בקיץ 2007 החלה ישראל להשתמש בנוהל חדש לפיו חלק מהחולים המבקשים לצאת מרצועת עזה לשם קבלת טיפול רפואי נדרשים לעבור תחקור שב"כ, כתנאי לאישור הבקשה. מטרת התחקור, על-פי תשובת משרד ראש הממשלה לארגון רופאים לזכויות אדם מיום 22.5.08, היא "להעריך את מידת המסוכנות הנשקפת מן המבקש". אולם מעדויות שגבו ארגונים לזכויות האדם בישראל עולה תמונה שונה. בפועל, ידוע על מקרים שבהם השב"כ מנצל את התחקור להפעלת לחץ בלתי-ראוי על חולים במטרה להביאם לשתף פעולה עימו ולמסור לאנשיו מידע, כתנאי לקבלת היתר מעבר לטיפול רפואי. במקרים מסוימים, השב"כ אף משתמש בתחקור כפיתיון למעצר ולהעברתם לחקירה בישראל.

במסגרת עתירה פרטנית שהגיש ארגון רופאים לזכויות אדם לבג"ץ ביום 8.11.07 ביקש הארגון לאסור על השב"כ להתנות את היציאה מהרצועה במסירת מידע ובשיתוף פעולה. לאחר שלרוב החולים שנדונו בעתירה נמצא פתרון פרטני, בחרו השופטים להימנע מהתייחסות ישירה לתופעה.

על-פי נתונים שנמסרו על-ידי רופאים לזכויות אדם, בחודשים ינואר-אוגוסט 2008, מתוך 3,760 חולים שהגישו בקשות, 325 חולים עברו תחקורים בשב"כ ו- 1,310 חולים נאלצו לבטל את התור שנקבע להם ולחדש את הבקשה.

עבד אל-כרים אל-עטל, תושב ג'באליא בן 18, נעצר ונחקר על-ידי השב"כ בחודש ספטמבר 2009 במסגרת נוהל זה. תיאור המעצר והחקירה, כפי שמסר אל-עטל בעדותו, ממחישים היטב את השימוש הפסול שעושה השב"כ בנוהל זה.

אל-עטל הולך ומאבד את מאור עיניו. מעדות שמסר לבצלם עולה כי רופאיו הודיעו לו כי הוא זקוק להשתלת קרנית, וכי לא ניתן לבצע את ההשתלה ברצועה. בחודש אוגוסט 2009 הפנו הרופאים את אל-עטל לטיפול בבית החולים סיינט ג'ון לעיניים שבמזרח ירושלים. לדברי אל-עטל, הוא פנה למשרדי הקישור ברצועה וביקש שיתאמו את כניסתו לישראל לצורך הטיפול. בעקבות פנייתו, קיבל אל-עטל טלפון מן השב"כ שבו זומן לראיון במחסום ארז.

בעדותו לבצלם תיאר אל-עטל את שאירע לאחר מכן. לדבריו, בבוקר ה-6.9.09 הוא הגיע למחסום ארז ולאחר שעבר בידוק ביטחוני הוכנס לחדר המתנה. לאחר מספר דקות הגיעו לחדר שני גברים דוברי עברית שערכו חיפוש על גופו, אזקו את ידיו מאחור, קשרו כיסוי לעיניו והובילו אותו לחדר אחר.

אל-עטל נחקר, לדבריו, במשך מספר שעות, במהלכן נשאל אודות הרופא שהפנה אותו לטיפול בישראל, אודות דודו השוהה במצרים ואודות בני משפחתו. במהלך החקירה האשים אותו החוקר בזיוף המסמכים הרפואיים ואיים לעצור אותו מכיוון שהוא זייפן. כמו כן האשים אותו החוקר כי הוא ואחיו משמשים כמפקדים בזרוע הצבאית של חמאס, והזהיר אותו כי בשל חשדות אלה יתקשה מאוד להיכנס לישראל אלא אם כן יסייע לשב"כ וירגל עבורו אצל בני משפחתו. מעדותו של אל-עטל עולה כי עם תום החקירה הודיע לו החוקר שהוא עצור, וכי הוא נלקח לג'יפ והוסע לבית המעצר באשקלון, שם נבדק על-ידי רופא ולאחר מכן הושם בצינוק. כך תיאר זאת אל-עטל:

"עמדתי שם ואז הורידו לי את הכיסוי מהעיניים, שחררו את הידיים שלי ואמרו לי להיכנס לצינוק שהיה נראה בגודל 130x130 ס"מ. הקירות היו שחורים ומאוד מחוספסים כך שלא יכולתי להישען עליהם עם הגב ולא לישר את הרגליים. הייתה בפנים מנורה צהובה. צמוד לתא היה חור שירותים שנדף ממנו סירחון וסביבו היו הרבה חרקים."

מאוחר יותר נלקח אל-עטל, לדבריו, לבית משפט, שם הוארך מעצרו בעשרה ימים. עם החזרתו לבית המעצר נלקח לחקירה. את שהתרחש בחדר החקירות תיאר אל-עטל בעדותו:

"אחר כך הוא הביא דף ומסר לי אותו. ראיתי שכתובים שם חוקים והנחיות של בתי הכלא. קראתי את הדף בקושי כי הייתי עייף ומותש וגם לא ראיתי טוב. החזרתי לו את הדף ואז הוא אמר שהם רוצים להביא לי דף שמודפס בשיטת ברייל. אמרתי לו שאם זה רצון האל יום אחד אקרא כתב בשיטת ברייל. אחר-כך הוא הורה לי לשבת על כיסא קטן שמקובע לרצפה, ואז אזק לכיסא את הידיים שלי מאחור ואמר לי להצמיד את הרגליים אחת לשנייה. זו תנוחה מעייפת ומתישה מאוד. ואז הוא התחיל להאשים אותי בכל מיני דברים. הוא הצמיד אלי את הפנים שלו ואמר שאני מחבל ושאני יודע איפה נמצאים מחסני נשק ושאני בקשר עם הדוד שלי מנסור שלאיל, ועם סאלם ת'אבת ואמיר א-שריף מגדודי אל-אקצא. הוא צעק חזק מול הפנים שלי והפה שלו התיז רוק. כשהוא שתק אמרתי לו שאני לא יודע כלום. הוא אמר שאני כן יודע ושהם יחזיקו אותי שם מאה ושמונים ימים ומתישהו אני אדבר. אמרתי שאני חולה ולא רואה, ושכדי לעשות את המעשים האלה הייתי צריך לראות טוב יותר. הוא המשיך עד למחרת בשעה שלוש לפנות בוקר."

בימים שלאחר מכן נחקר אל-עטל, לדבריו, שוב ושוב כשהחוקרים קושרים אותו בתנוחות מכאיבות ומושיבים אותו מתחת למזגן שכוון לטמפרטורה נמוכה מאוד. בשלב כלשהו, בדקו השוטרים את אל-עטל במה שנאמר לו כי היה מכשיר פוליגרף. לקראת תום הימים שקצב בית המשפט למעצרו הכניסו החוקרים את אל-עטל לחדר שבו ישבו כביכול עצירים אחרים, שהיו ככל הנראה מדובבים, וניסו גם הם להוציא ממנו מידע.

למחרת בבוקר נלקח אל-עטל לבית המשפט שם הוארך מעצרו בשנית, הפעם בשמונה ימים, ולאחר מכן הוחזר לחקירה. כעבור ארבעה ימים נלקח אל-עטל למחסום ארז ושוחרר, מבלי שננקטו נגדו צעדים משפטיים כלשהם.

נכון להיום, לא קיבל אל-עטל היתר כניסה לישראל לצורך טיפול רפואי והוא עלול לאבד את מאור עיניו.