל הצבאי שנמצא במרחק של כ-400 מטרים מהמקום פגעו ברדאד חמד והוא נפצע בידו. כיוון שלא היה ברשותו טלפון, הוא רץ להזעיק עזרה. אמבולנס של הסהר האדום שהגיע לקרבת מקום תוך תיאום ביטחוני עם הצבא, התקרב עד למקום שאליו התיר לו הצבא להגיע, ואנשי הצוות ירדו ממנו וחיפשו ברגל את עודה חמד. רק לאחר כמחצית השעה הם מצאו אותו כשהוא פצוע קשה, במרחק של מטרים ספורים מגדר המערכת. כל אותה עת חנו שני ג'יפים צבאיים ישראליים מעברה השני של גדר המערכת. עודה חמד פונה לבית החולים בבית חאנון ומת מפצעיו זמן קצר לאחר הגיעו.

רדאד חמד, בן 23, תיאר ב-21.12.13 לתחקירן בצלם מוחמד סבאח את שאירע:

רדאד חמד. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 14.1.14.בחודשיים האחרונים אני ואחי עודה עובדים באיסוף פסולת במזבלה שנמצאת מצפון מזרח לבית חאנון, ליד גדר המערכת בצפון הרצועה. אנחנו אוספים גרוטאות מפלסטיק וממתכת: צינורות, אריזות, מכסים, קופסאות, פחיות ומוטות. אין לנו עבודה אחרת ואנחנו צריכים לפרנס את המשפחות שלנו.

זו עבודה מתישה ואנחנו סובלים מהריח, אבל אין לנו ברירה. אנחנו מגיעים למזבלה כל יום בצהריים אחרי שפועלי העירייה פורקים את האשפה, ואנחנו אוספים את הדברים ומוכרים אותם לסוחרי פלסטיק ומתכת. בדרך כלל אנחנו מרוויחים 20- 30 שקלים ביום. ביום שישי, 20.12.2013, בסביבות השעה 12:00 בצהריים, אחי ואני הגענו למזבלה באופניים. אספנו גרוטאות במרחק שלכמה מטרים מהגדר, מול המגדלים הצבאיים. פתאום, בסביבות השעה 15:20, היה קול של ירי ושמעתי את אחי עודה צועק ונופל. רצתי אליו ומצאתי אותו שוכב על הגב שלו כשהוא מדמם מהראש. אחר-כך היו עוד כמה יריות לכיוון שלנו ואני נפגעתי ביד. לא היה לי טלפון, ולכן ברחתי משם כדי לקרוא לעזרה. אחרי שעה בערך פינו את אחי לבית החולים. הוא מת בערך עשר דקות אחרי שהגיע לשם.

לעודה חמד מלאו 27 שנים ביום שבו נהרג. הוא היה נשוי לאימאן, בת 20, ולבני הזוג לא היו ילדים. אישתו, אימאן,סיפרה לתחקירן בצלם על היום שבו בעלה נהרג:

ביום שישי, 20.12.2013, בשעות הצהריים, קיבלתי את הבשורה הכי מרה בחיי- על מותו של בעלי. הייתי בהלם גדול מאוד. מעולם לא חשבתי שמשהו כזה יקרה לנו. זה היה כאילו עקרו את הנשמה מהגוף שלי. איבדתי כל סיבה לחיות. העתיד שתמיד חלמתי עליו עם בעלי ותינוק או תינוקת אבד.

קיבלתי את ההודעה שבעלי נהרג בזמן שהייתי עסוקה בהכנות ליום ההולדת שלו. קישטתי את הבית לקראת החזרה שלו בשעות אחרי הצהריים. הוא חשב שירוויח באותו יום סכום כסף שנוכל לקנות איתו את המצרכים ליום ההולדת, עוגה, נרות וקולה. אבל יום ההולדת הפך ליום מוות, השמחה התחלפה ביגון והמסיבה הפכה לניחום אבלים. הפכתי לאלמנה בתוך רגעים. מאז אני שרויה בהלם, צער, תסכול ואובדן תקווה.

אמו, עאאישה חמד, סיפרה לתחקירן בצלם מעט על בנה:

עאאישה חמד. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 28.1.14עודה עבד באתר האשפה ובאיסוף אבנים. הוא עבד כפועל בכל מיני תחומים כדי להשתכר כל יום ולהתפרנס. כל שבוע הוא עבד באתר האשפה שלושה או ארבעה ימים ואסף שם חלקי מתכת ופלסטיק שהוא מכר לסוחרים. כשנודע לי שהוא ורדאד, אחיו, עובדים שם, ביקשתי מהם להפסיק, בגלל שפחדתי מהירי של החיילים הישראליים באזור הזה. גם דאגתי להם מפני אנשי ההתנגדות חושדים באנשים שמתקרבים לגדר שהם יתצפתו עליהם וימסרו מידע לישראל. עודה עבד בסביבה קשה של לכלוך ואשפה כדי לפרנס אותו ואת אשתו וכדי לממן את טיפולי הפוריות, בגלל שהם לא הצליחו להביא ילדים לעולם מאז שהתחתנו, לפני ארבע וחצי שנים. הוא קיבל טיפולים ועשה בדיקות כל הזמן והוציא על זה הרבה כסף. כל בדיקה עלתה לו יותר מ- 500 שקלים.

בתגובה לכתבה שפורסמה בנושא בעיתון הארץ ב-25.12.13, מסר דובר צה"ל, כי "ביום שישי בשעות הצהריים באו מספר חשודים לגדר המערכת, במרחב האסור לשהייה, וחיבלו מספר פעמים במכשול הגדר. הכוח ששהה במקום ביצע נסיונות הרחקה חוזרים ונשנים, ומשהמשיכו לחבל בגדר, ביצע נוהל מעצר חשוד שבו נפגע אחד החשודים. הפרקליטות הצבאית בוחנת את נסיבות האירוע ובהתאם יוחלט אם לפתוח בחקירת מצ"ח".

מתחקיר בצלם עולה כי עודה חמד אכן חתך מקצת מגדר התיל הסמוכה לגדר המערכת, ככל הנראה כדי למכור את המתכת, אולם מהתחקיר עולה כי טענת דובר צה"ל כי בוצע נוהל מעצר חשוד, אינו נכונה. העובדה שהירי פגע בראשו של עודה חמד, ולא בפלג גופו התחתון, מלמדת כי הירי נעשה בניגוד לנוהל מעצר חשוד, שאינו מתיר ירי בראש בשום שלב. בנוסף,מעדותו של רדאד חמד עולה כי לא נעשה כל ניסיון להזהיר את האחים או להרחיקם מהמקום לפני הירי.

עודה חמד נורה בראשו מבלי שנשקפה ממנו סכנה לאיש. בעת שששכב פצוע בסמיכות לחיילים שהיו מצידה השני של הגדר, ביזבז צוות הסהר האדום זמן יקר בניסיונות לאתרו. החיילים לא הושיטו לו עזרה רפואית בעצמם,ולא סייעו לצוות האמבולנס באיתורו. בצלם פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה כי תיפתח חקירה פלילית לבירור נסיבות הירי והפקרתו של חמד הפצוע ללא טיפול רפואי. יותר מחודש לאחר קרות האירוע, הפרקליטות הצבאית טרם הודיעה לבצלם באם אכן תיפתח חקירה.

מתחקיר בצלם עולה כי היו כבר מקרים שבהם חיילים ירו על מלקטי אשפה במזבלה זו, אולם במרביתם הירי לא הוביל לנפגעים. בנוסף לאחים עודה ורדאד חמד ולח'אלד חמד ידוע לבצלם על שלושה מקרים נוספים של אזרחים שנפגעו מירי חיילים במזבלה זו בשנה וחצי האחרונות, אחד מהם עובד של עיריית בית חאנון.

המצב הכלכלי הקשה ברצועת עזה מביא צעירים לסכן את נפשם בליקוט אשפה, בהיעדר פרנסה אחרת. מנהל עיריית בית חאנון אמר לתחקירן בצלם מוחמד סבאח, כי העירייה מנסה למנוע את הגעתם של אוספי הגרוטאות למקום ואף מטילה קנסות על מי שנתפס במזבלה. שני צעירים נוספים שנפגעו בנסיבות דומות סיפרו בעדויות שמסרו לתחקירן בצלם מוחמד סבאח על הנסיבות שהביאו אותם להסתכן באיסוף אשפה ליד הגדר ועל פציעתם:

ח'אלד חמד, בן 18, שנורה ברגלו במזבלת בית חאנון ב-14.7.13 בנסיבות דומות, מסר בעדותו שנגבתה ב-21.7.13:

אני פועל. לפעמים אני עובד בהריסת קירות, ומקבל 40 ש"ח ליום עבודה ולפעמים אני עובד כעגלון ומוביל משאות. לפעמים יש עבודה רק ליומיים או שבוע בחודש ואז אני אוסף חלקי פלסטיק וגרוטאות מתכת ומוכר אותם לסוחרים.על שלושה ק"ג של פלסטיק מקבלים שקל אחד.

לפני כמה ימים שמעתי שיש צעירים שאוספים גרוטאות במזבלה שנמצאת בצפון-מזרח בית חאנון במרחק של 200 מ' מגדר המערכת. החלטתי ללכת איתם. ביום חמישי, ה-11.7.13, אחי סאלח, בן 19, ואני הלכנו איתם ואספנו שם גרוטאות. הרווחנו שנינו ביחד 40 ש"ח. חזרנו לשם גם ביום שישי וביום שבת והרווחנו ביחד עוד 90 ש"ח. למחרת באנו לשם שוב, והפעם אני נפגעתי ברגל שמאל מירי של חיילים שעברו בג'יפ ליד הגדר.

אחמד חסנין בבית החולים א-שיפאא בעזה. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 10.4.12אחמד חסנין, בן 25, שנורה ברגלו ב-9.4.12 במזבלה בג'וחר א-דיכ, דרומית מזרחית לעיר עזה, סיפר גם הוא בעדות שמסר לבצלם:

אחרי שאבא שלי מת, נשארתי המפרנס היחיד במשפחה. אני עובד בליקוט אשפה למרות הקושי, הסכנה ואי-הנעימות שכרוכים בחיטוט בזבל ובאשפה, אני חייב לעשות את זה משום שאין לי עבודה אחרת. אני מרוויח בין 30 ל-50 שקלים ביום עבודה. זה לא מספיק לפרנסה אבל זו האפשרות היחידה. עכשיו אין לי גם את זה בגלל הפציעה שלי. הירי הזה היה עונש על זה שאני מנסה להתפרנס מחיטוט באשפה.

בצלם תיעד בעבר את הגבלת הגישה לאזורים הסמוכים לגדר ואת המדיניות הבלתי חוקית של ירי בחקלאים ובאוספי גרוטאות המתקרבים לגדר. לפי נתוני נציבות האו"ם לזכויות האדם (OHCHR), במחצית השנייה 2013, נורו 29 אזרחים באזורים הסמוכים לגדר המערכת בעזה בידי חיילים. לאחר מבצע "עמוד ענן" התפרסם בכלי תקשורת כי יחולו הקלות מסוימות בהגבלת הגישה לאזורים הסמוכים לגדר המערכת, אך לאחר כשלושה חודשים, הודיע דובר צה"ל לארגון "גישה" כי הגבלת הגישה עומדת על 300 מטרים מהגדר, כפי שהוגדר רשמית גם קודם לכן. 17% משטח רצועת עזה ו-35% מהאדמות החקלאיות ברצועה מצויים בתחום זה. בצלם דרש כבר אז כי הצבא יבטל את איסור הכניסה לשטחים הסמוכים לגדר. אם וקיים צורך חיוני באזור ביטחון שיהיה אסור בכניסה, על הצבא לקבוע אותו בתוך שטח ישראל.

כל זמן שהצבא אינו עושה כן, עליו להבהיר היטב לתושבים הפלסטינים מהם האזורים שהוא אוסר את הכניסה אליהם ולהימנע לחלוטין משימוש בירי חי כאמצעי להרחקת אזרחים משטחים אלה. זכותה של ישראל ואף חובתה להגן על אזור הגבול ולמנוע פעילות נגדה, אולם עליה לעשות זאת במסגרת החוק, תוך הימנעות מפגיעה באנשים שאינם מאיימים על בטחונה ובפרנסתם. המקרה החמור של הריגתו של עודה חמד הוא ביטוי נוסף למדיניות מתמשכת ואסורה של שימוש באמצעים קטלניים שלא לצורך נגד אזרחים ולנהלי פתיחה באש המתירים פגיעה, לעיתים קטלנית, במצבים שאינם מסכני חיים.